בית משפט לעניינים מינהליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתי המשפט לעניינים מינהליים הוקמו בישראל מכוח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, במטרה להסמיך את בית המשפט המחוזי (בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים) לדון בעניינים מנהליים אשר נדונו בעבר בבג"ץ. מכאן אף המקור לכינויו של בית משפט זה "בג"ץ קטן".

הגדרת רשות מנהלית [עריכה]

רשות מנהלית הינה רשות אשר עונה על הקריטריונים הבאים:

  • גוף שהוקם ונמצא בבעלות המדינה
  • גוף שהוקם על פי חוק
  • גוף המתקיים ממימון ציבורי כלשהו (מיסים, תקציב ממשלתי, ארנונה וכו')
  • גוף שמטרתו מתן שרות כלשהו ולא עשיית רווחים
  • גוף שהינו מונופול יחיד בתחומו

קיימים גופים אשר למרות שאינם עונים על הכללים הנ"ל, עדיין מוגדרים כרשות מנהלית.

רשות מנהלית מקבלת את הסמכות שלה לפעול באופן פוזיטיבי, מכח חוק. משמעות הדבר היא שלרשות מותר לפעול רק על פי מה שהחוק הגדיר לה (זאת בניגוד לפרט, אשר פועל תחת מגבלות נגטיביות, משמע מותר לאזרח לעשות הכל מלבד דברים שנאסרו עליו על פי חוק). רשות אינה יכולה לפעול שלא במסגרת חוק או לבצע פעולות שאינן מוגדרות בחוק. פעולות כאלו מוגדרות כ"חריגה מסמכות" והינן בלתי חוקיות.

עניינים מנהליים [עריכה]

עניינים מנהליים מוגדרים על פי סעיף 2 לחוק כסכסוך בין רשות מנהלית לבין הפרט. סעיף 5 לחוק מגדיר את הנושאים עליהם מוסמך לדון בית המשפט לעניינים מנהליים:

כל עניין מנהלי שאינו עונה לנושאים הנ"ל, נדון בבג"ץ. כמו כן, רשאי בית המשפט ענייניים מנהליים להעביר לבג"ץ כל עניין הנראה לו כבעל חשיבות ציבורית מיוחדת. סדרי הדין והסעדים, הינם כמו בבג"ץ.