שימפנזה ננסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ערך שופע טענות לא מוסמכות, אלו מהן שנבדקו נמצאו לא עדכניות או סתם שגויות..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Information-silk.svgשימפנזה ננסי (בּוֹנוֹבּוֹ)
Bonobo 0155.jpg
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
משפחה: הומינידים
סוג: שימפנזה
מין: שימפנזה ננסי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pan paniscus
תחום תפוצה
Bonobo distribution.PNG
Bonobo 009.jpg

השימפנזה הננסי (בּוֹנוֹבּוֹ, שם מדעי: Pan paniscus) הוא אחד משני המינים בסוג שימפנזה.

גילוי ומשמעות השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר האנטומיה הגרמני ארנסט שוורץ נחשב כמי שהבחין לראשונה בייחודו של הבונובו ב-1928, כשחקר גולגולת שהובאה מקונגו לבלגיה ונחשבה כשייכת לשימפנזה מצוי צעיר. שוורץ פרסם את גילויו ב-1929, וקבע שמדובר בפרט בוגר שמבנה גולגולתו קטן. ב-1933 פרסם הרולד קוליג', חוקר אנטומיה אמריקאי, תיאור מפורט של בונובו והעלה אותו לדרגת מין טקסונומי נפרד, השייך לסוג הטקסונומי שימפנזה (Pan).

משמעות שמו המדעי של הבונובו, Pan paniscus, היא "קטן". בניגוד לשם, משקלם של הבונובואים זהה לתת-מין הקטן בשימפנזים. מקור השם הוא כנראה בתושבי האזור שמכונים לעתים בשם "פיגמים" ("אנשים קטנים"). הודות להגברת המודעות ביחס לסכנת ההכחדה שבה מצוי המין, גדלה אוכלוסיית השימפנזה הננסי בעשור האחרון פי שלושה[דרוש מקור].

תיאור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין נפוץ ביערות גשם וביערות טרופיים יבשים, בנחלות מבודדות שבצידו הדרומי של האגן המרכזי של הנהר קונגו. הבונובו נצפו בנחלות של 29-14 קמ"ר, אך מידע זה הוא מתצפית בקבוצות אורגניות ולא ממחקר שיטתי שנועד לקבוע את גבולות הנחלה[דרוש מקור].

רגליהם של הבונובו ארוכות, ראשם קטן וכתפיהם צרות. מצחם גבוה, פיהם אדמדם ובולט על רקע פנים שחורות וארוכות, אוזניהם קטנות ואפם רחב כשל הגורילה. גובהם הממוצע הוא 111 ס"מ בנקבה ו-119 ס"מ בזכר‏[1], כשני שלישים מגובהו של אדם ממוצע. משקל הגוף אצל הזכרים 37 – 61 ק"ג (45 בממוצע) ו-27 – 38 ק"ג (33.2 בממוצע) אצל הנקבות. שיערם שחור וארוך מזה של השימפנזה המצוי, ומכסה גם אזורים החשופים בדרך כלל כלחיים. צבע עורם כהה כמעט לכל אורך חייהם, דבר המבדיל אותם מהשימפנזה בהירת העור.

שניים מהמאפיינים החברתיים המייחדים את המין הם, שהקבוצה נשלטת על ידי נקבות, ושיחסי המין הם חלק אינטגרלי מהיחסים החברתיים, ומתקיימים, לרוב, לשם שעשוע והנאה ולאו דווקא לשם רבייה. כתוצאה מכך מידת תוקפנותם נמוכה מזו של השימפנזה המצוי. יחסי המין הם הן הטרוסקסואלים והן הומוסקסואליים, אין הקפדה על מדרג גילים, ויחסי מין בין קרובי משפחה מוקעים חברתית רק לעתים רחוקות[דרוש מקור]. למרות זאת, קצב הילודה דומה לזה של השימפנזה המצוי. הנקבה יולדת ולד אחד כל 5-6 שנים לערך. הבונובו, בדומה לאדם, שומר על הפרדה ברורה בין מין לצורך הנאה וכמרכיב המספק צורך חברתי, לבין מין לצורך רבייה.[דרוש מקור]

