בל שפיר
 | |
| בל שפיר, דיוקן, 2019 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1953 (בת 70) אמברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| שם לידה |
בלה ברגר |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
  | |
בל שפיר (בלה ברגר; נולדה ב-22 בנובמבר 1953 באמברג, גרמניה) היא אמנית רב-תחומית, היוצרת בציור, פיסול, מיצב ומיצג. היא מתגוררת בישראל ומציגה בישראל וברחבי העולם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפיר נולדה להורים ניצולי שואה, שברחו מפולין והתיישבו בעיר אמברג, שבדרום גרמניה. אביה היה בן למשפחה של סוחרי סוסים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה חזר האב לפולין בחיפוש אחר שרידי בני המשפחה; כאשר לא מצא שרידים בפולין יצא לכיוון גרמניה, שם נודע לו שאחד מאחיו ואחותו נמצאים במחנה פליטים. הוא הצטרף לבני המשפחה ושם גם פגש את אמה של בל, שאף היא ברחה מפולין.
לאחר המלחמה הקים האב חוות סוסים קטנה, שהייתה בסיס לחוות גידול ועסק מכירת סוסים משגשג שפיתח. אמה של בל הייתה עקרת בית וגידלה את שלושת הילדים, אח ואחות לבל.
עם סיום הלימודים בתיכון באמברג, פנתה שפיר ללימודי כימיה באוניברסיטה במינכן. אף שבשל מהלך החיים לא סיימה את הלימודים במלואם, היה לכימיה השפעה ניכרת על יצירתה בהמשך הדרך. היא החליטה לעזוב את הלימודים ולעלות לישראל ולהתחיל בה בחיים חדשים. בשנת 1972, כשהיא בת 19, הגיעה בל לישראל בחיפוש אחר חיים חדשים.
בשנת 1975 נישאה ובהמשך נולדו לה בת ובן. בשנת 1990 התגרשה, ולאחר מכן פגשה את בן זוגה הנוכחי, אדמונד משעל.
אל לימודי האמנות הגיעה בשלב מאוחר יותר, כאשר החלה ללמוד במכון אבני שבתל אביב, שבו למדה לימודי אמנות חזותית: דו מימד ותלת מימד, בין השנים 1984–1988. בין מוריה ניתן למנות את משה פרופס, יעקב וכסלר, ישראל הירשברג, מרים גמבורד לצד צבי לחמן.
עם סיום לימודיה החלה שפיר לעסוק באמנות ומאז ועד היום היא מפתחת את תחומי האמנות שלה, תוך בחינה מתמדת של אמצעי ביטוי חדשים. עיקר יצירתה היא בפיסול תוך שימוש בחומרים מיוחדים החל בעץ, דרך פלסטיק ושילובים מיוחדים שלהם. בשנים האחרונות הרחיבה את טווח הביטוי האמנותי לכיוונים של מיצגים, תנועה, צילום, קולאז' ועבודות וידאו.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוצרת הצרפתייה גאיה גולדציימר כתבה על יצירתה של בל שפיר לרגל תערוכה בגלריה .A.I.R (אנ') בניו יורק: "בל שפיר היא אמנית נדירה, ייחודית ורבת-פנים, העוברת תדיר בין עולמות. היא חוצה גבולות של שפה ושיח, גבולות של גורלות והיסטוריות, לצד אלה של צורות, מודלים ומציאויות של חומרים. היא יוצרת עולמות שבהם מתקיים מסתורין של העדר חומריות או של דברים שמימיים."[1]
בראשית הקריירה האמנותית של בל שפיר, בשנות התשעים של המאה העשרים, יצרה פסלים גדולי מידות מעץ. היא נמשכה לעוצמה ולכוח שמשדרים פסלים מסיביים, שהמסר שלהם היה חקר החומר האורגאני מן הטבע. פסלים אלה הוצבו לרוב בסביבה הפתוחה, במסגרת תערוכות בטבע. הפסלים עובדו באמצעות מסורים חשמליים, איזמלים וכלי עבודה כבדים נוספים. העץ סימל עבורה חיפוש אחר השורשים האישיים, עוגנים באדמת הארץ החדשה. שורשי העץ שימשו עבורה השראה שלוותה בחיפוש אחר חומר חם, צומח ומשתנה, כמו עצי האקליפטוס שאותם מצאה סמוך לסטודיו שלה, ששכן בהרצליה. אחדים מהפסלים האלה הוצבו בגני פסלים כמו ב- The Grizedale Forest, אנגליה (1994), בלידו של ונציה, איטליה, וב-Akerby Sculpturpark, שוודיה (1999).
