אביגדור ליברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אביגדור ליברמן
Avigdor Lieberman - 2011.jpg
תאריך לידה 5 ביוני 1958 (בן 56)
תאריך עלייה 1978
ממשלות 29, 30, 31, 32, 33
כנסות 1519
סיעה ישראל ביתנו, הליכוד ביתנו, איחוד לאומי-ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי
תפקידים בולטים

אביגדור (איווט) ליברמןרוסית: Авигдор (Эве́т) Либерман, נולד ב-5 ביוני 1958) הוא שר החוץ בממשלת ישראל, יושב ראש מפלגת ישראל ביתנו וחבר הכנסת מטעמה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברמן נולד בשם איווט ליברמן ללב ולאסתר פירה בקישינב שבמולדובה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. שפתם העיקרית של הוריו כמו גם זו של ליברמן עד גיל 3, הייתה יידיש. בזמן לימודיו באוניברסיטת קישינב עבד כאיש ביטחון וכתב מחזה בשם "סטודנטים"‏[1] ליברמן עלה לישראל ב-18 ביוני 1978, למד עברית באולפן ושירת בצה"ל בממשל הצבאי בחברון בשירות מקוצר של שנה ("שלב ב'") ובמילואים כאפסנאי בחיל התותחנים. בתקופת לימודיו הכיר את אלה, שעלתה מטשקנט. בני הזוג התחתנו בשנת 1981. בתחילה התגוררו בני הזוג בשכונת גילה שבירושלים וליברמן מונה למזכיר הסניף הירושלמי של הסתדרות העובדים הלאומית. בשנת 1983 נולדה בתו מיכל. בתחילת שנת 1988 עברה המשפחה להתגורר בהתנחלות נוקדים, שם נולדו בניהם קובי ועמוס. ליברמן הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1986 מונה לחבר הדירקטוריון של החברה הכלכלית לירושלים. בשנים 19861987 שימש כמוציא לאור של שבועון ברוסית בשם יומן ירושלמי, שבו התפרסמו גם מאמריו. ב-1988 יצר קשר עם בנימין נתניהו ששב אז לישראל מכהונתו כשגריר ישראל באו"ם והתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. הוא ליווה את נתניהו בעשר השנים הבאות. לאחר בחירתו של נתניהו ליושב ראש הליכוד ב-1992 מונה ליברמן למנכ"ל תנועת הליכוד וארגן את שיקומה. בשנת 1996, לאחר בחירתו של בנימין נתניהו כראש הממשלה, מונה ליברמן למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בדצמבר 1997 התפטר ליברמן מתפקידו. יש שתלו זאת בפתיחת תיק חקירה נגדו במשטרה, תיק שנסגר לבסוף‏[2].

ליברמן פנה לעסקים פרטיים וייסד בינואר 1998 חברת סחר וייעוץ בשם "נתיב אל המזרח", שעסקה ברכישת חומרי גלם בארצות המזרח ומכירתם בארצות המערב ובפעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי.

ב-3 בינואר 1999 כינס ליברמן מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב והכריז על הקמתה של מפלגת ישראל ביתנו. המפלגה זכתה בבחירות באותה שנה ב-4 מנדטים. בשנת 2000 התמזגה הסיעה בכנסת עם שתי סיעות ימין נוספות, מולדת ותקומה, אשר קודם לכן הרכיבו יחד עם חרות את סיעת האיחוד הלאומי, לסיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו.

ב-15 באוקטובר 2001 החליטו ליברמן וחברו לסיעה, רחבעם זאבי, לפרוש מהממשלה במחאה על מסירת השכונה אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים, דבר שלטענתם חשף את יהודי חברון לאיומים של ירי צלפים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים. שעות ספורות לפני כניסת מכתבי ההתפטרות לתוקף נרצח רחבעם זאבי בידי מתנקש פלסטיני. לבקשת שרון, לא התפטרו ליברמן והשר החדש בני אלון. חרף המאמצים של שרון, השניים התפטרו בסופו של דבר ב-14 במרץ 2002.

במהלך מערכת הבחירות לכנסת השש עשרה, שהתנהלה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, אימצה הסיעה המשותפת שרצה תחת השם "האיחוד הלאומי", בראשות ליברמן, את רעיון הטרנספר כמצעה לפתרון הסכסוך. האיחוד הלאומי זכה ב-7 מנדטים בבחירות אלה, 3 מהם מטעם ישראל ביתנו.

