איילת שקד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איילת שקד
שקד, 2021
שקד, 2021
לידה 7 במאי 1976 (בת 47)
ז' באייר ה'תשל"ו
תל אביב-יפותל אביב-יפו תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ayelet Ben-Shaul עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה תואר ראשון בהנדסת חשמל ומדעי המחשב מאוניברסיטת תל אביב
עיסוק פוליטיקאית, מהנדסת מחשבים ושיווק
מפלגה הליכוד, הבית היהודי, הימין החדש
סיעה הבית היהודי, ימינה
דת יהדות
בן זוג אופיר שקד
שרת הפנים ה־28
בממשלה ה-36
13 ביוני 202129 בדצמבר 2022
(שנה ו־28 שבועות)
תחת ראש הממשלה נפתלי בנט
יאיר לפיד
שרת המשפטים ה־22
בממשלה ה־34
14 במאי 20154 ביוני 2019
(4 שנים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חברת הכנסת
5 בפברואר 201330 באפריל 2019
(6 שנים ו־12 שבועות)
3 באוקטובר 201923 ביוני 2021
(שנה ו־37 שבועות)
כנסות 1920, 2224
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איילת שקד (נולדה ב־7 במאי 1976, ז' באייר ה'תשל"ו) היא פוליטיקאית ישראלית שכיהנה כשרת המשפטים וכשרת הפנים, וכחברת הכנסת מטעם מפלגות הבית היהודי וימינה. עמדה בראש רשימת "הבית היהודי בראשות איילת שקד" בבחירות לכנסת העשרים וחמש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם איילת בן־שאול בתל אביב. לה אח אחד. אמה, אראלה, הייתה מורה לתנ"ך, ונפטרה כששקד הייתה בת 23[1].

היא צאצאית מצד אמה למשפחות שעלו לארץ ישראל בימי העלייה הראשונה: אמה של האם, בתיה נדיבי לבית בונשטיין, הייתה בתם של אשר בונשטיין ורחל לבית גולדשטיין[2]; אשר בונשטיין, סבא־רבא של שקד, הוא בנו של מרדכי בונשטיין, אשר עלה לארץ ישראל בשנת תרמ"ד, התיישב בראש פינה, לאחר מכן בטנטורה, ולבסוף השתקע בזכרון יעקב[3][4]; רחל לבית גולדשטיין – סבתא־רבתא של שקד – הייתה בתם של אברהם זאב גולדשטיין ואדלה לבית הפלר, ממייסדי המושבה זכרון יעקב[4][5]. אביה של שקד, מנשה, ממוצא עיראקי, בהמשך המשפחה עברה לטהראן בגלל עסקי המשפחה. הוא רואה חשבון ואיש עסקים[6].

שקד גדלה בשכונת בבלי שבצפון תל אביב[7] ולמדה בבית הספר התיכון עירוני ד'[8]. הייתה מדריכה ורשג"דית בתנועת הצופים. שירתה בצה"ל כמש"קית חינוך בגדוד 12 ובסיירת של חטיבת גולני[9]. בעלת תואר BSc בהנדסת חשמל ובמדעי המחשב מאוניברסיטת תל אביב. עבדה כמהנדסת מחשבים וכמנהלת שיווק מוצר בסניף הישראלי של טקסס אינסטרומנטס.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006, לאחר פרוץ מלחמת לבנון השנייה, מונתה שקד למנהלת לשכתו של בנימין נתניהו, בעת שכיהן כיו"ר האופוזיציה[10]. במסגרת תפקיד זה גייסה ללשכה את נפתלי בנט. במרץ 2008 פרשו שניהם מהלשכה ושקד חזרה לעבוד בטקסס אינסטרומנטס בניהול מוצר ה-NFC של החברה [11].

בתחילת שנת 2010 הקימה יחד עם נפתלי בנט את תנועת "ישראל שלי" ועמדה בראשה בהתנדבות עד מאי 2012. במסגרת פעילותה בתנועה מתחה ביקורת על בנק לאומי, על רקע האפשרות שהבנק ימכור את חברת הנדל"ן "דיגל" הפועלת בירושלים לקבוצת משקיעים פלסטינית[12]. הבנק חזר בו ומכר לבסוף את החברה לקבוצת משקיעים יהודית.

לאחר הפיגוע באיתמר הפיצה שקד, בהסכמת המשפחה, תמונות קשות לצפייה של בני משפחת פוגל שנרצחו. בריאיון לעיתונות אמרה: "זאת הייתה החלטה קשה, אבל ככה זה במלחמה. לתמונות יש יותר כוח מאשר למלים, וזה עבד וקיבל כותרות. הפלסטינים עושים שימוש במדיה דיגיטלית ואנחנו עושים תקשורת סטרילית. הגיע הזמן להחזיר אש"[10].

ביום הזיכרון התשע"א2011 ארגנה עלייה של אזרחים לקברי חללי צה"ל ניצולי השואה עריריים, להוקרת זכרם ואמירת קדיש[13].

ביוני 2011 הובילה את התנועה שבראשותה לקמפיין בסיסמה "גל"צ – סכין בגב החיילים", שמטרתו לדבריה להביא את גלי צה"ל לשלב בשעות השיא שדרנים שדעותיהם אינן מזוהות עם השמאל וכן שלא לראיין אנשי חמאס בשעת מלחמה[14].

החל מסוף 2011 הובילה קמפיין כנגד המסתננים מאפריקה לישראל, בטענה כי הם מהווים סכנה לאופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה וכרוכים בה גם נזקים כלכליים קשים. שקד קראה לאכוף את החוק האוסר עליהם לעבוד, להחזירם לארצות המוצא ולחוקק את חוק ההסתננות שיאפשר החזקתם במשמורת לשלוש שנים בהליך מנהלי ומניעת כניסת חדשים על ידי השלמת הגדר בגבול מצרים[15].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איילת שקד בפגישה עם הנשיא ראובן ריבלין במסגרת ההתייעצויות שאחרי הבחירות לכנסת העשרים, 2015

שקד התפקדה לליכוד בגיל צעיר[16]. בינואר 2012 נבחרה שקד למרכז הליכוד בסניף קריית ארבע וכן למועצת סניף צפון תל אביב[17], אך ביוני 2012 פרשה מהליכוד[18] והודיעה על כוונתה להתמודד על מקום ברשימת הבית היהודי לכנסת, יחד עם נפתלי בנט[19][20]. ב־14 בנובמבר 2012 נבחרה בפריימריז של המפלגה למקום השלישי, ובעקבות איחוד הרשימות של הבית היהודי עם האיחוד הלאומי הוצבה במקום החמישי ברשימה המשותפת בבחירות לכנסת התשע עשרה. רשימת הבית היהודי זכתה ל־12 מנדטים, שקד נכנסה לכנסת והייתה חברת הכנסת החילונית הראשונה מטעם המפלגה.

בכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת ה־19 הייתה שקד יושבת־ראש השדולות למען יונתן פולארד, לטיפול בבעיית המסתננים, למען עולים דוברי אנגלית ולמען הספרות הישראלית ועידוד הקריאה בישראל. כמו כן הייתה חברה בשדולת חברות הכנסת, בשדולה לשוויון תעסוקתי, בשדולה למען חיילי המילואים ועוד.

בעקבות פתיחת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2013) שתמורתו הסכימה ישראל לשחרר מחבלים פלסטינים עם "דם על הידיים", כתבה שקד מכתב פומבי לשר החוץ האמריקאי ג'ון קרי והאשימה אותו בצביעות על כך שהוא לוחץ על ישראל לשחרר רוצחים שיסכנו את ביטחונה בעוד שארצות הברית אינה משחררת מחבלים, ואף לא את יונתן פולארד[21].

ב־12 במרץ 2014 אישרה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם שהציעו חברי הכנסת איילת שקד, אורית סטרוק ויריב לוין המעגן בחוק יסוד את החובה לערוך משאל עם על הסכם שכולל מסירת שטחים שבריבונות ישראל[22].

בכנסת ה־19 יזמה ביחד עם ח"כ יריב לוין את הצעת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי שבאה לתת עיגון חוקתי להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי ומדינה יהודית ודמוקרטית.

"ועדת שקד" ותיקון חוק שירות ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד הייתה יושבת־הראש של "הוועדה לשוויון בנטל" שהוקמה בכנסת התשע עשרה כדי להכין חוק שיסדיר את נושא גיוס החרדים לצה"ל ושילובם במשק[23]. הוועדה עמלה שבעה חודשים תוך ויכוחים רבים על תיקון מס' 19 לחוק שירות ביטחון וחקיקת חוק שירות לאומי־אזרחי המסדירים את גיוס בני הישיבות ושירות החרדים בצה"ל ובשירות לאומי־אזרחי. שקד אמרה שהחוק אינו מושלם ואינו שוויוני, אך הוא נחקק לתכלית ראויה – שילוב החרדים בחברה, בצבא ובמשק, ושלא ניתן להשיג יותר, שכן כפיית גיוס על החרדים לא תשיג את מטרתה[24]. ב־12 במרץ 2014 אושרו חוקים אלה[25][26].

חקיקה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון לחוק העונשין המחמיר את העונש הקבוע לעבירה של פלישה מכוונת של אדם לשטח חקלאי ולעבירה של אדם שלא נקט אמצעים סבירים למנוע כניסה של חיה שברשותו לשטח חקלאי[27].
  • תיקון לחוק שחרור על־תנאי ממאסר המאפשר לשופטים לקבוע שעבירת רצח היא חריגה בחומרתה, וכתוצאה מכך תימנע קציבת עונש הנאשם לפחות מ־40 שנות מאסר, וכן יימנע שחרורו בעסקאות עם ארגוני טרור או במחוות שהן חלק ממשא ומתן מדיני[28][29].
  • חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, ששקד נמנתה עם יוזמיו[30].
  • תיקון לחוק הסיוע המשפטי הנותן סיוע משפטי חינם לקורבנות עבירות מין, בפרט בכל הקשור בהרחקת עברייני מין מסביבתם[31].
  • תזכירי חוק להחמרת הענישה כלפי מיידי אבנים ובקבוקי תבערה, הכוללים בין היתר קביעת תקופת מאסר מינימלית ביחס למקסימום הקבוע בחוק[32], הטלת קנסות כספיים על הורים לקטינים שהורשעו ביידוי אבנים ושלילת קצבאות שונות מהורים לקטינים שנגזר עליהם עונש מאסר בגין יידוי אבנים[33]. אושר בכנסת העשרים.
  • חוק המאפשר לרשמי ההוצאה לפועל לתת הפטר לחייבים מוגבלים באמצעים[34]. החוק עבר כחלק מרפורמה מקיפה בתחום חדלות פרעון שיזמה שקד שמטרתה להקל על אנשים פרטיים ועסקים קטנים שנכנסו לפשיטת רגל עקב חובות ולאפשר את שיקומם[35].
  • תיקון לחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (שמכונה "חוק שקיפות העמותות"), המחייב עמותות שרוב מימונן מגיע ממדינות זרות לציין זאת בפרסומיהן ובהופעת נציגיהן בוועדות הכנסת[36].

בכנסת העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד עם הנשיא ראובן ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בטקס השבעת השופטים, אוקטובר 2015

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הגיעה שקד למקום הראשון בפריימריז של הבית היהודי, והוצבה במקום השלישי ברשימה (אחרי היו"ר בנט ויו"ר תקומה אורי אריאל). בבחירות קיבלה הבית היהודי 8 מנדטים ושקד נכנסה לכנסת. עם הקמת ממשלת ישראל ה־34 ב־14 במאי 2015 מונתה שקד לשרת המשפטים. במסגרת תפקידה עמדה שקד בראש ועדת השרים לענייני חקיקה והוועדה לבחירת שופטים, והייתה חברה בקבינט המדיני־ביטחוני. שקד הייתה חברה גם בוועדה למינוי דיינים.

ב־1 ביוני 2015 גיבשה שקד מתווה פשרה שסיים את שביתת הפרקליטים בפרקליטות המדינה[37].

במטרה להיאבק בחרם על ישראל ובקמפיין ה־BDS יזמה שקד ב־2015 תוכנית לוחמה משפטית שעיקרה תביעות אזרחיות ופליליות נגד פעילי וארגוני החרם בגין פגיעה בסחר, אפליה וגזענות[38]. היא קידמה חוק שמטרתו צמצום מעורבותן של ממשלות זרות בדמוקרטיה הישראלית, ולפיו עמותות שיקבלו תרומה מישות מדינית זרה ישלמו 45% מס על התרומה[39][40].