החיפוש אחר השורשים והאלמנטים הטבעיים הוביל את שפיר לשינוי מחשבתי ואמנותי בראשית ואמצע שנות האלפיים. היא החלה להתעניין בשינויים שנעשים בסדרי הטבע בעקבות התערבות האדם והנזקים שנגרמים בעתיים. בשנים הבאות, בעקבות פטירתם של הוריה, החלה לחקור את עברה וזהותה כבת דור שני של ניצולי השואה. שפיר מצאה בבית הוריה בגרמניה אלבומי תצלומים משפחתיים ישנים בשחור-לבן, ואלה שולבו ביצירותיה בהמשך. לראשונה, היא החלה להתמודד עם סיפורי המשפחה, שמהם נרתעה עד אותה עת. העיסוק בזיכרון המשפחתי הפך למרכזי ביצירתה ובחקר השפעת הזיכרון על היצירה האמנותית.
באותן שנים התגלה אצל שפיר מחלת הסרטן. שילוב האירועים הללו גרם לשינוי משמעותי בכיוון יצירתה. היא פנתה ליצירה אישיות יותר, שנגעה בהיבטים האינטימיים ביותר עבורה: הגוף האישי והזיכרון האישי. תערוכה שהוצגה בבית האמנים בתל אביב, תחת הכותרת In-Situ (אוצרת שירלי משולם) בחנה את השתנות הגוף של בעלי חיים דמיוניים. הפסלים היו מורכבים מגופי גבס שצופו בחרוזים ובפייטים. עבודות נוספות מהסדרה הוצגו בגלריה העירונית של רעננה (אוצרת אורנה פיכמן).[2]
בסדרה של עבודות פיסול זעירות-ממדים, שנוצרה ב-2005, שפיר בחנה את התערבות האדם בטבע. הפסלים הקטנים הוכנסו לתוך צלחות פטרי שקופות, הכוללות דימויים של גלמים עשויים חוטים, או פסלים זעירים (גודלם סנטימטרים בודדים), המתארים מעין מוטציות של בעלי חיים דמיוניים. מקור ההשראה לפסלים אלה היה החשיפה של הניסויים המדעיים בשיבוט, דוגמת אלה של הכבשה דולי, שזכו לתהודה עצומה בתקשורת של אותה תקופה. תערוכה של עבודות אלה הוצגה בגלריה העירונית כפר סבא ובמשכן האמנות הרצליה ותועדה בקטלוג.[3]
2009 התארחה בתוכנית שהות אמן ב-Cite des Arts, פריס שם התפתחה סדרה המכונה Knitting Bodies העשויה בקרושה (סרוג במסרגה אחת) של חוטי שעווה צבעוניים, שלעיתים עוטפים גופי פרספקס שקופים. עבודות אלו הוצגו בתערוכת יחיד במשכן לאמנות בעין חרוד (אוצרת גליה בר אור), 2011.
שפיר משנה מדי פעם כיוון יצירה. כחלק מהחזרה לעיסוק בהיסטוריה המשפחתית, לקחה את התצלומים הישנים שגילתה באלבומי המשפחה ועל בסיס תצלומים אלה יצרה רישומים, שמשרטטים את קווי המתאר של הדמויות וההתרחשויות שמתועדים בהם. סדרה גדולה של רישומים על גבי נייר שרטוט של אדריכלים, שקוף למחצה, היווה חלק מסדרה מקיפה, שתיארה את חיי הילדות של שפיר ומשפחתה. התיאורים כללו סצנות משפחתיות של הוריה ואחיה, סצנות בשוק העיירה ומסחר בסוסים. בהמשך השתמשה שפיר ברישומים אלה לצור סדרה של עבודות וידאו בשיטת ה-Stop Motion. צילום הרישומים והפיכתם לסרטים קצרים, שבהם הדמויות נעות וזוכות לחיים חדשים. עבודות אלו הוצגו בתערוכה SUBORTUS בגלריה הקיבוץ בתל אביב (2015), אוצרת יעל קיני, ובישרו שלב חדש במכלול היצירה שלה. הפניה לאנימציה ושילוב תנועה בעבודות האמנות היה תוצאה של הרצון של שפיר להחזיר חיים לדימוי הסטטי. הייתה זו דרך לבחון מחדש את סיפורי המשפחה, מתוך רצון להבין את חוויות הילדות האישיות בעיניים חדשות.
