בנוגע ליהודים
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
מארק טוויין  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
עיון |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1899 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
Following the Equator |
| הספר הבא |
Is He Dead? |
  | |
"בנוגע ליהודים" (באנגלית: "Concerning the Jews") הוא חיבור קצר משנת 1899 מאת מארק טוויין, המתייחס באהדה ליהודים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
טוויין חי באוסטריה במהלך 1896, וסבר שהאימפריה ההבסבורגית השתמשה ביהודים כשעיר לעזאזל כדי לשמור על אחדות באימפריה שהיה בה שוני רב בין מדינות ואוכלוסיות.
ב-1898 פרסם טווין בעיתונות את המאמר "זמנים מעוררים באוסטריה" ("Stirring Times in Austria"). המאמר הוליד כמה מכתבי תגובה למערכת, ותגובה נוקבת אחת במיוחד של עורך דין יהודי אמריקאי ששאל את טוויין: "אמור לי, לפיכך, מנקודת המבט הקרה שלך, מה בראשך הסיבה. האם יהודי אמריקה יכולים לעשות משהו כדי לתקן את זה באמריקה או מחוצה לה? האם אי פעם זה ייגמר? האם יהודי יורשה לחיות ביושר, הגון ובשלווה כמו שאר האנושות? מה עלה בגורלו של שביל הזהב?".[1][2]
בתגובה כתב טוויין את החיבור "בנוגע ליהודים" – "Concerning the Jews", שפורסם בכתב העת הארפרז ב-1899.
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמדתו על היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד משפט אחד שנוי במחלוקת, המאמר אוהד ומאדיר את היהודים. המשפט השנוי במחלוקת כולל את האמירה שהיהודים לא עשו את חלקם במונחים של לחימה בכוחות המזוינים של אמריקה: "הוא (היהודי) קצין מקובל ונאמן וכשיר בשירות המדינה, אבל נוטה לחוסר פטריוטיות כאשר עומד ליד הדגל בתור חייל פשוט – כמו "הקווייקר הנוצרי".[3]
עם זאת, כאשר נתוני מחלקת המלחמה של ארצות הברית חשפו כי אמריקאים יהודים למעשה מיוצגים בצבא האומה באחוז גדול יותר מחלקם באוכלוסייה, חזר בו טויין מהדברים ופרסם התנצלות.[4]
מעבר לסוגיית הנאמנות של החייל היהודי, החיבור אוהד ביותר את היהודים. ככלל, טווין התנגד לאנטישמיות, ביקר בארץ ישראל, ואף כתב על ביקורו ספר אוהד למדי בשם מסע תענוגות לארץ הקודש. למעשה, החיבור "בנוגע ליהודים" כולל, מעבר לאמירה בנוגע לחוסר הנאמנות של החייל היהודי, תיאור חיובי ביותר וכמעט מעריץ, של העם היהודי, בכל הנוגע להישרדותו:
היהודים עשו מאבק מופלא בעולם הזה, בכל הדורות; ועשו זאת כשידיהם קשורות מאחורי הגב. המצרים, הבבלים והפרסים, מילאו את הפלנטה בקול ובהדר, ואז דעכו ונעלמו; היוונים והרומים הלכו אחריהם, עשו רעש עצום, ואז נעלמו; עמים אחרים קמו והחזיקו את הלפיד שלהם גבוה במשך זמן מה, אבל הוא נשרף, והם יושבים בדמדומים עכשיו, או נעלמו. היהודים ראו את כולם, חוו את כולם, ונותרו כפי שהיו תמיד, ללא הזדקנות, ללא חולשות של גיל, ללא היחלשות של חלקי הגוף, ללא האטה באנרגיות שלו, וללא הקהיית מוחם הערני והמפולפל. כל העמים הם בני תמותה מלבד היהודים; כל שאר הכוחות חולפים, אבל הם נשארים. מהו סוד האלמוות שלהם?
מבנה המאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאמר מוגש כמענה למכתב התגובה שאותו קיבל על המאמר הקודם. טוויין מפרט שש נקודות שעליהן מדבר מכתב התגובה, ומגיב על כל אחת מהן.
שש הנקודות הן:
- היהודי הוא אזרח המתנהג למופת.
- האם בורות וקנאות יכולים לבדם להסביר את היחס הלא צודק כלפיו?
- האם יהודים יכולים לעשות משהו כדי לשפר את המצב?
- ליהודים אין מפלגה פוליטית; הם לא משתתפים כקבוצה בבחירות. ולמרות זאת השפעתם רבה.
- האם הרדיפה תגיע אי פעם לסיומה?
- מה עלה בגורלו של כלל הזהב?
לדוגמה, בסוגיה הראשונה - "היהודי הוא אזרח המתנהג למופת" ( The Jew is a well-behaved citizen), כותב טוויין את הדברים הבאים :
"היהודי אינו מפריע לשלום אף מדינה. אפילו אויביו יודו בכך. הוא לא חוצפן, הוא לא סוטה, הוא לא רועש, הוא לא קטלן ולא מתפרע, הוא לא מתקוטט. בסטטיסטיקה של הפשע נוכחותו נדירה באופן בולט - בכל המדינות. ובענייני רצח ופשעי אלימות אחרים אין לו רק מה לעשות: הוא זר לתליין. בגלגול היומי הארוך של בית המשפט למשטרה של "תקיפות" ו"שיכורים והפרות סדר" שמו מופיע לעיתים רחוקות"...
ובהמשך :
..."כשהוא מספיק טוב, הוא עובד; כשהוא חסר יכולת, אנשיו שלו דואגים לו. ולא בצורה דלה וקמצנית, אלא בחסד נאה וגדול. הגזע שלו זכאי להיקרא הנדיב ביותר מכל גזעי האדם. קבצן (עני) יהודי אינו בלתי אפשרי, אולי; דבר כזה אולי קיים, אבל יש מעט אנשים שיכולים לומר שהם ראו את המחזה הזה. היהודי מבוים בצורות רבות שאינן משלימות, אבל, עד כמה שידוע לי, אף כותב מחזות לא עשה לו את העוול לביים את היהודי כקבצן. בכל פעם שליהודי יש צורך אמיתי להתחנן, אנשיו מצילים אותו מהצורך לעשות זאת. מוסדות הצדקה של היהודים נתמכים בכסף יהודי, ובשפע. היהודים לא עושים רעש מזה; זה נעשה בשקט; הם לא מנדנדים ומציקים ומציקים לנו בשביל תרומות; הם נותנים לנו שלום, ונותנים לנו דוגמה"...
וכן הלאה.
קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקר הישראלי בנט קרביץ קובע כי באותה מידה אפשר לשנוא יהודים מהסיבות שטוויין נותן להערצתם. למעשה, חיבורו של טוויין צוטט על ידי אוהדי הנאצים בשנות ה-30. קרביץ מסכם, "ההיגיון הפגום של המאמר "לגבי היהודים" וכל הפילושמיות (הערצת יהודים) מוביל לאותן אמונות אנטישמיות שהאחרון מבקש לנטרל".[7]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "בנוגע ליהודים", צילום המאמר המקורי, מגזין הארפרז, ספטמבר 1899, עמ' 527–535
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ page 2 of the facsimile of the 1934 reprint
- ^ במקור: "Tell me, therefore, from your vantage-point of cold view, what in your mind is the cause. Can American Jews do anything to correct it either in America or abroad? Will it ever come to an end? Will a Jew be permitted to live honestly, decently, and peaceably like the rest of mankind? What has become of the golden rule?"
- ^ במקור: "He is a frequent and faithful and capable officer in the civil service, but he is charged with an unpatriotic disinclination to stand by the flag as a soldier – like the Christian Quaker."
- ^ Tom Tugend, "Little known museum tells story of Jews in the American military," Jewish Telegraphic Agency (JTA), March 17, 2008., from Internet Archive
- ^ המקור: He has made a marvellous fight in this world, in all the ages; and has done it with his hands tied behind him. He could be vain of himself, and be excused for it. The Egyptian, the Babylonian, and the Persian rose, filled the planet with sound and splendor, then faded to dream-stuff and passed away; the Greek and the Roman followed, and made a vast noise, and they are gone; other peoples have sprung up and held their torch high for a time, but it burned out, and they sit in twilight now, or have vanished. The Jew saw them all, beat them all, and is now what he always was, exhibiting no decadence, no infirmities of age, no weakening of his parts, no slowing of his energies, no dulling of his alert and aggressive mind. All things are mortal but the Jew; all other forces pass, but he remains. What is the secret of his immortality?
- ^ Modern History Sourcebook: Mark Twain: "Concerning The Jews", Harper's Magazine, September 1899.
- ^ Kravitz, Bennett (2002). "Philo-Semitism as Anti-Semitism in Mark Twain's "Concerning the Jews"". Studies in Popular Culture. 25 (2): 1–12. ISSN 0888-5753. JSTOR 41970387.