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מיוני 2012 ריצוף גנום של פרט בונובו הושלם ונמצא במאגרי הרצפים (DDBJ/EMBL/GenBank) תחת מספר רשומת EMBL AJFE01000000 ‏[2]. מעריכים כי האב הקדמון המשותף לשימפנזה ולאדם חי לפני 5-6 מיליון שנים.‏[3] הפיצול בין שימפנזה מצוי לבונובו אירע בתקופה מאוחרת יותר, ככל הנראה כחלק מההסתגלות לסביבה יבשה ופתוחה. מתוך כ-22 אלף גנים המבוטאים באדם, מעריכים כי 678 גנים נוספו לגנום האנושי וכ-740 גנים נפחתו מהגנום השימפנזי, מאז שאבותיהם הפסיקו להזדווג אלה עם אלה. כתוצאה מכך, ההבדל התורשתי בין הבונובו לאדם נאמד בכ-1418 גנים, או 6.4% מהגנום, בהם גנים רבים המעורבים בהתפתחות המוח האנושי‏[4].‏[3]

הבונובו מעולם לא עזב, ככל הנראה, את אזורי היערות. המין מרוכז ביערות מדרום לנהר קונגו, שם שוכנים פחות מ־10,000 פרטים[דרוש מקור]. בהתחשב בקצב הילודה הנמוך, בקצב המהיר של הרס היערות ובחוסר היציבות הפוליטית במרכז אפריקה, קיים חשש להמשך קיומו של המין בטבע.

הרולד קולידג', חוקר אנטומיה, סבר בשנות ה־30 כי הבונובו הוא הקרוב ביותר מבין האדם והשימפנזה אל אב קדמון משותף. הוא השווה את פרופורציות הגוף והגולגולת אל האוסטרלופיתקוס אפרנסיס ומצא דמיון רב.[דרוש מקור] נראה כי במרוצת השנים לא עבר המין שינויים אבולוציוניים רבים.[דרוש מקור] דמיון נוסף לאדם הוא בצורת הליכתו. על פי רוב הולך הבונבו כשאר ההומינידים כשעיקר משקלו נשען על פרק כף הרגל, אך לעתים קרובות הוא נצפה הולך זקוף כאדם‏[5].

עד לשנות ה־70, נחשב הבבון בשוגג לאב הקדמון של האדם מאחר שהמין התפתח רחוק מהעצים[דרוש מקור]. אולם אז התגלו מאפיינים אנושיים אצל השימפנזה, כגון: ציד שיתופי, שיתוף במזון, שימוש בכלים ופוליטיקה פרימיטיבית. במחקר מעבדתי אף הובחנה אינטליגנציה יוצאת דופן ומודעות עצמית. אולם בשני המינים הזכרים הם הדומיננטים ורק לעתים רחוקות נצפה מצב שבו זכר בוגר נשלט על ידי נקבה. הבונובו משתמש בכלי ציד פרימיטיביים יותר מהשימפנזה על מנת לתפוס ציד, אולם בונובו בשבי הראה מיומנות רבה בשימוש בכלים. לפרטי בונובו אינטליגנציה דומה לזו של שימפנזים, אך הם בעלי אופי עדין ופגיע יותר. בונובו צעירים הם חברותיים ופעילים ומבדרים את עצמם ואת חבריהם במשחק ובפרצופים מצחיקים. בונובו בוגרים שולטים ברגשותיהם, בניגוד לשימפנזים הנתקפים בזעם ופוגעים בסביבה ובחבריהם. התקשורת בין הפרטים נעשית באמצעות הבעות פנים ותנועות ידיים, ולרוב ללא קול או הפקת צלילים. הבונובו מבקש אוכל באמצעות הגשת ידו בתחינה לבעל המזון, ואם הוא לא נענה, הוא מוסיף יבבות. קולו של הבונובו נבחני יותר מאשר צרחות השימפנזה. בתנאים מסוימים ובהדרכת בני אדם יכול בונובו ללמוד שפת סימנים או שפה מתוכננת שמשתמשת בלקסיגרמות[דרוש מקור].

בניגוד לשימפנזה, לבונובו אין תת-מינים. ההשערה הרווחת בקרב החוקרים בהקשר זה, טוענת כי האוכלוסייה מרוכזת באזור גאוגרפי קטן ומצומצם יחסית שמאפייניו קבועים, ועל כן לא התפתחו תתי-מין אנדמיים לשטח מסוים בתוך האזור הקיים.

