גיבון כסוף פרווה
 גיבון כסוף פרווה |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
|
מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)  |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| משפחה: | גיבונים |
| סוג: | גיבון גיבון |
| מין: | גיבון כסוף פרווה |
| שם מדעי | |
 Hylobates moloch |
|
| תחום תפוצה | |
| תחום התפוצה של גיבון כסוף פרווה מסומן במפה בצבע צהוב  |
|
גיבון כסוף פרווה או גיבון ג'אווה (שם מדעי: Hylobates moloch) הוא מין בסוג גיבון גיבון שבמשפחת הגיבונים.
תוכן עניינים |
תפוצה ואזור מגורים [עריכה]
המין אנדמי לאי ג'אווה באינדונזיה ושוכן ביערות הטרופיים של האי. את מרבית הזמן מבלה על העצים וכמעט אינו יורד אל הקרקע.
תיאור פיזי [עריכה]
משקלו נע בין 4-9 ק"ג, כשמשקל בוגר ממוצע הוא 8 ק"ג. אין הבדל בולט בגודל או בצבע בין זכרים לנקבות, שני המינים בעלי פרווה אפורה-כסופה. קודקוד הראש בצבע אפור כהה. באזור החלציים הפרווה אפורה כהה. באזור הגבות ומסביב לפנים הפרווה לבנה-אפורה, שמופרדת מהעיניים, הפה והאף על ידי טבעת של שיער דליל בצבע שחור. יש המתבלבלים בזיהוי המין עם גיבון אפור פרווה בשל צבע הפרווה הדומה.
לגיבון זרועות ארוכות וגוף צר המסייע לו בתמרון בתוך יערות הגשם הסבוכים.
רבייה [עריכה]
אין מידע מהימן על ילודה ביחס לעונות השנה. במשך 10-20 שנה של חיים בזוג, תוליד הנקבה כ 5-6 גורים, לא בתדירות קבועה.
ההריון הוא של ולד יחיד ותקופתו אורכת 7 חודשים.
התנהגות [עריכה]
הגיבונים חיים על פי רוב בקבוצות של 4 פרטים: זוג, ולד וצעיר.
הגיבון בעל חיים טריטוריאלי המגן על נחלתו באמצעות קולות "שירה" עזים המופקים על ידי שני המינים, ונשמעים לעתים עד למרחק קילומטר. ברוב המקרים, הנקבה משמיעה קולות, בעוד שהזכר רודף אחר התוקף.
תזונה [עריכה]
עיקר התזונה של המין היא פירות הנמצאים בצמרות העצים הטרופיים. המין נצפה אוכל גם עלים ופרחים. תזונה המתבססת כמעט רק על פירות היא בעייתית, בשל עונתיות הפירות וכן תפוצתם הנמוכה בתוך היער. על כן צורת התניידות הגיבונים, התנדנדות על הענפים באמצעות ידיהם הארוכות (brachiation), עוזרת לו לנוע בין אזורי המזון במהירות.
שימור המין [עריכה]
בניגוד למיני פרימטים אחרים, המין אינו בשימוש הקהילה המדעית לצרכיי ניסויים. לעתים רחוקות נתפס בשל בשרו או במטרה לסחור בגוריו.
המין נמצא בסכנת הכחדה קריטית - נעשים מאמצים רבים בהגנה על המשפחה כולה, אולם קצב הריסת בית הגידול גבוה מיכולת השימור. הצלת המין תלויה רק בגורמים מדיניים וגלובליים שימנעו את המשך הריסת היערות לטובת שטחי חקלאות. כיום נותרו בטבע כ-2,000 פריטים לערך (נכון ל-2004). בשבי מוחזק המין לצורכי שימור ב-4 מרכזים שונים ברחבי העולם.