לאחר הבחירות מונה ליברמן לשר התחבורה בממשלת שרון השנייה (הממשלה ה-30). עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-16 התפטר ליברמן מהכנסת, כדי לאפשר לחברו לרשימה ולמפלגה, אליעזר (צ'יטה) כהן, להיכנס במקומו. ב-4 ביוני 2004, עקב כוונתו להצביע נגד תוכנית ההתנתקות, פוטר ליברמן מהממשלה (יחד עם בני אלון) על ידי ראש הממשלה שרון, במטרה להשיג רוב לתוכנית בקרב השרים בהצבעה שאמורה הייתה להתקיים כעבור יומיים.

בסוף שנת 2004 פרשה "ישראל ביתנו" מ"האיחוד הלאומי" והתמודדה כרשימה עצמאית לכנסת ה-17. הפעם הציג ליברמן במצע מפלגתו את תוכנית חילופי השטחים. רעיון זה, המבוסס על פתרונות דומים בעולם, כדוגמת קפריסין, בא לפתור סכסוכים הנובעים משוני בין אוכלוסיות (בדת או בלאום) באמצעות הפרדת האוכלוסיות. בבחירות לכנסת השבע עשרה הגדילה "ישראל ביתנו" את כוחה ל-11 מנדטים, כשהיא זוכה לאחוזי תמיכה גבוהים בקרב העולים מברית המועצות לשעבר.

ב-30 באוקטובר 2006 הוביל ליברמן את מפלגתו להצטרפות לקואליציה בראשות ראש הממשלה אהוד אולמרט ומונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים בממשלה ה-31. הצטרפות "ישראל ביתנו" לממשלה גררה התנגדות מצד חברים במפלגת העבודה, החברה בקואליציה, אך בהצבעה במרכז המפלגה הוחלט על הישארות בממשלה. כניסתו של ליברמן לממשלה הובילה להתפטרותו מהממשלה של השר אופיר פינס.

לאחר שהממשלה ניהלה משא ומתן עם הרשות הפלסטינית הודיע ליברמן על פרישת מפלגתו מן הממשלה בשל הדיונים עם הפלסטינים בסוגיות הליבה. ב-16 בינואר 2008 פרשה מפלגת ישראל ביתנו מהממשלה.

בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009 זכתה מפלגת "ישראל ביתנו" ב-15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה. במרץ 2009, עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה ליברמן לסגן ראש הממשלה ולשר החוץ וכן לחבר הקבינט המדיני-ביטחוני והמטבחון.

בשנת 2009 נכלל ברשימת 100 המשפיעים של טיים מגזין‏‏‏[3].

ב-25 באוקטובר 2012 הודיע, יחד עם בנימין נתניהו, על הליכה משותפת של "ישראל ביתנו" עם "הליכוד" בבחירות לכנסת התשע עשרה, ברשימה שכונתה "הליכוד - ישראל ביתנו".

ב-16 בדצמבר 2012 הודיע על התפטרותו מתפקיד שר החוץ בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, להעמידו לדין בפרשת השגריר בבלארוס. בנובמבר 2013 שב ליברמן לכהן כשר החוץ, לאחר שזוכה בבית משפט השלום בירושלים מהעבירות שבהן הואשם‏[4]

ב-7 ביולי 2014 הודיע על פירוק האיחוד הסיעתי עם מפלגת הליכוד, בשל חילוקי דעות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברמן נשוי לאלה לבית ציפקין, ולהם שלושה ילדים. בני הזוג ליברמן מתגוררים בנוקדים שבגוש עציון.

אידאולוגיה ופעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקפתו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברמן מגלה יחס נוקשה ביחס לעימות הישראלי-ערבי אך בשונה מחלק גדול מאנשי הימין, הוא מצהיר כי יהיה מוכן להכיר במדינה פלסטינית בתנאים מגבילים‏‏‏[5]. תחילה תמך בטרנספר כפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, אך לקראת הבחירות לכנסת בשנת 2006 הציע מתווה של הסדר שהדגש המרכזי בו הוא חילופי שטחים, זאת כדי להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל.

בכמה מקרים התבטא בחריפות נגד השמאל הישראלי (כך למשל בראיון בגלי צה"ל באוקטובר 2007 בו האשים את אנשי השמאל "בכל הקורבנות והצרות" של מדינת ישראל‏[6] והשוואת אנשי "יש גבול" לקאפו במחנות הריכוז הנאצים בראיון ב"מבט לחדשות"‏[7]). ביום השבעת הממשלה ה-31, דרש ליברמן לשפוט את חברי הכנסת הערבים הנפגשים עם ראשי חמאס בתור משתפי פעולה, כמו במשפטי נירנברג ותבע שגורלם יהיה זהה‏[8]. נגד הקריאה יצאו אישים שונים, בין היתר בטענה שהתבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה‏[9].