ב־20 ביולי 2015 אישרה הכנסת תיקון לחוק העונשין שיזמו ציפי לבני ואיילת שקד, הקובע שעל מי שיידה אבנים על כלי רכב יהיה ניתן לגזור עונש של עד 10 שנות מאסר גם אם לא הוכחה כוונה לפגוע ועד 20 שנות מאסר אם הוכחה כוונה לפגוע. כמו כן החוק קובע שיידוי אבנים על שוטר או על כלי רכב משטרתי ייחשב לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות[41]. ההצעה באה בעקבות עלייה חדה בפיגועי יידוי אבנים, בייחוד ביהודה ושומרון, בשנים 2014–2015[42]. ב־2 בנובמבר 2015 אישרה הכנסת כהוראת שעה את הצעת החוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת המשפטים איילת שקד המטילה עונשי מינימום למיידי אבנים ומאפשרת שלילת קצבאות מהורים שילדיהם הורשעו ביידוי אבנים וחפצים מסוכנים[43].

ב־2016 הביאה לסיום את הליכי החקיקה של חוק המאבק בטרור, שמשרד המשפטים יזם עוד ב־2011[44], אך לא הצליח להעבירו בכנסות ה־18 וה־19. החוק מחמיר את הענישה על עבירות טרור, מרחיב את ההגדרה מהי פעילות טרור, מעגן בצורה רשמית תקנות רבות שהיו חלק מתקנות ההגנה, ומסדיר את נושא ההכרזה על ארגון כארגון טרור ואת השימוש במעצר מנהלי[45].

באוגוסט 2016 אישרה הכנסת את חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות שגיבשו שקד, ציפי לבני וראש ועדת חוקה, חוק ומשפט ניסן סלומיאנסקי. חוק זה מסדיר את פעילות נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות.[46],

ב־22 בפברואר 2017 בחרה הוועדה לבחירת שופטים בראשותה את השופטים דוד מינץ, ג'ורג' קרא, יעל וילנר ויוסף אלרון לבית המשפט העליון[47]. שלושה מתוך ארבעת השופטים שמונו נחשבים לבעלי קו שמרני, ומינויים נתפש כהישג של שקד[48].

ביוני 2017 השלים משרד המשפטים בהנחיית שקד הליך רישום זכויות במקרקעין בישראל שהחל בשנות ה־50 של המאה ה־20, ורשם 180,000 דונם מהנגב המערבי כאדמות בבעלות המדינה[49].

בדצמבר 2017 פרסמה שקד את תזכיר חוק יסוד: החקיקה שבא להסדיר את מערכת היחסים בין הרשות המחוקקת (הכנסת) לרשות השופטת, ובפרט את נושא פסילת חוקי הכנסת על ידי בג"ץ. בתזכיר הוצע שבג"ץ לא יוכל לפסול חוק אלא בהרכב של 9 שופטים וברוב של שני שלישים, ושהכנסת תוכל להתגבר על פסילה כזו באמצעות רוב של 61 חברי כנסת[50].

איילת שקד, 2018

בפברואר 2018 בחרה הוועדה לבחירת שופטים בראשותה שני שופטים חדשים לבית המשפט העליון: הפרופסור אלכס שטיין, שהיה מועמדה של שקד ונחשב למשפטן מוערך ולשמרן משפטי, והשופט המחוזי עופר גרוסקופף, שנחשב אקטיביסט והיה מועמדה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות[51].

במהלך כהונתה של שקד מינתה הוועדה לבחירת שופטים 330 רשמים ושופטים, שעל מינויים אמרה שקד: "אני גאה לומר שיש היום מקום לדעה אחרת, והיא מתנוססת בגאון. שברנו את הקונספציה"[52]. להצלחתה זו של שקד תרמה בחלק מהמקרים תמיכתו של ראש לשכת עורכי הדין בתקופתה, אפי נוה, לעומת נציגים של הלשכה בוועדה בעבר שנטו לתמוך בעמדת השופטים[53].

שקד יזמה מהלך המעביר סמכויות שיפוט בעניינים מנהליים (בפרט: תוכניות בנייה, סכסוכי קרקעות, ענייני כניסה ויציאה, צווי הגבלה ופיקוח) ביהודה ושומרון מבג"ץ לבית המשפט המחוזי בירושלים. אחת התוצאות העיקריות של מהלך זה היא שבסכסוכי קרקעות ובנייה על העותרים יהיה להוכיח בעלות על הקרקע כדי שעתירתם תתקבל, בניגוד למצב שהיה בבג"ץ. ב־17 ביולי 2018 השלימה שקד, ביחד עם שר הביטחון אביגדור ליברמן והח"כים ניסן סלומינסקי ובצלאל סמוטריץ', את המהלך באמצעות חקיקה בכנסת[54].

הבחירות לכנסת ה־21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־29 בדצמבר 2018, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, הודיעה שקד עם נפתלי בנט כי הם פורשים ממפלגת הבית היהודי כדי להקים את מפלגת הימין החדש שתכלול דתיים וחילונים, ובמסגרתה ירוצו בבחירות אלו כיושבי ראש משותפים של המפלגה[55].

במהלך מערכת הבחירות הציגה שקד תוכנית לשינויים במערכת המשפט, שעיקרה החרגת מינוי שופטי בית המשפט העליון מהוועדה למינוי שופטים ומינוים בהמלצת שר המשפטים באישור הממשלה והכנסת לאחר שימוע ציבורי, העברת פסקת ההתגברות במתכונתה המלאה, מתן אפשרות לשר לייצג את עצמו בבית המשפט גם בניגוד לדעת היועץ המשפטי של משרדו והעברת חוק היועמ"שים – שלפיו ימונה היועץ המשפטי לממשלה בהמלצת שר המשפטים[56]. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה, ושקד נותרה מחוץ לכנסת. ב־2 ביוני 2019 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על פיטוריה, יחד עם פיטורי נפתלי בנט[57].

הבחירות לכנסת ה־22[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הבחירות לכנסת העשרים ושתיים

לקראת הבחירות לכנסת ה־22 הוצבה שקד בראש רשימת הימין החדש. בנאום שנשאה קראה שקד לאיחוד וריצה משותפת בין הימין החדש לאיחוד מפלגות הימין ומפלגות ימין נוספות[58]. בהמשך חבר הימין החדש לאיחוד הלאומי ולבית היהודי והקים את רשימת "ימינה", עם שקד בראשה[59] הרשימה קיבלה בבחירות שבעה מנדטים[60]. מיד לאחר הבחירות התפרקה הרשימה לשתי סיעות[61].

