בית הכנסת בלוקסמבורג
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| מיקום |
לוקסמבורג |
| מדינה |
לוקסמבורג |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1953 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1953 |
| אדריכל |
Frantz Kinnen, René Mailliet, Victor Engels |
| קואורדינטות | 49°36′35″N 6°07′18″E / 49.60972°N 6.121659°E |
|
synagogue | |
 | |
  | |
בית הכנסת בלוקסמבורג (בלוקסמבורגית: Synagog Stad Lëtzebuerg) הוא בית כנסת יהודי בעיר לוקסמבורג, לוקסמבורג. בית הכנסת בעיר נהרס על ידי הנאצים בזמן השואה. מבנה חדש נבנה לאחר המלחמה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת הראשון בעיר לוקסמבורג נוסד בשנת 1823 ברחוב דו פטיט-סמינייר (כיום רחוב דה לה קונגרס).[1] הרב שמואל הירש כיהן כרב הראשי הראשון בשנת 1843. בית הכנסת עבר למיקום אחר בשנת 1891 והוחלף על ידי הקונגרס דה נוטרדאם.[2] במקום זה הותקנה אנדרטה לזכר שואת יהודי לוקסמבורג ב־17 ביוני 2018.
בית הכנסת השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1894 הוקם בית כנסת חדש בפינת רחוב נוטרדאם ורחוב אלדרינגן.[3] הוא תוכנן על ידי האדריכלים הגרמנים לודוויג לוי וצ'ארלס ארנדט, שפיקחו גם על הבנייה. בית הכנסת נבנה בסגנון נאו-מורי בדומה לבית הכנסת הגדול של פירנצה. היה בו מקום ל-300 אנשים, 150 למתפללים גברים, 120 למתפללות ו-30 מושבים למקהלה ולתלמידי בית הספר. הוא נפתח ב-28 בספטמבר 1894 על ידי הרב הראשי יצחק בלומנשטיין, חברי הממשלה וחברי מועצת העיר.[4] במאי 1941 בית הכנסת חולל על ידי הגסטפו ונהרס בהדרגה עד 1943. הקהילה התקשתה למצוא חברה שתהיה מוכנה לעשות את התיקונים הדרושים.[5]
בית הכנסת השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה תוכניות לבניית בית כנסת שלישי הוגשו על ידי האדריכלים ויקטור אנגלס ורנה מאילייט. חלונות בית הכנסת תוכננו על ידי פרנץ קינן.
הבנייה החלה ב-12 ביוני 1951 בשדרת מונטריי. בית הכנסת נחנך ב-28 ביוני 1953 על ידי הרב הראשי צ'ארלס לרמן בנוכחות ז'אן, דוכס לוקסמבורג.
בנובמבר 2018 הוצב לוח הנצחה במקום בו עמד בית הכנסת שנהרס ברחוב נוטרדאם.[6]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Laurent Moyse & Marc Schoentgen (éditeurs), 2001. La présence juive au Luxembourg du Moyen Âge au XXe siècle. Erausgi vu B'nai Brith Luxembourg. 114 S.
- Laurent Moyse: Introduction. S. 7-9.
- Jean-Marie Yante: Heurs et malheurs des établissements juifs dans le Luxembourg (XIIIe siècle-début XVIe siècle). S. 11-20.
- Joseph Goedert: L'émancipation de la communauté israélite luxembourgeoise et l'administration du culte dans la première moitié du 19e siècle (1801-1855). S. 21-56. (Nodrock aus Galerie 3 vun 1993, S. 345-384.
- Lucien Blau: Antisémitisme au Grand-Duché de Luxembourg de la fin du XIXe siècle à 1940. S. 57-70.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית הכנסת בלוקסמבורג (בצרפתית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ J. Goedert 2001 S. 44
- ^ Laurent Moyse 2011, S. 145. De Verkafspräis louch bei 20.000 Lëtzebuerger Frang.
- ^ Den Deel vun der Ënneschtgaass dee vum Boulevard Royal bis bei d'Chimaysgaass geet, huet deemools rue Marie-Thérèse geheescht - net ze verwiessele mat der avenue Marie-Thérèse. De weideren Deel vun der Ënneschtgaass bis bei d'Kathedral war d'rue Notre-Dame. Dat gesäit een ë. a. gutt op dësem Plang vun 1890.
- ^ Plack (2018) op der Fassade vum Ministère de l'éducation nationale et de la formation professionnelle
- ^ Laurent Moyse 2011, S. 186.
- ^ "9 novembre 1938 - 2018 : L'ancienne synagogue de la rue Notre-Dame commémorée". RTL 5minutes. 10 בנובמבר 2018. נבדק ב-2020-06-03.
{{cite journal}}: (עזרה)
