ארנסט בירון

ארנסט בירון (בגרמנית: Ernst Johann von Bühren‏ ברוסית: Эрнст Иоганн Бирон‏ ; 3 בדצמבר 1690 - 28 בדצמבר 1772) היה מדינאי רוסי ממוצא גרמני מאזור קורלנד. היה מאהב של אנה, קיסרית רוסיה ועוצר של פיוטר השלישי.

הוא נולד במשפחה גרמנית שהתגוררה בדוכסות קורלנד וסמיגליה. נשלח ללימודים באוניברסיטת קניגסברג, אך לא סיים אותה. בשנת 1718 הגיע לחצר הדוכסית אנה אך סולק די מהר. בשנת 1724 הגיע לחצר בפעם השנייה והתקרב מאוד לדוכסית. בשנת 1730 בהגעת אנה לכס קיסרית רוסיה, היא לקחה את בירון למוסקבה ובמהלך טקס ההכתרה מינתה אותו לתפקיד מפתח בחצר. באותה שנה הוא קיבל תואר רוזן ובשנת 1737 התמנה לדוכס קורלנד. אוגוסט השלישי, מלך פולין שהיה תלוי באימפריה רוסית נאלץ להסכים עם המינוי. בתקופת שלטונה של אנה, קיסרית רוסיה בירון שלט בדוכסות מסנקט פטרסבורג אך תוך שמירת האינטרסים הרוסים.

תפקידו במדיניות הרוסית בתקופת אנה

אנשי המאה ה-18 בתאור של תקופת אנה, קיסרית רוסיה מתארים את בירון כאיש שגרם נזק אדיר לרוסיה. בהתאם לתאורם הוא היה בן אדם אלים, ללא השכלה ומושחת. הם הציגו אותו כיוזם של ההשתלטות הגרמנים על השלטון באימפריה, יוזם הוצאות להורג רבות, בן אדם משחת וכו'. זה נכון שבתקופתה השלטון המעשי במדינה היה בידי שרים כריסטופור מיניך, אנדריי אוסטרמן וארנסט בירון שכולם היו במוצא גרמני. אומנם, מיניך ואוסטרמן התקדמו עוד בתקופת פיוטר הגדול והיה מאבק בלתי פוסק בינם לבין בירון. בירון אכן לא העריך את הרוסים, אך בהתאם לעדויות אובייקטיביות לא רצה להרגיז אותם והתייחס בכבור למינהגים הרוסים. לא מעט פקידים ממוצא רוסי קודמו על ידו. בתקופת שלטונה של אנה אכן היו רדיפות על רקע פוליטי, אך בירון לא היה מעוניין בהם וככל הנראה לא היה היוזם.

טענות על מעשי השחיתות שלו לא הוכחו מעולם.

לאור כל האמור לעיל קשה מאוד להעריך באופן אובייקטיבי את הפעילות שלו בתקופה זו ורמת השפעתו על הקיסרית. גם רעיון למנות אותו לעוצר לאחר פטירתה היה רעיון שהיוזמים שלו היו אצילים רוסים ולא גרמנים.

תקופת העוצר

עם פטירת אנה ובהתאם לצוואה שלה הוא התמנה לעוצר. בתקופה זו הוא ניסה להיות פופולרי בקרב החברה הרוסית והשקיע רבות בענייני המדינה. אומנם החל מהימים הראשונים התגלו חילוקי דעות בינו לבין ההורים של הקיסר הצעיר. תוך זמן קצר התברר שקיים קשר שמטרתו להחליף את בירון בהורי הקיסר בתור עוצר. בירון פנה לסנאט, מועצת השרים ונציגי הצבא. כולם תמכו בבירון. בינתיים, האויב הוותיק של בירון, כריסטופור מיניך החל לפעול בתמיכת אימו של הקיסר. ב-9 בנובמבר 1740 בירון ואשתו נעצרו. בירון הואשם בקבלת מתנות מהקיסרית, אי-שמירה על בריאותה, השתלטות על תפקיד עוצר, רצון לקבל את כס האימפריה וכו'. ב-18 באפריל 1741 בית המשפט החליט על הוצאתו להורג. בהתאם לצו של העוצרת החדשה, אנה לאופולדובנה, עונש זה הומר למעצר ממושך.

תקופה אחרונה

עם תחילת שלטונה של יליזבטה, קיסרית רוסיה הוא שוחרר ממעצר והועבר לירוסלבל. הוא כתב לקיסרית מספר מכתבים בהם ציין שהואשם ללא סיבה ממשית. פיוטר השלישי החזיר אותו לסנקט פטרסבורג תוך החזרת תוארים ועיטורים אך לא החזיר לו את השליטה בדוכסות. יקטרינה הגדולה החזירה אותו לכס הדוכס. בירון התחייב לתת לצבא רוסי מעבר חופשי בשטחי הדוכסית, לא לחתום על בריתות עם אויבי רוסיה ולאפשר בניית כנסיות אורתודוקסיות בדוכסות. תנאים אלו גרמו להתמרמרות גדולה בקרב אצילי הדוכסות. כתוצא ה מכך, הוא ויתר על כס הדוכס לטובת בנו.

תוך זמן קצר הוא נפטר והוטמן בילגבה.