גיטרה אקוסטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיטרה אקוסטית היא כלי נגינה אשר הומצא ופותח באמריקה בתחילת המאה ה-20. המאפיין המבדיל גיטרה זו מסוגי גיטרה אחרים הוא שימוש במיתרים עשויים מתכת - זאת בניגוד למיתרי מעיים או ניילון, כפי שהיה נהוג אז בגיטרה הקלאסית ובכלי מיתר רבים אחרים. חברת מרטין הייתה מחלוצי מפתחי הגיטרה הזו, והיא שהביאה אותה לפופולריות לה היא זוכה כיום.
הגיטרה האקוסטית נפוצה בעיקר בקרב נגני מוזיקה מערבית-מודרנית, כגון רוק, פולק, בלוז, קאנטרי וסווינג. השימוש במיתרי מתכת ובתיבת תהודה גדולה יותר הפיק צליל בהיר וחזק, אשר היווה פתח למרחבים מוזיקליים חדשים. במהלך השנים פותחו סוגים שונים של גיטרות אקוסטיות, בין השאר בניסיון ליצור צליל שונה וייחודי שיוכל להשמע יחד עם שאר הלהקה ככלי מרכזי, ולא ייבלע ברקע.
במהלך התפתחותה של הגיטרה האקוסטית הומצאו עיצובים חדשים ושונים, וכך נוצר מגוון סוגים של גיטרות אקוסטיות. כל חברה פיתחה עיצוב ייחודי, כאשר הנפוצים שבהם היו ה- Dreadnoaught וה-Orchestra Model של מרטין, ה- Jumbo של גיבסון וגיטרות העץ הקמור (Arch Top), גם הן של חברת גיבסון. בסוף שנות השבעים פיתחה חברת Ovation דגמי גיטרה מחומרים מרוכבים הלקוחים מתעשיית התעופה (ולא מעץ) והציגה עיצוב מיוחד הכולל בטן מעוגלת ומספר פתחי תהודה קטנים בניגוד לפתח תהודה מרכזי יחיד.
כיום קיימות גיטרות אקוסטיות-מוגברות המאפשרות הגברה חשמלית של הצליל המופק תוך שימוש בפיק אפ, בדומה לגיטרות חשמליות. כאשר גיטרות אלה אינן מחוברות למגבר הן מתפקדות כגיטרות אקוסטיות לכל דבר. כמו כן קיימות גיטרות אקוסטיות עם מיתרים כפולים (בנות 6 זוגות מיתרים). כאשר כל מיתר מוכפל, הגיטרה מעניקה צליל עשיר במיוחד, בדומה למנדולינה או בוזוקי.
[עריכה] סגנונות נגינה אופייניים
עד סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים היוותה הגיטרה האקוסטית בעיקר כלי ליווי במוזיקה הפופולארית, כאשר מספר מועט של מוזיקאים אמריקאים (בעיקר שחורים מן הדרום) מתחום הבלוז החלו לשלב בשיריהם גם נגינה של קטעי סולו. הבולטים ביניהם היו רוברט ג'ונסון (Robert Johnson) ו"ביג ביל" ברונזי (Big Bill Broonzy) שהניחו את היסודות לנגינת קטעי סולו בגיטרה אקוסטית.
בשנות השישים החלו מוזיקאים אמריקאים (לבנים) מתחום הקאנטרי לפתח סגנונות נגינת קטעי סולו על גיטרה אקוסטית כשהם מאמצים טכניקות נגינה של בנג'ו, וכך התפתחו מספר טכניקות נגינה ייחודיות לגיטרה אקוסטית כשהבולטת בהן היא פריטה בעזרת האצבעות (Finger Picking) שפותחה על ידי מרל טראוויס (Merle Travis) ושוכללה על ידי גיטריסטים כמו דוק ווטסון (Doc Watson) וג'ון פאהי (John Fahey).
סגנונות המוזיקה בהם נעשה שימוש בטכניקת נגינה זו בקטעי סולו עדיין היו סביב הקאנטרי והבלוז אך החל משנות השבעים גיטריסטים כמו ליאו קוטקה (Leo Kottke) האמריקאי ששכלל את הסגנון לגיטרה אקוסטית בת 12 מיתרים ומרסל דאדי הצרפתי (ממוצא יהודי) ששילב בנגינתו אלמנטים של פולק אירופאי ומוזיקה קלאסית - הפכו את הגיטרה האקוסטית לכלי סולו מתוחכם ומאתגר לא פחות מגיטרה קלאסית.
מרסל דאדי גם פרץ את הדרך למוזיקאים רבים מחוץ לארצות הברית ואכן כיום בין הגיטריסטים המובילים בנגינת סולו על גיטרה אקוסטית בולטים לורנס ג'ובר (Laurence Juber) הבריטי וטומי עמנואל (Tommy Emmanuel) האוסטרלי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
