דידו (מלכת קרתגו)
דידו הייתה מלכתה הפניקית של העיר קרתגו ליד תוניס של ימינו, אחותו של פיגמליון מלך צור, אשר לפי האגדות הרומיות התאהבה באינאיס, אביו המיתי של העם הרומי, שנמלט מטרויה, והתאבדה לאחר שהוא הפליג מעירה לדרכו.
תוכן עניינים |
[עריכה] השם והמוצא
השם "דידו" (Dido) השתגר בלטינית בגלל היצירה האפית של ורגיליוס, "אינאיס", שבה תואר סיפורה של דידו, מלכת קרתגו, הפוגשת באינאיס שנמלט מחורבן טרויה ומתאהבת בו. עם זאת, אזכוריה של דידו אינם מצטמצמים ל"אינאיס" בלבד: היא נזכרת במגוון מקורות יוונים ורומים, לעתים כדידו, אך לא אחת גם כ"אליסה" (Elissa, בערבית "עליסה": 'عليسة'). שם זה, בתורו, נובע מהצורה 'אלישת' או כיוצא בה, בהתחשב בעובדה שדידו הייתה מלכה פיניקית שדיברה בצידונית הדומה לעברית. השם "דידו" הוא שם רומי (השם מכיל אות 'n' שקטה, מהשורש: "Didon-"), שנובע כנראה מצורה שמשמעותה "נוד" או "מדדה", או שמא היא דומה לשם "דוד" שפירושו "אהוב".[1]
[עריכה] קורות חייה
לפי הסיפור, בגרסתו המקובלת, דידו היא אחותו של המלך הפיניקי והפסל פיגמליון (מפניקית: "פעמי-עליון": צעדי האל), ירש את השלטון בעיר הבירה הפיניקית דאז, היא צור. אלא שלפי צוואת אביו היה עליו לחלוק את המלכות עם אחותו, ולכן הוא רצח את בעלה של דידו (בגרסאות מסוימות: הדוד שלה), אקרבאס או סיכאיוס. דידו בורחת מן העריצות בעיר צור בעורמה רבה: היא מבקשת ללכת ולמצוא את אוצרותיו של בעלה, וכאשר היא נוחתת בחופי צפון אפריקה, ליד תוניס של היום, היא מבקשת מן המקומיים ("מאוריטני") לחנות שם לפני המשך מסעה, ומוסיפה לאמור שדי לה בשטח שגודלו כאוהל מעורו של פר יחיד. דידו עושה תחבולה וגוזרת את יריעת העור לרצועות ומקיפה בעזרתן שטח גדול ממדים, שבו מתחילה בניית הקרת החדשה שתחליף את צור, בלשונה: קרת חדשת, ומשם ליוונית: קארכדון, והלאה ללטינית: קרתגו. גלגול שמות זה הוא שגרם לאפינוס לכתוב ב"המלחמות הפונית", אפוא, כי קרתגו הוקמה בידי קארכדון וצורוס, וכי אליסה היא אשתו של קארכדון.
בסיפור המעשה "אינאיס", מגיע אינאיס לעיר קרתגו ושם פוגש את דידו ומספר לה את קורותיו. התאהבותה באינאיס מתורצת כפעולה של קופידון אל האהבה בפקודת אימו ונוס, שהיא גם אימו של אינאיס, הרוצה לגרום לו להשתקע בקרתגו כדי למנוע ממנו את המשך מסע התלאות שמונה לו הגורל. כל הסיפור מסביר, אפוא, את שורש היריבות בין הערים קרתגו ורומא, כאשר התלקח במיוחד בימי חניבעל, שהיה מיוחס למשפחתה של דידו. עם זאת, תיאורה של דידו אינו רע: היא מקבלת את פני אינאיס בעצם בניית העיר. אין זה ברור עד כמה אינאיס אוהב את דידו, אם בכלל. אמת, הוא משפיע עליה ברכות ומודה לה: "כל עוד הנהרות זורמים הימה, כל עוד נראה צל הרים, כל עוד יזין הקוטב את הכוכבים, ועדיין כבודך, שמך ותהילתך קדושים יהיו לכל אשר אלכה"[2] אך הוא אינו משיב לאהבתה, ולבסוף-- אם כי לאחר לבטים -- עוזב את קרתגו ודידו, הרואה את ספינתו המפליגה הלאה, מכינה מדורת קבורה, נופלת על חרב וגופתה נופלת לאש.
