ארנה וינטר

ארנה וינטר
Winter Ernő

אין תמונה חופשית
לידה	15 במרץ 1897 גיור, הונגריה
פטירה	2 ביוני 1971 (בגיל 74) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
מקום לימודים	האוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט (1925)
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1950) פרס קושוט (1953)

ארנה וינטר (בהונגרית: Winter Ernő;‏ דיור, 15 במרץ 1897 – בודפשט, 2 ביוני 1971) היה מהנדס כימי יהודי-הונגרי, ממציא, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים, זוכה פעמיים בפרס קושוט (הפרס הממלכתי ההונגרי הגבוה ביותר, מקביל לפרס ישראל), דודה של היסטוריונית הספרות ארז'בט וזר.

קורות חייו

ארנה וינטר נולד במשפחה יהודית ותיקה בעיר גיור. הוא נולד כילדם העשירי של נאנדור וינטר, חייט, ושל רגינה דרינגלר, כובסת והיה הקטן ביותר מבין הילדים. הוא סיים את הגימנסיה הריאלית בעיר הולדתו. התנדב לצבא במלחמת העולם הראשונה ולחם בחזית האיטלקית. לאחר המלחמה עבד ב"מפעל סבון מייסטר" בבודפשט והשלים את לימודיו באוניברסיטת יוז'ף (שמה היום אוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה), שם קיבל הסמכה להנדסה כימית ב-1925. כבוגר טרי עבד ככימאי במעבדת המחקר של חברת נורות ליבון וחשמל מאוחדת עם מדענים מצוינים בעלי יוקרה בינלאומית, תחת הנהגתו של הפרופסור באוניברסיטה איגנץ פייפר. עבודתם של אימרה ברודי, פאל שלני, זולטן באי, קארוי שימוני, טיבדאר מילנר ואחרים הפכה למקור של פטנטים והמצאות רבות. בינתיים, הוא עבר כמהנדס למפעל הנורות ספלנדור בהולנד ועבד שם במשך שנתיים, כיוון שהיה מעורב בסכסוך שכר עם ליפוט אשנר, אבל חזר הביתה לקריאת אשנר תמורת העלאת שכר. בחברת טונגסרם הוא פיתח את ההמצאות המשמעותיות שלו, שפופרות האלקטרונים בריום, שהיו תחרותיות עם אלה הזרות מכל הבחינות. הוא פיתח את הקתודה בהסקה עקיפה ויחד עם עמיתיו פיתח כמה עיצובים מקוריים של שפופרות רדיו. המצאה נוספת שלו הייתה, שהפכה למקובלת בעולם, של ציפוי הסריג בזהב כדי למנוע פליטה משנית. בשנת 1944, על אף מוצאו היהודי, קיבל הגנה על בסיס הישגיו, אך מקום שהותו הכפוי היה, אך ורק בתחומי המפעל, בבניין 17 של החברה. לאחר מלחמת העולם השנייה, ארנה וינטר פיתח את שפופרות בצריכת זרם נמוכה ביותר ואת סדרת ההסקה הישירה D. לאחר 1950, היה מעורב גם בפיתוח שפופרות מיקרוגל. הוא פיתח קתודה עמידה במיוחד, בעלת ביצועים גבוהים ואורך חיים רב.

ב-1950 הפך לעובד במכון המחקר לתקשורת, וב-1962 עמד בראש המחלקה לפיזיקת אלקטרונים של המכון לחקר הפיזיקה הטכנית של האקדמיה ההונגרית למדעים.

משפחתו

אשתו הייתה ליוויה בארטה (1902–1994), בתם של הסוחר שמואל בארטה ומרגיט פרישמן, לה נישא ב-23 בדצמבר 1926. בבודפשט.

ילדיהם:

• פטר אדה-וינטר (1923–) מדען מחשבים.
• מיהאי וינטר (1940–1976) רופא
• יאנוש וינטר (1941–)

חבריות

• הוא נבחר לחבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים ב-1951 וחבר רגיל ב-1956
• חבר מייסד של הוועדה הלאומית לפיתוח טכני (OMFB)

פרסים והוקרה

• עיטור מסדר ההצטיינות ההונגרי דרג זהב (1948; 1950)
• פרס קושוט (1950, 1953)
• עיטור מסדר ההצטיינות של העמל דרג ברונזה (1964)
• עיטור מסדר הכשרון העמל דרג זהב (1967)
• מדליית הזיכרון של טיבדאר פושקאש (1968)
• על שמו נקרא רחוב בגיור

עבודות עיקריות

• טכנולוגיית ואקום (בודפשט, 1954)
• פרקים נבחרים על פרומגנטיות (בודפשט, 1955)
• Single Electron Generated Current Pulse in a Vacuum Diode (בודפשט, 1964)

לקריאה נוספת

• ביוגרפיה באתר "נקודת שם"
• Magyar életrajzi lexikon III: כרך משלים (א–ז).(לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)

קישורים חיצוניים

• גלריית דיוקנאות של כימיה הונגרית
• omikk.bme
• ספר מסע פיזיקה