ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים
 | |
| מבוסס על |
שלושת המוסקטרים  |
|---|---|
| בימוי |
גאורגי יונגוואלד-חילקביץ' |
| תסריט |
Mark Rozovsky |
| שחקנים ראשיים |
מיכאיל בויארסקי וניאמין סמחוב איגור סטאריגין ולנטין סמירניצקי |
| מוזיקה | מקסים דונאייבסקי |
| צילום |
אלכסנדר פוליניקוב |
| מדינה |
 ברית המועצות |
| חברת הפקה |
Odesa Film Studio |
| חברה מפיצה |
רדיו בברית המועצות |
| הקרנת בכורה |
1978 |
| משך הקרנה |
249 דק' |
| שפת הסרט |
רוסית |
| סוגה |
סרט מוזיקלי, סדרה המבוססת על ספר, סרט סייפים נועזים, קומדיה טלוויזיונית |
| סרט הבא |
המוסקטרים אחרי עשרים שנה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים (ברוסית: Д’Артаньян и три мушкетёра) הוא מיני-סדרה מוזיקלית בת שלושה חלקים, שהופקו בברית המועצות ושודרו לראשונה בשנת 1978. הסדרה מבוססת על הרומן שלושת המוסקטרים מאת אלכסנדר דיומא.
בסרט מככבים מיכאיל בויארסקי כד'ארטניאן, וניאמין סמחוב כאתוס, איגור סטאריגין כאראמיס, ולנטין סמירניצקי כפורתוס, מרגריטה טרחובה כמיליידי דה וינטר, אולג טבקוב בתפקיד המלך לואי השלושה עשר, אליסה פריינדליך כאן מאוסטריה, אלכסנדר טרופימוב בתפקיד הקרדינל רישליה, ולב דורוב בתפקיד קפטן דה טרוויל. הסרט[1] ושיריו הרבים הפכו לפופולריים ביותר בברית המועצות במהלך סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, ונחשב כיום לקלאסיקה.
הופקו שלושה סרטי המשך: המוסקטרים אחרי עשרים שנה (1992), סודות המלכה אן, או המוסקטרים אחרי שלושים שנה (1993) ולבסוף שיבת המוסקטרים, או אוצר הקרדינל מאזארן (2009).
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מורכב משלושה חלקים:
- חלק 1: "אתוס, פורתוס, ארמיס וד'ארטניאן" (Атос, Портос, Арамис и д'Артаньян)
- חלק ב ': "יהלומי המלכה" (Подвески королевы)
- חלק שלישי: "ההרפתקאות ממשיכות" (Приключения продолжаются)
ד'ארטניאן הצעיר רוכב לפריס בתקווה להפוך למוסקטר. בעיירה מאונג הוא נעלב על ידי רושפור, סוכן הקרדינל. מתרחשת קטטה, וד'ארטניאן נשדד ונותר מדמם. בהמשך הוא פוגש את אדון דה טרוויל, קפטן המוסקטרים של המלך. לפתע הוא רואה את רושפור וקופץ מהחלון. הוא מתנגש באתוס, מוסקטר פצוע שקורא לו אידיוט ומאתגר אותו לדו-קרב בצהריים. ד'ארטניאן ממשיך במרדף שלו, מתנגש בשני מוסקטרים אחרים, פורתוס וארמיס ומזמין את שני האחרים לדו-קרב. כשהוא מגיע לדו-קרב הראשון, ד'ארטניאן פוגש לא רק את אתוס אלא גם את פורטוס וארמיס והם נדהמים שכולם יילחמו באותו נער. שומרי הקרדינל מגיעים ומתפתחת קטטה. המוסקטרים הורגים את רוב השומרים וכמה בני מזל נמלטים. המוסקטרים מתיידדים. לימים מציל ד'ארטניאן את קונסטנס, תופרת נשואה למלכה והם מתאהבים ומכאן מתפתחת הרפתקה בין המוסקטרים, במסעם להציל את כבודה של המלכה ואת המלוכה הצרפתית מפני מזימותיו של החשמן הערמומי רישלייה.
שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאיל בויארסקי — ד'ארטניאן
- וניאמין סמחוב — אתוס
- ולנטין סמירניטסקי — פורתוס
- איגור סטאריגין — אראמיס
- אולג טבקוב — לואי השלושה עשר, מלך צרפת
- אלכסנדר טרופימוב — הקרדינל רישלייה
- אליסה פריינדליך — אן מאוסטריה
- לב דורוב — הרוזן דה טרוויל[2]
- מרגריטה טרחובה — מיליידי דה וינטר
- בוריס קלוייב — הרוזן רושפור
- אירינה אלפיורובה — קונסטנס בונסיה
- לאוניד קנבסקי — אדון בונסיה
- אלכסיי קוזנצוב — דוכס בקינגהאם
- ולדימיר באלון — דה ז'וסאק
- ילנה ציפלאקובה — קטי
- ואלרי מישאסטי — אביו של ד'ארטניאן[3]
- אולגה מאטשקו — הנערה ממנגה
- יבגני דנצ'בסקי — ג'ון פלטון
צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה צולמה ביישובים שונים ברחבי הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית האוקראינית (אוקראינה של ימינו), תוך שימוש בכמה מהמצודות והערים העתיקות במדינה, כמו לבוב. כמה סצינות צולמו במרכז ההיסטורי (העיר העתיקה) של טאלין באסטוניה.
- אתרי הצילומים
-
מנזר הברנרדינים בלבוב. שימש בתור העיירה מאונג. -
ארמון פוטוצקי, ביתו של קפטן דה טרוויל. -
הבית ברחוב סניז'נה בלבוב. מפתן ביתו של דון בונסיה. -
הכנסייה הארמנית בלבוב. שימש כמנזר דשו -
בית המדענים בלבוב. ארמון החשמן רישלייה. -
טירת אולסקי במחוז לבוב. שימשה כארמונו של בקינגהם -
בית עיריית פריז -
טירת סבירז', שימשה למגוון אתרים לרבות ביתו של ד'ארטניאן.
.jpg)
.jpg)
_1635-1640,_1779_%D1%80%D1%80._%D1%81.%D0%9F%D1%96%D0%B4%D0%B3%D1%96%D1%80%D1%86%D1%96_01.JPG)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלושת המוסקטרים (סרט, 2013), עיבוד קולנועי רוסי מאת סרגיי ז'יגונוב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים", באתר AllMovie (באנגלית)
"ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Top 15 Miniseries of all Time". Listverse. נבדק ב-28 בספטמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Юрий Ряшенцев о песнях для театра и кино
- ^ Максим Дунаевский об ансамбле «Фестиваль» и песнях для кино
