מטאליקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטאליקה
Metallica wordmark.svg
Metallica at The O2 Arena London 2008.jpg
מטאליקה בהופעה בלונדון, 2008. משמאל לימין: קירק האמט, לארס אולריך, ג'יימס הטפילד ורוברט טרוחיו
מידע כללי
מקור קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1981 - היום
סוגה ת'ראש מטאל, הבי מטאל, הארד רוק, ספיד מטאל
חברת תקליטים מגה-פורס (1982 - 1984)
אלקטרה (1984 - 2005)
האחים וורנר (2006 - 2012)
בלאקאנד (2012 - היום)
ורטיגו
חברים
ג'יימס הטפילד
לארס אולריך
קירק האמט
רוברט טרוחיו
חברים לשעבר
רון מק'גובני
דייב מאסטיין
קליף ברטון
ג'ייסון ניוסטד

מטאליקה (Metallica) היא להקת מטאל אמריקאית, אשר נוסדה באוקטובר 1981. מטאליקה נחשבת לאחת מלהקות המטאל המצליחות ביותר בהיסטוריה, עם היקף מכירות הנאמד במעל ל-100 מיליון עותקים‏[1].

בשנות ה-80 הייתה מטאליקה לאחת מחלוצות ז'אנר הת'ראש מטאל, ונודעה כלהקה קיצונית, שהולכת נגד הזרם, יוצרת מוזיקה כבדה ולא מלודית ושרה על נושאים קשים ובלתי נעימים. לאחר שתרמה רבות להתפתחות המטאל בשנות השמונים, הרחיבה הלהקה את קהל היעד שלה בתחילת שנות ה-90 על ידי מיתון משמעותי של הסגנון ונטישת שורשי הת'ראש מטאל שלה. היא היוותה את הדוגמה הבולטת ביותר ללהקת מטאל מצליחה, אך הואשמה במקביל בהתמסחרות על ידי חלק ממעריציה הוותיקים שלא הסתגלו לשינויי הגישה המוזיקלית.

מאפייני הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאליקה הייתה אחת הלהקות המייסדות של סוגת הת'ראש מטאל[2], אשר מבוססת כולה על מהירות נגינה קיצונית ושליטה טכנית בכלים, בעוד השירה והמלודיה נדחקים הצידה ואינם מקבלים חשיבות גדולה, בניגוד לסגנון המטאל הקלאסי של להקות המטאל הגדולות אז דוגמת איירון מיידן. לדעת כותבי אנציקלופדית הרוק-אנד-רול של מגזין הרולינג סטון, מטאליקה נתנה לכל סצנת הרוק שהייתה קיימת "טעינה חשמלית שהייתה נחוצה עד מאד"‫‏[3]

המוזיקה של מטאליקה הייתה כבדה, רועשת, טכנית ומהירה, אינסטרומנטאלית ברובה הגדול וקשה לעיכול. צלילה נחשב "מלוכלך" ולא הרמוני. שירתו של הסולן, ג'יימס הטפילד, הייתה צעקנית ואגרסיבית. למרות כבדותה של מוזיקה זו והיותה קשה לעיכול לאוזן הבלתי מורגלת זכתה מטאליקה להערצה עצומה ובלתי צפויה, ואלבומיה נמכרו במיליוני עותקים. אף על פי כן, בשנות ה-90 חל מפנה חד במוזיקה של מטאליקה והיא הואשמה ומואשמת עד היום בהתמסחרות.‏[4]

ליריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאליקה היא אחת הלהקות הבולטות ביותר בליריקה בוטה, קיצונית ומקורית. המילים עסקו במגוון נושאים, ביניהם ביקורת פוליטית, מלחמה, מוות, סמים, מדע בדיוני ואף יציאת מצרים.‏[5][6] מתנגדי המטאל טענו כי מטאליקה מהווה השפעה שלילית על מאזיניה בכך שהיא מציגה את העולם בצבעים שליליים מאוד. מתופף הלהקה, לארס אולריך, ענה בתגובה, כי שירי הלהקה מציגים את המציאות כפי שהיא, בלי לייפות אותה.

שלושה קווים אידאולוגיים עיקריים חוזרים על עצמם בקביעות בשירים של מטאליקה: התנגדות למלחמה, לסמים ולדת.

דמותה של מטאליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחייה נגד הזרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוב המוחלט של להקות הרוק באותה התקופה (סוף שנות ה-70, תחילת שנות ה-80) השתמשו בגימיקים, לבשו בגדים נוצצים ובלתי רגילים, נפנפו בשיערם, ביצעו פעלולים על הבמה, הלחינו מנגינות שמחות וקליטות, כתבו על סקס, סמים ורוק'נרול וקישטו את האלבומים שלהם בעטיפות צבעוניות ובאיורים של שלדים, מפלצות וסמלי שטן.

מטאליקה נהגה אחרת. למעשה, מתחילת דרכה מטאליקה התרחקה ככל האפשר מכל אקט של מיסחור: חברי הלהקה היו עולים לבמה בבגדים יומיומיים רגילים. עטיפות האלבומים היו צנועות וחוברות המילים לא קושטו כלל באיורים (רמז סמוי לכך שהתוכן חשוב יותר מהצורה). המוזיקה שהולחנה הייתה כבדה, קשה לעיכול וחסרת מלודיה ברורה והמילים שנכתבו היו מילים מדכאות ובוטות של זעם וביקורת על העולם. בעיני רבים זה נראה כאילו מטאליקה עשתה הכול כדי לא להצליח. לעומת זאת, יש אשר יאמרו, כי דווקא הגישה של מטאליקה אשר הייתה חסרת פוזה ושונה משאר הלהקות באותה תקופה, היא זו שהקנתה לה את הצלחתה המסחרית.

האלכוהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכם, היו ידועים חברי הלהקה כשתיינים, שהיו משתכרים לעתים כה קרובות, עד שמעריציהם כינו את הלהקה "אלכוהוליקה" (Alcohollica), שם שהצחיק את חבריה, שהיו גאים בכינוי שדבק בהם. ב-19 ביולי 2001, במהלך הקלטת האלבום St. Anger נאלץ סולן הלהקה, ג'יימס הטפילד, לעבור גמילה מאלכוהול, דבר שעיכב את הקלטת האלבום.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאליקה נוסדה באוקטובר 1981 בלוס אנג'לס, קליפורניה על ידי המתופף לארס אולריך והגיטריסט והזמר ג'יימס הטפילד.

כשמלאו למתופף לארס אולריך 17 שנים, היגרו הוא ומשפחתו מדנמרק ללוס אנג'לס שבארצות הברית. אולריך, שהתמקד כל ילדותו בטניס, הכיר בשנות העשרה שלו מספר להקות הבי מטאל מבריטניה, והחל לזנוח את הטניס לטובת תחביבו החדש (שהפך מאוחר יותר לאובססיה), מוזיקה, ובעיקר הבי מטאל. לארס החליט שהוא רוצה לתופף בלהקת הבי מטאל, פרסם מודעה בעיתון‏[7] וכך הכיר את הגיטריסט והזמר, ג'יימס הטפילד. השניים החליטו להקים להקת מחתרת, שתנגן בסגנון שונה מכפי שהיה נהוג עד אז. השניים אימצו סגנון אגרסיבי, מהיר, מלוכלך ונטול כל פוזה של מראה חיצוני (דבר שהיה נפוץ בשנות ה-80). הצמד צירף ללהקה את הגיטריסט דייב מאסטיין והבסיסט רון מק'גובני, והלהקה החלה להופיע באזור לוס אנג'לס.

באחד המועדונים שבו הופיעה מטאליקה הופיעה גם להקה בשם Trauma, שהבסיסט שלה, קליף ברטון, הרשים את חברי הלהקה ומיד אחרי ההופעה הציעו לו חברי מטאליקה להצטרף אליהם.‏[8] ברטון הסכים בתנאי שהלהקה תעבור לנגן בסן פרנסיסקו. חברי הלהקה קיבלו את הצעתו של ברטון לעבור לסן פרנסיסקו, צירפו אותו ללהקה, ובמקביל פיטרו את רון מק'גובני. הלהקה החלה להופיע באזור סן פרנסיסקו, והפכה עם הזמן לאחת הלהקות המוכרות באזור.

מטאליקה הוציאה קלטת דמו בשם No life 'til leather, שהופצה בכל רחבי ארצות הברית, וזכתה להצלחה רבה בקרב חובבי המטאל. חברת תקליטים מניו יורק בשם Megaforce שמעה את החומר של מטאליקה והציעה למטאליקה חוזה להקלטת אלבום הבכורה שלהם. האלבום היה אמור להיקרא תחילה Metal Up Your Ass!, אך אנשי ההפקה דחו את הרעיון, ולבסוף הוחלט שהאלבום ייקרא Kill 'Em All ("לחסל את כולם", הכרזה שמכוונת כנראה אל חברות התקליטים).

הגיטריסט דייב מאסטיין פוטר מהלהקה על ידי הגיטריסט השני, ג'יימס הטפילד, עוד לפני צאת האלבום הראשון. לטענתו של הטפילד, הסיבה לכך הייתה נטייתו של מאסטיין לאלימות בזמן שהחברים היו משתכרים ביחד, דבר שלא מצא חן בעיני שאר חברי הלהקה.

את מקומו של מאסטיין תפס הגיטריסט קירק האמט, אשר לימים נודע כווירטואוז בעל יכולות מרשימות מבחינת טכניקה ומהירות. מאסטיין, לעומת זאת, התפרסם לימים כמקימה וכסולנה של להקת המטאל האמריקאית המצליחה מגאדת', הנחשבת בעיני רבים למתחרה של מטאליקה, הן מבחינה אמנותית (בשל הדמיון בסגנון המוזיקלי) והן מבחינה אישית (בשל היריבות בין הטפילד למאסטיין).

Kill 'Em All[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 הוציאה מטאליקה את אלבום הבכורה שלה, Kill 'Em All ("לחסל את כולם"). הלהקה רצתה לקרוא לאלבום "Metal Up Your Ass" ("מטאל בתחת שלך"), אולם מכשנתקלו בסירוב חברת התקליטים לשם הבוטה הסכימו חברי הלהקה על השם Kill 'Em All, המבטא את כעסם כלפי מנהלי חברות התקליטים.‏[9] מבחינה מוזיקלית, זהו האלבום הטכני ביותר של מטאליקה, והוא מאופיין יותר מכל שאר אלבומי הלהקה בדגש על הכלים, קצב מהיר עם פחות דגש על מלודיה, ריפים מורכבים וסולואים של גיטרה חשמלית המנוגנים בקצב מהיר על ידי גיטריסט הסולו, קירק האמט. המנגינות עצמן פשוטות ושמחות ובעלות אופי פאנקיסטי. דייב מאסטיין מילא תפקיד משמעותי בכתיבת האלבום, אך עזב את הלהקה לפני תחילת ההקלטות ועל כן אינו מוזכר בעטיפת האלבום.

Kill 'Em All הוא אחד מאלבומי הת'ראש מטאל הראשונים (אם לא הראשון), ועל כן נחשב לאבן דרך בתולדות הסוגה. למרות שבבתקופת יציאתו לשוק לא הסב לה הצלחה כלכלית יתרה, האלבום הגדיל משמעותית את מספר המעריצים של הלהקה בסצנת המטאל של שנות השמונים המוקדמות. האלבום היווה מקור השראה ללהקות רבות שקמו באותה תקופה וניסו ללכת בדרכה של מטאליקה, כגון מגאדת', סלייר, אנתרקס ועוד. שירים אחדים באלבום, כמו Motorbreath, היוו את הבסיס לסוגת ה-crossover thrash metal- ת'ראש מטאל מעורב עם הארדקור פאנק.

