הבי מטאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בהבי מטאל, ראו פורטל הבי מטאל.

הבי מטאל (מאנגלית: heavy metal - "מתכת כבדה"), או בקיצור - מטאל ("מתכת"), הוא זרם מוזיקלי, שהתפתח בשלהי שנות השישים באנגליה מתוך סגנונות הרוק, הבלוז והרוק המתקדם. המטאל מתאפיין לעתים קרובות במקצבים אגרסיביים, נגינה רועשת ומהירה, שימוש מרובה בדיסטורשן ובעיוותי צליל, סולואים טכניים וארוכים של גיטרה חשמלית ולעתים קרובות שירים בנושאים אפלים. להקות הרוק האנגליות לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סבאת' נחשבות ללהקות המטאל הראשונות.

במהלך שנות השבעים והשמונים, התפתח המטאל במקביל באנגליה, בארצות הברית ובגרמניה, והיה לאחד הזרמים המרכזיים ברוק, אשר אף התפתחה סביבו תרבות מעריצים. בשנות התשעים המטאל נדחק מהמיינסטרים, אך החל לפרוח מתחת לפני השטח ברבות מארצות אירופה, ובמיוחד בצפון היבשת. בארצות אלה קמו להקות חדשות, אשר לקחו את המטאל לכיוונים חדשים ורחוקים מהרוק המקורי, ובכך הפכו את המטאל לזרם מוזיקלי ותרבותי בפני עצמו, המפוצל לסגנונות רבים ושונים.

תוכן עניינים 1 מאפיינים אמנותיים 2 נושאי השירים 3 הרקע המוזיקלי להיווצרות ההבי מטאל 4 מקור המונח 5 היסטוריה 5.1 שנות השבעים - דור המייסדים 5.2 שנות השמונים 5.2.1 הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי 5.2.2 רוק שיער 5.2.3 ת'רש מטאל 5.2.4 דת' מטאל 5.3 שנות התשעים 5.3.1 סגנונות המטאל האירופאי 5.3.2 המטאל האמריקאי החדש 6 אמני מפתח 7 סגנונות המטאל 8 "פולחן השטן" בהבי מטאל 9 תרבות המטאל 10 הבי מטאל בישראל 11 ראו גם 12 קישורים חיצוניים

[עריכה] מאפיינים אמנותיים

מוזיקת ההבי מטאל היא מוזיקה "כבדה", רועשת, מהירה, אגרסיבית, ויחד עם זאת - עמוקה. מאפיין בולט נוסף של המטאל לעומת זרמים מודרניים אחרים הוא המשקל הגדול שיש לכלי הנגינה, ובמיוחד לגיטרה החשמלית.

כיוון שהמטאל צמח מתוך הרוק, ההרכב האופייני של להקת הבי מטאל זהה להרכב האופייני של להקת רוק, אשר מסתמך על ארבעה נגנים: מתופף (לרוב תוף הבס מנוגן עם דאבל פדל), נגן גיטרה בס, גיטרת קצב (ליווי), גיטרה מובילה (סולו) וזמר, שלעתים מנגן באחד מהכלים, לרוב גיטרה. לעתים מצורף להרכב בסיסי זה גם נגן קלידים.

הגיטרות החשמליות ממלאות תפקיד מרכזי ביותר במוזיקת ההבי מטאל. בעוד שברוב סגנונות המוזיקה המודרנית כלי הנגינה משמשים בעיקר לליווי השירה, הרי שבמטאל הנגינה היא העיקר. הגברה, עיוות הצליל ושימוש בטכניקות נגינה מיוחדות - כולם בשימוש לשם "עיבוי" הצליל. קטעי נגינת סולו בגיטרה וריפים מהווים חלק משמעותי ממוזיקת ההבי מטאל, טכניקות רבות הומצאו ושוכללו על ידי נגני סוגה זו להשגת נגינה מהירה ומדויקת. כמעט כל שיר מטאל מתחיל בפתיחה אינסטרומנטאלית (ללא מילים) ארוכה יחסית וכמעט שאין שיר או יצירת מטאל שאין בהם קטע סולו של גיטרה חשמלית. ישנן אף יצירות בהן קטעי הסולו ארוכים יותר מקטעי השירה, וישנן גם יצירות אינסטרומנטאליות לחלוטין, כגון "The Call of Ktulu" של מטאליקה משנת 1984.
הדגש החזק שנתנו להקות המטאל לדורותיהן לנגינת הגיטרה, והשאיפה לפתח טכניקות נגינה חדשות ולהגיע למהירויות גבוהות הביאו לכך, כי רבים מהגיטריסטים הגדולים והמוערכים בעולם, באים מעולם המטאל[1]: ג'ימי פייג' (לד זפלין), קירק המט (מטאליקה), אדי ואן היילן (ואן היילן) וטוני איומי (בלק סבאת').

בעוד הנגינה האגרסיבית והטכנית והסולואים הארוכים משותפים לכל להקות המטאל, הרי שהשירה במטאל היא מגוונת ביותר ומשתנה מאוד מסגנון מטאל אחד למשנהו: בעוד השירה במטאל הקלאסי היא מלודית ומאופיינת בקולות גבוהים (זמרים כגון רוב הלפורד וברוס דיקינסון), הרי שאת הדת' מטאל מאפיינות נהמות ושאגות נמוכות וגסות הנקראות גראולינג, את הבלק מטאל מאפיינות צרחות וצווחות ואילו במטאל הגותי והסימפוני נפוצה שירה אופראית לצד גראולינג. ישנן גם להקות אשר משלבות מספר סוגי שירה יחדיו, כגון אופת' השבדית, המשלבת גראולינג עם שירה "רגילה". לעומת זאת, מטאליסטים רבים סולדים משירת הגראולינג, ורואים בה עיוות והרס של המטאל ה"אמיתי" (דהיינו, המטאל הקלאסי), המאופיין, כאמור, בשירה עמוקה בקולות גבוהים.

