רשות מקומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רשות מקומית היא גוף העוסק בניהול הענינים המקומיים של יישוב או קבוצת יישובים. עם השירותים שמעניקה רשות מקומית לתושביה נמנים: תכנון היישוב ומתן אישורי בניה בו, רישוי עסקים, אספקת מים, הפעלת מערכת החינוך, פינוי אשפה וניקוי הרחובות, אירועי תרבות, כבאות ועוד. במדינת ישראל 251 רשויות מקומיות.

בישראל ישנם שלשה סוגים של רשות מקומית:

עיריה: יישוב גדול בעל אופי עירוני.
מועצה מקומית: רשות מקומית בעלת אופי עירוני, שמספר התושבים המתגוררים בה קטן מכדי להכריז עליה כעל עיר.
מועצה אזורית: מועצה מקומית המאגדת מספר יישובים כפריים וישובים קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים.

ראש הרשות המקומית (ראש העיריה, ראש המועצה המקומית או ראש המועצה האזורית, בהתאם לאופי הרשות המקומית) נבחר לתפקידו בבחירות דמוקרטיות, ולצדו נבחרים חברי מועצת הרשות. כאשר רשות מקומית נקלעת למצב כספי קשה מאוד, הפוגע ביכולתה לתפקד, רשאי שר הפנים לפזר את מועצת הרשות, להדיח את ראש הרשות מתפקידו, ולמנות ועדה קרואה לניהול הרשות המקומית עד להבראתה.

למועצת הרשות המקומית נתונה סמכות להתקין חוקי עזר לשם הסדרת החיים בתחומי הרשות, ולגבות מסים לשם מימון פעולתה של הרשות. בנוסף למסים שהרשות גובה ישירות מתושביה, היא מסתיעת בתקציב ממשלתי המועבר אליה באמצעות משרד הפנים.

העיריות והמועצות המקומיות בישראל מאוגדות במסגרת "מרכז השלטון המקומי בישראל", שנוסד בשנת 1938. המועצות האזוריות מאוגדות בנפרד בארגון המועצות האזוריות.