בעיה נבזית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: דרושה ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בעיה נבזית (באנגלית: Wicked Problem) היא מונח שנעשה בו שימוש במקור בהנדסה חברתית, כדי לתאר בעיה שהיא קשה או בלתי אפשרית לפתרון. המונח 'נבזי' לא בא לתאר רוע, אלא את העמידות של הבעיה לניסיונות לפתור אותה. הסיבות לקושי יכולות להיות דרישות לא-שלמות, סותרות או משתנות, שלעתים קרובות קשה לזהותן. מעבר לכך, בשל מצבים מורכבים של תלות הדדית, המאמץ לפתור היבט אחד של בעיה נבזית עשוי לחשוף או ליצור בעיות אחרות.

דוגמאות לבעיות נבזיות כוללות סוגיות כלכליות, סביבתיות ופוליטיות. בעיה שהפתרון שלה דורש ממספר גדול של אנשים לשנות את אופן המחשבה שלהם ואת התנהגותם היא בסבירות גבוהה בעיה נבזית. לפיכך, דוגמאות סטנדרטיות רבות לבעיות נבזיות באות מהתחומים של תכנון ומדיניות ציבוריים. דוגמאות אלו כוללות שינויי אקלים עולמיים, סכנות טבע, רפואה, מגפת האיידס, שפעת אפידמית, סחר בינלאומי בסמים, ביטחון פנים, כלי-נשק גרעיניים ואנרגיה גרעינית, טיפול בפסולת ואי-צדק חברתי. בשנים האחרונות, בעיות בתחומים רבים זוהו כמפגינות יסודות של נבזיות. הדוגמאות נעות על כל הטווח שבין היבטים של קבלת החלטות עיצוב וניהול ידע, ועד אסטרטגיה עסקית.

רקע והקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף האמריקאי צ'ארלס צ'רצ'מן הציג לראשונה את המושג 'בעיה נבזית' בשנת 1967 במאמר אורח בכתב-העת "Management Science"‏[1], כאשר התייחס לסמינר שהועבר על ידי פרופסור הורסט ריטל. הורסט ריטל ומלווין וובר סיפקו תיאור פורמלי למושג בעיה נבזית בחיבור משנת 1973, שתיאר את הבעיות ה"נבזיות" לעומת בעיות "מאולפות" יחסית, או ניתנות לפתרון, במתמטיקה, שחמט ופתרון חידות.

ריטל וובר טבעו את המונח בהקשר של בעיות במדיניות חברתית, זירה שבה לא ניתן ליישם גישה שהיא מדעית-רציונלית באופן טהור, בשל היעדר הגדרה ברורה של הבעיה, ובשל נקודות מבט שונות של בעלי העניין. במילים שלהם, "החיפוש אחר בסיסים מדעיים להתמודדות עם בעיות של מדיניות חברתית מוכרח להיכשל, בשל טבען של הבעיות הללו... בעיות מדיניות אינן ניתנות לתיאור מוחלט. מעבר לכך, בחברה פלורליסטית אין דבר כזה, טובת הכלל שאין עליה עוררין; אין כל הגדרה אובייקטיבית של צדק; קווי מדיניות שונים, המגיבים לבעיות חברתיות, אינם יכולים להיות נכונים או שגויים באופן שיש לו משמעות; ואין כל הגיון בדיבור על 'פתרונות אופטימליים' לבעיות אלו... גרוע אף יותר מכך, לא קיימים כל פתרונות כלל, במובן של תשובות מוחלטות."

לפיכך, בעיות נבזיות מאופיינות בגורמים הבאים:

  • הפתרון תלוי בהגדרת הבעיה, ולהיפך (כלומר, הגדרת הבעיה תלויה בפתרון).
  • לבעלי העניין יש השקפות עולם שונות בתכלית, ומסגרות שונות להבנת הבעיה.
  • המגבלות שהבעיה כפופה להן והמשאבים הדרושים כדי לפתור אותה משתנים על-פני זמן.
  • הבעיה לעולם אינה נפתרת באופן מוחלט.

למרות שריטל וובר מסגרו את המושג במונחים של מדיניות חברתית ותכנון חברתי, בעיות נבזיות מופיעות בכל תחום המערב בעלי עניין שיש להם נקודות מבט שונות. בהכירם בכך, פיתחו ריטל וקונץ (Kunz) טכניקה הקרויה מערכת מידע מבוססת סוגיה (IBIS), אשר מאפשרת את תיעוד הרציונל שמאחורי החלטה קבוצתית באופן אובייקטיבי.

נושא חוזר בספרות החקר ובתעשייה הוא הקשר שבין בעיות נבזיות לבין עיצוב. בעיות עיצוב הן לרוב נבזיות משום שהן לעתים קרובות לא-מוגדרות היטב (אין דרך מוגדרת מראש להתקדמות), הן מערבות בעלי עניין שיש להם נקודות מבט שונות, ואין להן אף פתרון "נכון" או "אופטימלי". לפיכך לא ניתן לפתור בעיות נבזיות באמצעות היישום של שיטות סטנדרטיות או ידועות; הן מחייבות פתרונות יצירתיים.

הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסוח של ריטל וובר משנת 1973 לבעיות נבזיות בתכנון מדיניות חברתית ציין עשרה מאפיינים:

  • לא קיים כל ניסוח מוחלט לבעיה נבזית (ההגדרה של בעיות נבזיות היא בעצמה בעיה נבזית).
  • לבעיות נבזיות לא קיים כלל עצירה.
  • פתרונות לבעיות נבזיות אינם מהצורה אמת-או-שקר, כי אם טוב יותר או גרוע יותר.
  • לא קיים כל מבחן מיידי וגם לא מבחן סופי לפתרון של בעיה נבזית.
  • כל פתרון של בעיה נבזית הוא "פעולה חד-פעמית"; מאחר שלא קיימת הזדמנות ללמוד בדרך של ניסוי וטעייה, כל ניסיון הוא בעל משמעות כבדה.
  • לבעיות נבזיות אין קבוצה ניתנת למנייה (או ניתנת לתיאור מקיף) של פתרונות אפשריים, ולא קיימת קבוצה מוגדרת היטב של פעולות מותרות, שניתן לשלב בתוכנית.
  • כל בעיה נבזית היא בעיקרה ייחודית.
  • כל בעיה נבזית ניתנת להצגה כתסמין של בעיה אחרת.
  • הקיום של אי-התאמה, המייצגת בעיה נבזית, ניתן להסבר במספר רב של דרכים. הבחירה בהסבר מסוים קובעת את האופי של פתרון הבעיה.
  • אין למתכנן כל זכות לטעות (המתכננים יידרשו לשאת באחריות להשלכות הפעולות שהם יוצרים).

קונקלין הכליל מאוחר יותר, את מושג הנבזיות של בעיות לתחומים אחרים, מלבד תכנון ומדיניות. המאפיינים המגדירים הם:

  • הבעיה אינה מובנת עד לאחר שלב הניסוח של פתרון.
  • לבעיות נבזיות לא קיים כלל עצירה.
  • פתרונות לבעיות נבזיות אינם נכונים או שגויים.
  • כל בעיה נבזית היא בעיקרה חדשה וייחודית.
  • כל פתרון לבעיה נבזית הוא 'פעולה חד-פעמית'.
  • לבעיות נבזיות אין פתרונות חלופיים נתונים.

אסטרטגיות לטיפול בבעיות נבזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ניתן לטפל בבעיות נבזיות באמצעות הגישה המסורתית, לפיה יש להגדיר, לנתח ולפתור בעיות בצעדים עוקבים. הסיבה העיקרית לכך היא שאין כל הגדרת בעיה ברורה לבעיות נבזיות. טווח רחב של מה שנקרא שיטות להבניית הבעיה פותח בחקר ביצועים מאז שנות ה-70' של המאה העשרים לטיפול בבעיות המערבות מורכבות, אי-וודאות וקונפליקט.

במאמר שפורסם בשנת 2000 זיהה רוברטס את האסטרטגיות הבאות להתמודדות עם בעיות נבזיות:

סמכותנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרטגיות אלו מבקשות לאלף בעיות נבזיות על ידי האצלת האחריות לפתרון הבעיות על מספר קטן של אנשים. הצמצום במספר בעלי העניין מצמצם את מורכבות הבעיה, מאחר שנקודות מבט מתחרות רבות מתבטלות עוד בנקודת הפתיחה. החסרון הוא שעלולה להיות חסרה לרשויות ולמומחים המופקדים על פתרון הבעיה הערכה של כל נקודות המבט הנדרשות לשם טיפול בבעיה.

תחרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרטגיות אלו מנסות לפתור בעיות נבזיות על ידי שילוחן של נקודות מבט מנוגדות זו כנגד זו, כך שהצדדים המחזיקים בהשקפות אלו נדרשים להפיק את הפתרונות המועדפים עליהם. היתרון של גישה זו הוא שניתן לשקול פתרונות שונים האחד למול השני ולבחור בפתרון הטוב ביותר. החסרון הוא שגישה יריבית זו יוצרת סביבה עימותית, שבה אין עידוד לשיתוף בידע. כתוצאה מכך חסר לצדדים המעורבים תמריץ להפיק את הפתרון הטוב ביותר האפשרי מצידם.

שיתופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרטגיות אלו מבקשות לערב את כל בעלי העניין כדי למצוא את הפתרון הטוב ביותר האפשרי עבור כל בעלי העניין. באופן טיפוסי גישות אלו כוללות פגישות בהן נדונים סוגיות ורעיונות, ומנוסחת גישה משותפת ומוסכמת.