גם מבחינת המלודיות עצמן ישנו גיוון גדול מאוד במטאל: בעוד שהמלודיות במטאל הקלאסי הן כבדות ואגרסיביות, אך יחד עם זאת עמוקות, המלודיות בפאוור מטאל הן עדינות יחסית. לעומת זאת, המוזיקה בת'רש מטאל ובדת' מטאל היא כמעט חסרת מלודיה, והיא מתבססת לרוב על נגינה מהירה ביותר, רועשת ביותר ו"חסרת פשר". כמו כן, ישנן להקות מטאל המשלבות במוזיקה שלהן השפעות מבחוץ: להקות הפולק מטאל משלבות מטאל עם מנגינות עממיות, ואילו להקות המטאל סימפוני משלבות מטאל עם השפעות של מוזיקה קלאסית תזמורתית.

מוטיב נוסף של ההבי מטאל הוא הגברת הצליל החזקה בהופעות, שהחלה אצל המי והתגבר אצל להקות כמו מוטורהד ומנוור. היבט זה זכה לביקורת רבה כראוותנות ריקה אשר מבטלת את האפשרות ליהנות מהמוזיקה, אך בעיני רבים מסמלת את אחד מסממניה המובהקים של מוזיקת ההבי מטאל בהופעה.

[עריכה] נושאי השירים

למרות העובדה כי המטאל צמח מתוך הרוק הקלאסי של שנות השישים, בניגוד לסגנון ה"שלום ואהבה" של התרבות ההיפית, בשנותיו הראשונות של המטאל התמקדו הלהקות בצד האפל של החיים, כולל שירים בנושאי אחרית הימים, מלחמה גרעינית ותעמולה פוליטית וסביבתית. נושא נפוץ במיוחד בשירי המטאל היה נושא השטן- נושא שלהקות המטאל לדורותיהן הרבו לעסוק בו ואשר הפך למייצג של תרבות המטאל. מבקרי ההבי מטאל טענו שסוגה זו מאדירה ומעצימה את השלילה על חשבון החיוב שבקיום האנושי, ומפשטת את הנושאים בהם היא מטפלת בחלוקה דיכוטומית של טובים-רעים ואור-חושך המתאימה יותר לעולם הפנטזיה.

מעבר להכללה הנ"ל, לכל סגנון במטאל יש נושאים המאפיינים ומייחדים בדרך כלל רק אותו: בעוד להקות השיער שרות בדרך כלל על סקס, סמים ורוק'נרול, הנה להקות הת'רש מטאל שרות בדרך כלל על נושאים הרבה פחות שמחים והרבה יותר רציניים, בעיקר נושאים פוליטיים, כגון מלחמה וטרור. ובעוד שלהקות הפאוור מטאל מרבות לשיר על פנטסיה ואגדות, להקות הבלק מטאל שרות על השטן, על מעשי טבח ועל סוף העולם ולהקות המטאל גותי שרות על אהבה, מוות ושכול.

נושאים נוספים שנפוצים במטאל הם פילוסופיה ודת. בעוד שרוב השירים העוסקים בדת נכתבו מנקודת מבט אתאיסטית ואנטי-דתית קיצונית (במיוחד בת'רש מטאל), היו מספר שירים שהתייחסו באופן חיובי לדת ואף פיארו סיפורים מהתנ"ך: להקת אורפנד לנד הישראלית שרה לדו-קיום בין הדתות ומשלבת אלמנטים של מוזיקה יהודית ומוזיקה מזרחית מוסלמית, להקת מטאליקה כתבה את השיר "Creeping Death" על מכת בכורות ויציאת מצרים ואילו סיילם הלחינה את מזמור התהילים "אל תסתר" הנפתח בתקיעה בשופר.

יחד עם כל ההבדלים התדמיתיים בין הסגנונות השונים של המטאל, ישנו נושא אחד אשר מאחד את להקות כל הסגנונות, והוא הילול של המטאל בשירים. בדומה מאוד ללהקות השיער, אשר היו מהללות את הרוקנ'רול והרוק בשיריהן, כך להקות המטאל, מכל הסוגים מהללות את המטאל. מלבד עשרות שירים שכל תוכנם הוא הילול המטאל, יש לציין את שירה של סבטון "Metal Crue" (על משקל Motely Crue), אשר מורכב כולו משמות של להקות רוק ומטאל.

כיום התפתח מטאל לכוונים שונים ומגוונים. הרכבי מטאל רבים ממשיכים לשיר על נושאים אפלים בעיקר, בדרך כלל על מנת להעביר נקודות השקפה ביקורתיות על ההתנהלות החברתית והעולם בכלל. יחד עם זאת רוב הרכבי המטאל כיום בוחרים ליצור מוזיקה בעיקר לשם האמנות שבדבר. מלות השיר יכולות להתייחס לכל נושא שהוא, למשל השיר Remember Tomorrow של Iron Maiden- נושאו תקווה אישית, ואילו שירים רבים של Battlelore מתייחסים לאגדות והגנה על אדמות יפות עם נטיה לספורי הפנטזיה של טולקין.

[עריכה] הרקע המוזיקלי להיווצרות ההבי מטאל

שנות השישים, תקופת פריחתו של הרוק הקלאסי, היו השנים בהן הבשילה הקרקע המוזיקלית ללידתו של ההבי מטאל. מוזיקת הבלוז האמריקאית הייתה פופולרית ומשפיעה בקרב אמני הרוק הבריטים הראשונים. להקות כמו הרולינג סטונס וציפורי החצר (הורתה של לד זפלין) ביצעו גרסאות כיסוי לשירי בלוז קלאסיים רבים, ולעתים קרובות האיצו את הקצב והחליפו את הגיטרות האקוסטיות בצליל הגיטרה החשמלית, הרועשת יותר. תהליך דומה הוליד מוקדם יותר את הרוק אנד רול, למשל אצל אלביס פרסלי.

