בבל

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

ערך זה עוסק בעיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בבל (פירושונים).

_{קואורדינטות: 32°32′11″N 44°25′15″E}

מפת מסופוטמיה באלף השני לפנה"ס

שער עשתר

פרט מתוך שער עשתר אשר נבנה מחדש במוזיאון פרגמון בברלין

פרט מתוך מצבת חמורבי, המציג את חמורבי, מלך בבל, ניצב לפני האל שמש

חיילי נחתים אמריקאים עומדים לפני חורבות בבל המשוחזרות, 2003

בָּבֶל הוא שמה המקראי של עיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ-110 קילומטר מדרום לבגדאד. מהעיר בבל צמחה האימפריה הבבלית ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים בסהר הפורה. העיר עצמה נבנתה על הפרת, שחילק אותה לשני חלקים שווים.

שמה של העיר ושפתה

שפת העיר הייתה ניב של אכדית, (שפה שמית), ובה נקראה העיר בַּאבִּילִי. הפירוש שנתנו תושבי העיר לשמה של העיר הוא "בַּאב-אִלִי", "שער האל". החוקרים אינם בטוחים שזהו אמנם המקור לשם העיר, וייתכן שמדובר באטימולוגיה עממית שמטרתה הייתה לפאר את העיר. ידועה גרסה של השם בשפה השומרית (שאינה שפה שמית) - "קַאדִינְגִירה", שגם משמעותה "שער האל".
על פי התנ"ך משמעות השם היא בעברית: בלבול השפה, בסיפור מגדל בבל.

בבל הקדומה

ערך מורחב – כשים

האזכור המוקדם ביותר של בבל הוא בלוח חימר המתוארך לתקופת מלכותו של סרגון מאכד (2400 לפנה"ס), שקבע אותה כבירת האימפריה שלו. לאחר זמן, ירד כוחה של העיר ואוכלוסייתה התמעטה, ובמשך מאות שנים היא הייתה רק עיר פרובינציאלית נוספת. במשך כמה דורות יוּשב אזור בבל בידי שבטים אמורים, שהלכו והתבוללו באוכלוסייה המקומית ובכלכלת הארץ. באמצע המאה ה-19 לפנה"ס השתלטו האמורים על כל החבל הצפוני. בשנת 1850 לפנה"ס לערך ייסד המלך האמורי שוּ‏מוּ‏-אַ‏בּוּ‏ את השושלת האמורית. בנו שוּ‏מוּ‏-לַ‏-אִיל, היה הראשון שקבע את בבל כעיר בירה ובכך נוצרה ה"שושלת הבבלית הראשונה". המלחמות באזור נמשכו כ-130 שנה, עד שחמורבי הצליח, במחצית המאה ה-18 לפנה"ס, לכבוש את ערי המדינה איסין ולרסה, לגרש את העילמים, ולאחד את הארץ תחת שלטון העיר בבל. תקופה זו נקראת התקופה הבבלית הקדומה. תקופה זו הסתיימה בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס בעקבות כיבוש העיר על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון שבזז את העיר והחריבה. חורבן העיר איפשר את כיבושה על ידי הכשים, שבטי הרים שחדרו לאזור מהרי הזגרוס, ואלו שלטו בבבל ובאזור במשך כ-400 שנה, עד מחצית המאה ה-12 לפנה"ס. העילמים, האשורים והחורים לחצו על האזור מצפון ושבטים נוספים ממערב, ואלו הביאו למרידת המדינות שהיו כפופות לה. בצפון קמה מחדש לתחייה ממלכת אשור. תקופה זו נקראת התקופה האשורית התיכונה. הוקמה גם ממלכת מיתני. בבל עצמה שקעה לתקופת ביניים של כ-500 שנים שבה נשלטה על ידי שליטים זרים.

