חינוך

עיינו גם בפורטל פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.

לחינוך שתי הגדרות מקובלות, שונות זו מזו:

1. הוראה עם מטה-קוגניציה: עיצוב של תודעת האדם, המשנה את אופני חשיבתו. תודעת האדם מושפעת מכל המתרחש בעולמו, ולכן מעוצבת ללא הרף. הגורם המחנך משתמש בכלל זה כדי לשנות באופן מכוון או סטיכי (לא מכוון) את המציאות וכדי לשנות את תודעתו של האדם המחונך.
2. סוציאליזציה: עבודת מבוגר עם ילדים ונוער, במטרה להכניסם באופן מכוון לעולם המבוגרים ולקבל את ערכיהם.

בשני המקרים החינוך נעשה בתהליך של למידה.

שלט בכניסה לבית הספר כדורי

פשקוויל חרדי בעניין החינוך, ירושלים

חינוך יכול להיעשות על ידי אדם (חבר מפלגה, מורה וכו'), על ידי קבוצת אנשים (משרד פרסום, בית ספר, בית משפט מדינה) או על ידי מערכת. קשה להגדיר אילו פעולות גורמות לחינוך שכן מחנך פורמאלי בבית ספר עשוי לחנך, מנהל בעבודה עשוי להוביל תהליכים חינוכיים תוך ארגוניים, ואף סוהר בבית הסוהר עשוי להוות דמות מחנכת עבור האסירים. בנוסף, ב-20 שנים האחרונות יש המדגישים את הפן הניהולי או מנהיגותי בחינוך- מנהיגות חינוכית. דהיינו, כיצד אנשים או גופים משפיעים על תהליכים חינוכיים או על מדיניות חינוך בעיר, מדינה, או אף בעולם כולו (כגון ארגון האומות המאוחדות), כך שהגדרת המעשה החינוכי הינה רחבה מאוד. בדרך כלל נהוג לדון בחינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי.

מכיוון שהגיל שבו נעשה עיקר העיצוב של האדם הוא בתהליך הסוציאליזציה המתרחש בגיל המוקדם, מרבית החינוך נתפס כקשור בילדים ונוער. ההתייחסות הראשונית לחינוך זה הינה החינוך שמקבל הילד במשפחה, ובעיקר מהוריו. נהוג להניח כי חינוך זה הינו מכריע ביותר, והוא מתרחש במישורים רבים בו-זמנית, המשתקפים במכלול חוויותיו של הילד. הנחה נוספת היא שרוב החינוך המשפחתי הינו בלתי-מודע, ומתרחש בעיצוב עקיף של אופן החשיבה.

מטרות החינוך

לפי צבי לם החינוך נועד לשרת את:

• החברה: החינוך בא להכשיר את התלמיד למלא את התפקידים החיוניים לחברה שבה הוא חי.
• הפרט: חינוך בא לעזור לפרט להגשים מימוש העצמי המתחשב בנטיותיו והתפתחותו של היחיד.
• התרבות: מטרת החינוך להנחיל את הידע והמסורת התרבותית של התרבות אליה משתייך התלמיד.

אחת התאוריות המרכזיות בנושא מטרות החינוך היא הטקסונומיה של בלום, מיון מטרות החינוך בתחום ההכרתי: ידע, הבנה, ישום, אנליזה, סינתזה, הערכה.

הממד האינסטרומנטאלי בא לידי ביטוי במצב של אי ודאות כלכלית, בו החינוך נתפס בעיקר כאמצעי לפיתוח מיומנויות שערכן רב בשוק העבודה, אשר יכולות להבטיח רמת קיום סבירה‏.

תיאור מטרות חינוכיות - תהליך חינוכי ניזון ממטרת על כללית בעלת מסר ערכי. מטרות כלליות המציינות באופן ברור מהן תוצאות הלמידה שמצפה המחנך להשיג מחניכו. ויעדים אופרטיביים המגדירים מה יוכל הלומד לבצע עם סיום תהליך החינוך והלמידה. על יעד כזה להיות ניתן לצפייה.

