גלקסיה אליפטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מזלג האבל; גלקסיות אליפטיות מסומנות באות E ונמצאות בצד שמאל בשרטוט

גלקסיה אליפטית היא גלקסיה שצורתה אליפסואיד. על פי סיווג האבל גלקסיה אליפטית היא אחד משלושת הסוגים העיקריים של גלקסיות. גלקסיות אליפטיות מסומנות באות E (מהמילה Elliptical) ולאחריה מספר המסמל את מידת הפחיסות של הגלקסיה. משערים ש-10-15% מהגלקסיות ביקום הן גלקסיות אליפטיות.

גלקסיות אליפטיות מכילות מעט חומר בין-כוכבי ומצויות בדרך כלל בצבירי גלקסיות גדולים. צבען של גלקסיות אליפטיות הוא לרוב צהוב-אדום, בניגוד לגלקסיות ספירליות שצבע זרועותיהן כחול.

צורה ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הכללי של הגלקסיות האליפטיות, בהשוואה לגלקסיות מסוגים אחרים, הוא חלק ורציף. הן דומות מאוד לגלקסיות עדשה ולכן נוטים לבלבל ביניהן ולעתים לסווג את גלקסיות העדשה כאליפטיות. כמו כן, במובנים רבים הן דומות לתפיחה המרכזית של הגלקסיות הספירליות ויש סברות כי הן נוצרו באופן דומה, אך סברות אלו עדיין שנויות במחלוקות. מבחינת גודלן, גלקסיות אליפטיות ננסיות שקוטרן כ-6,500 שנות אור הן הנפוצות ביותר, אך ישנן גם גלקסיות אליפטיות ענקיות מעטות שקוטרן כ-325,000 שנות אור.‏[1] מסתן נעה בין ‎107‎ ל-‎1013מסות שמש. הבדלים עצומים אלו בקוטר ובמסה אינם קיימים בגלקסיות מסוגים אחרים.

צורתן הנראית, הדו-ממדית, משתנה החל מעיגול ועד לאליפסה מוארכת. נהוג למיין אותן על פי היחס בין צירי האליפסה:

 n=10 \cdot {a-b \over a}

כאשר a הוא אורך הציר הראשי ו-b אורך הציר המשני. כך למשל, E0 היא גלקסיה כדורית (a=b), ו-E5 היא גלקסיה שבה אורכו של הציר המשני שווה למחצית אורכו של הציר הראשי. הגלקסיה הפחוסה ביותר שנתגלתה עד כה היא E7. רובן של הגלקסיות הן בעלות פחיסות בינונית והמדענים נוטים להאמין כי הפחוסות ביותר שנתגלו הן למעשה פחוסות פחות מכפי שהן נצפות, וזאת בשל זוויתן יחסית לכדור הארץ.

אוכלוסיית כוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלקסיה M105

גלקסיות אליפטיות מכילות בין 108 ל-1013 כוכבים. רוב הכוכבים הם מהסדרה הראשית וכן ענקים בעלי טמפרטורה דומה לזו של השמש. באזור השוליים ניתן למצוא צבירים כדוריים. כמויות החומר הבין-כוכבי והאבק בגלקסיות האליפטיות הן לא משמעותיות ולכן כמעט שלא נוצרים בהן כוכבים חדשים. באופן כללי, אוכלוסיית הכוכבים היא זקנה יותר ואין הבדל גדול בין האוכלוסייה במרכז לאוכלוסייה בחלקים הרחוקים מן המרכז. בהתאם לכך, צבען הוא צהבהב-כתום, בדומה לצבעה של התפיחה המרכזית בגלקסיות הספירליות.‏[1] יחד עם זאת, נצפו מספר גלקסיות אליפטיות המכילות צבירי כוכבים צעירים כחולים; ההסבר המקובל שניתן לכך הוא שהתרחשה התנגשות בין גלקסיות וכתוצאה מכך נוצרה גלקסיה מאוחדת חדשה. התנגשויות כאלו שהיו שכיחות בעבר, ביקום הצעיר, נדירות יותר כיום.

תנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחינה ספקטרוסקופית של גלקסיות אליפטיות הראתה כי הן כמעט ולא מסתובבות סביב עצמן. הכוכבים נעים תנועה אקראית בתוך גוף הגלקסיה בכיוונים רבים ושונים (תנועה אנ-איזוטורופית), בדומה למולקולות גז חם במכל. לעומת זאת, בגלקסיות ספירליות החומר סובב סביב המרכז במהירות ההולכת ועולה עם המרחק ממנו.

נוטים לחלק את הגלקסיות האליפטיות לשני סוגים; גלקסיות אליפטיות ענקיות עם צורה הדומה מעט לקופסה, הנובעת מתנועת הכוכבים הפנימית האנ-איזוטורפית, וגלקסיות דיסקה רגילות ועמומות, שצורתן נובעת מתנועת הכוכבים הפנימית האיזוטרופית באופן יחסי אך פחוסה בשל התנועה הסיבובית.

דוגמאות לגלקסיות אליפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 היקום - יסודות האסטרופיזיקה: מאיר מידב, חגי נצר ונח ברוש, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2000, עמ' 215‏-216