אביגדור ליברמן
| אביגדור ליברמן | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 5 ביוני 1958 |
| תאריך עלייה | 1978 |
| ממשלות | 29, 30, 31, 32 |
| כנסות | 15 - 18 |
| סיעות | ישראל ביתנו, איחוד לאומי-ישראל ביתנו האיחוד הלאומי |
| תפקידים בולטים | |
אביגדור (איווט) ליברמן (נולד ב-5 ביוני 1958) הוא שר החוץ בממשלת ישראל, סגן ראש הממשלה, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני ויו"ר מפלגת ישראל ביתנו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
נולד בשם איווט ליברמן ללב ולאסתר פירה בקישינב שבמולדובה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. שפתם העיקרית של הוריו כמו גם זו של ליברמן עד גיל 3, הייתה יידיש. בזמן לימודיו באוניברסיטת קישינב עבד כאיש ביטחון וכתב מחזה בשם "סטודנטים" שזכה בפרס ספרותי. ליברמן עלה לישראל ב-18 ביוני 1978, למד עברית במסגרת אולפני קיבוץ ושירת בצה"ל מספר חודשים כאפסנאי בשירות מקוצר ("שלב ב'") בחיל התותחנים. בתקופת לימודיו הכיר את אלה, שעלתה מטשקנט. בני הזוג התחתנו בשנת 1981. בתחילה התגוררו בני הזוג בשכונת גילה שבירושלים וליברמן מונה למזכיר הסניף הירושלמי של הסתדרות העובדים הלאומית. בשנת 1983 נולדה בתו מיכל. בתחילת שנת 1988 עברה המשפחה להתגורר בהתנחלות נוקדים, שם נולדו בניהם קובי ועמוס. ליברמן הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1986 מונה לחבר הדירקטוריון של החברה הכלכלית לירושלים. בשנים 1986–1987 שימש כמוציא לאור של שבועון ברוסית בשם יומן ירושלמי, שבו התפרסמו גם מאמריו. ב-1988 יצר קשר עם בנימין נתניהו ששב אז לישראל מכהונתו כשגריר ישראל באו"ם והתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. הוא ליווה את נתניהו בעשר השנים הבאות. לאחר בחירתו של נתניהו ליושב ראש הליכוד ב-1992 מונה ליברמן למנכ"ל תנועת הליכוד וארגן את שיקומה. בשנת 1996, לאחר בחירתו של בנימין נתניהו כראש הממשלה, מונה ליברמן למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בדצמבר 1997 התפטר ליברמן מתפקידו. יש שתלו זאת בפתיחת תיק חקירה נגדו במשטרה, תיק שנסגר בלא כלום.[1]
ליברמן פנה לעסקים פרטיים וייסד בינואר 1998 חברת סחר וייעוץ בשם נתיב אל המזרח, שעסקה ברכישת חומרי גלם בארצות המזרח ומכירתם בארצות המערב ובפעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי.
ב-3 בינואר 1999 כינס ליברמן מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב והכריז על הקמתה של מפלגת ישראל ביתנו. המפלגה זכתה בבחירות באותה שנה ב-4 מנדטים. בשנת 2000 התמזגה הסיעה בכנסת עם שתי סיעות ימין נוספות, מולדת ותקומה, אשר קודם לכן הרכיבו יחד עם חרות את סיעת האיחוד הלאומי, לסיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו.
ב-15 באוקטובר 2001 החליטו ליברמן וחברו לסיעה, רחבעם זאבי, לפרוש מהממשלה במחאה על מסירת השכונה אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים, דבר שלטענתם חשף את יהודי חברון לאיומים של ירי צלפים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים. שעות ספורות לפני כניסת מכתבי ההתפטרות לתוקף נרצח רחבעם זאבי בידי מתנקש פלסטיני. לבקשת שרון, לא התפטרו ליברמן והשר החדש בני אלון. חרף המאמצים של שרון, השניים התפטרו בסופו של דבר ב-14 במרץ 2002.
