הממלכה האחמנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הממלכה האחמנית
Map achaemenid empire he.png
הממלכה האחמאנית בשיאה
אירועי הקמה יסוד השושלת האחמנית
הוקמה 646 לפנה"ס
אירועי פירוק מסע מלחמותיו של אלכסנדר הגדול
התפרקה 330 לפנה"ס
ישות קודמת בבל, מצרים העתיקה, מדי
ישות יורשת הממלכה הסלאוקית
משטר מלוכני
שפה ארמית, פרסית עתיקה
יבשת אירואפרסיה
עיר בירה פרספוליס, בבל, שושן, פסארגאדה
העיר הגדולה ביותר בבל

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושלת בפרסית: هخامنشیان - Haxāmanišiya) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר: הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן שלטון תחת האימפריה הפרתית (150 לפנה"ס-226 לספירה). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (226-651). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה האחמנית נוסדה על ידי האחמניש, שעל שמו קרויה "השושלת האחמנית". ממלכת פרס זכתה לעצמאות ממשית בימי חישפיש, בנו של האחמניש, אך בניו, כורש הראשון וכנבוזי הראשון, היו למעשה וסאלים של מלך מדי.

לאחר שלטונם של מלכים אלו, עלה לשלטון המלך כורש השני, הידוע כ"כורש הגדול". כורש חתר תחת שלטונו של מלך מדי, ולאחר מכן הביס אותו וכבש את ממלכת מדי, שהייתה אז אחת מן הממלכות החזקות ביותר. לאחר מכן פלש כורש לאסיה הקטנה, וכבש את ממלכת לידיה ואת ערי המדינה היווניות השוכנות באזור. כמה שנים לאחר מכן, פנה כורש למלחמה עם בבל, וכעבור פחות משנה ניצח את צבאה וכבש אותה. להישג זה הייתה משמעות רבה, מפני שבבל הייתה בין הממלכות הגדולות ביותר באותה תקופה. לאחר מכן פרסם את "הצהרת כורש", שבה נתן ליהודים הגולים לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש. בשנים שלאחר מכן נלחם כורש נגד פולשים מן המזרח, ולבסוף (בשנת 529 לפני הספירה) נהרג בקרב. יורשו היה בנו, כנבוזי השני.

דריווש הראשוןבנו של היסטספס החליף את כנבוזי למרות שלא היה בנו. הוא היה עסוק בשתי שנות מלכותו הראשונות בדיכוי מרידות שפרצו ברחבי האימפריה. על מצבתו היה כתוב, "אני פרסי בן פרסי. אדון נעלה בן אדונים נעלים".

חשיארש הראשון,בנו של דריווש, המזוהה לרוב עם המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר, שלט ב-485-465 לפנה"ס, דיכא את המרידה בבבל והרס אליל הזהב שלה. הוא המשיך את המסורת של הכיבושים ושל הסובלנות. ניסה לבצע רפורמות במבנה השלטוני, כמו ביטול מנהג שבעת השרים רואי המלך בני המשפחות המיוחסות, היכולים לגשת אליו תמיד. חשיארש נרצח במיטתו בידי קושרים מחצר המלוכה. בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, באקטריה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו וחלקים מתראקיה.

השליטים הפרסים הפעילו מדיניות של סובלנות תרבותית ודתית (כמתואר במגילת אסתר) שבאה לידי ביטוי בהקמת מקדשים ובהחזרת גולים לארצם כדוגמת הצהרת כורש המפורסמת שהביאה לשיבת ציון, שהושלמה עם בנייתו של בית המקדש השני, בתקופת שלטונו של דריווש הגדול בשנת 516 לפנה"ס.

בחלק ניכר משנות קיומה היו לממלכה הפרסית עימותים צבאיים עם יוון שלא ראתה בעין יפה את ניסיון התפשטותם לעבר אירופה, לעומתה, קרתגו, אויבתה הוותיקה של יוון בים, הייתה בת בריתם כנגד היוונים.

לממלכה הפרסית היו חוקי ברזל קבועים. בהם החוק שלפיו המלך יוצא בראש הצבא וניצב באמצע השורה הראשונה, ובציד עליו לעמוד פנים בפנים למול האריה או הדוב. דוגמה נוספת היא החוק שמי שקרב למלך ללא הרשאה נהרג במקום בידי חיל המשמר המובחר שלו, אשר מנה אלפי חיילים רגליים ופרשים. למרות זאת המלך היה כפוף לחוקי הממלכה.

בשנת 331 לפנה"ס, בימיו של דריווש השלישי, כבש אלכסנדר הגדול את הממלכה, ושם קץ לעצמאותה.

