ארנה וינטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנה וינטר
Winter Ernő
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 15 במרץ 1897
גיור, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 ביוני 1971 (בגיל 74)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט (1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארנה וינטרהונגרית: Winter Ernő;‏ דיור, 15 במרץ 1897בודפשט, 2 ביוני 1971)[1] היה מהנדס כימי יהודי-הונגרי, ממציא, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים, זוכה פעמיים בפרס קושוט (הפרס הממלכתי ההונגרי הגבוה ביותר, מקביל לפרס ישראל), דודה של היסטוריונית הספרות ארז'בט וזר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנה וינטר נולד במשפחה יהודית ותיקה בעיר גיור. הוא נולד כילדם העשירי של נאנדור וינטר, חייט, ושל רגינה דרינגלר, כובסת והיה הקטן ביותר מבין הילדים. הוא סיים את הגימנסיה הריאלית בעיר הולדתו. התנדב לצבא במלחמת העולם הראשונה ולחם בחזית האיטלקית. לאחר המלחמה עבד ב"מפעל סבון מייסטר" בבודפשט והשלים את לימודיו באוניברסיטת יוז'ף (שמה היום אוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה), שם קיבל הסמכה להנדסה כימית ב-1925. כבוגר טרי עבד ככימאי במעבדת המחקר של חברת נורות ליבון וחשמל מאוחדת עם מדענים מצוינים בעלי יוקרה בינלאומית, תחת הנהגתו של הפרופסור באוניברסיטה איגנץ פייפר. עבודתם של אימרה ברודי, פאל שלני, זולטן באי, קארוי שימוני, טיבדאר מילנר ואחרים הפכה למקור של פטנטים והמצאות רבות. בינתיים, הוא עבר כמהנדס למפעל הנורות ספלנדור בהולנד ועבד שם במשך שנתיים, כיוון שהיה מעורב בסכסוך שכר עם ליפוט אשנר, אבל חזר הביתה לקריאת אשנר תמורת העלאת שכר. בחברת טונגסרם הוא פיתח את ההמצאות המשמעותיות שלו, שפופרות האלקטרונים בריום, שהיו תחרותיות עם אלה הזרות מכל הבחינות. הוא פיתח את הקתודה בהסקה עקיפה ויחד עם עמיתיו פיתח כמה עיצובים מקוריים של שפופרות רדיו. המצאה נוספת שלו הייתה, שהפכה למקובלת בעולם, של ציפוי הסריג בזהב כדי למנוע פליטה משנית. בשנת 1944, על אף מוצאו היהודי, קיבל הגנה על בסיס הישגיו, אך מקום שהותו הכפוי היה, אך ורק בתחומי המפעל, בבניין 17 של החברה. לאחר מלחמת העולם השנייה, ארנה וינטר פיתח את שפופרות בצריכת זרם נמוכה ביותר ואת סדרת ההסקה הישירה D. לאחר 1950, היה מעורב גם בפיתוח שפופרות מיקרוגל. הוא פיתח קתודה עמידה במיוחד, בעלת ביצועים גבוהים ואורך חיים רב.

ב-1950 הפך לעובד במכון המחקר לתקשורת, וב-1962 עמד בראש המחלקה לפיזיקת אלקטרונים של המכון לחקר הפיזיקה הטכנית של האקדמיה ההונגרית למדעים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו הייתה ליוויה בארטה (19021994), בתם של הסוחר שמואל בארטה ומרגיט פרישמן, לה נישא ב-23 בדצמבר 1926. בבודפשט.[2]

ילדיהם:

  • פטר אדה-וינטר (1923–) מדען מחשבים.[3]
  • מיהאי וינטר (1940–1976) רופא
  • יאנוש וינטר (1941–)

חבריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הוא נבחר לחבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים ב-1951 וחבר רגיל ב-1956
  • חבר מייסד של הוועדה הלאומית לפיתוח טכני (OMFB)[4]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיטור מסדר ההצטיינות ההונגרי דרג זהב (1948; 1950)
  • פרס קושוט (1950, 1953)
  • עיטור מסדר ההצטיינות של העמל דרג ברונזה (1964)
  • עיטור מסדר הכשרון העמל דרג זהב (1967)
  • מדליית הזיכרון של טיבדאר פושקאש (1968)
  • על שמו נקרא רחוב בגיור

עבודות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טכנולוגיית ואקום (בודפשט, 1954)
  • פרקים נבחרים על פרומגנטיות (בודפשט, 1955)
  • Single Electron Generated Current Pulse in a Vacuum Diode (בודפשט, 1964)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi állami halotti akv. 1502/1971. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-01-01.
  2. ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest I. kerületi polgári házassági akv. 827/1926. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-01-01.
  3. ^ Felesége első házasságából.
  4. ^ Névpont.hu