המוזיקה המוגברת והמחושמלת החדשה זכתה לעניין אמנותי ואינטלקטואלי רב, ומוזיקאים החלו לעשות ניסיונות בגיטרות חשמליות להפקת צלילים חזקים ודיסהרמוניים יותר. בעוד שתיפוף הבלוז המסורתי נחשב לליווי פשוט, מתופפי הבלוז רוק החלו משתמשים במערכות תופים מורכבות ובעלות צליל עמוק יותר, על מנת להתאים עצמם לצליל הגיטרות החשמליות. גם הזמרים שינו את סגנונם והסתמכו יותר על ההגברה לשם יצירת אפקט דרמטי ומסוגנן. התקדמויות בטכנולוגיות ההגברה וההקלטה אפשרו להנציח את רוח הסגנון החדש וה"כבד" יותר על סרטי ההקלטה.

המוזיקה המוקדמת ביותר אותה ניתן לאפיין כרוק מטאלי הגיעה מבירמינגהם, אנגליה, בשנות ה-60 המאוחרות. להקות כבלאק סבאת' יישמו את הגישה החדשה שלהן למוזיקת הבלוז אך עדיין התבססו על עיבודי הבלוז המסורתיים. להקות אלו הושפעו גם מאמני רוק פסיכדלי אמריקאיים כג'ימי הנדריקס, חלוץ הבלוז רוק בגיטרה החשמלית, שגישר בין אמני הבלוז השחורים מארצות הברית לרוקיסטים הלבנים מאנגליה. אמנים משפיעים אחרים היו ואנילה פאדג', שהאט את מקצבי הפופ הפסיכדלי, ולהקות רוק בריטיות מוקדמות יותר כ"המי" (The Who) והקינקס שסללו את הדרך להבי מטאל בהכללת תיפוף אגרסיבי ואקורדים שונים מהמקובל עד אותה עת במוזיקת הרוק.

השיר הראשון שניתן לזהות בו מאפיינים מובהקים של מוזיקת רוק מטאלי הוא "You Really Got Me" של הקינקס משנת 1965. בסוף 1968 צלילי הבלוז הכבדים כבר החלו מפציעים מכל עבר. מעריצים ומבקרים רבים מצביעים על גרסת הכיסוי של בלו צ'יר ללהיטו של אדי קוקריין "Summertime Blues" כשיר ההבי מטאל האמיתי הראשון. אוהדי הביטלס לעומתם מציגים את "Helter Skelter" מהאלבום הלבן מאותה שנה כמציב סטנדרטים חדשים של רעש, עיוות צליל ואגרסיביות באלבום פופ.

האלבום הראשון של להקתו של ג'ף בק, Truth, מאותה שנה, נחשב לאלבום רוק מטאלי חשוב ומשפיע, מעט לפני צאת אלבומם הראשון של לד זפלין. עם זאת, אין עוררין כי האלבום הראשון של לד זפלין מ-1969 הוא הראשון שהצליח משמעותית והפנה את תשומת הלב לסגנון החדש שנולד.

[עריכה] מקור המונח

מקור השם הבי מטאל אינו ידוע בבירור. סברה אחת טוענת כי המונח נטבע על ידי הסופר ויליאם ס. בורוז. בספרו "The Soft Machine" משנת 1962, מתוארת הדמות "וילי מאורנוס, ילד הבי מטאל". בספרו הבא, Nova Express ‏(1964), בורוז המשיך לפתח את מוטיב ההבי מטאל הלאה, והשתמש בו כדימוי לסמים ממכרים. מוטיב נוסף בספרים אלו היה השימוש בצלילי מוזיקה מוקלטים לשחרור האישיות מהחיים הממוכנים והמנוכרים שתוארו בספרים אלו.

המפיק, המנהל וכותב השירים הראשון של בלו אויסטר קאלט (Blue Öyster Cult), טוען כי הוא היה הראשון לטבוע את המונח "הבי מטאל" ביחס למוזיקת רוק.

בשנות השישים המאוחרות, בירמינגהם עדיין הייתה מרכז משמעותי של תעשיית המתכת, ויש הטוענים כי עובדה זו בשילוב עם מספר הלהקות הרב שהגיע מבירמינגהם, כגון לד זפלין, בלאק סבאת' The Move ואחרות, היא זו שקיבעה את המונח "הבי מטאל".

סברות אחרות מצביעות על ציטוט של מבקר על הופעה של ג'ימי הנדריקס: "זה היה כמו מתכת כבדה שנופלת מהשמיים". אחרים מצטטים את מילות השיר "Born To Be Wild" של Steppenwolf משנת 1968:

המילה "כבד" כמציינת "רציני" או "משמעותי" נכנסה לעגה של תרבות הנגד והביטניקים עוד מוקדם יותר בשנות השישים: אלבום הבכורה של איירון באטרפליי נקרא Heavy" ‏(1968"), ולד זפלין התגאו בהיותם "כבדים", כפי שמעיד השם אותו בחרו לעצמם.

[עריכה] היסטוריה

ההיסטוריה של מוזיקת ההבי מטאל הינה מקור לא אכזב לוויכוחים בקרב חובבי המוזיקה ומבקריה.

הגל הראשון של להקות מטאל היה בשנים 1967-1974. להקות המטאל, אשר כאמור באו מהרוק, אימצו את מנהג אומני רוק לגדל שיער ארוך- מנהג שהפך למסורת בקרב יוצרי הסגנון, אשר נשמרה לאורך כמעט מעל ל-30 שנות קיומו עד היום.

נקודה מעניינת בהיסטוריה של המטאל היא, שהרוב המוחלט של יוצריה, במיוחד ב"דור המייסדים", אך גם בהמשך, הוא גברים. נשים החלו להשתלב במידה מסוימת בסצינת המטאל רק בשנות התשעים ואילך. גם קהל המטאל תמיד היה מורכב ברובו מבנים, אם כי ביחס פחות קיצוני. כמו כן, למרות העובדה כי רבים מיוצרי המטאל המובילים בעולם הם אמריקאים, כמעט כולם לבנים, בניגוד לרוק הקלאסי, שצמח מהבלוז האפרו-אמריקני.

