ג'וקו וידודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וידודו כנשיא אינדונזיה, 2014

ג'וקו וידודואינדונזית: Joko Widodo; נולד ב-21 ביוני 1961) הוא נשיאה השביעי והנוכחי של אינדונזיה והראשון מבין נשיאי המדינה שאינו מגיע מהאליטה הצבאית והפוליטית של המדינה. עד לטקס השבעתו שנערך ב-20 באוקטובר 2014, כיהן ג'וקווי כמושל מחוז ג'קרטה. הוא ידוע בראשי התיבות של שמו ג'וקוווי (Jokowi).

חייו המוקדמים וחינוכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם מוליונו (מאוחר יותר החליף את שמו לג'וקו) בעיר סוראקרטה שבג'אווה כבן הבכור של משפחה ממוצא ג'אוונזי. מאחר ומשפחתו הייתה קשת יום, נאלץ לעבוד כבר בגיל בית ספר יסודי כדי לממן חומרי לימוד ודמי כיס. בגיל 12 החל לעבוד בנגריית הרהיטים של אביו. במהלך ילדותו חוותה משפחתו פינויים מהדירות בהן התגוררה, דבר שהשפיע עליו בהמשך דרכו, בעת שהתמקד בנושא הדיור, כשכיהן כראש עיריית סורקארטה, בשנים 2012-2005. לאחר שסיים תיכון למד באוניברסיטת גדג'ה מאדה בפקולטה ליערנות וסיים את לימודיו לתואר ב-1985. לאחר מכן, עבד תחילה במשתלת אורנים במחוז אצ'ה שבסומטרה, אך לאחר כשנתיים חזר למשפחתו ופתח עסק לעץ. העסק הצליח תחילה אך וידודו נפל קרבן להונאה ונזקק לסיוע כספי מבני משפחתו.

היסטוריה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש העיר של סורקארטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידודו נבחר ב-2005 לראש עיריית סורקארטה. בתחילה פקפקו רבים ביכולתו של איש עסקים קטן להתמודד עם בעיותיה של העיר עם חצי מיליון תושבים (המכונה על ידי תושביה - סולו), אולם כבר לאחר שנה בתפקיד החל וידודו לקדם יוזמות בתחומים שונים, בהן: בניית שווקים מסורתיים, בניית טיילת, פיתוח פארקים ושמירה על השדרות העירוניות, מיצוב העיר כמרכז תרבותי ותיירותי, פיתוח פארק תעשייתי גדול ותוכנית ביטוח רפואי לתושבי העיר. וידודו צבר אהדה בקרב התושבים הודות לסגנונו הפתוח ותוך שמירה על כללי מנהל תקין, כמו איסור על בני משפחתו לגשת למכרזים של העירייה. כמו כן, צבר פופולריות על ידי שימוש בצעדים פומביים, כגון במקרה בו חברת החשמל הלאומית החשיכה את רחובות העיר כתוצאה מחוב בסך מיליון דולר של העירייה. וידודו הגיע אישית למשרדי חברת החשמל ושילם את החוב באמצעות שטרות ומטבעות תוך ביקורת פומבית על חברת החשמל על צעדיה שאינם שוקלים את טובת הציבור. הפופולריות לה זכה הביאה את שמו לתודעה הלאומית והוא צוין על ידי מספר אמצעי תקשורת אינדונזיים לאומיים כדמות מבטיחה. ב-2012, לאחר שנבחר כמושל ג'קרטה, זכה וידודו במקום השלישי בבחירת "ראש העיר המצטיין בעולם" (לאחר ראשי העיר של בילבאו ופרת'). בנימוקי הפרס נכתב: "בעת ששימש כראש העיר של סורקארטה - ידועה גם בשם סולו - הפך ג'וקו וידודו עיר מוכת-פשע למרכז אזורי לתרבות ולאמנות, שהחל למשוך תיירות בינלאומית. מסעו כנגד השחיתות הקנה לו את המוניטין של הפוליטיקאי הישר ביותר באינדונזיה. ג'וקו וידודו נמנע מלקבל שכר בעת כהונתו כראש העיר בסורקארטה."‏[1]