Ride the Lightning[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 הוציאה מטאליקה אלבום שני, Ride the Lightning ("לרכוב על הברק"). הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת ליריקה, Ride the Lightning הוא אלבום הרבה יותר קודר ואפל מקודמו. משמעות הביטוי Ride the Lightning היא עגה אמריקאית להוצאה להורג בכסא חשמלי, שגם מוצג על העטיפה.‏[10][11] האלבום אף נבחר במשאל, שערך מגזין הרוליג סטון, לאחד מעשרת אלבומי הרוק הכבד החשובים ביותר בכל הזמנים.‏[12]

לראשונה שילבה מטאליקה שיר עם גיטרה אקוסטית וקצב איטי יחסית. השיר, שנקרא "Fade To Black", התקבל תחילה בהיסוס על ידי המעריצים של מטאליקה, שהיו רגילים לקצב מהיר יותר, אך מהר מאוד הפך השיר לאחד השירים הפופולרים ביותר של מטאליקה בקרב המעריצים. השיר מנוגן כמעט בכל הופעה של הלהקה, וזכה לגרסאות כיסוי רבות.

שיר מפורסם נוסף מהאלבום הוא "Creeping Death" ("מוות מתגנב"), אשר מבוסס על סיפור השיעבוד של בני ישראל במצרים ועל מכות מצרים, ונחשב לאחד מהשירים הבולטים של הלהקה בכל הזמנים. היצירה האינסטרומנטאלית "The Call of Ktulu" ("קריאתו של קתולו") מתוך האלבום הולחן בהשראת סיפורי האימה של לאבקרפט, המציגים את קתולו המפלצתי והעתיק. השיר השלישי באלבום,"For Whom the Bell Tolls" (למי מצלצל הפעמון), קרוי על שם ספרו של ארנסט המינגוויי על מלחמת האזרחים בספרד, ומתאר את רוח האדם על רקע זוועות המלחמה. Ride the Lightning זכה לביקורות חיוביות מצד חובבי המטאל, וביסס את מטאליקה כאחת מלהקות המטאל המצליחות בארצות הברית. לאחר צאת האלבום יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ביחד עם זמר המטאל האנגלי אוזי אוסבורן, אשר תרם באופן משמעותי לפריצתה של הלהקה.

הודות לטעות בדפוס, יצאו באירופה כ-400 עותקים של האלבום עם צבע עטיפה ירוק, במקום כחול. עותקים אלו נחשבים היום לפריטי אספנות מבוקשים על ידי מעריצים.‏[13]

Master of Puppets[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 הוציאה מטאליקה את אלבומה השלישי, Master of Puppets ("אדון הבובות").

אלבום זה מכיל פחות דגש על מהירות וקצב, ויותר על מורכבות המוזיקה, תוך שילוב ריפים וסולואים מתקדמים. כמו כן, חלה גם התקדמות ברמת הטקסטים של הלהקה, אשר החלה לשיר על מגוון רחב יותר של נושאים, כמו ביקורת נגד הדת, מלחמות, סמים, אלימות, שגעון, פחד וכו'. על עטיפת האלבום מצויר בית-קברות צבאי, ומעליו שתי ידיים מחזיקות בחוטים הקשורים אל המצבות.

האלבום נחשב בעיני רבים לאחד האלבומים הטובים ביותר של מטאליקה, ולאחת מיצירות המטאל הגדולות בכל הזמנים, אשר מספקת השראה להרכבים רבים עד עצם היום הזה.‏[5] זה היה אלבומם הראשון אשר הגיע למעמד של אלבום זהב, ב-4 בנובמבר 1986.‏[14][15] והאלבום הראשון מסוגת הת'ראש מטאל שהצליח להגיע למעמד אלבום פלטינה[16] במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום, שבר ג'יימס הטפילד את ידו עקב נסיעה על סקייבורד במורד גבעה. בשל תאונה זו, המשיך הטפילד בסיבוב ההופעות לבצע את חלקי השירה, וטכנאי בימה בשם ג'ון מארשל, ניגן את תפקידי הגיטרה של הטפילד.

מותו של קליף ברטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום "Master of Puppets" ( "אדון הבובות") זכה להצלחה רבה, ובאותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארצות הברית ובאירופה. דווקא בשיא ההצלחה, פקדה את הלהקה טרגדיה. במהלך סיבוב ההופעות האירופי, אוטובוס הלהקה נסע בשבדיה לאורך הלילה. לקראת הבוקר, אוטובוס הלהקה החליק והתהפך כמה פעמים, כאשר חברי הלהקה נמצאים בתוכו. הבסיסט קליף ברטון, שישן באותו הזמן, נזרק מחלון האוטובוס. לאחר מכן האוטובוס נחת על ברטון ונעצר. ברטון ככל הנראה נהרג בשלב זה, אך לא ניתן לדעת זאת בוודאות מכיוון שכאשר ניסו להרים את האוטובוס ההפוך, כבל הגרירה נקרע והאוטובוס נחת עליו שנית. לפי עדותם, התמונות של רגליו של קליף ברטון רדפו את חברי הלהקה זמן רב והותירו בהם צלקות נפשיות. למעט מותו של ברטון, שאר חברי הלהקה לא נפגעו בתאונה. בערב הקודם לתאונה, חברי הלהקה שיחקו קלפים כדי להחליט מי יישן באיזה דרגש. ברטון, שניצח, בחר את מיטתו של הגיטריסט, קירק האמט. במהלך הלוויתו של ברטון הושמעה היצירה האינסטרומנטאלית Orion, בה נטל חלק מרכזי בכתיבה.