[עריכה] שנות השבעים - דור המייסדים

בדור המייסדים של ההבי מטאל, שהדגישו נגינת גיטרה וירטואוזית ומקצבים חזקים ניתן לציין את ג'ימי הנדריקס, איגי פופ, לד זפלין, בלאק סבאת', ודיפ פרפל. שלוש האחרונות - שלושתן להקות אנגליות אשר החלו את דרכן בשלהי שנות השישים - נחשבות ללהקות האם המייסדות של זרם ההבי מטאל.
אחת היצירות הנחשבות למהפכניות ולפורצות דרך בהבי מטאל הייתה "Dazed and Confused" של לד זפלין משנת 1969- אשר מתחילה בפתיחת בס אפלולית, ממשיכה בריפים כבדים של גיטרה חשמלית ובהמשך פורט הגיטריסט, ג'ימי פייג', על המיתרים באמצעות קשת של כינור. באותה שנה ביצעה לד זפלין יצירה זו בהופעה בדנמרק מול קהל של כמה אנשים בודדים- זו הייתה אחת מהופעות המטאל הראשונות בעולם. שירים מפורסמים נוספים אשר היוו את פריצת הדרך של המטאל הם "Child in Time" של דיפ פרפל משנת 1970 ו-"Iron Man" של בלק סאבת' מאותה שנה.

בעוד האומנים הנ"ל הביאו את הבשורה האומנותית החדשה, להקות אחרות בשנות השבעים, אשר לקחו אף הן את הרוק לכיוון הכבד והרועש, סחפו את הקהל באמצעות הופעה חיצונית בלתי שגרתית, כגון תלבושת בית ספר אצל AC/DC האוסטרלים ואיפור כבד אצל קיס ואליס קופר, התפרעות על הבמה ושימוש במוטיבים "שטניים" בשירים ובהופעות. יש המצביעים על תקופה זו כתקופת "התמסחרות" שבה להקות כבלו אויסטר קאלט זכו להצלחה מתונה בקרב קהל "אמצע הדרך" וסצינת ה"רוק שיער" של לוס אנג'לס החלה לפרוח ולהגיע לקהלי הפופ, במיוחד בשנות השמונים המוקדמות.
להקות חשובות נוספות משנות השבעים הן אקספט וסקורפיונז הגרמניות, שתיים מחלוצות הרוק הכבד והבלדות רוק. כמו כן יש לציין את ג'ודס פריסט האנגלית, אשר חבריה אף זכו לכינוי "אלי מטאל".

אחרים מתעלמים מ"להקות השיער" ומדגישים את תחילתן של השפעות המוזיקה הקלאסית, למשל אצל אדי ואן היילן ורנדי רודס, או את השפעות הפאנק המהיר והצעיר של הסקס פיסטולס והבאזקוקס, אשר יצרו לבסוף את הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי.

[עריכה] שנות השמונים

[עריכה] הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי

ערך מורחב – הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי

ערך מורחב – מטאל קלאסי

הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי הקיף מאות להקות שקמו בשנים 1980-1984 (רובן לא שרדו), כשהמפורסמות שבהן הן איירון מיידן, דף לפרד ודאיימונד הד, אשר שילבו אלמנטים מהמטאל הבריטי של שנות ה-70 ומהפאנק הבריטי והייתה פופולרית מאוד בזמנה, גם בשוק האמריקאי. להקות אלו, ביחד עם מספר להקות לא-בריטיות, כגון מנוור האמריקאית, וואספ האמריקאית, גרייב דיגר הגרמנית, הלווין הגרמנית ומרסיפול פייט הדנית, מהוות את הגרעין של ההבי מטאל הקלאסי, המתאפיין ביצירות ארוכות ומורכבות, נגינה כבדה ואגריסיבית אך מלודית, שירה מלודית בקול חזק וגבוה, מיקוד על הרמוניה בין שתי גיטרות, ריפים אגרסיביים וסולואים ארוכים, טכניים ומהירים של גיטרה חשמלית.

לצד הדגש החזק שניתן לכלי הנגינה, ובמיוחד לגיטרה חשמלית, בולטים במטאל הקלאסי הזמרים בעלי הקול הגבוה. המפורסמים שבזמרי המטאל הקלאסי בשנות השמונים שזכו לתהילה על קולם ועל שירתם רבת העוצמה הם רוב הלפורד (ג'ודס פריסט), ברוס דיקינסון (איירון מיידן), קינג דאיימונד (מרסיפול פייט) ואחרים.

[עריכה] רוק שיער

ערך מורחב – רוק שיער

באותן שנים בדיוק, בארצות הברית חלה התפתחות מעט נפרדת, ובה רוב להקות המטאל נכנסו לקטגוריה שכונתה בשם המזלזל מעט "להקות שיער", על שום התספורות המוגזמות של חברי הלהקות והדגש שהם נתנו להופעתם החיצונית. להקות השיער האמריקאיות, אשר הושפעו מאוד הן מדור המייסדים, והן מהגל החדש של הרוק הכבד הבריטי יצרו סגנון מוזיקלי מעט שמח וקליל יותר מהמטאל הבריטי, והשתמשו במוטיבים של מרדנות נעורים, שתיית אלכוהול, רכיבה על אופנועים ושירי אהבה. להקות אלו שלטו לא מעט במצעדי הפזמונים, עם נציגים כואן היילן, מוטלי קרו, טוויסטד סיסטר, פויזן, גנס נ' רוזס וסקיד רוו. כמו כן פעלו גם מספר להקות שיער של בנות, כגון הזמרת דורו או להקת ויקסן. להקות השיער ביטאו רוח מסוימת של אותו הזמן, אך יש שבעיניהם המוזיקה שלהן לא נחשבת בדרך כלל להבי מטאל "טהור" אלא לרוק שקיבל תפנית בשנות השמונים. לעומת זאת, בעיני אחרים, להקות השיער הן חלק בלתי נפרד מההבי מטאל הקלאסי.