נסיבות אלו מזכירות את האגדות על מדיאה או על אריאדנה, הרואה את תזאוס המפליג חזרה לאתונה, אלא שתגובתה של דידו חריפה יותר: אריאדנה ניחמה מלהתאבד על ידי האל פאן, אך דידו מגיבה באופן ארצי וטבעי יותר, אם כי כה חריף, עד שאפילו אינאיס לא תיאר בנפשו דבר כזה, וכאשר ניתנת לו הזדמנות לרדת לשאול, והוא פוגש שם בדידו, היא תברח מפניו אל בעלה הראשון, סיכאיוס.
[עריכה] דמותה ההיסטורית של דידו
לעומת דמויות כמו ארירדנה או מדיאה, דידו היא דמות שזהותה ההיסטורית מקובעת במסמרות. מיכאל גראנט טוען:
|
"רוצה לומר, כי דידו-אליסה הייתה במקור אלילה. וכנראה היא הומרה מאלילה למלכת אדם בעבודות יווניות בסוף המאה החמישית לפני הספירה"[3] |
||
אך תיאור כגון זה אין לו מה שיתפוס לעומת ריבוי החומר ההיסטורי שבנמצא על דידו. גנאיוס ניביוס, איש עותיקה[4], כתב ככל הנראה מכתב המתאר דו-שיח בין דידו ואינאיס. פירוש זה מאושש בידי פירוש של סרביוס לאינאיס: "ובנות בלוס היו אנה ודידו, אומר ניוויוס".[5] סרביוס גם מצטט גרסה המייחסת את מעשה ההתאבדות לאנה, אחותה של דידו.
לדידו גם יש ייחוס חשוב מבחינה היסטורית: אביה (או סבה)בלוס הוא כנראה המלך בעל עשר, שהעלה מס למלך אשור שלמנאסר ה-3.[6][7] יוסף בן מתתיהו, בכתבו "נגד אפיון", מציג את רשימת מלכי צור של מנאדר מאפסוס, בה נזכרים בלזרוס (בלוס), דידו ופיגמליון: "ויהי בשנה השביעית לשלטונו [של פיגמליון], ואחותו נסה לבנות לה קריה בלוב".[8]
תיאור זה אושרר לאחרונה בידי גילויו של מונומנט בסרדיניה, ובו נזכר שמו של פיגמליון שהתנחל באי. אף ידוע כי השופטים של העיר קרתגו, בני משפחת ברקא, ייחסו את עצמם לשושלתה של דידו.[9]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ "אלישת": שמע-אל, שם-אל (שמואל) או אולי אלישה: שמו העברי של האי קפריסין, ופירושו: שועל. "דידו" אולי כמו "דדים" או ה"דוד" של שיר השירים.
- ^ אינאיס, א, טור 607 וגו'
- ^ Michael Grant, "Roman Myths" (1973)
- ^ כלומר: העיר עתיקה, לעומת קרתגו הקריה החדשה. החוזים של קרתגו נחתמו בשם "עותיקה וקרתגו"
- ^ עי' א.ד. קולמן, "עולמה של הספרות הרומית" (1983), ע' 34
- ^ . Liver, “The Chronology of Tyre at the Beginning of the First Millennium B.C.” Israel Exploration Journal 3 (1953) 119-120.
- ^ . M. Peñuela, “La Inscripción Asiria IM 55644 y la Cronología de los Reyes de Tiro”, Sefarad 13 (1953, Part 1) 219-28.
- ^ יוספוס פלאביוס, נגד אפיון, א, 18.
- ^ סיליוס איטליקוס, "Punica",א, 71 וגו'
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