רבייה והתנהגות מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבונובו נצפו מזדווגים בתדירות גבוהה ולעתים תכופות, ובדומה לאדם יחסי המין אינם נעשים בהכרח לצורך רבייה, אלא גם ובעיקר לשם חיזוק קשר חברתי. קיום יחסי מין אפשרי גם בין שני זכרים או בין שתי נקבות, אולם לא נצפתה התנהגות הומוסקסואלית קבועה. נקבה יכולה ללדת במרווחים של 5 שנים בין לידה ללידה. כל עוד לא חלף פרק זמן כזה מהלידה, הנקבה אינה פורייה מבחינה הורמונלית. בדומה לאדם, אין לבונובו עונת רבייה קבועה. הפריה אפשרית על ידי הזדווגות במהלך 20-10 ימי הייחום החודשיים המתבטאים בשינוי בצבע איברי המין הנקביים ובגודלם. ההיריון אורך כ-225 ימים (אצל האדם כ-270). בהמלטה אחת נולד כמעט תמיד גור אחד בלבד. ההנקה נמשכת עד לגיל 4, ומשערים שהיא הדוחה את הביוץ על אף שקיימים סימני ייחום. סימני הייחום חוזרים אחרי שנה מלידת הצאצא ומעודדים הזדווגות, אך ללא סיכוי להיריון מאחר שהנקבה טרם חזרה לפוריות מלאה. אין תבנית ברורה להעדפת בני זוג, ועל פי רוב מחוזרת נקבה מיוחמת על ידי כל זכרי הלהקה מלבד בניה, כך שזהות האב אינה ברורה. ההנקה וההשגחה הצמודה על הצאצא נמשכים כשנתיים, תקופה דומה אצל יתר קופי האדם, ונפסקת בהדרגה על-פי תכנון קפדני של הנקבה הקשור ברצונה לראות את צאצאה בונה "קן" משלו. הבונובו הופך לעצמאי לחלוטין בגיל 9-7 אך הבגרות המינית המלאה, בשני המינים, מגיעה רק בגילאים 15-13.

תוחלת החיים של הבונובו, על-פי הערכת החוקרים, היא כ-45 שנה, אם כי המחקרים עליו הם קצרים יחסית, ולא עקבו אחרי פרטי בונובו יותר מ-30 שנה[דרוש מקור]. ההערכות מתבססות על תיארוך מוקדם של פרטים בוגרים שנתפסו. תוחלת חייו זהה לזו של השימפנזה המצוי.

קופי האדם ידועים בתוקפנותם, אולם לאחר כל מריבה גדולה באה גם צורה כלשהי של התפייסות. התנהגות זו היא שתורמת לליכוד החברתי של הקבוצה, ומונעת את התפוררותה בכל משבר ומאבק. בונובו פותרים סכסוכים וקונפליקטים, שלרוב קשורים במזון, באמצעות קיום יחסי מין בצורה כזו או אחרת. זוהי דרכם להימנע מעימותים ומתחרויות בין פרטים. הצורך החזק של הבונובו בקשרים חברתיים מביא לגיוון רב בהתנהגות המינית שלו, כיוון שזוהי הדרך העיקרית של מין זה לשמור על יחסי ידידות בין פרטים בקבוצה אחת.

הבונובו נצפו מקיימים יחסי מין בתנוחות שונות מאשר השימפנזים. רוב יחסי המין נעשים פנים אל פנים, בדומה לאדם. אברי המין הנקביים הם קדמיים ופונים כלפי חוץ, דבר המקל על צורה זו של יחסים. נקבת הבונובו מיוחמת ברוב מחזור חייה ופעילה מינית. נקבות רבות מקיימות מגע מיני על ידי שפשוף אברי מינן אחת בשנייה, הוכח כי נקבות קופי אדם מסוגלות להגיע לאורגזמה[דרוש מקור]. בין הזכרים קיימת מחווה של "סיף פינים" שבה הזכרים נתלים על עצים ומצמידים את איברי מינם. מגוון המגע המיני כולל גם מין אוראלי, אוננות ונשיקות פה-אל-פה. המגע המיני הוא טבעי ומהווה חלק ממגוון הפעילויות החברתיות. ההזדווגות נמשכת כ־10 דקות לערך, משך זמן קצר בהשוואה לאדם אבל ארוך בהשוואה לרוב היונקים האחרים.

התנהגות קבוצתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bonobo 003.jpg
Bonobo 017.jpg

הקבוצה הגרעינית של הבונובו מורכבת מ-6-3 פרטים, אך באזורים שבהם נמצא מזון בשפע (כמו שדות קנה סוכר) נבנית קבוצה אורגנית של 30-10 פרטים, קבוצה שנעה יחד בחיפוש אחר מזון, ולעתים מתקבצים מספר קבוצות יחד באתרי מזון. לעתים קרובות עוברים פרטים מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, ולעולם אינם נמצאים בקשר תמידי עם פרט אחד ויחיד. הקשר המתמשך היחיד הוא בין אם לוולדה בשנותיו הראשונות. אצל הבונובו, בדומה לשימפנזה, נשארים הזכרים בקבוצות המקוריות שלהם והנקבות עוברות בתקופת ההתבגרות לקבוצות אחרות. כתוצאה מכך מכירים הזכרים הבוגרים את כל בני קבוצתם וכל הזכרים הצעירים גדלים יחדיו. הנקבה, לעומתם, מגיעה לקבוצה שבה היא אינה מכירה אף פרט.