[עריכה] ת'רש מטאל

ערך מורחב – ת'רש מטאל

במקביל ללהקות השיער, ובניגוד מוחלט אליהן, פעלו במהלך שנות השמונים להקות הת'רש מטאל, אשר לקחו את ההבי מטאל לכיוון טכני, מהיר, כבד, מלוכלך, חסר מלודיה ואנטי-ממוסחר. בארצות הברית פעלו ארבע להקות עיקריות, הנחשבות ללהקות האם של הת'רש האמריקאי: מטאליקה, מגהדת', סלייר ואנתרקס. שירים כגון "Master of Puppets" של מטאליקה משנת 1986 ו-"Angel of Death" של סלייר מאותה שנה הפכו להמנונים בקרב קהל המטאל, אשר זוכים לכבוד רב עד היום, אף בקרב צעירים שעוד לא נולדו כששירים אלו נכתבו.
האלבום Kill 'Em All של מטאליקה משנת 1983 נחשב לאלבום הת'רש הראשון, אם כי להקות ת'רש שלא זכו לחשיפה רבה פעלו שנים בודדות לפני כן.

במקביל, החלה לפרוח סצינת ת'רש מטאל גם בגרמניה. הלהקות דסטרקשן, קריאייטור וסודום, נחשבות ללהקות האם של הת'רש הגרמני.

[עריכה] דת' מטאל

ערך מורחב – דת' מטאל

באמצע שנות השמונים קמו בארצות הברית להקות אשר ניגנו מטאל כבד, טכני ובלתי מלודי, אך את השירה הצעקנית המאפיינת את הת'רש מטאל הן החליפו בנהמות ושאגות בהמיות, הנקראות גראולינג. אלו היו להקות הדת' מטאל. חלוצות הדת' מטאל הן דת' (אשר על שמה נקרא הסגנון), פוזסט, מאסטר ומורביד אנג'ל.
האלבום Scream Bloody Gore של דת' משנת 1987 נחשב לאלבום הדת' מטאל הראשון.

[עריכה] שנות התשעים

[עריכה] סגנונות המטאל האירופאי

בשנות התשעים החלו להתרבות להקות המטאל בארצות אירופה, ובמיוחד בפינלנד ובארצות סקנדינביה. להקות המטאל הצפון-אירופאיות התרחקו מרחק רב מהמטאל הקלאסי של שנות השבעים והשמונים, ויצרו סגנונות מטאל חדשים רבים, השונים באופן משמעותי מהמטאל המקורי: דת' מטאל מלודי - סגנון שהתפתח בגוטנברג שבשבדיה (ועל כן נקרא גם "דת' שבדי" או "גוטנברג מטאל") ומהווה שילוב של שאגות גראולינג עם נגינה מלודית יחסית; בלק מטאל ("מטאל שחור") - סגנון מטאל כבד במיוחד אשר התפתח בנורבגיה ומאופיין במנגינות אפלות ועצובות, שירה צווחנית ועיסוק אובססיבי בנושא השטן, מעשי טבח וסוף העולם; דום מטאל ("מטאל אבדון") - סגנון מטאל המתאפיין במנגינות אטיות וקודרות במיוחד; מטאל גותי - סגנון המשלב דת'/בלק מטאל עם שירה אופראית ויסודות גותיים נוספים; פאוור מטאל ("מטאל עוצמתי") - סגנון מטאל עדין, "אלגנטי" ויחסית שמח; ופרוגרסיב מטאל ("מטאל מתקדם") - שילוב של מטאל ורוק מתקדם; סגנון מתאפיין במודרניות ותחכום.

על להקות המטאל המובילות בעולם החל משנות התשעים ואילך נמנות להקות הדת' מלודי אמון אמארת' השבדית וארק אנמי השבדית, להקות הבלק דימו בורגיר הנורבגית וקריידל אוף פילת' האנגלית, להקת הדום מיי דיינג בראייד האנגלית, להקות הפאוור גאמא ריי הגרמנית, האמרפול השבדית, סונטה ארקטיקה הפינית ורפסודי האיטלקית, להקת המטאל גותי אפטר פוראבר ההולנדית ולהקת הפרוג מטאל דרים ת'יאטר האמריקאית. כמו כן, מצליחות גם להקות אשר משלבות מספר סגנונות מטאל בו זמנית, כגון אופת' השבדית וצ'ילדרן אוף בודום הפינית. למרות "השתלטות" ארצות צפון אירופה על סצינת המטאל העולמית, רוב להקות המטאל שרות באנגלית ולא בשפת האם שלהן.

תופעה חדשה יחסית במטאל אשר החלה בשנות התשעים היא שילוב של מטאל עם סוגים אחרים של מוזיקה: מטאל סימפוני הוא סגנון מוזיקלי המהווה שילוב של מטאל עם מוזיקה קלאסית; ואילו פולק מטאל הוא שילוב של מטאל עם מוזיקה עממית. על להקות המטאל סימפוני המובילות נמנית נייטוויש הפינית ות'ריון, ואילו על להקות הפולק מטאל המובילות נמנות פינטרול הפינית, מונסורוו הפינית ואין אקסטרמו הגרמנית.

עם התפתחות המטאל הסימפוני והגותי במחצית השנייה של שנות התשעים, החלו בנות רבות להשתלב בסצינת המטאל בתור זמרות אופרה. הלהקות הנורבגיות ת'יאטר אוף טרג'די וטריסטניה היו הראשונות לשלב זמרת סופרן אופראית על בסיס קבוע.

אמנם הסגנונות החדשים התקבלו באהדה בקרב מרבית קהל המטאל, אך אף-על-פי-כן, יש הרואים רק במטאל הקלאסי של שנות השבעים והשמונים את המטאל האמיתי, ועל כל מכנים אותו "true metal" ("מטאל אמיתי"), על מנת להבדילו מהמטאל האירופאי המודרני.

[עריכה] המטאל האמריקאי החדש

ערך מורחב – נו מטאל

בשלהי שנות התשעים החלו לקום בארצות הברית להקות רבות אשר הושפעו ממוזיקה המטאל, אך פישטו אותה, התרחקו ממנה והתקרבו לזרם המרכזי והפופולרי יותר של הרוק האמריקאי. אלה היו להקות הנו מטאל, המכונה גם "מטאל אלטרנטיבי". חלקן לקחו את המטאל לכיוון גס וצעקני, בעוד אחרות לקחו אותו לכיוון מלודי ואף פופי מעט, אך המשותף לכולן הוא הפשטות הטכנית והמלודית, העומדת בניגוד למטאל הקלאסי ולשאיפותיו. מאפיין נוסף של הנו מטאל הוא "כלי נגינה" אשר מתווסף אל הכלים המסורתיים של הרוק - עמדת די ג'יי - המשמשת בראפ. לרבות מלהקות הנו מטאל יש די ג'יי נוסף על הזמר והנגנים, אך לא לכולן. על להקות הנו מטאל המלודיות המצליחות של שלהי שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים נמנות אינקובוס, ניקלבק הקנדית וסטיינד.

שני סגנונות הקשורים לנו מטאל הם האינדסטריאל מטאל והראפ מטאל. האינדסטריאל מטאל ("מטאל תעשייתי") מתאפיין בצליל אלקטרוני, מלוכלך ובלתי מלודי, המזכיר קולות של מכונות, על חשבון הדומיננטיות של הגיטרות. בין להקות האינדסטריאל המצליחות יש למנות את קורן, סליפנוט, סטטיק-אקס, רמשטיין הגרמנית, מיניסטרי ובראש ובראשונה - מרילין מנסון.

הראפ מטאל, כשמו כן הוא, מהווה שילוב של דקלומי ראפ קצביים עם ליווי מטאלי של גיטרות חשמליות ותופים (ולרוב גם די ג'יי). חלוצת הסגנון היא רייג' אגיינסט דה מאשין, אשר החלה דרכה עוד בתחילת שנות התשעים. להיטה "Killing in the Name" הוא אחד מהשירים המפורסמים הראשונים בסגנון זה. להקות ראפ מטאל נוספות התפרסמו רק בשלהי העשור ובתחילת שנות האלפיים: לימפ ביזקיט, לינקין פארק, באדי קאונט, פאפא רוץ' ו-P.O.D..

בהגדרה הרחבה, הנו מטאל כולל בתוכו גם את האינדסטריאל והראפ מטאל. המשותף לשלושת סגנונות אלו, הוא הפשטות היחסית והקריצה המופגנת לקהל המיינסטרים, אשר דחקה להקות אלו מסצינת המטאל; ולרוב הן נכללות תחת ההגדרה של רוק אלטרנטיבי ולא של הבי מטאל. באופן סמלי, ויתרו להקות הנו מטאל על מראה המטאל המסורתי, ובפרט על השיער הארוך, ואימצו הופעה חיצונית הרבה יותר "שגרתית". בהתאם לכל אלה, קליפים של להקות אלו משודרים לעתים קרובות יחסית בערוץ המוזיקה הפופולרית MTV (הנמנע לרוב מלהשמיע מטאל); ולהקות הנו מטאל מצליחות בקרב קהל הרוק ה"מתון" יחסית.

[עריכה] אמני מפתח

הדיון שלעיל בהיסטורית ההבי מטאל, מתחילתה בשלהי שנות השישים, דרך תפוצתה הנרחבת בשנות השבעים והשמונים וההתפצלות הגדולה בשנות התשעים, ניתן לתמצות וקטלוג של אמני המפתח למספר קטגוריות:

• אבות המטאל: לד זפלין, דיפ פרפל, בלק סאבת', בלו צ'יר.

• שנות השבעים: AC/DC, אליס קופר, אקספט, ג'ודס פריסט, ואן היילן, מוטורהד, סקורפיונז, קיס.

• שנות השמונים:
  • רוק שיער: דף לפרד, טוויסטד סיסטר, מוטלי קרו, פויזן, גנס אנד רוזס, סקיד רוו.
  • הבי מטאל קלאסי: איירון מיידן, גרייב דיגר, דאיימונד הד, דיו, הלווין, וואספ, ונום, מנוור, מרסיפול פייט, סאקסון.
  • ת'רש מטאל: פנתרה, מטאליקה, מגהדת', אנתרקס, סלייר, דסטרקשן, סודום, קריאייטור, אייסד ארת'.
  • דת' מטאל: דת', פוזסט, מאסטר, מורביד אנג'ל, קניבל קורפס.

• מטאל אירופאי מודרני: אופת', גאמא ריי, דימו בורגיר, דרים ת'יאטר, האמרפול, נייטוויש, סונטה ארקטיקה, סלטיק פרוסט, צ'ילדרן אוף בודום, קריידל אוף פילת', רפסודי.
  • מטאל גותי: סלטיק פרוסט, פארדייז לוסט, תיאטר אוף טרג'די, טריסטניה.

[עריכה] סגנונות המטאל

להלן רשימה של הסגנונות המוזיקליים הנכללים בהגדרה הרחבה של "מטאל". לכל אחד מהם מאפיינים אמנותיים משלו, אך כולם ינקו את השראתם מהמטאל הקלאסי ומהרוק הקלאסי; אם כי חלק מהם מהתרחקו מהזרם המרכזי מרחק רב. פירוט הלהקות המשתייכות לכל אחד מהסגנונות אפשר לראות בקטגוריה להקות רוק.

• אינדסטריאל מטאל (Industrial Metal)
• בלאק מטאל (Black Metal)
  • בלק מטאל סימפוני (Symphonic Black)
• גראנג' מטאל (Grunge Metal)
• דום מטאל (Doom Metal)
  • דום-דת' (Doomdeath)
  • דום מטאל גותי (Gothic Doom)
  • סלאדג' מטאל (Sludge Metal)
• דת' מטאל (Death Metal)
  • דת' מטאל טכני (Technical Death)
  • דת' מטאל מלודי (Melodic Death)
  • דת' מטאל ברוטאלי (Brutal Death)
• הבי מטאל קלאסי (Classic Heavy Metal)
  • הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי (NWOBHM)
• מטאל גותי (Gothic Metal)
  • דום מטאל גותי (Gothic Doom)
  • גותיק מטאל סקנדינבי ("הגל החדש")
  • גותיק מטאל סימפוני
  • גותיק מטאל רך ("דום נקבות")
• מטאל סימפוני (Symphonic Metal) (שילוב של מטאל עם מוזיקה קלאסית)
• נו-מטאל (Nu-Metal)
  • ראפ מטאל
• פ'אנק מטאל (Funk Metal)
• פאוור מטאל (Power Metal)
  • פאוור מטאל סימפוני (Symphonic Power)
• פולק מטאל (Folk Metal) (שילוב של מטאל עם מוזיקת עם)
• פרוגרסיב מטאל (Progresive Metal)
• רוק שיער/מטאל שיער (Hair rock/hair metal)
• ת'רש מטאל (Thrash Metal)

[עריכה] "פולחן השטן" בהבי מטאל

ערך מורחב – פולחן השטן ברוק הכבד

מאז לידת המטאל, נוצר קשר הדוק בין סגנון זה למוטיבים של פולחן השטן. את הקשר הזה יצרו מחוללי הסגנון, אשר נוסף על הופעתם הפרועה, משתמשים בסמלים ומוטיבים "שטניים", ובכך מבקשים לזעזע את הקהל ולמשוך את תשומת לבו. ה"שטניזם" של האומנים מתבטא במלות השירים, בעטיפות האלבומים ובראש ובראשונה - בהופעות החיות.

רבים משירי המטאל עוסקים בנושאים כגון מוות, רצח ואלימות. אפילו שמותיהן של רבות מהלהקות עצמן עוסקים בנושאים מעין אלו: איירון מיידן ("בתולת הברזל" - מכשיר עינויים מימי הביניים), טוויסטד סיסטר ("אחות מעוותת"), פויזן ("רעל"), צ'ילדרן אוף בודום (על שם הטבח באגם בודום) סלוטר ("טבח") ורבים נוספים. מעבר לשירים אשר עוסקים בנושאי המוות והאלימות, שירים רבים אחרים עוסקים מפורשות בנושא השטן והגיהנום. העיסוק בנושא זה ניכר היטב גם בעטיפות האלבומים ובחוברות המלים המצורפות, אשר מקושטות לעתים קרובות באיורים של שלדים, גולגולות, מפלצות, נחשים, ולעתים אף בפנטגראם - סמל השטן.
על מנת להגביר עוד יותר את הרושם החזותי, משתמשות להקות המטאל בגימיקים ובמוטיבים שטניים גם בהופעות שלהם. כך, חברי קיס צבעו את פניהם, ירקו אש ונשכו לעצמם את הלשון עד זוב "דם". בלק סאבת' יצרה מוזיקת אימה, שרה על כשפים והשתמשה בסמלי שטן. בהופעותיה של איירון מיידן תמיד ניצב על הבמה פסל של השלד המפלצתי "אדי". ובראש ובראשונה, יש לציין את הזמר אליס קופר, אשר הופעותיו בוימו כהצגות אימה, בהן הוא "הוצא להורג" על הבמה בדרכים שונות ומשונות. כמו כן, חברי רבות מלהקות הרוק הכבד היו עולים לבמה עם איפור כבד וביגוד בלתי רגיל אשר ביקשו ליצור להם מראה "שטני" ומפחיד (ראו גלאם רוק).

בשנות השמונים יצאו ארגונים נוצריים פונדמנטליסטיים בארצות הברית למלחמת חורמה נגד ההבי מטאל, בטענה שסגנון זה משחית את ערכיו של הנוער המעריץ אותו ואף גורם לו להידרדר לפשע. זאת, למרות העובדה שהלהקות השתמשו במוטיבים השטניים רק בתור גימיק ואף בעצמן לא התייחסו ברצינות לנושא. אף להקה, מלבד מספר להקות שוליים לא מוכרות, מעולם לא הטיפה במפורש לסגוד לשטן או להתנהג בצורה בלתי מוסרית. תחילה מיסיונרים יצאו למסעי הסברה ברחבי ארצות הברית, בתקווה לשכנע את הנוער להפסיק להאזין למטאל. אחרי שנחלו כישלון חרוץ, החליטו המיסיונרים להעלות את המאבק רמה אחת קדימה ופנו לבתי המשפט.
הראשון שמצא את עצמו על ספסל הנאשמים היה אוזי אוסבורן, אשר הואשם בהסתה להתאבדות לאחר ששני נערים אמריקאים התאבדו, כביכול בעקבות שירו "Suicide Solution". התביעה טענה כי אוזי השתיל מסרים תת-הכרתיים בשירו. לאחר משפט ארוך זוכה אוזי מהאשמה. הנאשמים הבאים היו חברי להקת ג'ודס פריסט, אשר הואשמו אף הם בהסתה להתאבדות לאחר ששני נערים אמריקאיים שהעריצו אותם התאבדו. גם ג'ודס פריסט זוכו מכל אשמה בסופו של משפט סוער.

בשנות התשעים נולד בנורבגיה סגנון הבלק מטאל, אשר יוצריו לקחו את העיסוק בנושא השטן והגיהנום צעד אחד קדימה, והפכו אותו לדרך חיים של ממש, אף בחייהם הפרטיים.

[עריכה] תרבות המטאל

ערך מורחב – מטאליסט

הבי מטאל, כצורה של אמנות, הינו יותר ממוזיקה בלבד; לעתים החלק החזותי חשוב בו לא פחות מהנשמע, וחשיבות גדולה מיוחסת לעטיפות התקליטים ולהופעות החיות, היוצרות יחד עם מילות השירים, סגנון הנגינה והצליל את תדמית הלהקה. למעשה, תרבות המטאל היא חלק בלתי נפרד מעולם המטאל.

יוצרי המטאל לדורותיהם מגדלים שיער, מקעקעים על עצמם קעקועים ועולים לבמה בביגוד בלתי רגיל. רבים ממעריצי המטאל רואים ביוצרי הסגנון מודל לחיקוי. תרבות המטאל אשר מוצגת באלבומים ועל הבמות הפכה לתרבות המונים של מעריצים שמתלבשים כמו יוצרי המטאל ואף נוהגים כמוהם. כך, לרוב חובבי מטאל מזוהים בשיערם ארוך, בחולצות שחורות עם הדפסים של להקות, מכנסי ג'ינס קרועים ונעליים צבאיות או נעלי הרים. כמנהג יוצרי המטאל, גם מעריציה של מוזיקה זו נוהגים לרוב לקעקע על עצמם קעקועים ולהרבות בשתייה חריפה.

למוזיקת המטאל אין צורת ריקוד מסורתית. בהופעות מטאל נוהג הקהל המשולהב להגיב ברקיעות ברגליים ובתנועות ראש מוחצנות ואנרגטיות שקיבלו את הכינוי הד באנגינג ("הטחות ראש"). קיים גם מעין "ריקוד" קבוצתי אלים פופולרי בשם פוגו, המבוסס על דחיפות הדדיות והתנגשות מכוונת של המשתתפים אלה באלה. הפוגו "משמש" לפריקת אנרגיה לצלילי המוזיקה המהירה והממריצה. מקורו של הפוגו הוא בפאנק (ישנה השפעה הדדית בין תרבות המטאל לתרבות הפאנק).

תרבות המטאל באה לידי ביטוי באירועים חברתיים המושכים אליהם את חובבי הסגנון- מסיבות רוק/מטאל במועדונים (המונחות על ידי DJ, בדיוק כמו מסיבות מיינסטרים), הופעות של להקות ופסטיבלים, בהם מופיעות מספר להקות. אירוע המטאל הגדול ביותר בעולם הוא פסטיבל וואקן בגרמניה, הנערך אחת לשנה החל משנת 1990. החל משנת 2003 גם בארץ נערך פסטיבל מטאל שנתי- פסטיבל מטאליסט.

ההגזמה התיאטרלית המכוונת של ההבי מטאל הצמיחה פרודיות לאינספור. מהן המפורסמת ביותר היא ככל הנראה הסרט ספיינל טאפ. סרטי קולנוע נוספים המתארים מטאליסטים הם דטרויט רוק סיטי מ-1999 העוקב אחרי ארבעה מעריצים של קיס בסוף שנות ה-70, שטן על הזמן מ-2000 וסוף הוליוודי מ-2002, שבו בנו של וודי אלן הוא מטאליסט בעל שיער ירוק שאוכל עכברושים על הבמה.

למעריצי ההבי מטאל נקשרה סטיגמה חסרת בסיס של אלימים רפי שכל, למרות העובדה כי רבות מהלהקות מפתחות נושאים מוזיקליים מורכבים ושירה בעלת משמעות, ולמרות העובדה כי רבים מחובבי המטאל הינם אנשים משכילים. סטיגמה זו, שמקורה ככל הנראה בדחייה שחשים רוב בני האדם כלפי כל מה שזר ושונה מהמקובל, בוטאה היטב בתרבות הפופולרית בסדרת ההנפשה "ביוויס ובאט הד" של MTV.

עם זאת, מוטיבים וסממנים מסוימים של תרבות המטאל חדרו לתרבות הזרם העיקרי: מחוות "קרני השטן" (זקיפת האצבע והזרת בעוד הקמיצה והאמה כפופות, במקור מחווה צוענית כנגד עין הרע) נראית גם בהופעות של זמרי רוק "לכל המשפחה" ולבוש העור עם מוטיבי המתכת מעטר בגדים של מעצבי אופנה נחשבים.

[עריכה] הבי מטאל בישראל

ההבי מטאל החל להיווצר בישראל רק בתחילת שנות התשעים. להקת המטאל הישראלית הראשונה שהוציאה אלבום אולפן מלא היא סטלה מאריס מחיפה, בהנהגתו של הזמר פבלו רוזנברג, אשר הוציאה בשנת 1992 את אלבום הבכורה שלה, אשר נקרא כשם הלהקה. סטלה מאריס הוציאה שני אלבומים - "סטלה מאריס" ו"השער נפתח" (1994) - בסגנון מטאל קלאסי מתון, בעברית. סטלה מאריס זכתה להצלחה לא רק בקרב קהל המטאל בארץ, אלא במידה מסוימת גם בקרב הקהל הרחב; והבלדה "שימי נר על החלון" אף הפכה ללהיט בארץ. מאוחר יותר, הלהקה התרחקה מהמטאל והשתלבה במיינסטרים.

בניגוד למטאל הפופולרי של סטלה מאריס, באותה תקופה קמו גם שתי להקות ישראליות אשר יצרו מטאל כבד- סיילם ואורפנד לנד. סיילם מנגנת דום/דת' מטאל קיצוני, אטי, קודר ובלתי מלודי, שרה באנגלית ועוסקת בשיריה בכאב העם היהודי. שירה המפורסם ביותר הוא הביצוע המטאלי לשיר השואה העיירה בוערת של המשורר היהודי מרדכי גבירטיג.
אורפנד לנד משלבת מטאל עם מוזיקה יהודית ומזרחית, ועוסקת בשיריה בנושאים תנ"כיים. הן סיילם והן אורפנד לנד זכו להצלחה גדולה בישראל ואף ומחוצה לה.

בתחילת שנות ה-2000 סצינת המטאל בישראל החלה לתסוס ולהתרחב, במידה מסוימת בזכות העלייה הגדולה מחבר העמים, אשר הביאה עמה קהל גדול לרוק ומטאל. בשנים אלו קמו להקות מטאל רבות בארץ, וגם קהל המטאל החל לגדול. בשנת 2002 קמה חברת מטאליסט הפקות אשר לקחה