דת ומדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברמן ומפלגתו מתנגדים להפרדת דת ממדינה בישראל‏[10]. עם זאת, תומך ליברמן ואף הכניס במצע מפלגתו את העקרונות הבאים:

  1. החזרת השליטה בענייני דת ברבנות הראשית לידי נציגי המגזר הדתי הלאומי. באופן זה תבוטל השליטה החרדית במוסדות הממלכתיים.
  2. אימוץ הדעות ההלכתיות המאפשרות גיור ידידותי, נוח ומסביר פנים.
  3. הנהגת "ברית זוגיות", אשר תאפשר נישואין כדין בישראל גם לאלה שאינם רשאים להתחתן בנישואים דתיים. למרות זאת, בשל המשמעת הקואליציונית, התנגדה סיעת "ישראל ביתנו" להצעת חוק פרטית בנושא‏[11].

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החוץ אביגדור ליברמן וג'ורג' מיטשל בעת ביקורו של מיטשל בירושלים

ליברמן תופס את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כחלק מעימות רחב יותר בין המערב לאסלאם. לדעתו, היעד המדיני והביטחוני של מדינת ישראל צריך להיות הצטרפות לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי[12].

עם היכנסו לתפקיד שר החוץ, הצהיר ליברמן כי הוא אינו מחויב למתווה אנאפוליס, וכי חזון שתי המדינות הוא רעיון יפה אבל לא ישים. בכך שינה ליברמן את הקו המנחה של הממשלה הקודמת, בראשות אהוד אולמרט.

ליברמן תמך בחיזוק הקשר עם רוסיה מתוך אמונה שקשר כזה חיוני לאינטרסים של ישראל, ואף מונה ל"ממונה על הדיאלוג האסטרטגי מול הקרמלין" מטעם הממשלה, דיאלוג שעליו סוכם בעת ביקור שלו במוסקבה ביוני 2009[13].

בחודש יולי 2009 ביקש להנהיג רפורמה ביחסי החוץ של ישראל, שבה יעבור הדגש מעיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני לעיסוק בדיפלומטיה ציבורית ושיקום מעמד ישראל בעולם. במסגרת מימוש הרפורמה נסע לביקור במדינות אמריקה הלטינית, על מנת להדגיש את החשיבות הגבוהה שמייחס משרד החוץ לאזור זה‏[14][15].

את ביקורו של נשיא ברזיל, לואיז אינסיו דה סילבה, החרים ליברמן כאות מחאה על שזה סירב להניח פרחים על קברו של הרצל, אולם הניח פרחים על קברו של יאסר ערפאת[16].

ראש המודיעין המצרי, עומר סולימאן, הגיע ב-2009 לפגישה עם ליברמן‏‏‏[17], ועל פי פרסומים בעיתונות, אף הזמין אותו לביקור במצרים. מובארק הכחיש את העניין לאחר ימים אחדים. פגישה זו נערכה אף על פי שעם היכנס ליברמן לתפקיד שר החוץ, הודיעה מצרים כי נציגיה לא ייפגשו עמו עד אשר יחזור מדבריו. המדובר בדברי ליברמן שנאמרו לפני מספר שנים, במהלך הבחירות בשנת 2001, על רקע חריקות ביחסי השלום בין ישראל למצרים, בהם העלה ליברמן בפגישה עם שגרירים מחבר המדינות, את האפשרות שבמקרה של מלחמה עם מצרים יופצץ סכר אסואן, והאזור הסמוך לו יוטבע במימי אגם נאצר.

במסגרת מדיניותו כשר החוץ, הורה ליברמן לשגרירי ישראל "שלא יתרפסו בפני העולם" משום ש"למושגים כמו כבוד לאומי, יש חשיבות רבה בהשפעה על מעמד ישראל בעולם"‏[18]. במסגרת מדיניות זו, בעקבות דברי ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נגד ישראל, השפיל סגנו של ליברמן, דני אילון, את שגריר טורקיה בישראל בכך שהורה לו לשבת על ספה נמוכה לעיני המצלמות. ליברמן לא גינה את איילון, והצדיק את הצורך להגיב בתקיפות, גם אם לא את צורת התגובה‏[19]. לאחר הודעת הבהרה שלא נתקבלה, איומים מצד טורקיה, ובהתערבות פרס, הבהיר איילון לשגריר כי לא היה בכוונתו להשפילו אישית, וכי הוא מתנצל בפניו על הדרך בה האירוע נוהל והאופן בו התפרש‏[20][21].