חלק מתהליך ההתבוננות על ההיסטוריה האישית, כמו גם השלמה עם הסיפור המשפחתי, מתואר ביצירה של סדרת עבודות ייחודית בשערות סוסים.[4] כאמור, לאביה של שפיר הייתה חוות סוסים, שהייתה למפעל חייו ומקור הפרנסה של המשפחה. שפיר החליטה להשתמש בחומר הייחודי ביצירותיה ולבחון באמצעותו את זכרונות הילדות ואת חווית הטיפול שלה בסוסים, כחלק מתהליך ההתבגרות האישית. בעבודת קיר גדולת מידות (באורך 10 מ') שהציגה במוזיאון הרצליה, במסגרת התערוכה "חדרי פלאות באמנות עכשווית" (2012), סרגה אלפי שערות סוס שיצרו מעין מארג של קורי עכביש עצומים, לצד שפע של צורות מופשטות. האמן אבישי אייל, מצא בכיוון יצירה זה של שפיר, קשר הדוק לאמנות הנשים שהתפתחה בשנות השבעים של המאה העשרים, בעיקר בקרב אמניות בארצות הברית.[5]
בשנת 2019 יצרה שפיר מיצב שערות סוס, שמילא חלל שלם בתערוכה במוזיאון מונטנלי (צכ') שבפראג. אחד החדרים במוזיאון הפך ליער גדוש בשערות סוס, שנתלו מן התקרה וגלשו עד לריצפת החלל. חווית השיטוט בין שערות הסוס או התבוננות מבעד לשערות הנופלות, יצרה תחושה של חוסר שלווה, תוך אזכור היערות שבהן התרחשו הסיפורים האפלים המתוארים באגדות העם, דוגמת אלה של האחים גרים, של ילדותה.[6]
העניין בתנועה שהתעורר ביצירתה של שפיר בעבודות הווידאו הראשונות, הפך למרכזי החל בשנת 2016, ובעקבות שהות אמן ביפן (2018), נחשפה לאמנות הבוטו. בעקבות זאת השתתפה במספר סדנאות אמן ולמדה תנועה ובוטו אצל מאסטרים מיפן הזוג Yuri & Seisaku ותמר בורר בתל אביב. שפיר מופיעה עם יצירות תנועה אלו באירועי אמנות שונים.
הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2009 – שהות אמן ב-Cite des Arts, פריס, צרפת.
- 2015 – Chanjue, Korea, 5th World Calligraphy Biennale of Jeollabuk-do.
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות יחיד נבחרות
- 1992 – Museum Villa Stahmer, Georgsmarienhütte, Germany.
- 1994 – "כי האדם עץ השדה", מוזיאון יד לבנים, פתח-תקווה.
- 1995 – "נטורליס", בית האמנים, ירושלים.
- 1997 – "מעגל ההכרה", הגלריה לפיסול ע"ש יוסף קונסטנט, רמת-גן.
- 2003 – Venus verspinnt," Gallery im b.i.b., Hannover, Germany".
- 2005 – "תקריב", גלריה משכן האמנים, הרצליה. (קטלוג)
- 2006 – "Insitu", בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב.
- 2007 – "Eugenics", גלריה העירונית בית יד לבנים, רעננה. אוצרת: אורנה פיכמן.(קטלוג)
- 2011 – "פוריות ו-ווגטטיביות", המשכן לאמנות עין חרוד.
- 2013 – "שקיפות עורפית", בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב. אוצרת: שירלי משולם.
- 2013 – "שקיפות עורפית", A.I.R. Gallery, Brooklyn, NY, U.S.A.
- 2015 – "SUBORTUS", גלריה הקיבוץ, תל אביב, אוצרת יעל קיני.
- 2016 – Ende.Neu", Neu Deli Gallery, Leipzig, Germany".
- 2016 – Whisper of Memory", Nha San Art Space, Hanoi, Vietnam".
- 2018 – "שבילים מפוצלים של זמן", גלריה טרומפלדור – מרכז לאמנות, באר שבע. אוצרת: שירה מושקין. (קטלוג)
- 2019 – "MuMo – Museum Montanelli,"Legenda in MeMoriam (צכ'), פראג, צ'כיה. אוצרים: חגי שגב, Dadja Altenberg Kohl. (קטלוג)
- 2021 - הגוף המופיע, בית האמנים ראשון לציון
תערוכות קבוצתיות נבחרות
- 1993 – "פיסול ביער הקטן", רעננה.