באזור הזה הוקמה הממלכה הסלאוקית. בסביבות שנת 250 לפנה"ס נכנסו הפרתים לאזור פרס וקיבלו על עצמם את עול הממלכה הסלאוקית. לאחר קרב מגנסיה מרדו הפרתים והשתחררו מהעול הסלאוקי. הפרתים שמרו על עצמאות בערך עד 250 לספירה, ואז עלתה שושלת הסאסאנים. בכך חזר השלטון לבני המקום, עד הכיבוש המוסלמי.

היהודים בממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים בממלכה היו גורם יציב ונאמן. כבר בזמן כורש, נחמיה המנהיג היהודי שעמד בראש שיבת ציון, תפס תפקיד חשוב בחצר המלך. במגילת אסתר מתואר מרדכי היהודי כפקיד גבוה בחצר אחשוורוש. המושבה היהודית הצבאית ביב הייתה נאמנה לפרס, ולכן היא נרדפה על ידי המצרים, אשר רצו להשתחרר מעולה של פרס.

פרס זכורה ביהדות לטובה כמי שבנתה את בית המקדש השני (על פי המדרש בנייתו התחילה בפקודת כורש, התעכבה בפקודת אחשוורוש, וחודשה בפקודת דריווש השני)

היא גם זכורה כממלכה שהכניעה את בבל שהחריבה את בית המקדש הראשון. בתהילים קל"ז פסוקים ח-ט המשורר מברך את מי שיכניע את בבל: "בַּת-בָּבֶל, הַשְּׁדוּדָה: אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע." ברכה שפרס זכתה בה.

בתלמוד מתוארים מספר מאפיינים של האימפריה. המעניין מביניהם הוא תיאור הסכם הרוטציה בין פרס למדי על השלטון, מסכת מגילה דף י"ב: כשהמלך פרסי, מושלי המדינות יהיו מדיים. כשהמלך מדיי, מושלי המדינות יהיו פרסיים.

השושלת האחמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם ותעתיק לטיני תמונה חיים וכהונה תקופת כהונה (שנים מודגשותת הן שנות שלטון) ביוגרפיה מקוצרת[1]
האחמניש Haxāmaniš‏[2] 720 לפנה"ס 705 לפנה"ס - 675 לפנה"ס[3] מייסד השושלת, אביו של חישפיש. קיומו ההיסטורי מוטל בספק, ייתכן שהיה דמות אגדתית.
חישפיש ČIŠPIŠ‏[4] 690 לפנה"ס 675 לפנה"ס - 640 לפנה"ס[3] בנו של האחמניש ואביו של כורש הראשון. כבש את עיר העילמית אנשאן לאחר שהשתחרר משלטון מדי, והרחיב את ממלכתו שהייתה כפופה לשלטון עילם.
כורש הראשון Kuruš‏[5] 660 לפנה"ס 650 לפנה"ס - 610 לפנה"ס[3] בנו של חישפיש אביו של כנבוזי הראשון. בתקופת מלוכתו על אנשאן, אשורבניפל, מלך אשור הביס את עילם והפך לשליט העיר. מאוחר יותר, נבופלאסר מלך בבל ובן בריתו מלך מדי החריבו את הממלכה האשורית, ואנשאן נפלה בידי הבבלים.
כנבוזי הראשון Kambūǰiya‏[6]
מצבת הקבר של כנבוזי
620 לפנה"ס 600 לפנה"ס - 559 לפנה"ס בנו של כורש הראשון. מלך על פרס תחת החסות של מדי, הוא אף נישא לבתו של מלך מדי. מנישואים אלה נולד בנו כורש השני, שמאוחר יתר מרד ביחד אתו נגד מדי. הוא נפצע ומת בקרב הגבול הפרסי מול המדים.
כורש השני (כורש הגדול) Kūruš‏[7]
ייצוג אמנותי של כורש מהעת העתיקה
600 לפנה"ס 559 לפנה"ס - 530 לפנה"ס[3] בנו של כנבוזי הראשון ואביו של כנבוזי השני. המלך הראשון של הממלכה האחמנית. לאחר שניצח את המדים, פנה לכבוש את עילם ושושן ומאוחר יותר את פרתיה וארמניה. רק לאחר שביסס את הממלכה עד לאזור איי יוון והודו, יצא לתקוף את בבל, ובה שטחי סוריה, פיניקיה וארץ ישראל. במסורת היהודית הוא זכור בעיקר בשל הצהרת כורש שאפשרה את שיבת ציון ואת בניית בית המקדש השני.
כנבוזי השני[8]
כנבוזי השני
559 לפנה"ס [תאריך משוער] 530 לפנה"ס - 522 לפנה"ס) בנו של כורש השני. בתקופתו המשיכה ההתפשטות של הממלכה, והוא כבש את מצרים והכתיר את עצמו כפרעה. במצרים הוא נהג באכזריות רבה באנשים, וניסיונות לכיבוש לוב וכוש לא עלו יפה. בזמן שהותו במצרים תפס את השלטון בפרס אמגוש בשם גאומתא שהתחזה לאחיו של כנבוזי. כנבוזי רצח את אחיו עוד כשחשש שזה יתפוס את מקומו. בדרכו לפרס מצא את מותו בחרבו שלו, אולי בשל התאבדות ואולי בשל תאונה.
דריווש הראשון Dārayava(h)uš‏[9]
תמונתו של דריווש על גבי אגרטל
558 לפנה"ס 522 לפנה"ס - 486 לפנה"ס בנו של היסטספס ואביו של חשיארש הראשון. תפס את השלטון לאחר מאבק קצר שנוצר עם מותו של כנבוזי השני. לאחר כיבושיו של כנבוזי במצרים הוא ניסה לבסס את השלטון בפרסי באזור. הוא אף הצליח להעצים את כוחו הצבאי על ידי צירופו של הצי הפיניקי המפואר אל גדודיו. הוא ניסה להרחיב את גבולות ממלכתו ליבשת אירופה כשניסה לפלוש ליוון, אף כוחותיו נבלמו בקרב מרתון. בשנה השישית למלכותו נשלמה בנייתו של בית המקדש השני. דריווש בנה מערכת דרכים מפותחת שסייעה להתפתחות המסחר במדינה.
חשיארש הראשון Xšaya-ṛšā‏[10]
תבליט בדמותו של חשיארש הראשון על גבי קיר בפרספוליס
519 לפנה"ס 485 לפנה"ס - 465 לפנה"ס בנו של דריווש הראשון ושל אטוסה, בתו של כורש הגדול, אביו של ארתחשסתא הראשון. פועלו הראשון כמלך היה לדכא את המרד שפרץ במצרים. לאחר מכן הוא הנהיג מדיניות נוקשה יותר ולא סובלנית כפי שהנהיגו קודמיו. האירוע המרכזי בחייו היה היציאה למלחמה מול יוון, לאחר שאביו נכשל במשימה זו. למרות הצבא העצום שהיה ברשותו, המלחמה הייתה מפלה קשה לפרסים. לאחר התבוסה חזר חשיארש לפרס, שם חי חיי הוללות ותאוות. הוא מצא את מותו כשאחד מווזיריו התנקש בו. לעתים רבות מזוהה כאחשוורוש ממגילת אסתר.
ארתחשסתא הראשון Artaxšaça‏[11]
ארתחשסתא הראשון
? 465 לפנה"ס - 425 לפנה"ס בנו של חשיארש הראשון ואביהם של חשיארש השני ושל סוגדיאנוס. ראשית, ארתחשסתא התמודד עם מרד שפרץ במצרים בהנהגתו של אינרוס השני בשנת 465 לפנה"ס, עד שדוכא סופית בשנת 454. הוא גיבש אסטרטגיה חדשה נגד יוון, לאחר התבוסה של אביו במלחמת פרס-יוון. הוא התמקד בעיקר בחיזוק ובמימון האויבים של אתונה. הלחימה התחדשה בשנת 450, המלחמות נקראו מלחמות הליגה האטית-דלית. הן נסתיימו עם חתימת חוזה שלום קאליאס. במקורות היהודים הוא נזכר כמלך הפרסי שמצווה על היהודים להפסיק את בניית חומות ירושלים. לעתים הוא מזוהה עם אחשוורוש ממגילת אסתר.
חשיארש השני וסוגדיאנוס[12] 424 לפנה"ס - 423 לפנה"ס שניהם דמויות היסטוריות מסתוריות, מקור המידע היחיד עליהם הוא קטסיאס. חשיארש השני, בנו החוקי של ארתחשסתא הראשון, שלט רק 45 ימים עד שאחיו למחצה סוגדיאנוס חתר נגדו, וגרם להירצחו כשהיה שיכור. סוגדיאנוס שלט כחצי שנה עד שבנו השלישי של ארתחשסתא, אוכוס (שמו בתקופת המלכות שלו יהיה דריווש השני), שהיה גבוה יותר בסדר הירושה מסוגדיאנוס, חתר נגדו והפילו.
דריווש השני[13]
קברו של דריווש השני
423 לפנה"ס - 403 לפנה"ס בנו של ארתחשסתא הראשון (על פי חז"ל הוא בנם של אחשוורוש ואסתר) ואביו של ארתחשסתא השני. הוא מתואר כשליט חלש, שבימיו רבו הסכסוכים הפנימיים והמרידות של טוענים לכתר. הישגו הגדול ביותר היה שיפור היחסים עם העולם היווני. התמיכה של ממלכתו במנצחת המלחמה הפלופונסית ספרטה, הובילה להכרת הריבונות של הפרסים על שטחי אסיה הקטנה. הוא המלך הזר אחרון הנזכר במקרא. בסוף ימיו החלה מלחמת אחים בין יורשיו.
ארתחשסתא השני[14]
קברו של ארתחשסתא השני בפרספוליס
405 או 404 לפנה"ס - 359 לפנה"ס בנו של דריווש השני ואביו של ארתחשסתא השלישי. בראשית שלטונו מרד בו אחיו, כורש הצעיר שניצל את המצב הרעוע של הממלכה לאחר ההפסד במלחמת פרס-יוון. גם לאחר שהצליח לדכא את המרד פרצו מרידות נוספות, מרד הסטרפים ומרד שהצליח במצרים. למרות המרידות הרבות הוא הצליח לשמור על מעמדו ועל מעמד האימפריה. הוא ניצל את המצב המדיני ביוון, ולאחר המלחמה הקורינתית בשלום אנטלקידס הובטחה השליטה של הממלכה בגבולותיה המערביים. כמו כן, עסק במיזמי בנייה גדולים.
ארתחשסתא השלישי[15]
תבליט מקברו בפרספוליס
425 לפנה"ס 358 לפנה"ס - 337 לפנה"ס/338 לפנה"ס בנו של ארתחשסתא השני ואביו של ארתחשסתא הרביעי. לפני עלייתו לכס היה אחשדרפן ומפקד בצבא אביו. לאחר עלייתו הוא דאג לרצוח את כל משפחת המלוכה על מנת להבטיח את שלטונו. הוא הצליח להשתלט על מצרים ולהפיל את נכתנבו השני, בדרך חזרה דיכא מרד בפיניקיה. בתקופת שלטונו המאוחרת גבר כוחו של פיליפוס השני ביוון, והוא ניסה לשכנע את העם למרוד בפרסים. ארתחשסתא התנגד לפעולה זו דרך חיזוק אויביהם. יש ראיות שבתקופתו חודשה הבנייה בפרספוליס.
ארתחשסתא הרביעי (ארסס)‏[16] 337 לפנה"ס - 336 לפנה"ס בנו הצעיר של ארתחשסתא השלישי. עלה לשלטון לאחר שבגואס רצח את אביו ואת מרבית משפחתו. הוא שאף להחליף את האב בבנו, בו חשב שיהיה יותר קל לשלוט. כך מלך ארסס במשך שנתיים כמלך בובה. בתקופת שלטונו הפרסים חששו מהאי-היציבות בגבול המערבי עם מוקדון. לאחר שנתיים, ארסס מאס במצב ותכנן לרצוח את בגואס. בגואס הקדים תרופה למכה והרעיל אותו.
דריווש השלישי[17]
דריווש השלישי על גבי פסיפס אלכסנדר
380 לפנה"ס 336 לפנה"ס - 330 לפנה"ס בתקופת עלייתו לשלטון פרס סבלה מחוסר יציבות בצדה המערבי, באזור אסיה הקטנה. פיליפוס השני, מלך מוקדון, תכנן לפלוש לפרס. הוא אף שלח חיל לאסיה הקטנה על מנת להבטיח את ראש הגשר כאשר יפלוש. בתגובה לכך שלח דריווש את כוחותיו והם נפגשו עם הכוחות שהנהיג בנו של פיליפוס, אלכסנדר מוקדון, לקרב הראשון ביניהם, קרב גרניקוס. הכוחות הפרסים הפסידו בקרב ונכשלו במשימתם לעצור את ההתקדמות היוונית. לאחר מכן הוא הפסיד גם בקרבות איסוס וגאוגמלה ונמלט משדה הקרב בשלום. הוא נרצח על ידי אחד מהאחשדרפנים שלו, בניסיון לזכות בחיבת אלכסנדר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • I. Gershevitch (ed.). The Cambridge History of Iran, Vol 2: The Median and Achaemenian Periods. Cambridge University Press, 1985.
  • M. A. Dandamaev. A Political History of the Achaemenid Empire. Brill, 1989.
  • Curtis, John E.; Nigel Tallis (editors). Forgotten Empire: The World of Ancient Persia. University of California Press, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפרטים אודות ארבעת המלכים הראשונים אינם ודאיים ומבוססים על השערות וניחושים שבאים להשלים את הפער במקורות. הפרסים הקדומים לא השאירו תיעוד רב אודות מלכים אלה והיסטוריונים יוונים לא הכירו אותם וכך לא נותר תיעוד היסטורי בהיקף כזה שיאשש את כל הפרטים לאשורם
  2. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 תאריכי לידה ושלטון משוערים
  4. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  5. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  6. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  7. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  8. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  9. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  10. ^ ביוגרפיה, באנציקלופדיה להיסטוריה עתיקה
  11. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  12. ^ ביוגרפיה באתר ליוויוס
  13. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  14. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  15. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  16. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה בריטניקה
  17. ^ ביוגרפיה, באנציקלופדיה איראניקה