אתוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אתוסיוונית: ἦθος, מילולית-מקום מוכר, הרגל, דמות, תכונה) היא מונח המשמש לתיאור מכלול האמונות והרעיונות המנחים ומשקפים את התנהלותה של חברה מסוימת, אומה, אידאולוגיה או תרבות, וכן את התנהלות הפרטים המרכיבים את אותה קבוצה.

אתוס משותף של קבוצה מסוימת יכול להתפתח כתוצאה מאירוע היסטורי שהתרחש במציאות או כפיתוח של עלילה דמיונית. המכנה המשותף לשני מקורות האתוס הללו, הוא האמונה המשותפת לחברי הקבוצה החולקים אותו בהווה, כי הם עצמם מהווים את ממשיכי דרכם של אבותיהם, גיבורי האירוע ההיסטורי, ונוטלים על עצמם מחויבות להמשיך ולפעול בעתיד על פי הדרך שהיתוו משתתפי האירוע המקורי.

אתוס של קבוצת התייחסות כלשהי כולל בתוכו את הרעיונות והערכים היסודיים המשותפים, המחברים בין הפרטים הנכללים באותה קבוצה. האתוס הקבוצתי הוא גורם מניע ומדרבן ראשון במעלה ביצירת לכידות חברתית, אחדות ורוח שיתופית לקידום מוסר ורעיונות ומנהגים הייחודיים לקבוצה.

אתוס של קבוצה מסוימת יכול להשתנות במשך הזמן כתוצאה מקבלה והפנמה של רעיונות חדשים בתהליך חינוכי טבעי ומתמשך, אך גם כתוצאה מהפעלת כוח ובתהליך של כפייה באמצעים פיזיים או סוציולוגיים.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתוס בתורת אריסטו הוא מכלול אפיוני הדובר הידועים לקהלו או אפיוני הנואם את עצמו במהלך דבריו, המעניקים לדבריו אמינות ומשנה תוקף, והמלמדים את המאזינים במישרין או בעקיפין על תוקפם של דבריו. מבעי אתוס טיפוסיים הם עדויות על אופיו של הדובר, אמינותו, נסיונו, מיומנויותיו וכדומה. מכוחם של איפיונים שכאלה להעניק אמינות תוקף ומשקל סגולי מיוחד לדבריו וכך להוסיף להשפעת טענותיו על מאזיניו. בתורת אריסטו האתוס הוא אחד משלושת יסודות הנאום הטוב: השניים האחרים הם הלוגוס (הטיעון ההגיוני, הפונה אל שכלו של המאזין) והפאתוס (הפניה הריגשית, המניעה את רגשותיו). האתוס משלים יסודות אלה.

אתוס בכלל הוא כל סיפור מעשה, או אפילו מסגרת משוחררת של עלילה, המעגנת ערכים מסוימים מוסרית, כלומר מדובר בעלילה המאפשרת למאזינה להתמצא בסביבתם המוסרית, להבדיל בין הטוב והרע, הרצוי והמגונה וכדומה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P yin yang.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.