במאמר שלו משנת 1972 רמז ריטל לגישה שיתופית; כזו המנסה "...להפוך את אותם האנשים המושפעים מהבעיה למשתתפים בתהליך התכנון. לא רק שואלים אותם לדעתם, כי אם מערבים אותם באופן פעיל בתהליך התכנון..." חיסרון של גישה זו הוא שהשגת הבנה ומחויבות משותפות לפתרונה של בעיה נבזית היא תהליך בזבזני מבחינת זמן. מחקר שנערך בשני העשורים האחרונים הראה את ערכן של שיטות טיעון בסיוע מחשב בשיפור היעילות של תקשורת בין בעלי עניין. תלאחרונה נעשה שימוש בטכניקה של מיפוי דיאלוג לשם טיפול בבעיות נבזיות בארגונים העושים שימוש בגישה שיתופית.

מושגים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלגן חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל אקוף תיאר בעיה מורכבת כבלגן. במאמר משנת 1974 הוא כתב: "כל בעיה משפיעה הדדית על בעיות אחרות, ולפיכך היא חלק ממערכת של בעיות קשורות הדדית, מערכת של בעיות... אני בוחר לקרוא למערכת כזו בלגן". בהרחיבו על דבריו של אקוף, אומר רוברט הורן כי "בלגן חברתי הוא מערכת של בעיות קשורות הדדית, ושל בלגנים אחרים. מורכבות – מערכות של מערכות – היא בין הגורמים שהופכים בלגנים חברתיים לעמידים כל-כך בפני ניתוח, ועוד יותר חשוב מכך, בפני פתרון."

על-פי הורן, המאפיינים המגדירים של בלגן חברתי הם:

  • אין ראייה ייחודית "נכונה" של הבעיה.
  • השקפות שונות לגבי הבעיה ופתרונות סותרים.
  • רוב הבעיות קשורות לבעיות אחרות.
  • הנתונים הם לעתים קרובות לא-וודאיים או חסרים.
  • ריבוי התנגשויות בין ערכים.
  • מגבלות אידאולוגיות ותרבותיות.
  • מגבלות פוליטיות.
  • מגבלות כלכליות.
  • לעתים קרובות, חשיבה א-לוגית, אי-לוגית או מרובת ערכים.
  • מספר רב של נקודות התערבות אפשריות.
  • השלכות שקשה לדמיין.
  • מידה רבה של חוסר וודאות ושל עמימות.
  • עמידות רבה בפני שינוי.
  • פותרי הבעיה אינם בקשר עם הבעיות ועם פתרונות אפשריים.

בעיות נבזיות בפיתוח תוכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 הציגו דה-גרייס ושטאהל את המושג בעיה נבזית בתחום פיתוח התוכנה. בעשורים האחרונים הצביעו מדעני מחשב אחרים על כך שפיתוח תוכנה מכיל תכונות רבות אחרות, המשותפות לו ולנוהלי עיצוב אחרים, וכללו את המושגים של ריטל במתודולוגיות שלהם לעיצוב תוכנה. העיצוב והאינטגרציה של שירותים מורכבים מוגדרי-תוכנה העושים שימוש ברשת ניתנים לפירוש כהתפתחות מתוך מודלים קודמים של עיצוב תוכנה, ולפיכך הופכים לבעיה נבזית גם הם.

בעיות סופר-נבזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלי לוין ואחרים הכניסו לשימוש את ההבחנה בין בעיות "נבזיות" ובעיות "סופר-נבזיות" בדיון שלהם אודות שינויי אקלים עולמיים, שתוקן ופורסם ב-2012: "התגברות על הטרגדיה של בעיות סופר-נבזיות: הגבלת העצמי-העתידי שלנו על-מנת למתן את שינויי האקלים העולמיים" ("Overcoming the tragedy of super wicked problems: constraining our future selves to ameliorate global climate change"), בכתב-העת 'מדעי המדיניות' (Policy Sciences). הם מגדירים בעיות סופר-נבזיות כבעלות המאפיינים הנוספים הבאים:

  • הזמן הולך ואוזל.
  • היעדר רשות מרכזית.
  • אלו המבקשים לפתור את הבעיה הם גם הגורמים לה.
  • קווי המדיניות מפחיתים מחשיבותו של העתיד באופן לא-רציונלי.

בעוד הפריטים אשר מגדירים בעיה נבזית מתייחסים לבעיה עצמה, הפריטים אשר מגדירים בעיה סופר-נבזית מתייחסים לסוכן המנסה לפתור אותה. התייחסות אל ההתחממות הגלובלית בתור בעיה סופר-נבזית והצורך להתערב כדי לדאוג לאינטרסים שלנו לטווח הארוך יותר אומצה גם על ידי אחרים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Management Science" כרך 14, מס' 4, דצמבר 1967.