ההבדל בין המינים נעוץ באופן שבו מתקבלת נקבה חדשה לקבוצה חדשה. אצל הבונובו בוחרת הנקבה החדשה נקבה בוגרת ומבקשת תשומת לב על ידי שפשוף איבר מינה בשכנתה, או, לחלופין, בהוצאת טפילים מגופה. במידה שהיא מקבלת יחס הדדי אוהד אזי נוצר קשר בין השתיים, והנקבה החדשה מתקבלת בהדרגה לקבוצה. לאחר הולדת הצאצא הראשון מתחזק מעמדה החברתי, והיא הופכת לנקבה בוגרת ולחלק אינטגרלי מהקבוצה ומקבלת חברות חדשות בעצמה. מעמד הזכרים נקבע על פי מספר קריטריונים: לעתים מעמד אמותיהם הוא הקובע את מעמדם, ולעתים זכר הנחשב לבן זוגה של נקבה שולטת נהנה ממעמד גבוה יותר, וכתוצאה מכך אף מתחזק מעמדה של אמו[דרוש מקור].

אצל השימפנזה המצוי לוחמים הזכרים את קרבותיהם בעצמם. הם נעים בקבוצות בעלות אותו מין, ויוצרים קבוצה מדרגית בעלת מאפיינים שיתופיים ותחרותיים. כישלון ביצירת קבוצה מלוכדת עלול להביא להרג ולאיבוד טריטוריה. אין זה קל להיות זכר – הדבר מתבטא בכמות המעטה של זכרים ביחס לנקבות. לעומת השימפנזה המצוי, מאבקים רציניים בין קבוצות בונובו הם מצב נדיר ביותר. דיווחים רבים הראו השתלבות בין קבוצות דורשות שלום, כולל קיום יחסי מין בין הקבוצות. הבונובו יוצרים רושם של חברה שעיקר ליכודה בא מהנקבות ומהאמהות. הקשר אינו קשור כלל לקרבה הגנטית בין הפרטים אלא הוא קשר חברי בעיקרו, ועל כן מאבקים בין זכרים מקבוצות שונות הם אירועים נדירים למדי וחסרי משמעות במרקם החברתי.

אנתרופולוגים מצביעים[דרוש מקור] על כך שהקשר החזק הנוצר בין נקבות הבונובו, מפר חוק בלתי כתוב אצל הקופים, מאחר שהנקבות נמצאות זמן מועט בקבוצה ביחס לזכרים. לדוגמה, הנקבות הן המרכז הקבוצתי אצל קופים בעלי זנב כמקוקים ובבונים, מאחר שבמינים אלה הזכרים הם שעוברים לקבוצות חדשות בהגיעם לבגרות.

אנתרופולוגים משערים[דרוש מקור] כי כמו אצל הבונובו, אצל האדם מופרדים יחסי המין מהרבייה ומשמשים ליצירת מערכת יחסים רצינית ובעלת רווח רב־תחומי. יכולת הנקבה להזדווג בכל מהלך חייה והיצר המיני המפותח שלה (שברוב התרבויות אינו מדוכא כלל), מעניקים לה את היכולת להמיר את המין במחויבות משפחתית ובהורות, ובכך להגדיל ולחזק את הגרעין המשפחתי. הדבר נוצר בתהליך הברירה הטבעית, והוא מאפשר לנקבה לגדל יותר צאצאים מאשר לו הייתה לבדה.

אין תיעוד ליצירת גרעין משפחתי אצל הבונובו כמו אצל האדם. כל עול גידול הצאצאים נופל על כתפי הנקבה. ישנה תאוריה הגורסת[דרוש מקור] כי הגרעין המשפחתי אינו מתאפשר אצל הבונובו, בשל ריבוי יחסי המין החופשיים שמתקיימים אף בין בני משפחה קרובים.

עיקר הפעילות החברתית בזמן מנוחה מתרכז סביב ניקיון הגוף, ועל פי רוב פעילות זו נעשית בין זכר לנקבה, אך לעתים גם בין שתי נקבות. התנהגות זו, שבעבר נחשבה למטרת חיזור או להקטנת מתח חברתי, מובחנת כיום כהתנהגות שמטרתה לחזק קשרים משפחתיים, כחלק ממכלול התנהגותו החברותית של המין.

עיקר תזונתו של הבונובו היא פירות. בשל הכמות היומית הרבה שנאכלת, תורם המין לתפוצת הפירות בתוך היער ולפיזור זרעיהם. בנוסף, צורך המין כל מזון צמחי, כמו נצרים, עלים, פרחים, זרעים, קליפות עצים, עשבים ופטריות. אכילת מזון חי מהווה חלק מזערי מצריכת המזון היומית, וכוללת בעיקר טרמיטים ותולעים. לעתים רחוקות נצפה המין אוכל חולייתנים קטנים, כמו צביונים, עטלפים ואנומלוריים. הבונובו צורך פחות חלבון מן החי מאשר השימפנזה. עד לאחרונה האמינו שהבונובו אינו צד פרימטים אחרים אך מחקרים חדשים גילו שהוא יותר קרוב לשימפנזה משהיה נהוג לחשוב, ואכן נצפו קבוצות בונובו שצדות וניזונות לעתים גם מפרימטים.

שימור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אויבו הטבעי העיקרי של הבונובו הוא האדם. אך משערים שנמרים ונחשים גדולים, שנוהגים לתקוף שימפנזים, טורפים גם בונובו. האדם עדיין צד את המין למטרות אכילה וסחר בגורים, על אף החוקים האוסרים על כך. לעומת זאת, פגיעתו של המין באדם היא מינורית, ומתבטאת בפגיעה בשדות קני סוכר חקלאיים וכן בנשאות של מחלות הפוגעות באדם (כפוליו למשל), על אף התקשרותו המעטה של המין עם האדם.

המין נמצא בסכנת הכחדה ממשית בטבע. בשלושת הדורות האחרונים מאז התגלו, קטנה אוכלוסיית המין בכמחצית, וכן ירדה גם יכולת הישרדותו בשל הפגיעה במרחבי המחייה שלו. כיום נותרו מהמין כ-10,000 פרטים בלבד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרואן, שרה. בית הקופים. תרגום והוצאה: כנרת-זמורה-ביתן. במקור: APE HOUSE, SARA GRUEN.
  • de Waal, Frans and Frans Lanting, Bonobo: The Forgotten Ape, University of California Press, 1997. ISBN 0-520-20535-9; ISBN 0-520-21651-2
  • de Waal, Frans, Our Inner Ape, Riverhead Books, 2005. ISBN 1-57322-312-3
  • Kano, Takayoshi, The Last Ape: Pygmy Chimpanzee Behavior and Ecology, Stanford, CA: Stanford University Press, 1992.
  • Savage-Rumbaugh, Sue and Roger Lewin, Kanzi: The Ape at the Brink of the Human Mind, John Wiley, 1994. ISBN 0-471-58591-2; ISBN 0-471-15959-X
  • Ewen Callaway, Hippie chimp' genome sequenced, Nature, 2012. doi:10.1038/nature.2012.10822

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בונובו, באנציקלופדיה ynet
  2. ^ Prüfer, Kay; Munch, Kasper; Hellmann, Ines; Akagi, Keiko; Miller, Jason R.; Walenz, Brian; Koren, Sergey; Sutton, Granger; Kodira, Chinnappa; Winer, Roger; Knight, James R.; Mullikin, James C.; Meader, Stephen J.; Ponting, Chris P.; Lunter, Gerton; Higashino, Saneyuki; Hobolth, Asger; Dutheil, Julien; Karakoç, Emre; Alkan, Can; Sajjadian, Saba; Catacchio, Claudia Rita; Ventura, Mario; Marques-Bonet, Tomas; Eichler, Evan E.; André, Claudine; Atencia, Rebeca; Mugisha, Lawrence; Junhold, Jörg; Patterson, Nick; Siebauer, Michael; Good, Jeffrey M.; Fischer, Anne; Ptak, Susan E.; Lachmann, Michael; Symer, David E.; Mailund, Thomas; Schierup, Mikkel H.; Andrés, Aida M.; Kelso, Janet; Pääbo, Svante (NaN undefined NaN). "The bonobo genome compared with the chimpanzee and human genomes". Nature. doi:10.1038/nature11128.  Check date values in: |date= (help)
  3. ^ 3.0 3.1 Accelerated Rate of Gene Gain and Loss in Primates
  4. ^ PLOS ONE: The Evolution of Mammalian Gene Families
  5. ^ Bonobo video - Pan paniscus - 06a - ARKive