מושל ג'קרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010 ו-2011, עוד בטרם מפלגתו בחרה בו כמועמד, כבר החל שמו לעלות בסקרים כמועמד למושל ג'קרטה. הוא התמודד בבחירות למושלות מחוז ג'קרטה בשנת 2012, מטעם המפלגה הדמוקרטית האינדונזית - מאבק (אנ') ונתמך גם על ידי מפלגת התנועה לאינדונזיה הגדולה (אנ'). בסיבוב הבחירות הראשון, שנערך ביולי 2012, זכה וידודו ל-43% מהקולות והקדים את המושל המכהן, פאוזי בובו, שזכה ב-32% מהקולות.‏[2] בסיבוב השני של הבחירות, שנערך בספטמבר 2012, זכה וידודו ב-54% מהקולות לעומת 46% של בובו. כביטוי לרצונו לגשר על מתחים על רקע אתני ודתי בחר וידודו לרוץ למשרת המושל עם בסוקי טג'הג'ה פורנמה (אנ'), נוצרי ממוצא סיני, כמועמד למשרת סגן המושל (לאחר היבחרו לנשיאות החל טג'הג'ה לכהן כמושל). וידודו זכה בשל הבטחתו לפוליטיקה חדשה, והוא נבחר בהיותו בן 50.

וידודו נחשב כאחד המושלים הפעילים שהיו לג'קרטה. הוא יישם את מדיניותו הקודמת מסורקארטה, שנקראה "בלוסוקאן", ועיקרה היה סיורים תכופים ומתוקשרים בשכונות המטרופולין, לעיתים קרובות, באזורים עניים, בשווקים ובסמטאות. בסיורים אלו נהג להתלבש בפשטות ולשוחח עם העוברים והשבים על בעיותיהם; על יוקר המזון, בעיות הדיור והתחבורה. סיורים אלו שסוקרו בתקשורת הביאו לו פופולריות רבה בג'קרטה ובאינדונזיה כולה. גם אנשי המעגל הקרוב הקרוב אליו המשיכו איתו מתקופת כהונתו כראש עיר בסורקארטה, כולל סגנו טג'הג'ה.

זמן קצר אחרי בחירתו ב-2012 יצא וידודו בתוכנית ביטוח בריאות חדשה (כונתה KJS). התוכנית הפכה במהירות לפופולרית ביותר, אך במקביל, יצרה מחלוקת. הביקוש הרב לשירותים הרפואיים הביא לתורים ארוכים ולתופעה של תשלום לאנשים שנשכרו על מנת שימתינו בתור במקום המטופל האמיתי. תופעות אלו הביאו לביקורת על וידודו ועל הפרלמנט האזורי של ג'קרטה על כך שקידמו תוכנית פופוליסטית שלא תוכננה היטב. וידודו הגן על התוכנית וטען שהיא טובה אך נדרשת סבלנות ליישומה המוצלח.

כמו כן, קידם וידודו את בניית מערכת הסע ההמונים בג'קרטה. למערכת, שבנייתה נדחתה זמן רב, נערך טקס מפואר של תחילת העבודות באוקטובר 2013. בנושא החינוך קידם וידודו תוכנית של תמיכה בסטודנטים מעוטי יכולת על ידי סיוע ברכישת ספרי לימוד וביגוד. בתקופת כהונתו נסגרו שני שווקים מסורתיים שגרמו לעומסי תחבורה כבדים והועברו לבניינים סמוכים. ב-2013 נפתחו חמישה שווקים מסורתיים חדשים וב-2014 נפתחו ארבעה נוספים. בשווקים אלו לא נגבית שכירות מבעלי הדוכנים אך הם נושאים בעלות התחזוקה, המים והחשמל. כמו כן, עסק וידודו בבעיית ההצפות הקיימת בג'קרטה. הוא קידם שלושה פרויקטים: שניים של הרחבת מאגרים ואחד של נהר פסנגרהאן. הפרויקטים הללו חייבו פינוי אוכלוסיה שישבה על גדות המאגרים והנהר. מיזמי הפינוי והרחבת גופי המים בוצעו וב-2014 ירדה רמת ההצפות בג'קרטה.