רמות חינוך

החינוך הפשוט ביותר הינו החינוך הישיר: הגורם המחנך מעביר, בתקשורת ישירה, מסר שאותו הוא רוצה להעביר, לאדם המחונך. לדוגמה: הורה המסביר לילדו על דרכו של העולם.

חינוך אחר הינו חינוך באמצעות יצירת מצב, שבו האינטרס של האדם המחונך הוא להתנהג בצורה שהגורם המחנך מעוניין בה, והגעה של המחונך להבנה לגבי זאת. לדוגמה: מערכת אכיפת החוק ההופכת את הפשע ללא משתלם, ודואגת להסביר זאת לכלל האזרחים.

חינוך מורכב יותר הינו חינוך המייצר תודעה מסוימת באדם המחונך, על ידי השפעה על השפה, על קוד החשיבה ועל תרבותו של האדם. שיטת חינוך זו הינה מורכבת יחסית, ולרוב אינה נעשית באופן מודע אלא הינה סטיכיה. לדוגמה: בית-ספר המחנך את התלמידים להישגיות בכך שהוא יוצר תודעת ציון אינדיבידואלי, חברה המחנכת לפטריוטיות על ידי שימוש בהסמלה לאומית, או הורה הנותן מודל חיקוי לילדיו וכו'

חינוך הוא דרכה של תרבות לשמר את עצמה, שכן תרבות הינה מאפיין חיצוני של תודעת האדם, והחינוך עוסק בעיצוב תודעה זו. החינוך והתרבות יוצרים זה את זה, ומהווים מקשה אחת בה מתקיים העולם הרוחני של האדם והחברה. מובן כי לכל תרבות דרך חינוך משלה, הנוצרת מתרבות זו ויוצרת אותה. הדבר נכון גם כאשר אין מודעות לתהליך זה.

דילמות בחינוך

היות והחינוך הינו מאפיין קבוע של האנושות הקיים בכל חברותיה, קיימים סוגי חינוך רבים, השונים זה מזה במאפיינים רבים. ישנם מספר צירי מתח עליהם ניתן לאפיין צורת חינוך מסוימת.

חינוך וסמכות

מידת הפעלת סמכות כחלק מן המעשה החינוכי הינה אחת מהסוגיות הבולטות בעולם החינוך. השימוש בסמכות במסגרת החינוך (או היעדרה המוביל לשבירת החינוך), קיים ברוב מוחלט אם לא בכל צורות החינוך המוכרות. עם זאת, גישות חינוכיות מודרניות רבות שואפות לצמצם או לבטל את השימוש בסמכות בחינוך, מתוך התנגדות להפעלת כוח ביחסי אנוש. בכל גישה חינוכית ישנה התייחסות לנושא זה, המייחדת אותה מגישות אחרות.

כל שימוש בסמכות, גם אם אינו מכוון למטרות חינוכיות, מחנך בפועל. כל הפעלת סמכות משפיעה על ההרגלים ועל המבנה הנפשי של המפעיל ושל המופעל, ובכך היא בעלת משמעות חינוכית.

הצורה הבסיסית ביותר להפעלת סמכות בחינוך הינה השימוש ב"שכר ועונש", כלומר - המחנך מסוגל, מחד גיסא, לזכות את המחונך בדבר מה אותו המחונך רוצה (ציון משופר, גילוי אהדה, כסף וכו') כאשר הוא מגלה התנהגות אותה מעוניין המחנך לעודד, ומאידך גיסא, המחנך יכול להפעיל סנקציה (הורדת ציון, גילוי כעס, הפעלת אלימות פיזית וכו') כאשר המחונך מתנהג בניגוד לרצונו של המחנך.

שיטת "שכר ועונש" מרגילה את המחונך להתנהגות אותה מכוון המחנך, ולכן מהווה שימוש מובהק בסמכות כדי לאפשר חינוך. מלבד שיטה זו, הסמכות עשויה להתבטא ביצירת דמות מחנך אשר אותה המחונך מקבל כעליונה עליו מבחינה מוסרית. דמות זו מפעילה סמכות בעצם נכוחותה, בלא הפעלה ממשית של שכר ועונש, והמחונך משנה את התנהגותו כך שתתאים לדרישות המחנך בזכות המשמעות הסמלית של המחנך הסמכותי.