בתקופת כהונתו של ליברמן כשר החוץ נמשכה החרפת הבעיות בשני תחומים בולטים ביחסי החוץ של ישראל:

תוכנית חילופי השטחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית חילופי השטחים

תוכנית חילופי השטחים היא אחד המרכיבים במסגרת תוכניתו הכוללת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בין היתר, מתבסס ליברמן על הטענות:

  • חלק מערביי ישראל מזדהים עם אויבי מדינת ישראל ומהווים בעיה דמוגרפית המסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית
  • האינטרס של ישראל הוא להפחית ככל האפשר את אחוז השוללים את ערכי המדינה בקרב אזרחיה ואף בקרב תושביה
  • במקום בו יש שני לאומים – יש בעיות, לכן, כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, יש להבטיח כי תהיה מדינה הומוגנית עם רוב יהודי בטוח לנצח
  • הפלסטינים דורשים מדינה ערבית ללא תושבים יהודים

עיקרה של תוכנית חילופי השטחים, אותה מציע ליברמן כפתרון לבעיות אלה, הוא סיפוח גושי התנחלויות לישראל, ובמקביל העברת שטחים ישראליים המאוכלסים בערבים, כגון אום אל פאחם וסביבתה, לידי המדינה הפלסטינית לכשתוקם. באופן זה יחדלו התושבים, שיבחרו להישאר בשטחים שיועברו, ואשר לא יביעו נאמנות למדינת ישראל, להיות אזרחי ישראל.

נאמנות למדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברמן סבור כי יש להכניס תיקונים בחוק האזרחות של ישראל, לפיהם יחויב כל אזרח במדינה לחתום על הצהרת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לעקרונותיה ולחוקיה. מי שיסרב לעשות כן, יאבד את זכותו לבחור ולהיבחר ואף עשוי לא לקבל תעודת זהות. ליברמן סבור שיש לחייב בהצהרה זו כל אזרח ישראלי שמגיע לגיל 16‏[23].

עוד סבור ליברמן שיש להגדיר קשר הדוק יותר בין השירות בצה"ל או השירות הלאומי לבין הזכויות הניתנות מביטוח לאומי, כך שמי שנאמן יקבל יותר‏[24].

שינוי שיטת הממשל בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברמן תומך בשיטת הדמוקרטיה הנשיאותית, ושינוי שיטת הממשל הוא אף חלק ממצע מפלגתו. הוא תומך בשיטה של בחירות אזוריות, שבה המפלגה הזוכה מקבלת את כל המושבים‏[25].

עם כניסתו לממשלה ה-31, החלו מגעים עם אהוד אולמרט לשינוי שיטת הממשל. כאשר ניסה להעביר את ההצעה לשינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית בקריאה טרומית, הוא נתקל בהתנגדות הכנסת וההצעה נפלה‏[26].

פלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1999 הוגש כתב אישום נגד ליברמן באשמת תקיפה, תקיפת קטין ואיומים. התקיפה ארעה לאחר שילדים בני 13 ו-14, תקפו את בנו של ליברמן, וזה הזעיק את אביו לעזרה. לאחר התקיפה איים ליברמן על הילד כי יכהו בשנית, אם יחזור ליישוב נוקדים. בספטמבר 2001 הורשע ליברמן, במסגרת עסקת טיעון, בתקיפת קטין ובאיומים, והוטל עליו לשלם 10,000 ש"ח פיצוי לילד ועוד 7,500 ש"ח קנס. בגזר הדין קבע בית המשפט: "מעשיו של הנאשם לא היו כה מינוריים באופים. אין המדובר בפעולה אחת בודדת שנעשתה כתגובה ספונטנית וללא כל חשיבה מוקדמת, אלא בסדרת מעשים שבוצעה בפרק זמן, שהיה בו די כדי להביא את הנאשם לשלוט ברוחו ולהימנע מביצועם, כולם או חלקם. הנאשם היה נחוש בהחלטתו להעניש את הילד שהשתתף בתקיפת בנו והתעלם מאי החוקיות של מעשיו ומהשלכותיהם כלפי המתלונן ולא רק כלפיו.‏"[27].