במהלך מערכת בחירות לכנסת השש עשרה, שהתנהלה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, אימצה הסיעה המשותפת שרצה תחת השם "האיחוד הלאומי", בראשות ליברמן, את רעיון הטרנספר כמצעה לפתרון הסכסוך. האיחוד הלאומי זכה ב-7 מנדטים בבחירות אלה, 3 מהם מטעם ישראל ביתנו.
לאחר הבחירות מונה ליברמן לשר התחבורה בממשלת שרון השנייה (הממשלה ה-30). עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-16 התפטר ליברמן מהכנסת, כדי לאפשר לחברו לרשימה ולמפלגה, אליעזר (צ'יטה) כהן, להיכנס במקומו. ב-4 ביוני 2004, עקב כוונתו להצביע נגד תוכנית ההתנתקות, פוטר ליברמן מהממשלה (יחד עם בני אלון) על ידי ראש הממשלה שרון, במטרה להשיג רוב לתוכנית בקרב השרים בהצבעה שאמורה הייתה להתקיים כעבור יומיים.
בסוף שנת 2004 פרשה "ישראל ביתנו" מ"האיחוד הלאומי" והתמודדה כרשימה עצמאית לכנסת ה-17. הפעם הציג ליברמן במצע מפלגתו את תוכנית חילופי השטחים. רעיון זה, המבוסס על פתרונות דומים בעולם, כדוגמת קפריסין, בא לפתור סכסוכים הנובעים משוני בין אוכלוסיות (בדת או בלאום) באמצעות הפרדת האוכלוסיות. בבחירות לכנסת השבע עשרה הגדילה "ישראל ביתנו" את כוחה ל-11 מנדטים, כשהיא זוכה לאחוזי תמיכה גבוהים בקרב העולים מברית המועצות לשעבר.
ב-30 באוקטובר 2006 הוביל ליברמן את מפלגתו להצטרפות לקואליציה בראשות ראש הממשלה אהוד אולמרט ומונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים בממשלה ה-31. הצטרפות "ישראל ביתנו" לממשלה גררה התנגדות מצד חברים במפלגת העבודה, החברה בקואליציה, אך בהצבעה במרכז המפלגה הוחלט על הישארות בממשלה. כניסתו של ליברמן לממשלה הובילה להתפטרותו מהממשלה של השר אופיר פינס.
לאחר שהממשלה ניהלה משא ומתן עם הרשות הפלסטינית הודיע ליברמן על פרישת מפלגתו מן הממשלה בשל הדיונים עם הפלסטינים בסוגיות הליבה. ב-16 בינואר 2008 פרשה מפלגת ישראל ביתנו מהממשלה.
בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009 זכתה מפלגת "ישראל ביתנו" ב-15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה. במרץ 2009, עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה ליברמן לסגן ראש הממשלה ולשר החוץ וכן לחבר הקבינט המדיני-ביטחוני והמטבחון.
בשנת 2009 נכלל ברשימת 100 המשפיעים של השבועון טיים[2].
בתקופת כהונתו כשר החוץ נמשכה החרפת הבעיות בשני תחומים בולטים ביחסי החוץ של ישראל:
- המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה (שהתבטא עוד בדברי ארדואן שכינה את פעולות ישראל פשע מלחמה אף בתקופת אולמרט לפני מינויו של ליברמן כשר חוץ): הקרנת סדרת טלוויזיה אנטישמית בטורקיה ובעקבותיה השפלת שגריר טורקיה בישראל על ידי סגן שר החוץ, דני איילון, ולאחר מכן השתתפות גורמים טורקיים במשט לעזה.
- המשך תהליך ההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית על ידי הכרה של אחדות ממדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית בגבולות 1967.
