בית הקברות הצבאי בצפת

בית הקברות הצבאי בצפת
פרטי בית הקברות
דת יהדות
תאריך הקמה 1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר קבורים 113 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°58′11″N 35°29′23″E / 32.969778°N 35.489778°E / 32.969778; 35.489778
(למפת צפת רגילה)
 
בית הקברות הצבאי בצפת
בית הקברות הצבאי בצפת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חלק מחלקת תש"ח בבית הקברות. מצבות החיילים פונות לכיוונים שונים וביניהן ניצבות מצבות אזרחים.
מעל החלקה משתרעת רחבת הטקס של בית הקברות (מאחור נראים כותל הזיכרון ותורן הדגל)

בית הקברות הצבאי בצפת שוכן בצפון-מערב העיר, בקרבת הרובע היהודי העתיק. קבורים בו 113 חללי צה"ל.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של בית הקברות בימי מלחמת העצמאות. בקרבות בעיר, שהתנהלו בששת החודשים הראשונים של המלחמה, נהרגו עשרות חיילים ואזרחים. קבורתם נעשתה בתחילה בבית הקברות היהודי העתיק של העיר. קבורה זו הפכה למסוכנת כיוון שבית הקברות היה נתון לצליפות האויב. לכן נקברו מאביב 1948 כל ההרוגים, חיילים ואזרחים, בתלולית עפר, שהייתה ידועה בשם 'גבעת חנה ושבעת בניה'. היא התנשאה מעל בית העלמין, בקרבת בתי הרובע היהודי בעיר, והייתה מעט מוסתרת. כך נוצרה החלקה הראשונה באתר שהפך לאחר המלחמה לבית קברות צבאי רשמי.

החלקה הראשונה היא בעלת מבנה בלתי סדיר, השונה מאוד מן הנהוג בבתי קברות צבאיים בישראל. צורתה כמשולש והיא משתרעת ברובה על פני שטח תלול. נקברו בה למעלה מ-30 חללי צה"ל. מצבותיהם פזורות בחלקה לא בשורות ישרות אלא בכיוונים שונים, כשלצידן וביניהן כעשרים מצבות אזרחים. לימים הוגדלה החלקה אל שטח מישורי קטן הפונה לדרום-מזרח, ששימש לקבורת חללי צה"ל שנפלו עד לסוף שנות השישים.

בעורף החלקה הראשונה, על גבי שטח מישורי, נבנתה רחבת הטקסים של בית הקברות ולצידה רחבה לקהל.

מראשית שנות השבעים נקברו חללי צה"ל בבית הקברות בחלקות מישוריות רגילות, אשר הוכשרו ונבנו מצפון לרחבת הטקס ומצפון-מזרח לחלקה הראשונה.

מאתר בית הקברות, הממוקם בנקודה גבוהה, נשקף נוף נרחב כלפי מערב. מתמשך ממנו שביל המוביל במורד אל בית הקברות היהודי העתיק ואל האנדרטה לשבעה עולי הגרדום שבו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רמי יזרעאל, "לתולדותיהם ולאופיים של בתי הקברות הצבאיים בישראל", אריאל מס' 26 (171–172), אוקטובר 2005, עמ' 83–94.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתון מעודכן לחודש דצמבר 2023.