ליברמן נחקר בחשד כי קיבל מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר הכנסת. לפי החשדות, הכספים עברו דרך חברה בשם "נתיב אל המזרח", שקיבלה מהשנים 1999 עד 2006 סכומי כסף גדולים שהיו אמורים להגיע לכאורה לכיסו של ליברמן, כשוחד מאת מיכאל צ'רנוי. ‏‏חשדות אחרים נוגעים לחברה בשם "מ. ל. 1" אותה ייסדה בתו, מיכל ליברמן, שנחקרה בחשד שתיווכה במתן שוחד‏[28]. אל חברה זו הועברו כביכול מיליוני ש"ח מגורמים מחוץ לארץ, והיא שילמה משכורות גבוהות לליברמן האב ולבתו‏[29].

במרץ 2010 חקרה המשטרה את ליברמן בחשד כי קיבל משגריר ישראל בבלארוס, זאב בן אריה, פרטים על אודות בקשה חסויה לסיוע משפטי שהגישה משטרת ישראל לממשלת בלארוס בעניין החקירה נגדו‏[30]. החקירה נסובה גם סביב מעורבותו של השר ליברמן במינויו של בן אריה ליועץ במטה המדיני של משרד החוץ ולשגריר בלטביה[31]. בן אריה עצמו הורשע במסירת מידע לאדם שאינו מוסמך, בגילוי הפרת חובה ובשיבוש הליכי משפט, ובאוקטובר 2012 נגזרו עליו 4 חודשי עבודות שירות.

בדצמבר 2012 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על ההחלטה לסגור את התיק העיקרי נגד ליברמן, בגלל היחלשות הראיות במהלך הזמן (בהמשך לכך נסגרו גם תיקי החקירה נגד יתר החשודים בפרשה‏[32]), ולהגיש כתב אישום בפרשת השגריר.‏[33] בעקבות זאת התפטר ליברמן מתפקיד שר החוץ והודיע על הסרת חסינותו.‏[34]