לשימוש בסמכות בחינוך השפעה עמוקה על המחונך. סמכות מאלצת את המחונך לגלות התנהגות המגיבה לסמכות - ציות או התנגדות. ידוע כי הסמכות שבחינוך מותירה בתוך נפש האדם תבנית הכרתית המבטאת את "צו המוסר" (או החברה), אף אם האדם נוטה בהתנהגותו לפעול במנוגד לצו זה. צו זה הינו במידה רבה הפנמה של הסמכות עקב החינוך, ופירושו "סמכות פנימית" התואמת את החינוך.

פן אחר של השימוש בסמכות בחינוך הוא העמדת רצון המחנך במרכז העשייה החינוכית. מבחינת המחונך אין חשיבות להתנהגותו, מלבד התאמתה לרצון המחנך. לדוגמה: מורה המזכה את תלמידיו הטובים בציון טוב ואת הגרועים בציון רע, הופך את הציון (השכר/עונש) לגורם האמור להניע את התלמיד, ומרחיק את החומר הנלמד כמטרה בפני עצמה.

סוג הסמכות המופעל אף הוא מבחין בין כל צורות החינוך. לכל צורות הסמכות מלווה בהכרח גילוי תואם של הבעה רגשית (כעס מלווה לעונש, גאווה מלווה לשכר וכו'), וחסרונה נחשב להפרעה קשה למהלך החינוך. למרות שצורות חינוך מסוימות עושות שימוש במנגנון זה בלבד, ניתן לזהות צורות רבות של מנגנונים אחרים עליהם מתבססת הסמכות, והעיקרים:

• כוח פיזי: שימוש בהכאה כענישה מקובל בחברות רבות, ולרוב מבוצע כלפי ילדים. נהוג כי השימוש באלימות מצומצם למספר מצומצם של דמויות, לרוב הורה או מורה. לעתים נדירות בלבד כוח פיזי הינו הכוח העיקרי בחינוך. בחברות מודרניות, במגמה ההולכת ומתחזקת עם הזמן, השימוש באלימות פיזית הולך ופוחת, ונחשב לפסול יותר ויותר ומזוהה עם שמרנות קיצונית או ערעור נפשי.
  ממשלות עשויות גם כן להשתמש בכוח פיזי למטרות חינוכיות. לעתים קרובות עונשים פיזיים (כליאה, הלקאה וכו') אינם משמשים אך ורק כגורם מרתיע אלא כניסיונות חינוכיים.

• תגמול חומרי: שימוש בפרס (צעצוע, כסף, וכו') ובקנס (מניעת מזון, קיצוץ תקציבי) מקובל ביותר בתחום החינוך. היות שהמחנך מצוי בעמדה אחראית לנושאים חומריים רבים, או בעל יכולת כלכלית גבוהה יותר, הוא מסוגל לשנות את התנהגות המחונך.

• הערכה פורמלית: שימוש זה, נפוץ במיוחד בחברות מודרניות, יוצר מדדים על פיהם מוערכים בני אדם, ועושה בה שימוש במטרה לבנות סמכות חינוכית. ציון בבית הספר הינו הדוגמה הבולטת ביותר, וניתן להבחין גם בדוגמאות כגון פרס ל"עובד מצטיין" כמנגנון יצירת מדדים פורמליים על ידי המחנך.

ריחוק המחנך והמחונך

סוגיה נפוצה אחרת הינה הפער התודעתי הנוצר בין המחנך למחונך. בקצה אחד של המתח ניתן לצייר דמות מרוחקת, שאינה ידועה למחונך, ושהשפעתה קבועה ומוחלטת (מפקד בסיס טירונות, מנהל בית ספר וכו'), ובקצהו האחר דמות המחנך הינה אדם קרוב, מבין ומגלה מעורבות, שהשפעתו דינאמית ומותאמת למצב היחסים (אח, מדריך וכו').

לרוב, ככל שחולף הזמן, הפער הולך ומצטמצם, אם כי נדיר ביטולו. לרוב מזוהה פער גדול עם חינוך שמרני, ופער קטן עם חינוך ליברלי.

