ניסוי וטעייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניסוי וטעייה היא דרך לפתרון בעיה באמצעות ניסוי פתרונות שונים לבעיה עד לקבלת פתרון נאות. השיטה משמשת בני אדם ובעלי חיים באופן טבעי, לצורך בחירת התגובה המתאימה בסביבה מרובת גירוים[1].

יש המעדיפים לכנות שיטה זו בשם ניסוי ותהייה (כמו לתהות על קנקנו), או ניסוי ותעייה (כמו שיטוט מיותר בדרכים). האקדמיה ללשון העברית מעדיפה "נסייה וטעייה".[1]

השיטה של ניסוי וטעייה עשויה לסייע ללמידה ויש מחקרים מדעיים בפסיכולוגיה (בעיקר בביהייביוריזם) על אודות ההתנהגות הטבעית של אנשים וחיות שנוהגים בה. ככל שבעל החיים מפותח יותר הוא מסוגל להשתמש בניסוי וטעייה באופן יעיל ומהיר יותר במצבים חדשים‏[1]. בנוסף, יכולת ההכללה של האדם מאפשרת לו להעביר את הניסיון שנצבר במצב אחד למצב אחר בעל מאפיינים דומים‏[1].

מדענים, טכנאים ובעלי מקצועות טיפוליים כמו רפואה נאלצים גם הם להשתמש בשיטה זו מפעם לפעם במקום בדרכי חקירה מסודרות יותר. דרכי למידה אחרות הן חקירה מדעית, תצפית על ניסוי וטעייה שעושה מישהו אחר, ולמידה בחיקוי הפתרון המקובל.

החסרונות העיקריים של הניסוי והטעייה הם ההסתפקות בפתרון הראשון שנמצא במקום לאתר את הפתרון המיטבי ובזבוז משאבים או סיכון בהתעסקות עם ניסיונות פתרון כושלים. חיסרון נוסף של שיטה זו הוא שבניגוד לממצאי חקירה מדעית, ממצאי חקירה בניסוי וטעייה לרוב אינם מתועדים ואדם המתחבט באותה בעיה לה נמצא כבר פתרון בניסוי וטעייה צריך לחקור אותה שנית.

ישנם חוקרי התנהגות כגון טמפל גרנדין שטוענים שבטבע רוב הלמידה נעשית בתצפית וחיקוי ולא בניסוי וטעייה. הם טוענים שתאורטית, היכולת ללמוד בחיקוי או בתצפית מעמידה את הלומד בפחות סיכונים, שבטבע נצפים יותר מקרים של לימוד מתצפית וחיקוי ושחיות מעבדה שתצפתו על ניסוי וטעייה של חיות אחרות או שחיקו פתרונות קיימים למדו מהר יותר מאלו שעסקו בניסוי וטעייה בעצמן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
PrirodneNauke.png ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.