M32

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M32
Hs-1999-40-a-full jpg.jpg
M32 בצילום של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים: אנדרומדה
שמות נוספים: גלקסיית לה-ז'נטיל, NGC221
תאריך גילוי: 29 באוקטובר 1749
סוג: גלקסיה אליפטית ננסית
בהירות: 8.08+‏[1]
סיווג מורפולוגי: E2
עלייה ישרה: 00ʰ 42ᵐ 41.9ˢ
נטייה: ‏57″ ‏51′ ‏40°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת: 16.3-
מרחק בשנות אור: 80,000 ± 2,490,000
קוטר בשנות אור: 8,000
מסה במסות שביל החלב: 0.005 (כ-3 מיליארד מסות שמש)
הסחה לאדום בק"מ/שנייה: 8 ± 205-

M32 (נקראת לעתים גלקסיית לה-ז'נטיל או NGC221) היא גלקסיה אליפטית ננסית המלווה את גלקסיית אנדרומדה ומהווה חברה בקבוצה המקומית. זו הגלקסיה הבהירה ביותר מבין הגלקסיות הלווייניות של גלקסיית אנדרומדה עם דרגת בהירות 8.1. מיקומה, כ-22 דקות קשת מדרום למרכז של גלקסיית אנדרומדה, ובהירותה מאפשרים לאתרה בקלות באמצעות טלסקופ חובבים ואפילו באמצעות משקפת איכותית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

M32 התגלתה ב-29 באוקטובר 1749 על ידי האסטרונום הצרפתי גיום לה ז'נטיל, בזמן שצפה בגלקסיית אנדרומדה והיא הגלקסיה האליפטית הראשונה שהתגלתה. לה ז'נטיל תיאר אותה כערפילית קטנה בקוטר זוויתי של דקת קשת אחת. שארל מסיה צפה בה בשנת 1757 ובשנת 1764 כלל אותה בקטלוג מסיה ותיאר אותה כ"ערפילית עגולה ללא כוכבים בקוטר של כשתי דקות קשת". ויליאם הרשל ציין בשנת 1833 כי הערפילית בהירה יותר במרכזה מאשר בשוליה. בשנת 1864 האסטרונום הבריטי ויליאם הגינס ביצע מדידות ספקטרוסקופיות וציין כי הספקטרום של M32 דומה לזה של גלקסיית אנדרומדה.

בשנת 1944 הצליח האסטרונום וולטר באד במצפה הר וילסון לצפות בכוכבי הגלקסיה וזיהה שהגלקסיה מאוכלסת בכוכבים זקנים יחסית שבהירותם דומה לבהירות של הכוכבים בגלקסיית אנדרומדה, ומכך הסיק שהן בערך באותו המרחק. בשנת 1988 נצפתה בגלקסיה נובה שהגיעה לדרגת בהירות 16.5 על ידי מצפה הכוכבים ליק.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

M32 נמצאת במרחק של כ-2.5 מיליון שנות אור ממערכת השמש ונצפית על הרקע של שולי גלקסיית אנדרומדה. מדידות שנעשו לאורה של M32 לא הראו סימני בליעה על ידי ענני גז ולכן נראה ש-M32 קרובה יותר מגלקסיית אנדרומדה. מסתה של M32 כ-3 מיליארד מסות שמש - כ-2.5 פרומיל ממסתה של גלקסיית אנדרומדה. בהירותה הנראית של M32 היא מדרגה 8.1, עוצמת ההארה שלה היא פי 300 מיליון מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל שלה מתאים לסוג ספקטרלי G3.

ל-M32 צורה אליפטית כאשר לציר המשני אורך של כ-80% מאורכו של הציר הראשי. בדומה לגלקסיות אליפטיות אחרות, כוכבי M32 הם ברובם כוכבים זקנים ולא ניתן למצוא בה אזורי H II בהם מתרחשת יצירת כוכבים חדשים וגם אין בה צבירים פתוחים. רוב הכוכבים הם בעלי מסה בינונית או נמוכה יחסית, שכן הכוכבים המסיביים הפכו מזמן לננסים לבנים או התפוצצו כסופרנובה. גם הכוכבים הצעירים יותר בגלקסיה הם בני למעלה מ-2 מיליארד שנים ויש להם מתכתיות גבוהה יחסית, בניגוד לכוכבים הזקנים יותר שמתכתיותם נמוכה. כמו כן התגלו ב-M32 מספר ערפיליות פלנטריות ונובות, אך עד היום לא נצפתה בה אף סופרנובה.

הגרעין של M32 הוא גדול ומסיבי בהשוואה לגלקסיות ננסיות. מסתו כ-100 מיליון מסות שמש וצפיפותו כ-5,000 כוכבים לפרסק מעוקב - סדר גודל דומה לגרעין של גלקסיית אנדרומדה עצמה. כמו כן הרכב האוכלוסייה של M32 אופייני יותר לגלקסיות אליפטיות גדולות מאשר לגלקסיות אליפטיות ננסיות ואין בה כלל צבירים כדוריים. מנתונים אלו עולה האפשרות ש-M32 הייתה בעברה גלקסיה אליפטית גדולה, שבשל קרבתה לגלקסיית אנדרומדה הגדולה ממנה, איבדה את כוכביה החיצונים ואת הצבירים הכדוריים שהקיפו אותה.

M32 נעה במהירות של קצת יותר מ-200 ק"מ לשנייה בכיוון מערכת השמש. בקיזוז מהירות השמש סביב מרכז שביל החלב, נראה ש-M32 נייחת ביחס למרכז שביל החלב, בעוד גלקסיית אנדרומדה (הנמצאת מאחוריה) נעה במהירות של כ-100 ק"מ בשנייה לכיוון שביל החלב, כלומר M32 וגלקסיית אנדרומדה מתקרבות זו אל זו במהירות של כ-100 ק"מ בשנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M32 באתר SEDS

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מידע באתר SIMBAD