נסיבות התאונה העסיקו רבות את הלהקה ואת מעריציה, אך למרות זאת לא מצאו את סיבת התאונה. חברי הלהקה האשימו את נהג האוטובוס, בכך שנהג תחת השפעת אלכוהול, והוא מצידו הכחיש, והאשים את הכביש הקפוא והחלק עקב מזג האוויר החורפי.‏[17]

חברי הלהקה, אשר אהבו מאוד את ברטון בתור חבר אישי, ולא רק בתור שותף לעבודה, היו באבל כבד. למרות האסון, הם החליטו שלא לפרק את הלהקה, וחיפשו מחליף לחברם.‏[18] אחרי שבחנו מועמדים רבים, צורף ללהקה הבסיסט ג'ייסון ניוסטד,‏[18] שהיה מעריץ של מטאליקה וחבר בלהקת הת'ראש מטאל פלוטסם אנד ג'טסם (Flotsam & Jetsam).

בביוגרפיה ששידר ערוץ VH1 סיפרו חברי הלהקה המקוריים שנטו "להתעלל" בניוסטד בתחילת דרכו בלהקה, ונצפו מספר קטעים בהם רואים את חברי הלהקה שופכים כל מיני דברים על ג'ייסון בהופעות, ובקטע אחד לארס אומר (בצחוק כמובן): "הי! זה יום ההולדת של ג'ייסון! בואו נהרוג אותו!".

‎...And Justice for All[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 הוציאה מטאליקה אלבום ראשון עם הבסיסט החדש, ג'ייסון ניוסטד: ...And Justice for All ("...וצדק לכל"). על עטיפת האלבום נראית אלת הצדק היוונית, כשעיניה וידיה קשורות, גופה חבול ומהמאזניים שהיא מחזיקה בידה נופלים שטרות.

האלבום "...וצדק לכול" נכתב בהשראת הטראומה שחוו חברי הלהקה כשאיבדו את חברם. הנושא שמאפיין כמעט כל שיר באלבום הוא חוסר הצדק וחוסר חופש הבחירה, אם כי השיר הפותח עוסק דווקא בביקורת על זיהום הסביבה. זהו אלבום קודר בדומה לקודמו, מורכב מבחינת ביצועים אינסטרומנטלים ומתאפיין בשינויי קצב מתוחכמים יותר מהאלבומים הקודמים. כמו כן ניכרים באלבום שיעורי פיתוח הקול של הטפילד ותחילת מעברו משירה צעקנית לשירה בקול עבה.

ביקורת אלבומי הלהקה בשנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת האלבומים הראשונים של מטאליקה הם אלבומים כבדים וקיצוניים מבחינת המלל והלחנים שלהם. ניתן לאפיין אותם בצליל "מלוכלך", שירה צעקנית (למעט הדיסק האחרון, שהושר באופן פחות צעקנית ויותר עמוק ואגרסיבי), נגינה מהירה, דגש רב על טכניקה וביצועים מדויקים וסולואים ארוכים. כמו כן, הלהקה הקפידה לשלב גם מספר יצירות מלודיות בכל אלבום. כל אחד מארבעת האלבומים הראשונים הכיל יצירה אחת אינסטרומנטלית, מנהג שנזנח על ידי הלהקה באלבומים הבאים, עד ליציאת האלבום Death Magnetic בשנת 2008.

למרות היותם של השירים מאוד אנטי-ממוסחרים, הן מבחינת המוזיקה וההלחנה, והן מבחינת המלים הבוטות והבלתי נעימות, ארבעת האלבומים זכו להערכה רבה בקרב המבקרים ומומחי המוזיקה, ולהצלחה מסחרית עצומה. למעשה, ארבעת האלבומים נמכרו במיליוני עותקים כל אחד, ללא כל חשיפה באמצעי התקשורת (למעט וידאו קליפ אחד בודד לשיר One מתוך "...וצדק לכל").

לקראת סוף שנות ה-80, מטאליקה החזיקה במעמד בלתי מעורער של אחת מלהקות הרוק והמטאל המובילות בעולם, ואולי אף המצליחה שבהן. בתחילת שנות ה-90 חלה תפנית מסוימת במעמדה.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום השחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי ההצלחה הגדולה של ...And Justice for All, יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ברחבי העולם. רק כעבור 3 שנים, בשנת 1991, חזרה הלהקה עם אלבום חדש, אשר נקרא כשם הלהקה Metallica. בשל עטיפתו השחורה כמעט כליל (כאנטיתזה לעטיפת האלבום שהוציאו הביטלס, "The White Album", אשר כולה לבנה) מכונה האלבום The Black Album- "האלבום השחור".

"האלבום השחור" מהווה תפנית חדה בסגנון של מטאליקה. אם בארבעת האלבומים הראשונים יצרה מטאליקה מוזיקה כבדה, טכנית, קיצונית וכמעט חסרת רגש ומלודיה, אשר לוותה בשירתו הצעקנית של הטפילד, הרי שהאלבום השחור הוא אלבום מלודי וקליט יחסית, בעל קצב עדין יחסית בחלק מהשירים, עם פחות דגש על סולואים מהירים, ויחסית לקודמיו הוא קליל ולא טכני. כמו כן, גם שירתו של הטפילד ב"אלבום השחור" היא שירה מלודית בקול עבה ועדין, ואף מלאת רגש ב-Nothing Else Matters ו-The Unforgiven, שני שירים אשר היוו אז את שיא ההתרחקות מהסגנון הידוע של מטאליקה. שירים כאלה נקראים גם "בלדות מטאל". הדעה המקובלת היא, כי מטרתו של "האלבום השחור" הייתה להרחיב את הקהל של מטאליקה, ולשנות את תדמית הלהקה מלהקה המייצגת קבוצה של מעריצים פנאטים בעלי טעם כבד וקיצוני, ללהקה אשר פונה אל הקהל הרחב, שמעדיף (בדרך כלל) מוזיקה מלודית ולא פרועה, על אף שחברי הלהקה עצמם טענו אחרת.

