חייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חייל הוא כל אדם שהתגייס לשורותיו של צבא של מדינה ריבונית בשירות סדיר, בשירות קבע או בשירות מילואים. החייל עובר אימונים והכשרה על מנת להגן על אותה מדינה באופן ישיר (קרבי) או באופן עקיף (לא קרבי) ולשרת את האינטרסים שלה. החייל אמור לציית לפקודות שהוא מקבל ממפקדיו.

איפיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים הם חלק ממבנה היררכי וקפדני הקרוי צבא. במסגרת הצבא, מחולקים החיילים ליחידות שונות, בהן חיל רגלים, חיל שריון, חיל ים וחיל האוויר.

לא כל החיילים הם לוחמים, על אף שרובם המכריע עובר במהלך שירותו הכשרה קרבית ברמה זו או אחרת. למעשה בכל צבא רוב החיילים משרתים בתפקידים לא קרביים (כדוגמת תפקידי פקידות, לוגיסטיקה או מחקר ופיתוח), ורק מיעוטם (בערך כ25%) קרביים.

החיילים מובחנים מאזרחים במשמעת וההיררכיה הפנימית הנוקשה של הצבא, היכולת של הקצינים להטיל עונשים על החיילים ועוד. אמנם גם בארגונים אחרים קיימים אמצעי משמעת, ובהם פיטורים, אך הצבא יכול להעניש את חייליו בסנקציות פיזיות, במעצר ומאסר בכלא צבאי ובצבאות מסוימים אף בעונש מוות. המשפט הצבאי שונה מהמשפט האזרחי ומחמיר ממנו ועל אכיפתו ממונה משטרה צבאית. החיילים לובשים מדים ועליהם דרגות, סמלים וסימני זיהוי המעידים על שיוכם הארגוני. לרוב, יחידות וחילות שונים מובחנים באמצעות כומתות זהות בצבעים שונים, תגי יחידה וסיכות. לזרועות שונות בצבא ייתכנו מדים בצבע שונה.

חיילים מובחנים זה מזה באמצעות דרגה המסמלת את מיקומם בהיררכיה הצבאית. הדרגות מתחלקות לדרגות חוגרים, דרגות נגדים ודרגות קצינים.

חייל שמשרת שנים רבות בצבא, והתקדם רבות בהיררכיה הצבאית, מכונה איש צבא.

קרביות החיילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא כל החיילים הם לוחמים, רובם הגדול משרת בתפקידים עורפיים ותפקידם לא כולל פעולות קרביות (כגון עובדי רס"ר, פקידים, מזכירות, אנשי חימוש ולוגיסטיקה, טבחים, מתכנתים וכדומה).

בצה"ל יש חלוקה ל-3 רמות קרביות:

  • לוחמים - חיילים קרביים, שתפקידם העיקרי לחימה, והם משרתים בחזית.
  • תומכי לחימה - חיילים שתפקידם העיקרי איננו לחימה, והם משרתים בחזית.
  • עורפיים ("ג'ובניקים") - חיילים לא קרביים המשרתים בעורף.

טיפוסי חיילים קרביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים קרביים מתחלקים בדרך כלל לכמה סוגים: כבדים, קלים בינוניים וסדירים לעומת לא סדירים. החלוקה הזאת תקפה הן לפרשים והן לחיל רגלים. מקורה של החלוקה עוד בעת העתיקה והיא קיימת עד עצם היום הזה.

סדירים ולא סדירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים סדירים הם חיילים שמגויסים מתוקף צו חוקי של המדינה והם משרתים בדרך כלל תקופה מוגדרת היטב בכוחות המזוינים של אותה מדינה. חיילים סדירים מקבלים אימון אחיד וכלי נשקם מסופקים ברוב המקרים על ידי המדינה. החיילים הסדירים הראשונים היו ככל הנראה שומרי ראשם של המלכים בעת העתיקה ושכירי חרב.

חיילים לא סדירים זוכים לרמת חופש גדולה יותר מאשר החיילים הסדירים. בדרך כלל המשמעת ביחידות אלו רופפת יותר ואימונם לקוי בדרך כלל יחסית לכוחות הסדירים. אף שרוב צבאות העולם עברו לחיילים סדירים, יש מקום גם ללוחמים לא סדירים. בכמה וכמה צבאות בעולם מקובל שירות של אנשי מילואים, שמאומנים לתפקיד מסוים ומשוחררים לאזרחות לאחר תום האימון או השירות הסדיר שלהם, ונקראים לשירות רק בעת מלחמה. מודל זה מוזיל את העלות של החזקת החיילים, ומאפשר לצבא לגדול באופן משמעותי בזמן חירום.

בעת העתיקה וימי הביניים החיילים הלא סדירים היו בדרך כלל מיליציה שגויסה מקרב האזרחים. גם בעת החדשה השתמשו בחיילים לא סדירים דוגמת הקוזאקים לביצוע משימות שחיילים סדירים מתקשים בביצוען.

כבדים, בינוניים וקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של הופליט יווני - דוגמה לחייל כבד

חלוקה נוספת שקיימת לצד החלוקה לסדירים ולא סדירים היא החלוקה לקל וכבד. החלוקה הזאת לא מבטלת את החלוקה הקודמת. ייתכן שגם החיילים הסדירים וגם הלא סדירים יסווגו בתור הכבדים או בתור הקלים. החלוקה הזאת לא קיימת בצבאות מודרניים ונוהגים להפריד רק את החיילים הקלים משאר החיילים שאין להם בדרך כלל שם מיוחד או לעתים קוראים להם "חיילי קו" כי הם נלחמו במערך קווי במאות ה-17 עד ה-19.

בצבאות מודרניים התיאור של החיילים הקלים מתייחס בדרך כלל לנשק מסייע דוגמת תותחים, מרגמות, מקלעים וכיוצא באלה. פלוגות קלות יהיו חמושות בנשק מסייע במספר קטן יותר יחסית לפלוגות הרגילות. בדרך כלל אלו הפלוגות הניידות בצבא. סיירת מטכ"ל, למשל, היא סוג של יחידה קלה.

המשמעות של "כבד", "בינוני" ו"קל" בצבאות של העולם העתיק וימי הביניים מתייחסת למשקל הציוד. הכוונה בראש ובראשונה לשריון ולסוג השריון. ככלל שהשריון כבד יותר, כך החייל יחשב לכבד יותר. כך חיילים ללא שריון או עם שריון דל יחשבו לקלים ואילו ההופליטים בעלי שריון במשקל של כ-30 קילו יסווגו ככבדים.

השריון קבע גם את צורת הלחימה של החייל. חייל בעל שריון כבד איננו נייד כל כך וחשוף מאוד להתקפות של החיילים הקלים, הניידים ממנו. כתוצאה מכך, החיילים הכבדים התקבצו תמיד לגושים גדולים דוגמת הפלנקס או מבנה צפוף אחר. סיבה נוספת לגושים גדולים היא גידול בכושר ההבקעה של החיילים הכבדים: לגוש גדול קל יותר להבקיע את שורות האויב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]