הכבשה דולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פוחלץ של הכבשה דולי
תוכנית השיבוט של הכבשה דולי

הכבשה דולי (5 ביולי 1996 - 14 בפברואר 2003) הייתה תוצר השיבוט הגנטי (שיבוט הוא תהליך מלאכותי לשכפול יצור חי) הראשון בעולם של יונק הנוצר מתא בוגר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דולי שובטה בניסוי מדעי במכון רוזלינד (על שם רוזלינד פרנקלין) שבסקוטלנד (ושם נשארה כל חייה), על ידי צוות מחקר בראשות איאן וילמוט. מטרתו המקורית של המחקר הייתה שיבוט תקין של בעלי-חיים מהונדסים גנטית לייצור חלבונים תרפויטיים, כגון אינסולין והורמון הגדילה, בחלב שלהם. הכבשה דולי נוצרה מתא רקמה בוגר וממוין של עטין, בטכניקת שיבוט בהעברת גרעין תא סומטי (Somatic Cell Nuclear Transfer), שבה מאחים תא ביצה שגרעינו הוסר עם תא סומטי. מכיוון שהמקור למטען הגנטי שלה היה תא עטין, נקראה הכבשה על שם הזמרת והשחקנית שופעת החזה, דולי פרטון .

הניסוי נערך בשנת 1996, וצלח רק לאחר מספר ניסיונות כושלים- מתוך 277 ביציות מופרות, רק 30 עברו חלוקה, ומתוך אותן 30 ביציות רק תשע נקלטו באמהות פונדקאיות והובילו להריון, כל ההריונות נכשלו, מלבד אחד. ב-22 בפברואר 1997, פורסם הניסוי ועורר ויכוחים אתיים רבים ברחבי העולם.

דולי המליטה שישה טלאים, אולם לא האריכה ימים ומתה בשנת 2003 בגיל שש, לאחר שהורדמה. דולי הומתה על מנת למנוע ייסורים נוספים ממחלת ראות בה לקתה. למחלה שאופיינית לכבשים החיות בשבי אין כל קשר להיותה תולדת שיבוט. דלקת ריאות זו הייתה בנוסף לדלקת מפרקים ממנה סבלה. על אף טענות מוקדמות כי דולי סבלה מהזדקנות מואצת, אין עדויות מדעיות של ממש התומכות בכך והדבר נותר שנוי במחלוקת. ב-9 באפריל 2003, הוצב פוחלצה של דולי במוזיאון המלכותי של סקוטלנד, באדינבורו.

הכבשה דולי היוותה פריצת דרך בעולם המדע בתחום השיבוט הגנטי. מאז שיבוט זה שובטו חיות נוספות, כגון חתול, פרה (2001) וכלב (2005). שיבוטה של דולי חולל סערה ביואתית, כשרבים הביעו חששם מפני שיבוט קרוב של בני אדם. שיבוטה של דולי העלה את הנושא לסדר היום במקומות רבים, ובכמה מדינות, כולל ישראל, חוקקו חוקים נגד שיבוטים.

בראיון לסיינטיפיק אמריקן בשנת 2008 התוודה וילמוט שזנח את השיבוט לטובת הפיכת תאים בוגרים לתאי גזע. "הגישה החדשה תאפשר לדברים להתקדם קצת יותר מהר". ‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איאן וילמוט, קית' קמפבל וקולין טאדג', הבריאה השנייה, מטר, 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]