אחת הסיבות העיקריות לשינוי בסגנון, הוא מפיק האלבום, בוב רוק, שראה את הפוטנציאל המסחרי העצום שיש בלהקה, והציע ללהקה ליצור מוזיקה קליטה יותר שתתאים ליותר אוזניים, ובכך להגדיל את כמות המכירות שלהם. מצד שני, חברי הלהקה טענו כאמור, שהם רצו לגוון במוזיקה שהם עושים, ושנמאס להם ליצור מוזיקה מהירה ואגריסיבית, או במילותיהים "נמאס לנו לדחוף 200 תווים לתיבה". הפריטה החסומה המהירה פינתה את מקומה לריפים כבדים יותר המאופיינים כמטאל-כבד במקום הת'ראש מטאל המהיר אשר קדם לו.

תגובת המעריצים לאלבום המפתיע לא הייתה אחידה. אלה הנמנים עם הגרעין הקשה טענו כי זהו אלבום ממוסחר, אשר לא מייצג את רוח הלהקה, וכל מטרתו הייתה למשוך קהל. מצד שני, חלק מהמעריצים הגיבו בהתלהבות וטענו כי הלהקה התפתחה מבחינה אמנותית ונפתחה לכיוונים נוספים. כך או כך השיג האלבום את מטרתו: הקהל של מטאליקה גדל ואיבד במקצת מאופיו המחתרתי והקיצוני. כמו כן, החל מאלבום זה החלה מטאליקה ליצור הרבה וידאו-קליפים אשר לוו לשירים החדשים ופורסמו ב-MTV, ערוץ המוזיקה הפופולרי השנוא על רוב קהל המטאל בשל אופיו הממוסחר. עד לאלבום זה היה למטאליקה קליפ אחד בלבד, לשיר One מהאלבום And Justice For All.

"האלבום השחור" זכה להצלחה מסחרית עצומה, למרות הביקורות השליליות מצד חלק מהמעריצים, שלא אהבו את הכיוון הנוטה למיינסטרים של האלבום. לאחר פרסומו יצאה הלהקה לפגרה של 5 שנים מהקלטות. במקביל יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, שבמהלכו הגיעה להופעה בישראל בקיץ 93'.

Load[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995, אחרי 4 שנים של הפסקה, חזרו חברי להקת מטאליקה להקליט חומר חדש, ובשנת 1996 הוציאו את אלבומם השישי, Load ("טען"). לחברי הלהקה היה מספיק חומר להקלטה של אלבום כפול, אך אלה קיבלו החלטה להקליט רק חצי מהשירים, כשהיתר יוקלטו לאלבום נוסף כשנה לאחר מכן.

לאחר ההפסקה חזרו חברי הלהקה במראה חדש, כששיערם הארוך שאיפיין אותם בעבר, קוצר לטובת תספורות קצוצות. מבחינת הסגנון המוזיקלי, Load מהווה הקצנה של "האלבום השחור" מבחינת התרחקות מהסגנון המקורי של הלהקה ומעבר לסגנון מתון, שקט יחסית וקליט.

Load נחשב לאכזבה גדולה בעיני רוב מעריצי הלהקה, ועל כן, הוא מכר פחות ממה שמטאליקה ציפו תחילה, אף על פי שהיו לו נתוני מכירות מרשימים לכל להקת מטאל מלבד מטאליקה. אם את "האלבום השחור" רוב המעריצים יכלו לקבל ואף אהבו, הרי ש-Load נחשב בעיני רבים למסחור מוחלט של הלהקה, תוך ירידה חדה ברמה האמנותית, ובעיקר ברמה הטכנית (או לפחות בהפגנת הרמה הטכנית). דווקא שאיפתה של הלהקה להתחבב על ההמונים גרמה לכישלונה המסחרי היחסי.

ReLoad[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 הוציאה מטאליקה את אלבומה השביעי, ReLoad ("טען מחדש"). כצפוי, האלבום מהווה המשך מבחינה סגנונית לאלבום השחור ול-Load. למרות השתייכותו של האלבום לסגנון החדש של מטאליקה, האלבום הצליח יותר מקודמו, אך גם הוא נחשב לממוסחר ולמוערך הרבה פחות מארבעת האלבומים הראשונים ומ"האלבום השחור".

Garage Inc.‎[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הוציאה מטאליקה את האלבום Garage Inc. ("מוסך בע"מ"), אלבום כפול שכלל גרסאות כיסוי לשירי רוק ישנים, כאשר התקליטור הראשון מציג הקלטות חדשות מ-1998 ואילו השני מציג הקלטות מוקדמות יותר. מטרת האלבום הייתה להתאים את המלודיות הישנות והעדינות לסגנון רוק כבד. במיוחד בולטות גרסאות המטאל לשיר Turn the Page של זמר הקאנטרי בוב סגר ולשיר Astronomy של להקת הרוק הקלאסית בלו אויסטר קאלט. בשתי הגרסאות בלט השילוב של נגינה מטאלית כבדה עם שירה מלאת רגש של הטפילד.

כמו כן, כולל האלבום גרסת כיסוי לשיר Sabra Cadabra של להקת המטאל הראשונה, בלק סאבת', מספר גרסאות כיסוי ללהקות מז'אנר הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי וכן גם מחרוזת ארוכה (מעל ל-10 דקות), של גרסאות כיסוי למספר שירים של להקת המטאל הדנית מרסיפול פייט. המחרוזת בוצעה בסגנון הת'רש מטאל הישן של מטאליקה. בנוסף חודשו שירים של להקת הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי דיאמונד הד, להקה שהשפיעה על מטאליקה מבחינה מוזיקלית, כמו Am I Evil?.

S&M[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 אירגנה הלהקה הופעה מיוחדת וחד-פעמית עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו. במשך חודשים עמלו הגיסטריסט והסולן ג'יימס הטפילד, המתופף לארס אולריך ומנצח התזמורת מייקל קיימן על התאמת יצירותיה של מטאליקה מכל התקופות לכלי התזמורת.