ב-30 בדצמבר 2012 הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד ליברמן המייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר.‏[35] ב-17 בפברואר 2013 נפתח משפטו של ליברמן. ב-6 בנובמבר 2013 הוא זוּכה פה אחד‏[36].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לילי גלילי, All is heaven with Avigdor Lieberman, מגזין מומנט, פברואר 2007
  2. ^ ליאור דטל, דרכו של ליברמן: הריבים, החקירות והקשרים עם נתניהו, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009.
  3. ^ ‏Benny Morris, The 2009 TIME 100 - Avigdor Lieberman
  4. ^ מורן אזולאי, ליברמן שוב שר החוץ: "מטען חבלה לשלום", באתר ynet‏, 11 בנובמבר 2013
  5. ^ פנחס וולף, ליברמן: "תומך בהקמת מדינה פלסטינית", באתר וואלה!, 26 בפברואר 2009.
  6. ^ אמנון מרנדה, ליברמן: כל הקורבנות והצרות - בגלל השמאל, באתר ynet‏, 2 באוקטובר 2007‏
  7. ^ אמנון מרנדה, "הבעיה בברק ואולמרט, לא ב'קאפו' של ליברמן", באתר ynet‏, 7 באוקטובר 2007‏
  8. ^ אילן מרסיאנו, ליברמן: לשפוט ח"כים ערבים כמו בנירנברג, באתר ynet‏, 4 במאי 2006.
  9. ^ רועי נחמיאס ו-ynet, "התבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה", באתר ynet‏, 5 במאי 2006‏.
  10. ^ דת ומדינה, באתר "ישראל ביתנו"
  11. ^ אריק בנדר, הכנסת דחתה את הצעת חוק ברית הזוגיות, באתר nrg‏, 10 ביוני 2009.
  12. ^ שירות "הארץ", ליברמן: יש לצרף ישראל לאיחוד האירופי, באתר וואלה!, 1 בינואר 2007.
  13. ^ רוני סופר, ארצות הברית מתרחקת? ליברמן יוביל התקרבות לרוסיה, באתר ynet‏, 5 ביוני 2009.
  14. ^ AFP, ישראל: ונצואלה סייעה לאיראנים בדרום אמריקה, באתר ynet‏, 25 ביולי 2009.
  15. ^ ברק רביד, מחר: שר החוץ אביגדור ליברמן ייצא לביקור בן 10 ימים בדרום אמריקה, באתר הארץ, 19 ביולי 2009.
  16. ^ ברק רביד, שר החוץ אביגדור ליברמן מחרים את ביקורו של נשיא ברזיל דה סילבה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010.
  17. ^ רוני סופר, למרות האיומים: סולימאן נפגש בחשאי עם ליברמן, באתר ynet‏, 22 באפריל 2009‏.
  18. ^ אלי ברדנשטיין, ליברמן נזף בשגרירים: הפסיקו להתרפס, באתר nrg‏, 2 בינואר 2010.
  19. ^ איילון על השפלת השגריר הטורקי: "תם עידן ההתרפסות", חדשות ערוץ 2
  20. ^ ברק רביד ויהונתן ליס, סגן שר החוץ, דני איילון, שיגר מכתב התנצלות נוסף לשגריר טורקיה בישראל, באתר הארץ, 13 בינואר 2010.
  21. ^ נוסח ההתנצלות
  22. ^ יצחק בן-חורין, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet‏, 30 בנובמבר 2012
  23. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏השלב הבא של ליברמן: הצהרת נאמנות למדינה - מגיל 16, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2010.
  24. ^ ‏אביגדור ליברמן, "בלי נאמנות - אין אזרחות", אתר הבלוגים של TheMarker, ‏7 בינואר 2009‏.
  25. ^ אביגדור ליברמן, חייבים משטר נשיאותי, באתר ynet‏, 7 בספטמבר 2006
  26. ^ ישראל-ביתנו: שיטת הממשל תשונה בפורטל LaIsrael, ב-28 באוגוסט 2009
  27. ^ פ (י-ם) 2000/01 מדינת ישראל נגד אביגדור ליברמן, ניתן ב-25.9.2001‏
  28. ^ יהונתן ליס, בתו של ליברמן נחקרה ביאח"ה בחשד לתיווך במתן שוחד, באתר הארץ, 17 בינואר 2008‏.
  29. ^ אורי בלאוהבוסית, באתר הארץ, 6 באפריל 2007‏.
  30. ^ אמיר אורןשר החוץ ממשיך להסתבך: חשוד שקיבל מהשגריר בבלארוס את חומרי החקירה נגדו, באתר הארץ, 3 במרץ 2010.
  31. ^ איתי הר אור, ליברמן נחקר בחשד לביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט והפרת אמונים, באתר כלכליסט, 2 במרץ 2010.
  32. ^ תומר גנון וזוהר שחר לוי, נסגר תיק החקירה נגד בתו של אביגדור ליברמן, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2013
  33. ^ החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין תיק החקירה שנפתח נגד אביגדור ליברמן
  34. ^ אטילה שומפלבי ויובל קרני, בגלל האישום: ליברמן התפטר מתפקיד שר החוץ, באתר ynet‏, 14 בדצמבר 2012
  35. ^ אביאל מגזני, הוגש כתב אישום נגד ליברמן, באתר ynet‏, 30 בדצמבר 2012
  36. ^ חדשות 2, ‏השופטים קבעו פה אחד: ליברמן זכאי, באתר ‏mako‏‏, ‏6 בנובמבר 2013‏
    ת"פ 62975-27-27 מדינת ישראל נ' אביגדור ליברמן, ניתן ביום 6 בנובמבר 2013
אביגדור ליברמן - תבניות ניווט
חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' | השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך | שר התקשורת גלעד ארדן | שר הבינוי והשיכון אורי אריאל | שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנט | שרת הבריאות יעל גרמן | שר הביטחון משה יעלון | שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן | שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ | שרת המשפטים ציפי לבני | שרת התרבות והספורט לימור לבנת | שר החוץ אביגדור ליברמן | שר התיירות עוזי לנדאו | שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר | שר האוצר יאיר לפיד | שר הפנים גדעון סער | שר החינוך שי פירון | שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי | השר להגנת הסביבה עמיר פרץ | השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין המופקד על יחסים בינלאומיים יובל שטייניץ | שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי סילבן שלום | שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר
Emblem of Israel.svg
שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמן

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמז | דב יוסף | דוד צבי פנקס | דוד בן-גוריון | יוסף סרלין | יוסף ספיר | זלמן ארן | משה כרמל | יצחק בן-אהרן | ישראל בר-יהודה | משה כרמל | עזר ויצמן | שמעון פרס | אהרן יריב | גד יעקבי | מנחם בגין | מאיר עמית | חיים לנדאו | חיים קורפו | משה קצב | ישראל קיסר | יצחק לוי | שאול יהלום | יצחק מרדכי | אמנון ליפקין-שחק | אפרים סנה | אריאל שרון | צחי הנגבי | אביגדור ליברמן | מאיר שטרית | שאול מופז | ישראל כ"ץ

יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקין