הממלכה האחמנית

הממלכה האחמנית
הממלכה האחמאנית בשיאה
אירועי הקמה	יסוד השושלת האחמנית
הוקמה	646 לפנה"ס
אירועי פירוק	מסע מלחמותיו של אלכסנדר הגדול
התפרקה	330 לפנה"ס
ישות קודמת	בבל, מצרים העתיקה, מדי
ישות יורשת	האימפריה של אלכסנדר הגדול
משטר	מלוכני
שפה	ארמית פרסית עתיקה
יבשת	אסיה, אפריקה
עיר בירה	פרספוליס, בבל, שושן
העיר הגדולה ביותר	בבל

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושולת בפרסית:هخامنشیان - Haxāmanišiya) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר: הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן שלטון תחת האימפריה הפרתית (150 לפנה"ס-226 לסה"נ). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (226-651). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

היסטוריה [עריכה]

הממלכה האחמנית נוסדה על ידי האחמניש, שעל שמו קרויה "השושלת האחמנית". ממלכת פרס זכתה לעצמאות ממשית בימי חישפיש, בנו של האחמניש, אך בניו, כורש הראשון וכנבוזי הראשון, היו למעשה וסאלים של מלך מדי.

לאחר שלטונם של מלכים אלו, עלה לשלטון המלך כורש השני, הידוע כ"כורש הגדול". כורש חתר תחת שלטונו של מלך מדי, ולאחר מכן הביס אותו וכבש את ממלכת מדי, שהייתה אז אחת מן הממלכות החזקות ביותר. לאחר מכן, פלש כורש לאסיה הקטנה, וכבש את ממלכת לידיה ואת ערי המדינה היווניות השוכנות באזור. כמה שנים לאחר מכן, פנה כורש למלחמה עם בבל, וכעבור פחות משנה ניצח את צבאה וכבש אותה. להישג זה הייתה משמעות רבה, מפני שבבל הייתה בין הממלכות הגדולות ביותר באותה תקופה. לאחר מכן, פרסם את "הצהרת כורש", שבה נתן ליהודים הגולים לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש. בשנים שלאחר מכן, נלחם כורש נגד פולשים מן המזרח, ולבסוף (בשנת 529 לפני הספירה) נהרג בקרב. יורשו היה בנו, כנבוזי השני.

דריווש הראשון, אביו של חשיארש הראשון, היה עסוק בשתי שנות מלכותו הראשונות בדיכוי מרידות שפרצו ברחבי האימפריה. על מצבתו היה כתוב, "אני פרסי בן פרסי. אדון נעלה בן אדונים נעלים".

חשיארש הראשון, המזוהה לרוב עם המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר, שלט ב-485-465 לפנה"ס, דיכא את המרידה בבבל והרס אליל הזהב שלה. הוא המשיך את המסורת של הכיבושים ושל הסובלנות. ניסה לבצע רפורמות במבנה השלטוני, כמו ביטול מנהג שבעת השרים רואי המלך בני המשפחות המיוחסות, היכולים לגשת אליו תמיד. חשיארש נרצח במיטתו בידי קושרים מחצר המלוכה. בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, באקטריה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו וחלקים מתראקיה.

השליטים הפרסים הפעילו מדיניות של סובלנות תרבותית ודתית (כמו שמתואר במגילת אסתר) שבאה לידי ביטוי בהקמת מקדשים ובהחזרת גולים לארצם כדוגמת הצהרת כורש המפורסמת שהביאה לשיבת ציון, שהושלמה עם בנייתו של בית המקדש השני, בתקופת שלטונו של דריווש הגדול בשנת 516 לפנה"ס.

בחלק ניכר משנות קיומה היו לממלכה הפרסית עימותים צבאיים עם יוון שלא ראתה בעין יפה את ניסיון התפשטותם לעבר אירופה, לעומתה, קרתגו, אויבתה הוותיקה של יוון בים, הייתה בת בריתם כנגד היוונים.

לממלכה הפרסית היו חוקי ברזל קבועים. בהם החוק שלפיו המלך יוצא בראש הצבא וניצב באמצע השורה הראשונה, ובציד עליו לעמוד פנים בפנים למול האריה או הדוב. דוגמה נוספת היא החוק שמי שקרב למלך ללא הרשאה נהרג במקום בידי חיל המשמר המובחר שלו, אשר מנה אלפי חיילים רגליים ופרשים. למרות זאת המלך היה כפוף לחוקי הממלכה.

בשנת 331 לפנה"ס, בימיו של דריווש השלישי, כבש אלכסנדר הגדול את הממלכה, ושם קץ לעצמאותה.

באזור הזה הוקמה הממלכה הסלאוקית. בסביבות שנת 250 לפנה"ס נכנסו הפרתים לאזור פרס וקיבלו על עצמם את עול הממלכה הסלאוקית. לאחר קרב מגנסיה מרדו הפרתים והשתחררו מהעול הסלאוקי. הפרתים שמרו על עצמאות בערך עד 250 לספירה, ואז עלתה שושלת הסאסאנים. בכך חזר השלטון לבני המקום, עד הכיבוש המוסלמי.

היהודים בממלכה [עריכה]

היהודים בממלכה היו גורם יציב ונאמן. כבר בזמן כורש, נחמיה המנהיג היהודי שעמד בראש שיבת ציון, תפס תפקיד חשוב בחצר המלך. במגילת אסתר מתואר מרדכי היהודי כפקיד גבוה בחצר אחשוורוש. המושבה היהודית הצבאית ביב הייתה נאמנה לפרס, ולכן היא נרדפה על ידי המצרים, אשר רצו להשתחרר מעולה של פרס.

פרס זכורה ביהדות לטובה כמי שבנתה את בית המקדש השני (על פי המדרש בנייתו התחילה בפקודת כורש, התעכבה בפקודת אחשוורוש, וחודשה בפקודת דריווש השני)

היא גם זכורה כמלכה שהכניעה את בבל שהחריבה את בית המקדש הראשון. בתהילים קל"ז פסוקים ח-ט המשורר מברך את מי שיכניע את בבל: "בַּת-בָּבֶל, הַשְּׁדוּדָה: אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע." ברכה שפרס זכתה בה.

בתלמוד מתוארים מספר מאפיינים של האימפריה. המעניין מביניהם הוא תיאור הסכם הרוטציה בין פרס למדי על השלטון, מסכת מגילה דף י"ב: כשהמלך פרסי, מושלי המדינות יהיו מדיים. כשהמלך מדיי, מושלי המדינות יהיו פרסיים.