הבחירות לכנסות ה־23[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש הוצבה שקד במקום השלישי ברשימת ימינה, שנייה מטעם הימין החדש, ונבחרה לכנסת אחרי שהרשימה זכתה לשישה מנדטים. המפלגה נותרה בכנסת זו באופוזיציה.

הכנסת העשרים וארבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה־24 הוצבה שקד במקום השני ברשימת ימינה והיא ומפלגתה חתמו על הסכם קואליציני עם יש עתיד על ממשלת חילופים בין בנט ליו"ר יש עתיד, יאיר לפיד. עם הקמת ממשלת ישראל השלושים ושש מונתה שקד לשרת הפנים. ביוני 2021 התפטרה מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי[62].

באוגוסט 2021 אישרה ועדת השרים לחקיקה את החלופה שהציעה שקד לתמ"א 38. במסגרת החלופה, יהיה ניתן להגדיל את השטח הבנוי בפרויקטים של פינוי בינוי ב־400%, בנוסף לכך הוחלט שיורחבו הסמכויות של הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה[63]. מספר ימים לאחר מכן אישרה הכנסת את יוזמתה של שקד להארכת פעילותה של ותמ"ל, לאחר יותר משנה שלא התכנסה[64].

באותו החודש הודיעה שקד על שינוי המעמד של באר יעקב ממועצה מקומית לעיר[65]. חודשיים לאחר מכן, ב־26 באוקטובר, הכריזה שקד על שינוי המעמד גם של מע'אר ממועצה מקומית לעיר. במאי 2022 הכריזה על חריש כעיר.

בחודש מרץ 2022, ביחד עם שר השיכון זאב אלקין, יזמה שקד הקמת עיר חרדית בנגב שתאכלס 100,000 איש, בשם כסיף. ההחלטה אושרה בממשלה. כמו כן, יזמה הקמת 14 יישובים חדשים בנגב.

הבחירות לכנסת ה־25[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו מפלגת הרוח הציונית
החתימה על הסכם הריצה המשותפת ברשימת ”הרוח הציונית”

בעקבות פרישתו של נפתלי בנט ופיזור הכנסת ה־24 בסוף יוני 2022, התמנתה שקד לראש מפלגת ימינה. ב־27 ביולי 2022 הודיעו שקד ויועז הנדל וסיעת דרך ארץ על ריצה משותפת, כאשר שקד בראש הרשימה, תחת השם הרוח הציונית. ב־11 בספטמבר הודיעו על ביטול הריצה המשותפת בעקבות מחלוקת באשר לשאלת הצטרפות המפלגה לאחר הבחירות לממשלה צרה בראשות בנימין נתניהו[66]. ב־13 בספטמבר חתמה על הסכם ריצה משותפת עם הבית היהודי ועמדה בראש הרשימה, שלא עברה את אחוז החסימה, לאחר שזכתה ב-1.19% מהקולות[67].

המשך פעילותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2023 הודיעה חברת קרדן נדל"ן על כוונתה למנות בהקדם את שקד לסגן יו"ר דירקטוריון החברה, ולמנותה בספטמבר 2023 ליו"ר הדירקטוריון[68].

במרץ 2023 מונתה שקד ליושבת ראש נאמני מרכז שניידר[69][70][71][72].

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחום המדיני־ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד תומכת במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ומדינה יהודית ודמוקרטית והגישה את הצעת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי ברוח זו. היא מאמינה בזכותו של העם היהודי על כל ארץ ישראל ובזכותה של ישראל להתיישב בשטחים אלה ולבנות בהתנחלויות. היא מתנגדת למדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן, הן מסיבות מוסריות והן מסיבות ביטחוניות. היא תומכת בתוכנית ההרגעה של נפתלי בנט ובפרט בהחלת הריבונות הישראלית על שטחי C בהדרגה, ותחילה על מעלה אדומים וגוש עציון, כדי לבצר את ירושלים מדינית, ביטחונית ודמוגרפית[73]. היא מתנגדת לשחרור מחבלים רבים בתמורה לשחרור חטופים או במסגרת מגעים מדיניים[74].

כיו"ר ישראל שלי פעלה שקד בהסברה ישראלית נגד קמפיין הדה־לגיטימציה שמתנהל נגד ישראל בעולם על ידי הפלסטינים, תומכיהם וארגוני שמאל, לרבות ארגוני ופעילי שמאל רדיקלי בישראל. היא מגדירה את קמפיין ה־BDS כטרור וכחלק מהאנטישמיות החדשה, ופועלת נגדו בזירה ההסברתית והמשפטית[75].

חוק ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד מתנגדת לאקטיביזם השיפוטי ול"משפטיזציה" של המערכות הציבוריות בישראל, דבר הפוגע לדבריה ביכולת הממשלה למשול ובעיקרון הפרדת הרשויות. היא סבורה שבג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה נטלו לעצמם כוח רב המפר את האיזון בין הרשויות, ושיש לבצע שינויי חקיקה כדי שהממשלה והכנסת יוכלו לממש את המטרות שלשמן נבחרו[76].

אקטיביזם שיפוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד מתנגדת לאקטיביזם שיפוטי, ובמסגרת תפקידה כיושבת ראש הועדה למינוי שופטים היא פעלה למינוים של שופטים שמרנים הנוקטים ריסון שיפוטי[77].

בעקבות פסילתו על ידי בג"ץ פעמיים של החוק נגד הסתננות שאושר בכנסת, יזמה בכנסת ה־19 הוספה של פסקת התגברות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שמטרתה לאפשר לכנסת לחוקק מחדש, ברוב מוחלט של 61 חברי הכנסת ובתוקף מוגבל לארבע שנים, חוק שנפסל על ידי בג"ץ בנימוק שאינו עומד בתנאי חוק היסוד[78]. הצעת חוק פרטית זו אושרה בוועדת השרים לחקיקה, אולם לא הוגשה לכנסת בשל התנגדות חלק מסיעות הקואליציה. בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא מתווה הגז באפריל 2016 מתחה שקד ביקורת על בג"ץ ואמרה שנושא זה הוא באחריותה וסמכותה של הממשלה, ושהתערבות בג"ץ בנושא שגויה שכן אין הוא נושא באחריות למצבה המדיני והכלכלי של ישראל, ולנזק שיכול להיגרם למדינה בעקבות ביטול המתווה. היא הזכירה בהקשר זה את ציטוט "החרב והארנק" של אלכסנדר המילטון[79]. עוד כתבה בנושא התערבות בית המשפט בנושאי מדיניות ופוליטיקה:

לאותם התחומים הפוליטיים שהכרעות בהם מתקבלות בכנסת ובממשלה ושאין בהם כל הצדקה להתערבות בית המשפט העליון השופט ברק קרא 'חורים שחורים'. אני לעומתו קוראת להם 'מרחבי משילות'. כאן בדיוק באה לידי ביטוי יכולתה של הממשלה למשול ושל הכנסת לחוקק חוקים בשם העם שבחר בנציגיו.