- 2000 – "לרקום קשר", גלריה אוניברסיטאית, תל אביב.
- 2000 – "דיבור לקיר", מוזיאון יהודי, Jüdisches Kulturmuseum, Veitshochheim, Germany.
- 2001 – "חול חולין", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, גלריה עירונית רחובות.
- 2002 – Italy, Venice Lido, Open 2002, Imaginaire Feminin.
- 2002 – Germany, Bonn, Frauen Museum, Ambivalenzen.
- 2003 – India, Bombay, Sakshi Gallery, Displaced Self.
- 2005 – Italy, Centro Srotico di Teglio Omaggio a Pierre Restany, Volumi in equilibrio.
- 2005 – Korea, Chanjue, 5th World Calligraphy Biennale of Jeollabuk-do.
- 2008 – Memory of the Future, Cite internationale des Arts, Paris, France.
- 2008 – Second Croatian Biennale of Illustration,Klovicevi dvori Gallery, Zagreb, Croatien.
- 2011 – A women’s work is never done, A.I.R. Gallery, Brooklyn, New York.
- 2011 – Middle Yeast,Palazzo Sant’ Elia, Palermo, Italy.
- 2012 – "חדרי פלאות באמנות עכשווית", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה.
- 2014 – "על קווי הדמיון", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 2014 – "פורמט", מקום לאמנות, בקרית המלאכה, תל אביב.
- 2014 – "הביאנלה החמישית לרישום", גלריה אגריפס 12, ירושלים.
- 2014 – "רישומי כתב", מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע.
- 2015 – Notes on the Beginning of the Short 20th Century: Recent European Art on WWI גלריה Emil Filla, Jan Evangelista Purkyně University, צ'כיה.
- 2016 – "במת וידאו", מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח תקווה.
- 2017 – EigenART, Gallery am Park, Vienna, Austria
- 2017 – "מנופים, זיכרונות מעורבים", פסטיבל אמנות עכשווית, ירושלים.
- 2017 – at-texo 1, Dom Museum, Hildesheim, Germany.
- 2017 – Notes on the Beginning of the Short 20th Century: Recent European Art on WWI Motorenhalle,מרכז פרויקטים לאמנות עכשווית, Dresden, Germany
- 2017 – NCCA, המרכז הלאומי לאמנות עכשווית, קליניגרד, רוסיה.
- 2017 – "אנונימי X", מוזיאון חיפה לאמנות עכשווית, חיפה.
- 2018 – at-texo 3, מקום לאמנות, תל אביב.
- 2018 – SALON,Galerie Ursula Walter, Dresden, Germany.
- 2018 – "נפרדים", הקיבוץ גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב, אוצרת יעל קיני.
- 2019 – Print Art Book, בית הנסן, ירושלים.
- 2020 – Family Business, צנטרום יודאיקום, ברלין, גרמניה.
עבודות וידאו ומיצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2019 – "ירח מלא 2",חלל אלטרנטיבי, חיפה.
- 2019 – "Temporary Interface", מייצג, S.Y.P. Art Space, טוקיו, יפן.
- 2019 – "Memory Wall Inhabited", מייצג, Nakanojo Biennale, יפן.
- 2019 – "Moratorium", מייצג, מרכז תרבות אורשינה, תל אביב.
- 2019 – "Freier Kopf", גלריה נולובוס, תל אביב.
- 2019 – "Memory Wall Inhabite", מייצג, Museum Montanelli, פראג.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בל שפיר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Goldcymer Gaya, Belle Shafir or the Immobile Wonderer, AIR Gallery, New York
- ^ פיכמן אורנה, איגניטקה, רעננה: גלריה עירונית, 2007
- ^ Hagai Segev, The Definintion that Seeks to Feel, 2005
- ^ Avishay Ayal, Pins and Needles, http://belle-shafir.com/, 22 נובמבר 2020
- ^ Avishay Ayal, Pins and Needles, http://belle-shafir.com, 22 נובמבר 2020
- ^ Segev Hagai, Altenburg Kohl Dadja, Legenda in Memoriam, Prague: Museum Montanelli, 2019
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "בל שפיר".