התקופה הנאו בבלית

בזמן מלוכתו של סנחריב, בבל הייתה במצב מתמיד של מרד, שדוכא רק על ידי ההריסה המוחלטת של העיר. ב-689 לפנה"ס, חומותיה, מקדשיה וארמונותיה הושמדו לגמרי, וההריסות הושלכו לאראכטו, תעלה שגבלה בבבל המוקדמת מדרום. מעשה זה היכה בהלם את התודעה הדתית של מסופוטמיה כולה; המרד של סנחריב הוסבר כתוצאה ממעשה זה, ויורשו אסרחדון מיהר לבנות מחדש את העיר העתיקה, לקבל שם את כתרו ולעשות אותה למקום מושבו לחלק מהשנה. עם מותו, בבל הועברה לבנו הבכור שמש-שום-אוקין, שמאוחר יותר התמרד כנגד אחיו, אשורבניפל האשורי.

שוב, בבל הייתה במצור של האשורים והורעבה עד לכניעתה. אשורבניפל טיהר את העיר וחגג "טקס פיוס", אך הוא לא ניסה "לקחת את ידיו" של בל, אל העיר העיקרי. הבבלים ראו את נפילתה של האימפריה האשורית כדוגמה נוספת לנקמה אלוהית.

עם מות אשורבניפל מלך אשור בשנת 627 לפנה"ס החלו מרידות ברחבי בבל. הבבלים והכשדים מרדו באשור. נבופלאסר שלא היה ממוצא של מלכים, עולה למלוכה בבל. הוא קרא לעצמו "אדם שהוא אחד מהעם". אשור נהרסה והמרכז במסופוטמיה עבר לבבל.

עם השבתה של העצמאות הבבלית תחת נבופולסר הוחלה תקופה חדשה של פעילות אדריכלית, ובנו נבוכדנאצר השני עשה את בבל לאחת מנפלאות העולם העתיק. בבל של תקופה זו היא, על פי רוב, בבל של התנ"ך ושל הנביאים (בעיקר ישעיה, ירמיה ויחזקאל), ונבוכדנצאר הוא שהחריב את יהודה ואת בית המקדש הראשון והגלה רבים מתושבי יהודה לבבל ולערים סביב לה (586 לפנה"ס).

בבל תחת נבוכדנצאר

תחת מלכותו של נבוכדנצאר (605‏-562 לפנה"ס), בבל נעשתה לאחת מהערים המרהיבות ביותר בעולם העתיק. נבוכדנצאר ציווה על בנייה מחדש של השטחים האימפריאליים, כולל בניה מחדש של האטמננקי ובניה של שער עשתר, אחד משמונה שהקיפו את בבל. שער עשתר שרד עד היום במוזיאון הפרגמון בברלין. לנבוכדנצאר גם מיוחסת הבניה של הגנים התלויים בבבל (אחת מנפלאות העולם העתיק), שמקובל כי הוא בנה עבור אשתו אמיטיס, שהתגעגעה להרי פרס, מולדתה. אם אכן גינות אלה היו קיימות הוא נושא למחלוקת: אף שייתכן שחפירות של הארכאולוג הגרמני רוברט קולדוויי גילו את יסודותיהן, היסטוריונים רבים חולקים על המיקום של הגנים, ויש שחושבים כי היה בלבול עם הגנים של נינוה.

בבל תחת הפרסים

לאחר שעברה תלאות שונות, נכבשה העיר בשנת 538 לפנה"ס על ידי כורש מלך פרס. תחת כורש ויורשו דריווש הראשון, נעשתה בבל למרכז של לימוד והתקדמות מדעית. מלומדים בבלים שרטטו מפות כוכבים והניחו את היסודות לאסטרונומיה ולמתמטיקה המודרניות, אך תחת שלטונו של דריווש השלישי, החלה בבל להידרדר.

כיבוש על ידי אלכסנדר הגדול

ב-331 לפנה"ס, המלך הפרסי דריווש השלישי נוצח על ידי כוחותיו של אלכסנדר הגדול בקרב גאוגמלה, ובאוקטובר בבל נכבשה. בן העיר שמספר על הכיבוש, אומר כי אלכסנדר פקד על חייליו שלא להיכנס לבתי התושבים.