איילת שקד, מסילות אל המשילות, "השילוח"[80]

לאחר שבג"ץ נמנע מלדחות על הסף עתירות שהוגשו נגד חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אמרה שקד כי ביקורת שיפוטית על חוק יסוד היא רעידת אדמה, משפטית ופוליטית, וכי "עמעום דמותו של העם בפסקי הדין של בית המשפט העליון הוא סופו של תהליך ארוך, תהליך העובר בעשורים האחרונים על מדינת ישראל ומשנה את משטרה ללא הכר"[81].

היועץ המשפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד סבורה שהיועץ המשפטי לממשלה נטל לעצמו סמכויות לא לו, כולל סמכות להטיל וטו בפועל על נושאי מדיניות שבאחריות הממשלה, והפך למעשה מגורם משפטי שאמור לייעץ ולסייע לממשלה לממש את מדיניותה לגורם שהתייצב מעל הממשלה הנבחרת ופוסל את החלטותיה ואת פעולותיה כראות עיניו[82]. כמו כן טענה כי עדיף לוותר על ההליך של ועדת איתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, ולהפקיד את המינוי בידי שר המשפטים והממשלה, בכפוף לבחינת הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, כמקובל ביחס לתפקידים בכירים אחרים[83].

עודף חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר שפרסמה בכתב־העת "השילוח" פרשה שקד את חזונה ותפישת עולמה בכל הנוגע ליחסי שלטון, חוק ומשילות. היא כתבה שהכנסת לוקה בעודף חקיקה, הפוגעת בחירותו של האזרח. היא ביקרה בחריפות את עודף החקיקה הכלכלית והרגולציה הממשלתית (אסדרה) בשוק וכתבה שהוא פוגע בכלכלה ובעיקר בעסקים קטנים, המתקשים לעמוד בעול הרגולציה.

החקיקה בישראל הגיעה לרמה מסוכנת. החופש של האזרח בישראל נפגע עמוקות מהתחרות הזו שבין חברי הכנסת; מההתערבות המוגזמת בחייו. את התחרות הבריאה בין העסקים במשק החלפנו בתחרות מזיקה בין חברי הכנסת.

איילת שקד, מסילות אל המשילות, "השילוח"[84].

שקד הוסיפה שהיא רואה כחלק חשוב מתפקידה כיושבת ראש ועדת השרים לענייני חקיקה את פסילתן, בוועדה זו, של אלפי הצעות חוק מזיקות שמגישים חברי הכנסת[80].

המשפט ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד מאמינה בהשוואת החקיקה החלה ביהודה ושומרון לזו החלה בתחומי הקו הירוק. היא הנחתה את משרדי הממשלה להתייחס לתושבי יהודה ושומרון בכל הצעת חוק ממשלתית שהם מעלים, ואמרה שלא תעלה לדיון בוועדת השרים הצעת חוק ממשלתית ללא התייחסות כזאת[85]. כמו כן, היא העבירה סמכויות שיפוט מנהליות ביו"ש מבג"ץ לבית המשפט המנהלי בירושלים[54].

כלכלה וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד סבורה שיש לשלב את החרדים בחיים הציבוריים, כולל בצה"ל, בשירות לאומי ובמשק (שוק העבודה), אך יש לעשות זאת, ככל הניתן, בהידברות ובהסכמה[24]. היא הובילה את הוועדה לשוויון בנטל והתנגדה להטלת סנקציות פליליות על תלמידי ישיבות שלא יתגייסו, סנקציות שהוטלו בחוק לפי דרישת מפלגת "יש עתיד".

שקד מגדירה את עמדותיה הכלכליות כתמיכה בשוק חופשי וליברליזם כלכלי עם רגישות חברתית. בראיון ב־2015 אמרה שרגישות זו מתבטאת בין היתר בכך שהיא תומכת בהעלאת שכר המינימום, החלת תנאים סוציאליים גם על עובדי קבלן כמו שנעשה באותה תקופה בתחום הניקיון והאבטחה, הטלת חובת העסקת בעלי מוגבלויות על תאגידים וחברות גדולות ועוד. עוד אמרה שהיא תומכת בפירוק מונופולים וצמצום רגולציה, משום שאלה מקשים על יזמים וחברות שלא לצורך ובכך גורמים לעלייה במחירים[80][86]. היא הדגימה זאת בחוק שיזמה, המחייב רגולטורים (משרד הבריאות, משרד החקלאות ומשרד הכלכלה) להורות על שינוי אריזות של מוצרים לכל היותר רק פעם בשנתיים, משום שעלויות מעין אלה מוטלות בסופו של דבר על הצרכן[87].

בדצמבר 2019 מתחה ביקורת על ההסתדרות, וטענה שכוחה הרב פוגע במשק[88].

המסתננים מאפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקד רואה בתופעת ההסתננות מאפריקה לישראל איום דמוגרפי על מדינת ישראל, וכן פגיעה קשה באוכלוסיות ישראליות בשכונות העוני, בעיקר בשכונות דרום תל אביב, אשר סובלות מפשיעה מוגברת וחוסר ביטחון ברחובות עקב ריבוי המסתננים שם. היא תומכת בחקיקה נגד הסתננות ובפינוי המסתננים משכונות דרום תל אביב ובסופו של דבר הרחקתם מישראל[89]. במרץ 2014 הקימה לשכה לפניות הציבור בשכונת שפירא שבדרום תל אביב במטרה מוצהרת לסייע לתושבי דרום תל אביב להתמודד עם בעיית המסתננים[90].

