לבוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לבוב
Львів
Lviv COA.svg
סמל העיר
Lviv-prapor Alex K.png

דגל העיר
Opera-we-Lwowie.jpg
בניין האופרה של העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
אובלסט Flag of Lviv Oblast.png לבוב
ראש העיר אנדרי סדובי
שטח 171.01 קמ"ר
גובה 296 מטרים
תאריך ייסוד 1256
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

735,000‏  (נכון ל-2007)
1,040,000‏  (נכון ל-2007)
4,298 נפש לקמ"ר (נכון ל-2007)
קואורדינטות 49°51′00″N 24°01′00″E / 49.85°N 24.0166666666667°E / 49.85; 24.0166666666667קואורדינטות: 49°51′00″N 24°01′00″E / 49.85°N 24.0166666666667°E / 49.85; 24.0166666666667
אזור זמן UTC +2
http://www.city-adm.lviv.ua
המרכז ההיסטורי בלבוב
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Lwów - Widok z wieży ratuszowej 01.jpg
מרכז העיר לבוב
מדינה Flag of Ukraine.svg אוקראינה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 5

לבוב (בחלק מהמקורות: לֶמְבֶּרְג; באוקראינית: Львів (לְבִיב); בפולנית: Lwów (לְבוּב); ברומנית: Liov (ליוב); ברוסית: Львов (לְבוֹב); בגרמנית: Lemberg; ביידיש: לעמבערג, לימבעריק, לעבוב) היא עיר במערב אוקראינה, בירת מחוז לבוב. אוכלוסיית העיר מונה 735,000 איש. רוב התושבים אוקראינים, אך בעיר גם מיעוט רוסי, פולני ויהודי. היסטורית, העיר נמצאת בגליציה המזרחית. ברוב תולדותיה הייתה עיר פולנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נוסדה במאה ה-13 במסגרת דוכסות גליציה-ווהלין על ידי נסיך גליץ' דניאיל, ונקראה על שם בנו לב. העיר מוזכרת לראשונה ב-1256. ב-1349 נכבשה העיר על ידי מלך פולין קז'ימייז' השלישי ("הגדול"). ב-1386 הפכה לחלק מממלכת פולין, וכמה ממלכי המדינה אף הוכתרו בה.

עם חלוקת פולין הראשונה בשנת 1772 הייתה לבוב (או בשמה הגרמני לֶמבֶּרג) בירת החלק האוסטרי - גליציה. למרות תקופה של ניסיונות גרמניזציה מטעם השלטון ההבסבורגי, ברוב התקופה שרר באזור חופש תרבותי יחסי, ובעיר הייתה פריחה של התרבויות הפולנית, האוקראינית והיהודית.

במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי, אך עד מהרה נכבשה שוב על ידי הצבא האוסטרו-הונגרי. עם התמוטטות הקיסרות האוסטרו-הונגרית ב-1918 היוותה העיר את מוקד הלחימה בין הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, שהכריזה על העיר כבירתה, לבין הפולנים. לבסוף הייתה יד הפולנים על העליונה, ובהסדרים העולמיים שאחרי מלחמת העולם הראשונה הוכר האזור כנתון לשליטה פולנית למשך 25 שנה. ב-1920 ניסה הצבא האדום לכבוש את העיר במסגרת המלחמה הפולנית סובייטית, אך נכשל.

בין המלחמות פרחה בלבוב אסכולת לבוב במתמטיקה. חבריה נהגו להפגש בבית קפה שנקרא "הקפה הסקוטי" ולדון בבעיות שונות. תוצאות הדיונים - בעיות ופתרונן - נכתבו במחברת מיוחדת. בין חברי האסכולה היו סטפן בנך, קרול בורסוק, סטניסלב אולם, קאז'ימיר קורטובסקי והוגו שטיינהאוס.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בלבוב כמאה ועשרה אלף יהודים, מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של שלוש-מאות וארבעים אלף אזרחים. ב-1939 נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, והעיר עברה לריבונות סובייטית, שתחתיה הייתה העיר עד לפלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941 (מבצע ברברוסה). לבוב הייתה אחד האזורים הראשונים שנכבשו.

אחרי תום המלחמה נשארה העיר בתחומי ברית המועצות, וסופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה. רוב האוכלוסייה הפולנית עזבה את העיר, ועבר מערבה לתחומי פולין, ובייחוד לוורוצלב, שעברה מגרמניה לפולין, ורוב האוכלוסייה הגרמנית גורשה ממנה. עם התפרקות ברית המועצות נשארה לבוב באוקראינה, והיא אחד ממוקדי הלאומנות האוקראינית.

במהלך אירועי ההפגנות והעימותים האלימים נגד שלטונו של ויקטור ינוקוביץ', המועצה המקומית של לבוב הכריזה על אוטונומיה ועצמאות חד צדדית מהשלטון המרכזי בקייב. בהודעה ששחררה המועצה המחוקקת של לבוב נאמר כי, "השלטון החל בפעילות צבאית פעילה נגד העם... עשרות אנשים נהרגו בקייב ומאות נפצעו... כדי למלא את רצון החברה, ועדת ההוצאה לפועל של המועצה האזורית בלבוב, הראדה העממית, נוטל אחריות מלאה לגורל האזור ואזרחיו."‏[1].

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקהילה היהודית בלבוב
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גטו לבוב

ככל הידוע, ראשוני המתיישבים היהודיים באו ללבוב בשנת 1256, והם הפכו לחלק חשוב של חיי התרבות בעיר, תוך שהם תורמים משמעותית למדע ולתרבות. מלבד היהודים האורתודוקסים היו בעיר יהודים קראים רבים, שהתיישבו בעיר מהמזרח והביזנטיון. לאחר שקזימיר השלישי כבש את לבוב בשנת 1349, קיבלו האזרחים היהודים זכויות שוות לשאר אזרחי פולין.

הקהילה הייתה בין הקהילות המרכזיות בוועד ארבע ארצות, וברבנות הקהילה שימשו גדולי האחרונים. במאה ה-19 הייתה לבוב למרכז תרבותי יהודי. היה בה גם תיאטרון יידיש מפורסם.

עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. עם הפלישה ברחו מלבוב כעשרת אלפים יהודים בעקבות הצבא הסובייטי אל תוככי ברית המועצות. 6,000 יהודים נרצחו כבר בימים הראשונים לכיבוש העיר על ידי נאצים ומשתפי פעולה בשני פוגרומים.

בנובמבר 1941 הוקם בעיר גטו, שהיה מגדולי הגטאות שהוקמו בפולין בעת מלחמת העולם השנייה. הוא איכלס בשיאו 120,000 יהודים, ובעקבות רציחות וגירושים למחנות ההשמדה נותרו בו בסוף המלחמה לא יותר מ-200 איש, שהצליחו לשרוד במסתור.

בשנת 1970 חיו בעיר כ-30,000 יהודים (1.6% מהאוכלוסייה), רובם הגדול יהודים סובייטים מחלקי אוקראינה המזרחית והמרכזית. מיעוט קטן מהם היו יהודים מהקהילה המקורית שהתקיימה עד השואה. כיום הצטמקה האוכלוסייה היהודית באופן משמעותי כתוצאה מהגירה, ובמידה מועטה גם בגלל התבוללות. עד היום אנטישמיות רווחת בלבוב, בצורה משמעותית יותר משאר חלקיה של אוקראינה.מספר היהודים ב-2001 הוערך ב-5,400‏[2]. מספר ארגונים מוסיפים לפעול בעיר. כרב העיר מכהן כיום הרב בולד, נציג חסידי סטולין קרלין.

לבוב בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ש"י עגנון, תמול שלשום (בפרק "ראשית הדברים"), הוצאת שוקן: "בא לו יצחק ללמברג בירת גליציא. בתים גבוהים מתגבהים ועולים וקרונות מהלכים בלא סוסים, וסוסים של נחושת עומדים זקופים ושרים של נחושת רוכבים עליהם. וגנים נטועים בתוך העיר ודיוקנאות של אבן מתיזים מים מפיהם. ובתי כנסיות גדולים בנויים על עמודי אבן ובית קברות ישן מלא צדיקים וקדושים מגין על העיר. זאת העיר כלילת יופי משוש כל הארץ. כאן ישבו שרי התורה מפרשי ים התלמוד ומפרשי שולחן ערוך, ומכאן יצאו רוב המשכילים הראשונים שביקשו לחדש את רוחנו, וכאן ישבו רועי ישראל אלופי הקודש שידעו לעצור את הגזירות, וכמותם כך נשיהם הצדקניות, בצדקתן ובחינן כבשו את הפורענות."

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Ukraine.svg
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באוקראינה

קייב: קתדרלת סופיה הקדושה ובנינים נזיריים קשורים / לאוורת קייב-פצ'רסקהמרכז ההיסטורי בלבוביערות הבראשית של עצי האשור בהרי הקרפטים ויערות האשור העתיקים בגרמניה (עם סלובקיה וגרמניה) • הקשת הגאודזית של שטרובה (עם תשע מדינות אחרות) • מגורי המטרופוליטיים של בוקובינה ודלמטיהחרסונסוסכנסיות העץ של אזור הקרפטים בפולין ובאוקראינה (עם פולין)