[עריכה] אידאולוגיה
[עריכה] השקפתו הפוליטית
ליברמן מגלה יחס נוקשה ביחס לעימות הישראלי-ערבי אך בשונה מחלק גדול מאנשי הימין, הוא מצהיר כי יהיה מוכן להכיר במדינה פלסטינית בתנאים מגבילים.[3] תחילה תמך בטרנספר כפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, אך לקראת הבחירות לכנסת בשנת 2006 הציע מתווה של הסדר שהדגש המרכזי בו הוא חילופי שטחים, זאת כדי להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל.
בכמה מקרים התבטא בחריפות נגד השמאל הישראלי (כך למשל בראיון בגלי צה"ל באוקטובר 2007 בו האשים את אנשי השמאל "בכל הקורבנות והצרות" של מדינת ישראל והשוואת אנשי "יש גבול" לקאפו במחנות הריכוז הנאצים בראיון ב"מבט לחדשות"[דרוש מקור]). ביום השבעת הממשלה ה-31, דרש ליברמן לשפוט חברי כנסת הנפגשים עם ראשי חמאס בתור משתפי פעולה, כמו במשפטי נירנברג ותבע שגורלם יהיה זהה.[4] נגד הקריאה יצאו אישים שונים, בין היתר בטענה שהתבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה.[5]
[עריכה] דת ומדינה
בתחום מדיניות הפנים ליברמן תומך בהנהגת "ברית זוגיות", אשר תאפשר נישואין כדין בישראל גם לאלה שאינם רשאים להתחתן בנישואים דתיים. בהתאם לכך, הכניסה "ישראל ביתנו" סעיף בהסכם הקואליציוני לפיו תפתור הממשלה בעיה זו בהסכמה. למרות זאת, בשל המשמעת הקואליציונית, התנגדה סיעת "ישראל ביתנו" להצעת חוק פרטית בנושא.[6]
[עריכה] יחסי חוץ
ליברמן תופס את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כחלק מעימות רחב יותר בין המערב לאסלאם. לדעתו, היעד המדיני והביטחוני של מדינת ישראל צריך להיות הצטרפות לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי.[7]
עם היכנסו לתפקיד שר החוץ אמר ליברמן כי הוא אינו מחויב למתווה אנאפוליס, וכי חזון שתי המדינות הוא רעיון יפה אבל לא ישים. בכך שינה ליברמן את הקו המנחה של הממשלה הקודמת, בראשות אהוד אולמרט.
ליברמן תמך בחיזוק הקשר עם רוסיה מתוך אמונה שקשר כזה חיוני לאינטרסים של ישראל, ואף מונה ל"ממונה על הדיאלוג האסטרטגי מול הקרמלין" מטעם הממשלה, דיאלוג שעליו סוכם בעת ביקור שלו במוסקבה ביוני 2009.[8]
בחודש יולי 2009 ביקש להנהיג רפורמה ביחסי החוץ של ישראל, שבה יעבור הדגש מעיסוק בהסכסוך הישראלי-פלסטיני לעיסוק בדיפלומטיה ציבורית ושיקום מעמד ישראל בעולם. במסגרת מימוש הרפורמה נסע לביקור במדינות אמריקה הלטינית, על מנת להדגיש את החשיבות הגבוהה שמייחס משרד החוץ לאזור זה.[9][10]
את ביקורו של נשיא ברזיל, לואיז אינסיו דה סילבה, החרים ליברמן כאות מחאה על שזה סירב להניח פרחים על קברו של הרצל, אולם הניח פרחים על קברו של יאסר ערפאת.[11]
על רקע חריקות ביחסי השלום בין ישראל למצרים, אמר ליברמן בפגישה עם שגרירים מחבר המדינות, במהלך בחירות 2001, שבמקרה של מלחמה עם מצרים יש להפציץ את סכר אסואן, ולהטביע במימי אגם נאצר את האזור הסמוך לו. עם היכנסו לתפקיד שר החוץ, הודיעה מצרים כי נציגיה לא ייפגשו עמו עד אשר יחזור מדבריו. עם זאת, ראש המודיעין המצרי, עומר סולימאן, הגיע לפגישה עם ליברמן,[12] ועל פי פרסומים בעיתונות, אף הזמין אותו לביקור במצרים. מובארק הכחיש את העניין לאחר ימים אחדים.
במסגרת מדיניותו כשר החוץ, אמר ליברמן לשגרירי ישראל "שלא יתרפסו בפני העולם" משום ש"למושגים כמו כבוד לאומי, יש חשיבות רבה בהשפעה על מעמד ישראל בעולם".[13] במסגרת מדיניות זו, בעקבות דברי ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נגד ישראל, השפיל סגנו של ליברמן, דני אילון, את שגריר טורקיה בישראל בכך שהורה לו לשבת על ספה נמוכה לעיני המצלמות. ליברמן לא גינה את איילון, והצדיק את הצורך להגיב בתקיפות, גם אם לא את צורת התגובה.[14] לאחר הודעת הבהרה שלא נתקבלה, איומים מצד טורקיה, ובהתערבות פרס, הבהיר איילון לשגריר כי לא היה בכוונתו להשפילו אישית, וכי הוא מתנצל בפניו על הדרך בה האירוע נוהל והאופן בו התפרש.[15][16]
[עריכה] תוכנית חילופי השטחים
 |
ערך מורחב – תוכנית חילופי השטחים |
תוכנית חילופי השטחים היא אחד המרכיבים במסגרת תוכניתו הכוללת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בין היתר, מתבסס ליברמן על הטענות:
- חלק מערביי ישראל מזדהים עם אויבי מדינת ישראל ומהווים בעיה דמוגרפית המסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית
- האינטרס של ישראל הוא להפחית ככל האפשר את אחוז השוללים את ערכי המדינה בקרב אזרחיה ואף בקרב תושביה
- במקום בו יש שני לאומים – יש בעיות, לכן, כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, יש להבטיח כי תהיה מדינה הומוגנית עם רוב יהודי בטוח לנצח
- הפלסטינים דורשים מדינה ערבית ללא תושבים יהודים
עיקרה של תוכנית חילופי השטחים, אותה מציע ליברמן כפתרון לבעיות אלה, הוא סיפוח גושי התנחלויות לישראל, ובמקביל העברת שטחים ישראליים המאוכלסים בערבים, כגון אום אל פאחם וסביבתה, לידי המדינה הפלסטינית לכשתוקם. באופן זה יחדלו התושבים, שיבחרו להישאר בשטחים שיועברו, ואשר לא יביעו נאמנות למדינת ישראל, להיות אזרחי ישראל.
[עריכה] נאמנות
ליברמן סבור כי יש להכניס תיקונים בחוק האזרחות של ישראל, לפיהם יחויב כל אזרח במדינה לחתום על הצהרת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לעקרונותיה ולחוקיה. מי שיסרב לעשות כן, יאבד את זכותו לבחור ולהיבחר ואף עשוי לא לקבל תעודת זהות. ליברמן סבור שיש לחייב בהצהרה זו כל אזרח ישראלי שמגיע לגיל 16.[17]
עוד סבור ליברמן שיש להגדיר קשר הדוק יותר בין השירות בצה"ל או השירות הלאומי לבין הזכויות הניתנות מביטוח לאומי, כך שמי שנאמן יקבל יותר.[18]
[עריכה] שינוי שיטת הממשל בישראל
ליברמן תומך בשיטת הדמוקרטיה הנשיאותית, ושינוי שיטת הממשל הוא אף חלק ממצע מפלגתו. הוא תומך בשיטה של בחירות אזוריות, שבה המפלגה הזוכה מקבלת את כל המושבים.
עם כניסתו לממשלה ה-31, החלו מגעים עם אהוד אולמרט לשינוי שיטת הממשל. כאשר ניסה להעביר את ההצעה לשינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית בקריאה טרומית, הוא נתקל בהתנגדות הכנסת וההצעה נפלה.
[עריכה] משפחתו
ליברמן נשוי לאלה לבית ציפקין, ולהם שלושה ילדים. בני הזוג ליברמן מתגוררים בנוקדים שבגוש עציון.
[עריכה] פלילים
בסוף 1999 הוגש כתב אישום נגד ליברמן באשמת תקיפה, תקיפת קטין ואיומים. התקיפה ארעה לאחר שילדים תקפו את בנו של ליברמן, וזה הזעיק את אביו לעזרה. לאחר התקיפה איים ליברמן על הילד כי יכהו בשנית, אם יחזור ליישוב נוקדים. בספטמבר 2001 הורשע ליברמן, במסגרת עסקת טיעון, בתקיפת קטין ובאיומים, והוטל עליו לשלם 10,000 ש"ח פיצוי לילד ועוד 7,500 ש"ח קנס. בגזר הדין קבע בית המשפט: "מעשיו של הנאשם לא היו כה מינוריים באופים. אין המדובר בפעולה אחת בודדת שנעשתה כתגובה ספונטנית וללא כל חשיבה מוקדמת, אלא בסדרת מעשים שבוצעה בפרק זמן, שהיה בו די כדי להביא את הנאשם לשלוט ברוחו ולהימנע מביצועם, כולם או חלקם. הנאשם היה נחוש בהחלטתו להעניש את הילד שהשתתף בתקיפת בנו והתעלם מאי החוקיות של מעשיו ומהשלכותיהם כלפי המתלונן ולא רק כלפיו."[19]
חלק מקשריו של ליברמן עם בעלי הון ישראלים וזרים נמצאים בחקירת המשטרה, מחמת החשד כי קיבל לכאורה סכומים של מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר כנסת. לפי החשדות, הכספים עברו דרך חברה בשם "נתיב אל המזרח", שקיבלה מהשנים 1999 עד 2006 סכומי כסף גדולים שהיו אמורים להגיע לכיסו של ליברמן, זאת ככספי שוחד שהועברו על ידי בעל ההון, מיכאל צ'רנוי. חשדות אחרים נוגעים לחברה בשם "מ. ל. 1" אותה ייסדה בתו, מיכל ליברמן, שנחקרה בחשד שתיווכה במתן שוחד.[20] אל חברה זו הועברו מיליוני שקלים מגורמים מחוץ לארץ, והיא שילמה משכורות גבוהות לליברמן האב ולבתו.[21]
בינואר 2009, שבועות מספר לפני הבחירות, ערכה המשטרה מספר עיכובים בחקירה, ובין היתר עיכבה לחקירה את בתו של ליברמן, פרקליטו ויועצו הפוליטי.[22]
במרץ 2010 חקרה המשטרה את ליברמן בחשד כי קיבל משגריר ישראל דאז בבלארוס, זאב בן אריה, פרטים על אודות בקשה חסויה לסיוע משפטי שהגישה משטרת ישראל לממשלת בלארוס בעניין החקירה נגדו.[23] החקירה נסובה גם סביב מעורבותו של השר ליברמן בקידומו ובהעסקתו של מר בן אריה במשרד החוץ.[24]
באפריל 2011 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין לליברמן כי הוא שוקל להעמידו לדין בכפוף לשימוע, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אביגדור ליברמן, באתר הכנסת
- אביגדור ליברמן, באנציקלופדיה ynet
- שאלות ותשובות בעיתון הארץ
- אביגדור ליברמן, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט
- ליאור דטל, דרכו של ליברמן: הריבים, החקירות והקשרים עם נתניהו, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009
- דוד איידלמן מקבל אות אומ"ץ על שהעביר למבקר המדינה מסמכים מבנק קפריסאי הנוגעים להעברות כספים לליברמן.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ליאור דטל, דרכו של ליברמן: הריבים, החקירות והקשרים עם נתניהו, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009.
- ^ Benny Morris, The 2009 TIME 100 - Avigdor Lieberman
- ^ פנחס וולף, ליברמן: "תומך בהקמת מדינה פלסטינית", באתר וואלה!, 26 בפברואר 2009.
- ^ אילן מרסיאנו, ליברמן: לשפוט ח"כים ערבים כמו בנירנברג, באתר ynet, 4 במאי 2006.
- ^ רועי נחמיאס ו-ynet, "התבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה", באתר ynet, 5 במאי 2006.
- ^ אריק בנדר, הכנסת דחתה את הצעת חוק ברית הזוגיות, באתר nrg מעריב, 10 ביוני 2009.
- ^ שירות "הארץ", ליברמן: יש לצרף ישראל לאיחוד האירופי, באתר וואלה!, 1 בינואר 2007.
- ^ רוני סופר, ארה"ב מתרחקת? ליברמן יוביל התקרבות לרוסיה, באתר ynet, 5 ביוני 2009.
- ^ AFP, ישראל: ונצואלה סייעה לאיראנים בדרום אמריקה, באתר ynet, 25 ביולי 2009.
- ^ ברק רביד, מחר: שר החוץ אביגדור ליברמן ייצא לביקור בן 10 ימים בדרום אמריקה, באתר הארץ, 19 ביולי 2009.
- ^ ברק רביד, שר החוץ אביגדור ליברמן מחרים את ביקורו של נשיא ברזיל דה סילבה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010.
- ^ רוני סופר, למרות האיומים: סולימאן נפגש בחשאי עם ליברמן, באתר ynet, 22 באפריל 2009.
- ^ אלי ברדנשטיין, ליברמן נזף בשגרירים: הפסיקו להתרפס, באתר nrg מעריב, 2 בינואר 2010.
- ^ איילון על השפלת השגריר הטורקי: "תם עידן ההתרפסות", חדשות ערוץ 2
- ^ ברק רביד ויהונתן ליס, סגן שר החוץ, דני איילון, שיגר מכתב התנצלות נוסף לשגריר טורקיה בישראל, באתר הארץ, 13 בינואר 2010.
- ^ נוסח ההתנצלות
- ^ אתר חדשות ערוץ 2, השלב הבא של ליברמן: הצהרת נאמנות למדינה - מגיל 16, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2010.
- ^ אביגדור ליברמן, "בלי נאמנות - אין אזרחות", אתר הבלוגים של TheMarker, 7 בינואר 2009.
- ^ פ (י-ם) 2000/01 מדינת ישראל נגד אביגדור ליברמן, ניתן ב-25.9.2001
- ^ יהונתן ליס, בתו של ליברמן נחקרה ביאח"ה בחשד לתיווך במתן שוחד, באתר הארץ, 17 בינואר 2008.
- ^ אורי בלאו, הבוסית, באתר הארץ, 6 באפריל 2007.
- ^ אורי בלאו, קופה קטנה, באתר הארץ, 5 במרץ 2009.
- ^ אמיר אורן, שר החוץ ממשיך להסתבך: חשוד שקיבל מהשגריר בבלארוס את חומרי החקירה נגדו, באתר הארץ, 3 במרץ 2010.
- ^ איתי הר אור, ליברמן נחקר בחשד לביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט והפרת אמונים, באתר כלכליסט, 2 במרץ 2010.
| שרי החוץ בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי התשתיות הלאומיות בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי התחבורה בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- שרי החוץ בממשלות ישראל
- שרי האנרגיה והתשתיות הלאומיות בממשלות ישראל
- שרי התחבורה בממשלות ישראל
- חברי כנסת מטעם ישראל ביתנו
- דירקטורים ישראלים
- חברי כנסת מטעם האיחוד הלאומי
- חברי כנסת מטעם איחוד לאומי-ישראל ביתנו
- השרים לנושאים אסטרטגיים
- מנכ"לים ישראלים
- מנכ"לי משרד ראש הממשלה
- יהודים מבסרביה
- עולים לאחר קום המדינה
- אישי ציבור ישראלים שהורשעו בדין
- מורשעים בפגיעות גופניות בישראל
- שרים שלא היו חברי כנסת
- שרי ממשלת ישראל