תחת אלכסנדר, בבל שוב פרחה כמרכז למידה וסחר, אך לאחר מותו המסתורי של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס בארמון נבוכדנצאר, האימפריה שלו חולקה שוב בין הגנרלים שלו ועשורים של לחימה החלו, כשבבל שוב במרכזם.

המהומה התמידית רוקנה את בבל מתושביה. טבלת חימר המתוארכת לשנת 275 לפנה"ס קובעת, כי תושבי בבל הוגלו לסלוסיה, שם נבנו ארמון ומקדש להם ניתן השם העתיק א-סאגילה. עם האירוע הזה, בבל למעשה הגיעה לסוף דרכה, אם כי גם לאחר מאה שנה קרבנות עדיין הוקרבו במקדש העתיק שלה. עד 141 לפנה"ס, כאשר האימפריה הפרתית כבשה את האזור, בבל הייתה כבר אלמונית לחלוטין.

הארכאולוגיה בבבל

לוחות חימר מיניאטוריים (גובהם 2 אינצ'ים) מהשנים 2200 לפנה"ס ו-2325 לפנה"ס

הידע ההיסטורי על הטופוגרפיה של בבל לקוח מהמחברים הקלאסיים, מהכתובות של נבוכדנצאר ומחפירות שהחלו ב-1899. הטופוגרפיה היא ללא ספק זו של נבוכדנצאר, שכן בבל העתיקה יותר הושמדה על ידי סנחריב ונותרו ממנה רק שרידים מעטים.

רוב השרידים הקיימים נמצאים על הגדה המזרחית של החידקל, כשהעיקריים הם בשלושה תלים עצומים: בביל בצפון, הקסר או "הארמון" (הידוע גם כמוג'ליבה) במרכז ו"אמרן איבן אל" בדרום. מערבית מהחידקל נמצאים שרידים נוספים. אנו לומדים מהרודוטוס וקיטיאס כי העיר נבנתה על שני צדי החידקל בצורה של ריבוע, והייתה מוקפת בשתי חומות גבוהות שלהם קיטיאס מוסיף חומה שלישית. קיטיאס אומר כי החומה החיצונית הייתה באורך של 68 קילומטר, ואילו לפי הרודוטוס היא הייתה באורך 90 קילומטר, ולפי זה השטח הכלול בה היה כ-520 קילומטר רבוע. אפילו לפי הערכתו של קיטיאס, שטח העיר יגיע ל-260 קילומטר רבועים. לפי הרודוטוס, עובי החומות היה 24 מטר.

סדאם חוסיין הציב ציור עצום של עצמו ושל נבוכדנצאר בכניסה להריסות העיר. הוא גם בנה מחדש חלק מהשרידים, לחרדתם של הארכאולוגים, והטביע את שמו על רבות מהלבנים, בדומה לנבוכדנצאר. כתובת מצויה אומרת, "דבר זה נבנה בידי סדאם חוסיין, בנו של נבוכדנצאר, לתפארת עיראק". רעיון זה דומה לזיגוראט באור, שם כל לבנה מוחתמת בכתובת, "אור-נאמו, מלך אור, שבנה את המקדש לנאנה". הלבנים נעשו לפריט אספנות מבוקש לאחר נפילתו של סדאם, וכעת מחזירים את השרידים למצבם המקורי.

ראו גם

• חמורבי שליט בבל בתקופת הממלכה הקדומה
• הגנים התלויים בבבל
• כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק
• גלות בבל

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא בבל בוויקישיתוף
• בבל, באנציקלופדיה ynet
• ההיסטוריה של המזרח הקרוב בעת העתיקה
• בבל, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• ש' שפרה, שיר אהבה בבלי וחמישה לחשים, באתר הארץ, 18.4.08
• יהדות בבל ומוסדותיה, מאמר מבוא מאת פרופ' ישעיהו גפני. בתוך אתר פשיטא
• יהודי בבל, קבר הנביא יחזקאל בקיפיל וידאו באתר צור שיזף
• נזק שנגרם לאתר בזמן המלחמה בעיראק, מה-BBC