אתוס
ערך זה עוסק במושג מתחום הרטוריקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אתוס (פירושונים).
האתוס בתורת אריסטו הוא מכלול אפיוני הדובר הידועים לקהלו או אפיוני הנואם את עצמו במהלך דבריו, המעניקים לדבריו אמינות ומשנה תוקף, והמלמדים את המאזינים במישרין או בעקיפין על תוקפם של דבריו. מבעי אתוס טיפוסיים הם עדויות על אופיו של הדובר, אמינותו, נסיונו, מיומנויותיו וכדומה. מכוחם של איפיונים שכאלה להעניק אמינות תוקף ומשקל סגולי מיוחד לדבריו וכך להוסיף להשפעת טענותיו על מאזיניו. בתורת אריסטו האתוס הוא אחד משלושת יסודות הנאום הטוב: השניים האחרים הם הלוגוס (הטיעון ההגיוני, הפונה אל שכלו של המאזין) והפאתוס (הפניה הריגשית, המניעה את רגשותיו). האתוס משלים יסודות אלה.
אתוס בכלל הוא כל סיפור מעשה, או אפילו מסגרת משוחררת של עלילה, המעגנת ערכים מסוימים מוסרית, כלומר מדובר בעלילה המאפשרת למאזינה להתמצא בסביבתם המוסרית, להבדיל בין הטוב והרע, הרצוי והמגונה וכדומה.
