הר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר הוא גוש סלעים ואדמה המתנשא לגובה של כמה מאות מטרים לפחות מעל לסביבתו. רוב ההרים בארץ ובעולם אינם פסגות יחידות, אלא הם ערוכים בצורת רכסים. הר נחשב לצורת נוף גבוהה יותר מאשר גבעה, אך ההבדל ביניהם אינו מוגדר בצורה חד משמעית.
חלק גדול מההרים הגבוהים בעולם נמצאים בתוך רכסי הרים, שנוצרים כתוצאה מפעילות טקטונית. רכסי ההרים הגבוהים בעולם ערוכים בשתי חגורות גדולות: "החגורה העולמית", המקיפה את האוקיינוס השקט, וחגורה הנמשכת ממזרח למערב על פני אסיה ואירופה. רכס ההרים הגבוה בעולם הוא ההימאליה, ובו הפסגה הגבוהה ביותר, האוורסט, שגבהה 8,848 מעל פני הים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היווצרות ההרים
ממיינים את ההרים והגבעות לשלושה סוגים עיקריים, לפי אופן התהוותם. הרי הקמטים נוצרו על ידי התקפלות או התקמטות שכבות סלע במעבה האדמה בגלל לחצים שמקורם בתנועת היבשות על פני כדור הארץ. הרכסים הגבוהים בעולם: ההימאליה, האנדים, האלפים וחלק גדול מהרי הרוקי באמריקה הצפונית - נוצרו כך. כמה מן הצעירים ברכסי הקמטים האלה עודם מתרוממים והולכים בימינו.
הסוג השני הם הרים שנוצרו על ידי הערמות של סלעים ואפר. הגבוהים שבהם הם הרי געש, שנוצרו על ידי לבה ואפר שנערמו מסביב לפתח קליפתו של כדור הארץ שממנו בקעו.
ההרים מן הסוג השלישי נוצרו על ידי סביבתם - שהיא בדרך כלל רמה שבתרה על ידי חתירה של נהרות וקרחונים לאורך קוי חולשה (לדוגמה, סדקים או מפגש בין סוגי מסלע שונים). הם עצמם הושפעו במידה פחותה מפעולת המים והקרח. הרים מסוג זה הם בדרך כלל הרים יחידים.
[עריכה] התבלות ההרים
צורת ההרים, שונה מצורתם לפנים. שינויים רבים התחוללו בהם, והם מוסיפים להתחולל גם עתה, עקב פעולת המים, חילופי מזג האוויר והרוח. אחד הגורמים הפעילים בהרס ההרים הוא הכפור. כאשר שלג נמס מחם השמש בהרים הגבוהים, מחלחלים מי השלג לתוך סדקי הסלעים, ובקר הלילה קופאים ונהפכים לקרח. עקב כך גדל נפחם בכמעט 10 אחוזים והקרח יוצר לחץ בסדק, מרחיב ומפוצץ בסוף את הסלע.
ההרים במדבריות, שהצומח בהם מועט, כמו הרי הנגב, נתונים להשפעת המים, אך גם להשפעת הבדלי הטמפרטורה הגדולים שבין היום, החם מאוד, ובין הלילה, הקר מאוד. בשעות היום מתחממים פני הסלע ומתפשטים, ובלילה הם מתכווצים בהשפעת הקר ונסדקים, ושברים נתקים מן הסלעים. גם הרוח גורמת להריסת הסלע בנשבה על פניו. פעולתה של הרוח הרסנית ביותר כאשר היא נושאת גרגרי חול, אלה פועלים על הסלע כפצירה חדה.
[עריכה] ההרים והאדם
ההרים נוחים פחות מן המישורים לפעילות אנושית יום-יומית. קשה, למשל, לבנות יישוב גדול בהרים. אמנם יש ערים גדולות בגובה 2,000 מטרים ואף יותר (מקסיקו סיטי למשל) אך הן בנויות בדרך כלל ברמה הררית, שלפעמים היא מישורית לא פחות מן השפלה. אזורים הרריים רבים משמשים אתרי נופש וספורט בזכות האוויר הטוב שלהם ונופיהם המרהיבים. ההעפלה אל ההרים היא ספורט פופולרי מאוד, וכך גם הגלישה על השלג בהרים הגבוהים. נהרות היורדים מן ההרים בכח רב נרתמו להפקת אנרגיה חשמלית.
מאז ומעולם היו ההרים מחסום לתנועתם של בני האדם, בעלי חיים וצמחים - כמעט כמו האוקיינוסים. במשך מאות שנים הפרידו הרי ההימאליה בין הודו לסין. עד שנת 1910 לא חצתה מסילת ברזל את האנדים. זמן רב נתקו הרי הפירנאים כמעט לגמרי את ספרד משאר חלקי אירופה, והאלפים היו למחיצה בין איטליה לגרמניה. היות שההרים משמשים חיץ טבעי בין ארצות והגנה מסוימת מפני פלישות מבחוץ, התוו גבולות רבים בין מדינות לארך קוי הרכס של הרים גבוהים. הפירנאים, למשל, הם הגבול צרפת לספרד, החרמון והרי מול הלבנון בין סוריה ללבנון, ההימאליה בין טיבט לנפאל, והאנדים בין ארגנטינה לצ'ילה. יש גאוגרפים הסוברים שהר אלברוס שייך לאסיה, ולא לאירופה. לפי גישתם, המון בלאן שבאלפים הוא ההר הגבוה ביותר באירופה.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