בהופעה גם ניגנה הלהקה שני שירים חדשים: No Leaf Clover (תילתן ללא עלים. תילתן בעל ארבעה עלים הוא סימן למזל על פי אמונת עם אירית-אמריקאית והשיר הזה, כפי שניתן ללמוד משמו, מדבר על מזל רע) ו-Human (אנושי), אשר לא נוגן מעולם ללא התזמורת.

ההופעה הוקלטה לאלבום כפול בשם S&M, אשר נמכר עד היום במיליוני עותקים. יש האומרים כי אף אלבום זה הוא ממוסחר, וכל מטרתה של ההופעה הייתה רווח כספי, אך בעיני רוב המעריצים והמבקרים כאחד, S&M נחשב לאחד משיאיה של הלהקה. בשל הצלחתה הרבה של ההופעה החליטו חברי הלהקה להוציא את ההופעה כקלטת וידאו ולאחר מכן גם כמארז DVD.

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאליקה ונאפסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסינגל I Disappear יצא ב-2000 כחלק מפסקול הסרט משימה בלתי אפשרית 2. מוקדם יותר באותה השנה גילו חברי הלהקה שגרסת דמו לשיר פורסמה ברשת הקצה לקצה של נאפסטר. העבודה על השיר עדיין לא הושלמה והמטרה הייתה להוציא אותו במקביל ליציאת הסרט לאקרנים. בעקבות גילוי זה התברר להם שכל הקלטותיהם מאז ומעולם זמינות באותה מידה. הלהקה הגישה תביעה נגד נאפסטר תוך דרישה כי 300,000 המשתמשים שסחרו בשירי מטאליקה יוחרמו מן הרשת. הם תבעו גם את אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת דרום קליפורניה ואוניברסיטת אינדיאנה על כך שלא החרימו את נאפסטר מן הקמפוסים שלהן. ב-2001 הגיעו מטאליקה ונאפסטר להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט שגרר את החרמתם של משתמשי נאפסטר רבים. הלהקה מעולם לא תבעה אף אדם ישירות על הפרת זכויות יוצרים.

פרשה זו יצרה למטאליקה תדמית של כוכבי רוק אגואיסטיים וטפשים המנותקים כליל מן הקהל שלהם. חברי להקת מוטלי קרו תרמו את קולותיהם לסרטון אינטרנט ששיבח את תוכנות שיתוף הקבצים והציג את מטאליקה כלהקה תאבת-בצע, אחד מבין סרטונים קריקטוריסטיים רבים, שלעגו בעיקר ללארס אולריך. מספר מבקרים אף לעגו לאולריך כאשר אייתו את שמו כ"$Lar". אולריך טען בתגובה כי מטאליקה איננה מעוניינת במעריצים שמתנים את הערצתם בכך שיורשו להוריד את המוזיקה שלה בחינם. המבקרים הגיבו על כך בטענה כי הצלחתה המסחרית של מטאליקה בתחילת דרכה נבעה מסחר מחתרתי בבוטלגים שלה, שהיווה למעשה את המקבילה של שנות ה-80 לנאפסטר.

עזיבתו של ניוסטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 הודיע ג'ייסון ניוסטד על עזיבתו מסיבות אישיות לאחר 14 שנות פעילות בלהקה, על רקע התנגדותו של הטפילד לפרויקט-הצד של ניוסטד, Echobrain. את מקומו של ניוסטד נבחר לתפוס רוברט טרוחיו, נגן הבס של זמר המטאל האנגלי אוזי אוסבורן. ניוסטד הצטרף מאז ללהקת הת'ראש מטאל הקנדית וויבוד (Voivod).

St. Anger[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאליקה בהופעה בלונדון, 2003

הסכסוך בין ניוסטד להטפילד וכן התמכרותו המחודשת של הטפילד לאלכוהול ו"התמכרויות אחרות", כלשון הלהקה (אם כי הוא עבר אחרי כן עוד טיפול גמילה), גרמו לשיתוק מוחלט בפעילותה של מטאליקה למשך קרוב לשנה וסימנו לכאורה את סופה הקרב של הלהקה. שוב נאלצו המעריצים להמתין זמן רב עד צאת האלבום הבא, ורק בשנת 2003 יצא אלבום האולפן השמיני של מטאליקה, St. Anger ("כעס קדוש"), כאשר מפיק הלהקה בוב רוק ממלא בו את תפקיד הבסיסט. לאחר מכן הוא הוחלף בידי טרוחיו.

St. Anger נחשב לאלבום האגרסיבי ביותר של מטאליקה מזה עשור וכן השנוי ביותר במחלוקת של הלהקה. הדעה הרווחת בקרב קהל המטאל היא, שהלהקה אשר בעבר נמנתה על הלהקות האיכותיות ביותר בעולם, ואשר היוותה דוגמה למקוריות אמנותית, הידרדרה לשפל אמנותי. הטענות שנשמעו היו כי הלהקה, אשר שימשה כאב רוחני-אמנותי לעשרות להקות רוק ומטאל צעירות, הוציאה אלבום שלם אשר מהווה חיקוי של אותן להקות. יחד עם זאת, קיימת גם דעת מיעוט, כי St. Anger אמנם אינו משחזר את רמת ארבעת אלבומי המופת, אך הוא עדיין מהווה שיפור לעומת Load ו-ReLoad, ולמעשה, התחלה של דרך אמנותית חדשה. למרות חוסר הערכה מצד הקהל המסורתי של הלהקה, האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה.

Some Kind of Monster[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שעזב ניוסטד את הלהקה, נכנסו שלושת חבריה הנותרים לטיפול קבוצתי, לפני שהתחילו בהקלטות ל-St. Anger. הטיפול תועד בסרט דוקומנטרי בשם "Some Kind of Monster". בסרט תועד כל תהליך יצירת האלבום, החל משכירת האולפן ועד לרמיקסים, וגם חוויות אינדיבידואליות של חברי הלהקה. הסרט הופץ ב-DVD, וזכה להצלחה מסחרית גדולה.