וידודו הפעיל מספר מנגנונים להגביר את רמת השקיפות בממשל: הוא הפעיל נוהל שנקרא "Lelang Jabatan" (מכרז משרות ממשל) ובו לכל משרה שהוצעה במנגנון העירוני יכלו לגשת כל עובדי הממשל בתנאי שכישוריהם מתאימים ולאחר שעברו מבחן מסוים. תוצאות המכרז פורסמו ברבים. וידודו וסגנו פרסמו ברבים את שכרם החודשי ואת הביצוע הזמני של התקציב. כמו כן, הוא עודד מנגנונים של תשלום מיסים באמצעות המרשתת ושימושים דומים בנושאי רכש, תקציב ותזרים מזומנים. בנוסף, כל הישיבות בהן נטלו חלק וידודו וסגנו בסוקי, צולמו והועלו לערוץ היוטיוב של העיר. פעולותיו בנושאי התקציב הביאו לעלייה בתקציב העיר מ-41 טריליון רופיה אינדונזית ב-2012 ל-72 טריליון רופיה ב-2014.

בחירה כנשיא אינדונזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמגוואטי סוקרנופוטרי, מנהיגת מפלגת האופוזיציה, בחרה בו כמועמד המפלגה לנשיאות. יצאו וידודו וסגנו המיועד, יוסוף קאלה, למסע בחירות ברחבי אינדונזיה. במיוחד בלט הביקור בפרובינציית פפואה המערבית שקיומה נתון במחלוקת. הפופולריות לה זכה בעת ששימש כראש עיריית סורקארטה וכמושל ג'קרטה סייעה לו לצבור אהדה בכל רחבי המדינה. לאחר שזכה במירב הקולות בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, שנערך ב-14 במרץ 2014, התמודד וידודו ביולי 2014 בסיבוב השני מול הנשיא המכהן, פראבווו סוביאנטו. ב-22 ביולי 2014 הוא הוכרז כנשיאה הנבחר של אינדונזיה לאחר שזכה ב-53% מהקולות ולאחר שגבר על יריבו שפרש מהמרוץ עוד בטרם הושלמה ספירת הקולות.

וידודו הוא הנשיא האינדונזי הראשון שאינו מגיע מהאליטה הצבאית או הפוליטית במדינה. הפרשן הפוליטי האינדונזי, סלים סעיד, הציג את נקודת הראות הפופולרית לגבי וידודו: "מישהו שהוא השכן שלנו, שהחליט להיכנס לפוליטיקה ולרוץ לנשיאות". לאחר ניצחונו אמר וידודו כי כמי שגדל תחת שלטון "הסדר החדש" הרודני והמושחת, הוא לא ציפה שאדם בעל רקע מהמעמד הנמוך יוכל להפוך לנשיא. הניו יורק טיימס דיווח כי וידודו אף אמר: "עכשיו, זה בהחלט דומה לאמריקה, נכון? יש את החלום האמריקאי, והנה כאן יש לנו את החלום האינדונזי".‏[3]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידודו נישא לאשתו איריאנה ב-1986 ויש להם שלושה ילדים; גיבראן רקבומינג (נולד ב-1988), קהיאנג איו (נולדה ב-1991) וקאסאנג פנגרפ (נולד ב-1995).

וידודו ידוע כמעריץ מושבע של מוזיקה בסוגת הרוק הכבד, במיוחד של הלהקות: מטאליקה, Lamb of God, לד זפלין ונפלם דת'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Iñaki Azkuna, Mayor of Bilbao, Spain awarded the 2012 World Mayor Prize, באתר World Mayor, ‏8 בינואר 2013
  2. ^ Joko Widodo (Jokowi) Governor of Jakarta, באתר World Mayor, ‏1 בפברואר 2013
  3. ^ ג'ו קוקרן, "A Child of the Slum Rises as President of Indonesia", באתר הניו יורק טיימס , 23 ביולי 2014