פרסים ואותות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לאופיר שקד[99], קיבוצניק לשעבר, אזרח עובד צה"ל, מדריך בקורס טיס צה"לי וטייס קרב במטוס F-16 עד לשנת 2018[100], ולהם בן ובת[9]. מתגוררים ברמת החייל שבתל אביב.[101]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות מהעיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים איילת שקד בפעילויות שונות

ראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנאומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שי שטרן פגש את איילת שקד וחזר קצת מאוהב, באתר ‏מאקו‏, 19 בדצמבר 2012
  2. ^ רונית ורדי, המהנדסת: השיטתיות המתוכנתת של איילת שקד // פרופיל פוליטי, באתר ליברל, ‏23 במרץ 2015
  3. ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו (מרדכי בונשטיין), 1947-1941
  4. ^ 1 2 דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו (אשר ברנשטיין (בונשטיין)), 1947-1941
  5. ^ אלבום המשפחות של מייסדי זכרון יעקב, באתר ויקיגניה
  6. ^ רונית ורדי, "המסע של נפתלי בנט לצמרת", מגזין ליברל, גיליון 3, עמ' 36, יולי 2014
  7. ^ אתר למנויים בלבד העסקה הגדולה של איילת שקד: רכשה וילה בת"א בכ-6.5 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 16 בספטמבר 2015
  8. ^ איילת שני, שיחה עם מתנחלת תל אביבית, באתר הארץ, 22 ביוני 2012
  9. ^ 1 2 עפרה לקסעניין אישי - איילת שקד, באתר ערוץ 7, 9 בינואר 2015
  10. ^ 1 2 איילה צורף, החיילים הדיגיטליים של הימין, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2011
  11. ^ ערן גפן, ‏איילת שקד מגלה - כך נראה ראיון העבודה הראשון אצל נתניהו, באתר גלובס, 19 בינואר 2024
  12. ^ סרטונים הערב ב"המקור": מי אתה באשר אל מסרי?, באתר nana10‏, 2 בפברואר 2011
  13. ^ עמיחי אתאלי, חולקים כבוד לחללי צה"ל ניצולי השואה, באתר nrg‏, 8 במאי 2011
  14. ^ סרטונים ישראל שלי ולא של השמאל: תנועה חדשה נגד דעותיהם של מגישי גל"צ, באתר nana10‏, 23 ביוני 2011(הקישור אינו פעיל, 29.6.2021); מתוך התוכנית "לונדון את קירשנבאום"
  15. ^ איילת שקד, ‏בקרוב: מאה אלף מסתננים בישראל, באתר ‏מאקו‏, 16 בנובמבר 2011; הזמנה להפגנה נגד שטף המסתננים(הקישור אינו פעיל, 29.6.2021) באתר "ישראל שלי"
  16. ^ איילת שקד וסתיו שפיר בעימות בערוץ הכנסת, סרטון ביוטיוב, דקה 1:40
  17. ^ פנחס וולף‏, איילת שקד נבחרה למוסדות הליכוד רק לפני שנה, באתר וואלה!‏, 3 בינואר 2013
  18. ^ זאב קם, מדוע באמת פרשו בנט ואיילת שקד מהליכוד?, באתר nrg‏, 20 בינואר 2013
  19. ^ איתמר פליישמן, לראשונה: חילונית תתמודד לרשימת הבית היהודי, באתר ynet, 10 ביוני 2012
  20. ^ שלמה פיוטרקובסקיבנט: מתמודד על ראשות המפד"ל, באתר ערוץ 7
  21. ^ Jewish Home Knesset Chair to Kerry: You are a Hypocrite, אתר JewishPress, ‏15 באוגוסט 2013
  22. ^ חוק משאל עם אושר סופית במליאת הכנסת, באתר הכנסת, 12 במרץ 2014
  23. ^ דנה ויס, ‏טירונית בקרב: השבוע הגורלי של ח"כ איילת שקד, באתר ‏מאקו‏, 22 בפברואר 2014
  24. ^ 1 2 חן קוטס-בר, "מי שחושב שכולם יתגייסו לא חי בכדור הארץ", באתר nrg‏, 6 במרץ 2014 (ריאיון עם איילת שקד).
    סרטונים ביוטיוב: ח"כ איילת שקד: החוק יאפשר את המשך קיום עולם התורה במלוא עוזו וגיוס אלו שאינם לומדים, 11 במרץ 2014
  25. ^ הכנסת אישרה את חוק הגיוס ברוב של 67 בעד, מול מתנגד אחד(הקישור אינו פעיל, 29.6.2021), נענע10, 12 במרץ 2014
  26. ^ מליאת הכנסת אישרה סופית חוק הגיוס, באתר הכנסת, 12 במרץ 2014
  27. ^ אושר סופית: תוחמר הענישה על כניסה אסורה לשטח חקלאי, אתר הכנסת, 18 במרץ 2014
  28. ^ אושר סופית: רוצחים בנסיבות חריגות בחומרתן לא ישוחררו בעסקאות לפני שריצו לפחות 40 שנה מעונשם, אתר הכנסת, 3 בנובמבר 2014
  29. ^ זאב קם, אושר בכנסת חוק המחבלים שימנע שחרור רוצחים, באתר nrg‏, 3 בנובמבר 2014
  30. ^ חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  31. ^ חדשות nana10, עבר בוועדת השרים: המדינה תסייע לנפגעי עבירות מין להרחיק את הפוגע מהעבודה, באתר nana10‏, 21 ביוני 2015,
    אושר סופית: סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, בנוגע לחזרת הפוגע לסביבת הנפגע, אתר הכנסת, 29 ביולי 2015
  32. ^ תזכיר חוק העונשין (תיקון מס'...) (קביעת עונשי מינימום לעבירות יידוי אבנים), התשע"ו-2015, הופץ ב-24 בספטמבר 2015 על ידי משרד המשפטים באתר החקיקה הממשלתי
  33. ^ תזכיר חוק הטלת התחייבות על הורים לילדים שאינם ברי אחריות פלילית בעבירות של ידוי אבנים (הוראת שעה), התשע"ו-2015, הופץ ב-12 בנובמבר 2015 על ידי משרד המשפטים באתר החקיקה הממשלתי
  34. ^ חן מענית, ‏"חייב שאין לו כסף - מה יעזור שניכנס בו ונתלה אותו?", באתר גלובס, 12 במרץ 2016
  35. ^ אלה לוי-וינריב, ‏איילת שקד מציגה: רפורמת השיקום לפושטי רגל וחברות בקריסה, באתר גלובס, 3 באוגוסט 2015
  36. ^ חוק שקיפות העמותות באתר הכנסת, 11 ביולי 2016
  37. ^ יעל פרידסון, בתום ארבעה חודשים: תמה שביתת הפרקליטים, באתר nrg‏, 1 ביוני 2015
  38. ^ אריאל כהנא, עוברים להתקפה: ישראל תתבע פעילי חרם ברחבי העולם, באתר nrg‏, 17 ביוני 2015
  39. ^ הדס ברוה, איילת שקד הופכת את העמותות לאויבות המדינה, באתר nrg‏, 31 במרץ 2015
  40. ^ שקד על עמותות השמאל: "פועלים מתוך שנאה עצמית", באתר גלי צה"ל, 24 ביוני 2015
  41. ^ מורן אזולאי, אושרה החמרת עונש למיידי אבנים: "מחבלים", באתר ynet, 20 ביולי 2015
  42. ^ נצ"מ שמעון נחמני בדיון שנערך בוועדת חוקה בנושא ענישת מיידי אבנים: בשנת 2013 נרשמו 7,886 אירועי זריקת אבנים, לעומת 18,726 בשנת 2014 השנה נעצרו 634 חשודים עד תום ההליכים, אתר הכנסת, 15 ביולי 2015
  43. ^ חזקי עזרא, אושר סופית: תוחמר הענישה על מיידי אבנים, באתר ערוץ 7, 2 בנובמבר 2015
  44. ^ משרד המשפטים, הצעת חוק המאבק בטרור עברה בקריאה ראשונה(הקישור אינו פעיל, 29.6.2021), באתר משרד המשפטים, 5 באוגוסט 2011
  45. ^ מורן אזולאי, "חוק הטרור" אושר: מאסר עולם למחבל - 30 שנה בכלא, באתר ynet, 15 ביוני 2016,
    גדעון אלון, השב"כ על חוק הטרור: "זהו חוק הטרור המתקדם בעולם", באתר ישראל היום, 15 ביוני 2016 20:01
  46. ^ גלי גינת וטל שלו‏, אושר חוק נציבות הביקורת על הפרקליטות: "אין איש מעל החוק", באתר וואלה!‏, 3 באוגוסט 2016
  47. ^ עמית סגל וגיא פלג, ‏ניצחון לשקד: אלה 4 שופטי העליון, באתר ‏מאקו‏, 22 בפברואר 2017
  48. ^ עוזי ברוך, בנט לערוץ 7: שקד עשתה היסטוריה, באתר ערוץ 7, 22 בפברואר 2017,
    עמית סגל, על ארבע: הניצחון של שקד על ביהמ"ש העליון, באתר nrg‏, 24 בפברואר 2017
  49. ^ קלמן ליבסקינד, ‏סוף הסיפור: אחרי 64 שנה, איילת שקד שינתה את כללי המשחק בנגב, באתר מעריב אונליין, 3 ביוני 2017
  50. ^ ענת יורובסקי, ‏איזון או מהפכה?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בדצמבר 2017
  51. ^ שר אינו עציץ פוסט של איילת שקד בפייסבוק
  52. ^ רויטל חובל, שקד בטקס השבעת שופטים: "שברתי את הקונספציה של מערכת המשפט", באתר הארץ, 8 בינואר 2019
  53. ^ מתן ברניר, ‏ציר איילת שקד-אפי נוה: הברית שטרפה את הקלפים ושינתה את מאזן הכוחות, באתר גלובס, 17 בינואר 2019
  54. ^ 1 2 אושר סופית: העברת סמכויות הנוגעות לאיו"ש מבג"ץ לבימ"ש מינהלי, באתר הכנסת, 17 ביולי 2018
  55. ^ מורן אזולאי, בנט ושקד הכריזו על מפלגת "הימין החדש": "איבדנו את היכולת שלנו להשפיע", באתר ynet, 29 בדצמבר 2018; אתר למנויים בלבד יובל קרני, מורן אזולאי, "יש בינינו אינספור מחלוקות. גם לנו יש אגו. אבל לשותפות הזו אין תאריך תפוגה", באתר "ידיעות אחרונות", 7 במרץ 2019
  56. ^ יקי אדמקר‏, ביטול הוועדה למינוי שופטים, הגבלת היועמ"ש: תכנית שקד למערכת המשפט, באתר וואלה!‏, 18 במרץ 2019
    שקד הציגה את ה"מהפכה המשפטית" באתר Mako, החדשות, 18 במרץ 2019
  57. ^ יובל קרני ואיתמר אייכנר, נתניהו פיטר את נפתלי בנט ואיילת שקד, באתר ynet, 2 ביוני 2019; טובה צימוקי ויעל פרידסון, איילת שקד נפרדה ממשרד המשפטים: "עוד אחזור לכאן", באתר ynet, 4 ביוני 2019.
  58. ^ מורן אזולאי, שקד תעמוד בראש הימין החדש: "למדנו מהטעויות", באתר ynet, 21 ביולי 2019.
  59. ^ אמיר אלון, מורן אזולאי, יובל קרני ועמיחי אתאלי, הפנים והרשימות: אלו המועמדים לכנסת ה-22, באתר ynet, 2 באוגוסט 2019; עופר חדד, ‏איילת שקד: "רואה עצמי ראש ממשלה", באתר ‏מאקו‏, 29 ביוני 2019 אתר למנויים בלבד יובל קרני, מורן אזולאי, "כשבעלי אופיר ואני ראינו בטלוויזיה את פיזור הכנסת הוא אמר: 'אוי, לא, אני לא מאמין שזה קורה לי'. כבר היו לנו תוכניות לחיים טובים ונינוחים לכמה שנים", באתר "ידיעות אחרונות", 24 ביולי 2019
  60. ^ טל שניידר, ‏ועדת הבחירות פרסמה את התוצאות הסופיות של הבחירות, באתר גלובס, 20 בספטמבר 2019
  61. ^ אתר למנויים בלבד חן ארצי סרור, צעד ימינה, שניים אחורה, באתר "ידיעות אחרונות", 19 בספטמבר 2019
  62. ^ בנצי רובין, ‏שקד התפטרה מהכנסת; זה המחליף שלה בימינה, באתר "סרוגים", 21 ביוני 2021
  63. ^ הילה ציאון, ועדת השרים לחקיקה אישרה את חלופת שקד לתמ"א 38, באתר ynet, 1 באוגוסט 2021
  64. ^ אמיתי גזית, הישג לאיילת שקד: הכנסת אישרה את חידוש הוותמ"ל לאחר 14 חודשים שבהם לא פעלה, באתר כלכליסט, 4 באוגוסט 2021
  65. ^ עיר חדשה בישראל: באר יעקב משדרגת סטטוס, באתר כיפה, 8 באוגוסט 2021
  66. ^ יקי אדמקר‏, 4 ימים לסגירת הרשימות: שקד והנדל הודיעו על ריצה בנפרד, באתר וואלה!‏, 11 בספטמבר 2022
  67. ^ רועי רובינשטיין, שקד מחוץ לכנסת: "הלכנו עם האמת". בנט: "נלחמה כמו פייטרית", באתר ynet, 1 בנובמבר 2022.
  68. ^ דותן לוי, הג'וב החדש של שקד: תכהן כיו"ר קבוצת קרדן נדל"ן, באתר כלכליסט, 22 בינואר 2023
  69. ^ איילת שקד מונתה ליו"ר עמותת "נאמני מרכז שניידר", באתר ערוץ 7, ‏2023-03-29
  70. ^ איילת שקד במינוי נוסף: זה התפקיד שהיא קיבלה, באתר "סרוגים", 29 במרץ 2023
  71. ^ קובי עוזיאלי, לצד חברת הנדל"ן: הג'וב הנוסף של איילת שקד, באתר בחדרי חרדים, 30 במרץ 2023
  72. ^ מתנדבת: ג'וב חדש נוסף לאיילת שקד, באתר כיפה, ‏2023-03-29
  73. ^ עדו בן פורת, שקד מציגה: "תכנית איתנות לאומית", באתר ערוץ 7, 24 בינואר 2017.
  74. ^ עמרי נחמיאס‏, אושר "חוק המחבלים": "הם צריכים למות בכלא, וכך יהיה", באתר וואלה!‏, 04 בנובמבר 2014
  75. ^ טל שלו‏, איילת שקד: "תנועת ה-BDS היא ארגון טרור שעלינו לסכל", באתר וואלה!‏, 18 בספטמבר 2016,
    אלירן אהרון, איילת שקד בכנס ערוץ 7: מלחמה ב-BDS, באתר ערוץ 7, 19 בספטמבר 2016
  76. ^ אביאל מגנזי, השרה שקד: נראה כי המשילות עברה לבתי המשפט, אנשים כמוני נתפשים כבני חושך, באתר ynet, 18 במאי 2015
  77. ^ עדו בן פורת,שקד: מעדיפה שופטים שמרנים ומרוסנים, באתר ערוץ 7, י"א בכסלו תשע"ח 29/11/17
  78. ^ יהונתן ליס, השרים אישרו את חוק עוקף בג"ץ של ח"כ שקד, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2014
  79. ^ סרטונים חזקי עזרא, שקד הודפת את הביקורת, באתר ערוץ 7, 4 באפריל 2016 - נאומה של שקד בכנס עורכי הדין 2016
  80. ^ 1 2 3 איילת שקד, ‏מסילות אל המשילות, השילוח, 1, אוקטובר 2016
  81. ^ אביעד גליקמן, שקד על האפשרות כי חוק הלאום ייפסל בבג"ץ: "רעידת אדמה משטרית", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 5 בספטמבר 2018
  82. ^ אביעד גליקמן, שקד: "היועץ המשפטי מעולם לא הוסמך להחליף את הממשלה", באתר nana10‏, 7 באוקטובר 2015
    כנס קהלת: שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד על בעיית סמכויות היועמ"ש, ערוץ היוטיוב של פורום קהלת, 8 באוקטובר 2015
  83. ^ ריאיון עם שרת המשפטים על תפקיד הייעוץ המשפטי בהליכי חקיקה וגבולותיו, באתר פורום קהלת, 30.10.2016
  84. ^ איילת שקד, ‏מסילות אל המשילות, השילוח, 1, 12 באפריל 2017
  85. ^ חור אוריאל ניזרי, החלת הדין הישראלי ביו"ש – השרה שקד: כל חוק יעבור התייחסות לתושבי יו"ש, באתר "תקדין", 6 ביוני 2017.
  86. ^ סרטונים כנס מדדים 2017 - איילת שקד, בערוץ היוטיוב של כלכליסט, מרץ 2017
  87. ^ "שקד על נתניהו: מע"מ אפס על מוצרי יסוד – כלכלת בחירות", אתר מידה, 8 בינואר 2015
  88. ^ איילת שקד, ‏איילת שקד בטור מיוחד ל"גלובס": "ההסתדרות גורמת נזק למשק", באתר גלובס, 5 בדצמבר 2019
  89. ^ איילת שקד, ‏הם לא פליטים, הם מסתננים, באתר ‏מאקו‏, 13 בדצמבר 2011.
  90. ^ חברת הכנסת שקד חנכה לשכה חדשה לפניות הציבור בדרום תל אביב, האתר הרשמי של איילת שקד, 13 במרץ 2014
  91. ^ אבי סגלחיילי הפייסבוק נגד פוסט ציונות, באתר ערוץ 7, 29 בספטמבר 2011 (במהדורה המודפסת(הקישור אינו פעיל, 29.6.2021) פורסם בעמוד 12 של מגזין "אתנחתא")
  92. ^ מירב ארד, איילת שקד - זוכת פרס ביקורת התקשורת 2012, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 בינואר 2012
  93. ^ כבוד לבית היהודי: איילת שקד - הח"כית המצטיינת במושב האחרון, באתר כיפה, 29 באוגוסט 2013
  94. ^ דירוג השרים והח"כים: בנט ושקד בשלישייה הפותחת, כיפה (אתר אינטרנט), 27 במרץ 2014
  95. ^ "מעריב סופהשבוע", 22 במאי 2015
  96. ^ "מעריב השבוע", 19 באוגוסט 2015
  97. ^ אשת השנה של "ליידי גלובס": שרת המשפטים איילת שקד, באתר גלובס, 8 בספטמבר 2015
  98. ^ הרשימה(הקישור אינו פעיל, 29.6.2021) באתר פורבס,
    תקציר הרשימה על איילת שקד(הקישור אינו פעיל, 29.6.2021), פורבס, יולי 2017
  99. ^ שרה ליבוביץ-דר, מאחורי הקלעים של הקרב בין איילת שקד ומרים נאור, באתר מגזין ליברל, 8 באוגוסט 2017
  100. ^ מורן אזולאי וטובה צימוקי, נחשף בעלה הטייס של איילת שקד, באתר ynet, 5 באוגוסט 2018
  101. ^ אתר למנויים בלבד בכמה מכרה איילת שקד את ביתה בשכונת בבלי בת"א – ומה היא סיכמה עם מבקר המדינה?, באתר TheMarker‏, 17 בינואר 2016