Death Magnetic[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 החלה מטאליקה לעבוד על אלבום האולפן התשיעי שלה. בראיונות, מסרו חברי הלהקה, כי האלבום מהווה עבורם חזרה לשורשים. הם ציינו כי האלבום מזכיר בסגנונו את האלבום ‎...And Justice for All בשילוב עם האלבום השחור. ב-14 ביוני, פורסם באתר שהאלבום ייקרא Death Magnetic, ושהוא צפוי לצאת ב-12 בספטמבר 2008. ב-2 בספטמבר האלבום הופץ ברשתות שיתוף קבצים לאחר שחנות תקליטים בצרפת החלה את מכירת האלבום עשרה ימים לפני המועד. האלבום יצא באופן רשמי ב-10 בספטמבר בבריטניה וב-12 בספטמבר בשאר העולם. בסוף 2011 הוציאה הלהקה מיני אלבום בשם Beyond Magnetic הכולל ארבעה שירים שהוקלטו בזמן הקלטת Death Magnetic אולם לא נכללו בו בסופו של דבר.

בחודש אפריל 2009 נכנסה מטאליקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

Lulu[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 ביוני 2011 הכריזה מטאליקה על אלבום אשר הקליטה עם סולן מחתרת הקטיפה לשעבר, לו ריד. בהודעה שפרסמה הלהקה נכתב שהוקלטו 10 שירים עבור האלבום‏[19]. הוחלט שהאלבום יקרא Lulu. האלבום זכה לביקורות קשות‏[20]. ‬

הקלטות בלאקאנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בנובמבר 2012 הכריזה מטאליקה על פתיחת חברת הקלטות תחת בעלותה עם השם הקלטות בלאקאנד[21], קריצה לשיר Blackened מהאלבום הרביעי, ‎...And Justice for All

בספטמבר 2013 יצא לאור הסרט Metallica Through The Never בהשתתפות חברי הלהקה.

בדצמבר 2013 הופיעה הלהקה באנטארקטיקה ובכך הייתה ללהקה הראשונה שהופיע בכל שבע היבשות‏[22].

מחוות למטאליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנים רבים הושפעו מיצירותיה של מטאליקה והפגינו את הערכתם הרבה באלבומי מחווה רבים שהוקדשו לה. להלן מספר דוגמאות:

מיליציית המטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 הופק בשבדיה אלבום המחווה למטאליקה Metal Militia ("מיליציית המטאל"), ששמו זהה לשיר החותם את האלבום Kill 'em All. האלבום מורכב מ-12 גרסאות כיסוי לשירי מטאליקה בביצוען של 12 להקות מטאל שבדיות שונות המנגנות סוגים שונים של מטאל. הסגנון המיוצג ביותר באלבום הוא דת' מטאל. בגרסאות אלה השירים נשמעים יותר גסים ואלימים מאי פעם, שכן נוסף על נגינת הת'רש הכבדה, שירתו היחסית עדינה של הטפילד הוחלפה בשאגות גראולינג אימתניות. השירים באלבום מסודרים לפי סדר כרונולוגי ושירים מאותו אלבום אף מסודרים לפי סדר הופעתן באלבום המקורי.

אפוקליפטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הוציאה רביעיית הצ'לנים הפינית הצעירה אפוקליפטיקה את אלבומה הראשון, אשר הוקדש כולו לגרסאות כיסוי לשיריה של מטאליקה. השירים בוצעו תוך החלפת הגיטרות החשמליות ואף השירה בצ'לו חשמלי.

כמו כן, שני אלבומיה הבאים הבאים של להקת אפוקליפטיקה, שיצאו בשנים 1998 ו-2001, הכילו ביצועים לשירים נוספים של מטאליקה, אם כי היו באלבומים גם שירים מקוריים של הלהקה.

ביטאליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 נוסדה להקה בשם ביטאליקה, המנגנת שירים פארודיים העשויים משילובים של שירים של הביטלס ושל מטאליקה. זמר הלהקה אף שר בקול דומה לקולו ה"מאוחר" של הטפילד, תוצאה של שיעורי פיתוח קול.

חברת סוני המחזיקה בזכויות רוב השירים של הביטלס לא אהבה את פעילות הלהקה, ובפברואר 2005 הוציאו נגדם צו מניעה. למרבה ההפתעה, מי שיצא לעזרתם היה מתופף מטאליקה, לארס אולריך, שהשתמש בעורכי דינו ובסופו של דבר גרם לסוני לחזור בהם מתביעתם.

MTV Icon[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 ערך ערוץ המוזיקה הפופולרי MTV מופע מחווה לכבוד מטאליקה. המופע נערך על מנת לשבח ולהעריך את מטאליקה על תרומתה למוזיקה ביותר מעשרים שנה של פעילות, אך יש הטוענים שמופע זה הוא אחד משיאי ההתמסחרות של הלהקה. בדומה לכל אלבום ממוסחר היטב הפונה לקהל הרחב, שיחרורו של "כעס קדוש" לווה במסע פרסום מאסיבי בערוץ המוזיקה MTV. הנהלת הערוץ הפופוליסטי הגיבה בהתלהבות להתמסחרות של ענקית המטאל ואימצה בחום את מטאליקה. לכבוד שחרור האלבום, ארגן הערוץ טקס נוצץ לכבוד מטאליקה, אשר שודר בשידור חי.

הטקס, אשר נקרא Metallica – MTV Icon, כלל קטעי קריינות ונאומים קצרים, קטעי וידאו מהתקופות השונות של הלהקה ובראש ובראשונה מספר גרסאות כיסוי לשירי הלהקה, אשר בוצעו על במה על ידי להקות רוק וניו-מטאל צעירות. חלק מהשירים שבוצעו על הבמה זכו לביצוע איכותי ונאמן למקור, ובמיוחד גרסת הכיסוי לשיר Fuel בביצוע של זמרת הפופ-רוק הצעירה אבריל לאבין; בעוד שירים אחרים בוצעו בגרסה מקוצרת וללא סולואים. ביצוע השיר Sad But True הוטל על הראפר סנופ דוג, אשר קיצר את השיר מכ-6 דקות לכדקה אחת, תוך השמטת הפתיחה והקטעים האינסטרומנטאליים והחלפת קטע השירה של הטפילד בקטע ראפ חסר מלודיה. כמו כן, הופיעו הלהקות לימפ ביזקיט, קורן, סטיינד ו-Sum 41.

