גחניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgגחניים
Viverrids mosaic.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: גחניים
סוגים

ראו בגוף הערך.

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Viverridae
זבד אפריקני
זבד מלאי
גחן דקלים חום

גֶּ‏חָ‏ניים (שם מדעי: Viverridae) היא המשפחה הפרמיטיבית ביותר בתת-סדרה דמויי חתול אשר בסדרת טורפי היבשה. משפחה זאת אנדמית לרוב האזורים הטרופיים של העולם הישן: אפריקה (לא כולל הארצות שלחופו הדרומי של הים התיכון), מדגסקר וחצי האי האיברי. בתי הגידול המועדפים על המשפחה הם: יערות, סוואנה, הרים ובמיוחד יערות הגשם הטרופיים. הגדול בגחניים הוא זבד אפריקני שמשקלו 18 ק"ג ואורכו 84 ס"מ. הקטן בבני המשפחה הוא ליסטנג אפריקני שמשקלו 650 גרם ואורכו 33 ס"מ.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופם גלילי וארוך, רגליהם קצרות, החרטום בדרך כלל מחודד. רוב המינים הולכי כפות ובכל רגל 5 אצבעות. חלק מהמינים בעלי טפרים המשתרבבים חלקית. לפעמים שתי בלוטות ריח ליד פי הטבעת המשמשות לסימון תחום המחיה. בלוטות הריח מפיקות ריח חזק ולא נעים אשר נמצא בשימוש בתעשיית הבשמים. חברת הבשמים שאנל הודתה שעד לשנת 1998 היא השתמשה בחומר המופק מבלוטות הריח של זבד הודי בבושם מסוג שאנל 5 מתוצרתם. בעקבות לחץ של ארגונים לזכויות בעלי חיים הופסק השימוש בחומר. שימוש ידוע נוסף הוא בתעשיית הקפה. פולי קפה אשר גחן הדקלים האסיאתי פולט (לאחר שלא עוכלו ועברו תהליך תסיסה במערכת העיכול שלו) נחשבים משובחים במיוחד.

קיימים מינים שוכני קרקע החיים במאורות שאינם חופרים בעצמם, ויש מינים אחרים החיים על עצים.

מזונם העיקרי מן החי אבל ישנם מינים הניזונים גם מן הצומח. המשפחה מגוונת ומחולקת לשלושה תת-משפחות ו 14 סוגים בהם למעלה מ 30 מינים. המשפחה כוללת מינים הנפוצים באסיה ואפריקה. בישראל מצוי המין: גחן מצוי שהוא המין היחיד המצוי בטבע באירופה.

חלק מהמינים שהיו כלולים במשפחה בעבר משתייכים כיום למשפחת הנמייתיים. המין גחן דקל אפריקני הועבר למשפחה עצמאית והמינים ליסטנג אסייתי מפוספס וליסטנג אסייתי מנומר הועברו למשפחת ליסטנגים אסייתים. מינים נוספים שחיים במדגסקר כמו הפוסה הועברו למשפחת טורפי מדגסקר.

סוגי הגחניים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]