חינוך ואוטונומיה

מידת האחיזה של המחנך בחיי המחונך משמשת אף היא מגדיר מרכזי של העשייה החינוכית. בסוגיה זו ניתן להבחין בכמה תהליכים תאורטיים:

• אחיזה חזקה של המחנך בחיי המחונך, וזאת על ידי כך שהמחנך קובע ישירות את התנהגות המחונך בלא שלאחרון תהיה השפעה אקטיבית על חייו. בתהליך זה המחנך שולט בפועל במעשיו של המחונך, ואינו מותיר למחונך ביטוי להכרעה עצמית. מקובל כי בגילאים צעירים ביותר זקוק כל אדם לאחיזה מסוג זה על ידי דמות הורית או מחליפה.

• נסיגה באחיזת המחנך בחיי המחונך, וצמצום החינוך המכוון בחיי המחונך. בתהליך זה המחנך מסיר מעצמו את האחריות לחיי המחונך, ומניח למחונך לקיים את החלטותיו בכוחות עצמו. לרוב, מלווה תהליך זה בהתנהגות קוטבית של המחונך להתנהגות אותה ניסה המחנך להשריש. בעיני רבים תהליך זה של נסיגת הנוכחות החינוכית הינו מאפיין תרבותי של העולם המודרני, המועצם מדור לדור.

• האצלת האחריות של המחנך למחונך, בדרך בה מקבל המחונך את דרכי המחנך ומיישמן בעצמו. בתהליך זה המחנך מקרב אליו את המחונך (בניגוד לקודם, המאופיין בהתרחקות), ובכך מאפשר למחונך לקיים את חייו מתוך העמדה המחנכת, שהתקיימה לפני כן במחנך בלבד.

היסטוריה של החינוך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ערך מורחב – היסטוריה של החינוך המערבי

גישות בחינוך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

הגישה המריטוקרטית בחינוך טוענת שיש לקדם מצוינות בקרב תלמידים המסוגלים לכך‏.

הגישה הבנייתית (הקונסטרוקטיביסטית) בחינוך

ערך מורחב – קונסטרוקטיביזם (למידה)

הטענה הכללית של הגישה הקונסטרוקטיביסטית או בעברית "הבנייתית" בחינוך היא כי כל פעילות מנטלית היא בנייתית. התלמידים אינם מקבלים את הידע מהמורה או מתוך ספר הלימוד באופן פסיבי, אלא הם בונים את הידע שלהם בעצמם. בשנים האחרונות נידונה הגישה בנייתית בהרחבה כבסיס לרפורמה בדרכי ההוראה. ארבע תפיסות יסוד מאפיינות את הגישה בנייתית ללמידה:

1. אין קיום לידע במנותק מהיודע.
2. למידה היא פעילות הבנייתית.
3. למידה היא פעילות ממוקמת בהקשר.
4. למידה היא פעילות חברתית.

ראו גם

	ספר: חינוך
ספרי ויקיפדיה הם אוספים של ערכים מוויקיפדיה אותם ניתן להוריד כקובץ אחד או להזמין בגרסה מודפסת.

• חינוך דמוקרטי
• חינוך ולדורף (הנקרא גם חינוך אנתרופוסופי)
• חינוך חופשי
• חינוך ביתי
• אנדרגוגיה
• מקורות ההשפעה של המדריך
• משרד החינוך
• חוק זכויות התלמיד
• הוראה מתקנת
• לקות למידה
• הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות
• טכנולוגיה מסייעת לשילוב לימודי

קישורים חיצוניים

• חינוך, באנציקלופדיה ynet
• תולדות החינוך, באנציקלופדיה ynet
• קו לחינוך - פורטל החינוך של ישראל
• מבחר סרטונים בנושא באתר studytv
• על מנהיגות חינוכית בישראל ובחו"ל.
• תני גולדשטיין, השוואה בינלאומית: ההשקעה בחינוך עדיין עלובה, ynet ‏, 21.08.09
• שילוב המשחק בתהליכי הוראה ולמידה- אתר חינמי של אפרת גז להדרכה בפיתוח והפקה של משחקים לימודיים.