מחווה לארבעת הפרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה, הוציאה חברת Nuclear Blast הגרמנית, אשר פורשת את חסותה ומקדמת את רוב להקות המטאל הגדולות הפועלות כיום באירופה, אלבום בשם Tribute to the Four Horsemen ("מחווה לארבעת הפרשים"), הקרוי על שם השיר The Four Horsemen מ-Kill 'em All, ואשר מהווה לקט של 14 גרסאות כיסוי לשירים של מטאליקה, אשר נכתבו בזמנים שונים על ידי להקות אירופאיות שונות החתומות ב-Nuclear Blast.

בין היתר, כולל האוסף שני שירים מ"מיליציית המטאל", וכן גם שיר אחד של אפוקליפטיקה. מבחינה סגנונית, הלהקות שהשתתפו בפרויקט הן מכל קשת סגנונות המטאל, מהבי מטאל קלאסי, דרך פאואר מטאל ועד דת' מטאל.

חברי ההרכב לפי ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה
שם האלבום
הוצאה
1983 Kill 'Em All Megaforce
1984 Ride the Lightning Megaforce
1986 Master of Puppets Elektra
1988 ...And Justice for All Elektra
1991 Metallica Elektra
1996 Load Elektra
1997 ReLoad Elektra
1998 Garage Inc. Elektra
2003 St. Anger Elektra
2008 Death Magnetic Warner Bros
2011 Lulu Warner Bros., Vertigo

מיני אלבומים (EP)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם האלבום הוצאה
1987 The $5.98 E.P.: Garage Days Re-Revisited Elektra
2004 Some Kind of Monster Elektra
2010 Six Feet Down Under Universal Music
2010 Six Feet Down Under Part II Universal Music
2010 Live at Grimey's Warner Bros
2011 Beyond Magnetic Warner Bros

קלטות וידאו ומארזי DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה
שם הווידאו
1987 Cliff 'em All
1989 2 Of One
1992 A Year and a Half
1993 Live Shit: Binge & Purge
1998 Cunning Stunts
1999 S&M
2001 Classic Albums
2005 Some Kind of Monster
2006 The Videos 1989–2004
2009 Français Pour Une Nuit
2009 Orgullo, Pasión y Gloria: Tres Noches en la Ciudad de México
2010 The Big 4 Live from Sofia, Bulgaria (יחד עם מגאדת', סלייר ואנתרקס)
2012 Quebec Magnetic

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Two-Volume METALLICA Biography 'Birth School Metallica Death' Due Next Year,‏ 6 בפברואר 2012
  2. ^ קוסמו לי, Get Thrashed: The Story of Thrash Metal, מתוך אתר Stylus פורסם בתאריך 07/05/2007, מאוחזר בתאריך 14/04/2013
  3. ^ Metallica, באתר הרולינג סטון
  4. ^ רוברט פאלמר (Robert Palmer),ביקורת האלבום השחור, מתוך מגזין Rolling Stone, פורסם בתאריך 21/01/1997, מאוחזר ב-14/04/2013
  5. ^ 5.0 5.1 סטיב הוי (Steve Huey), ביקורת על האלבום Master of Puppets, מתוך אתר AllMusic מאוחזר בתאריך 14/4/2013
  6. ^ סטיב הוי (Steve Huey), ביקורת על האלבום Ride the Lightning, מתוך אתר AllMusic מאוחזר בתאריך 14/4/2013
  7. ^ ציר הזמן של מטאליקה 1981-1982, מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-28/5/09
  8. ^ ציר הזמן של מטאליקה 1981-1982, מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-31/5/09
  9. ^ אנציקלופדיה-מטאליקה ההיסטוריה המלאה, 3/9/1983, מאוחזר מתאריך 14/4/13
  10. ^ פירוש המושג Ride the Lightning מתוך אתר המילון החופשי, אוחזר בתאריך 14/04/13
  11. ^ פירוש המושג Ride the Lightning מתוך אתר Urban Dictinary, אוחזר בתאריך 14/04/13
  12. ^ Readers' Poll: The Greatest Heavy Metal Albums of All Time, באתר הרולינג סטון
  13. ^ ציר הזמן של מטאליקה 1983-1984, מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-30/5/09
  14. ^ ציר הזמן של מטאליקה 1984-1986, מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-30/5/09
  15. ^ ג'ון פרלס, HEAVY METAL, WEIGHTY WORDS, פורסם בתאריך 10/7/1988, בעיתון הניו יורק טיימס
  16. ^ ניקולס דיוויס (עורך), The Cambridge History of American Music., הוצאת Cambridge University Press. עמ' 378
  17. ^ ציר הזמן של מטאליקה 1986, מתוך אתר MTV, מאוחזר מתאריך 14/04/13
  18. ^ 18.0 18.1 ציר הזמן של מטאליקה 1986-1987, מתוך אתר MTV, מאוחזר מתאריך 14/04/13
  19. ^ Secret Recording Project?. Metallica.com (2011-06-15). אוחזר ב־2011-06-16.
  20. ^ ‫רז ישראלי, בלתי נסלח: שיתוף הפעולה בין מטאליקה ללו ריד מאכזב, באתר nrg‏, 1 בנובמבר 2011
  21. ^ מטאליקה מכריזה על פתיחת חברת הקלטות
  22. ^ עמי פרידמן, רוק בקוטב: מטאליקה הופיעה באנטארקטיקה, באתר ynet‏, 10 בדצמבר 2013


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg