אחאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחאב
Bible Achabova smrt.JPG

מותו של אחאב (גוסטב דורה)
שושלת ממלכת ישראל
תואר מלך ישראל
אב עמרי
צאצאים אחזיה, עתליה
יורש העצר אחזיה
מלך ישראל ה-8
תקופת כהונה 871 לפנה"ס - 852 לפנה"ס
מנהיגי דת בתקופה יהוא בן חנני, אליהו הנביא ומיכיהו בן ימלה
הקודם בתפקיד עמרי
הבא בתפקיד אחזיה
אליהו הנביא מול אחאב, איור משנת 1350 לערך.

אַחְאָב היה מלך בממלכת ישראל, בנו של עמרי מלך ישראל. היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם המדינות השכנות. כך למשל חמל על אויבו בן הדד, וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה בספרי מלכים אך המקרא מתמקד בעיקר בענייני פנים וביחסים בינו לבין אליהו הנביא, ופחות במדיניותו וביחסים בין ישראל לארם בימיו. לדוגמה, המקרא מתעלם מקרב קרקר הידוע שבו עצרה ברית בהשתתפות אחאב את הפלישה האשורית.

בימיו התהדקה הברית עם הצידונים בעקבות נישואיו לאיזבל, בתו של אתבעל מלך צידון [1], ומצד שני חיזק אחאב את הברית עם ממלכת יהודה על ידי נישואי עתליה בתו, ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה [2]. ברית זו חיזקה את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקה לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית. מאידך אחאב היה בעימות תמידי עם ארם דמשק, בה מלך אז בן-הדד).

מקור שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו נמצא בכתובת שלמנאסר השלישי באכדית "אחאב הישראלי", וכן בחותמת עברית שנמצא בלכיש "לשבנא אחאב". מקור השם אחאב הוא המילים "אח אב". ישנן דעות שונות בעניין משמעות השם. שטאם סובר שהוא נקרא על שם הדוד הנפטר אח האב ומהוה לו תמורה, ובגמרא [3] מופיע שאח היינו אח לשמיים ואב היינו אב לעבודה זרה. (ואכן יש דעה בחז"ל שהוא מבין שלושה מלכים שאין להם חלק לעולם הבא).

מלחמות אחאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחאב, איור משנת 1553.

מלחמות אחאב נגד בן הדד, מלך דמשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מסופר על שלוש מלחמות שנלחם אחאב, אך זמנן של שתי הראשונות אינו ברור דיו. במלחמתו הראשונה, חדר בן הדד יחד עם 32 מלכים גרורים אל ממלכת ישראל וצר על שומרון, וכך כתוב בספר מלכים א':

וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ... וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי-הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי-הֵם. וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל-אֲשֶׁר-לִי... וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ... וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם וּבֶן-הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים-וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ... וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל-סוּס וּפָרָשִׁים. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה. וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ.

– מל"א כ, א-כב

דרישתו המשפילה של בן-הדד מאחאב (פס' ג-ו), יחסו היהיר כלפי העם והמלך (פס' י-יא), ושיתופם של נציגי העם, "זקני הארץ", במערכה להצלת שומרון – כל אלו הביאו להתלכדות העם סביב אחאב, ולהתלהבות לאומים שבה תמכו גם הנביאים (פס' יג-יד,כח). אחאב הובס, אולי בגלל שהופתע מהמתקפה, ובן הדד הטיל מצור על העיר שומרון. לאחאב נותרו רק "נערי שרי המדינות" (פס' יד), מושג לא ברור שמשמעו כנראה נושאי הכלים של שרי המדינות, שנמצאים בתחילת הכשרתם הצבאית. בניגוד לציפיות כוח קטן זה הצליח להפתיע את הארמים ולהנחיל להם תבוסה. הצלחה זו הסירה מעל שומרון את הסכנה המיידית, אך לא פתרה את הבעיה לטווח ארוך יותר. ואכן, שנה לאחר מכן כינס בן הדד שנית את צבאו ונערך בעיר אפק, ככל הנראה פיק בגולן, או תל עין גב. גם בקרב זה הצליח אחאב להכות את הארמים, וניצחון זה הביא לשינוי ביחסים בין הצדדים – בן הדד התחייב להחזיר לאחאב את הערים שנלקחו מידי עמרי אביו, ולהעניק לסוחרי ישראל זכויות סחר ("חוצות") בדמשק:

וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל... וַיַּכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-אֲרָם מֵאָה-אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד. וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל-הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל-עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן-הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל-הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר... וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן-הֲדַד אָמַר תְּחִי-נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא... וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן-הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל-הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר-לָקַח-אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת-לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ

– מל"א כ,כו-לד

חיזוק האחיזה הישראלית במישור מואב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבוסת הארמים אפשרה לאחאב לשוב ולחזק את האחיזה הישראלית במישור מואב, כפי שניתן ללמוד ממצבת מישע. אחאב ביצר מספר יישובים בצפון ממלכתו, ביניהם יהץ, והבטיח את הקשר בין מרכז הממלכה למישור מואב על ידי ביצור יריחו (מל"א טז,לד), החולשת על מעברות הירדן. אלא שעתה החל להסתמן איום חדש על ממלכת ישראל – התפשטותה של ממלכת אשור תחת שלטונו של שלמנאסר ג'. איום זה ומלחמתו השלישית של אחאב נגד ארם, הם שמנעו, ככל הנראה, מאחאב לנסות ולהשתלט מחדש על ארץ מואב.

ההתנגשות הראשונה בין ישראל לאשור – קרב קרקר (853 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונולית מכורח המזכיר את שמו של אחאב.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב קרקר

האיום האשורי החל להסתמן עוד בימי אשור נצירפל השני, אביו של שלמנאסר השלישי, שהצליח לחדור עד לחוף הים התיכון באזור צפון הלבנון. אלא שפשיטה עמוקה זו באה בהפתעה על מדינות סוריה והם לא הציבו חזית נגד אשור. עתה המצב היה שונה – איומה של אשור על מדינות סוריה הפך לאיום שיש להיערך לקראתו. איומה של אשור על סוריה וארץ ישראל, הניע את מלכי ארם, חמת וישראל להתאחד תחת ברית אחת, ואליהם צירפו שליטים זעירים אחרים. הברית, שנקראה בכתובות האשוריות 'ברית 12 מלכי חוף הים', ושידיעות עליה קיימות רק ממקורות אשוריים (המקרא, שאין מטרתו סיפור ההיסטוריה, מתעלם מעצירת החזית האשורית על ידי אחאב) הורכבה, לפי התעודות (המונולית מכורח), מהגורמים הבאים:

  1. הדד-עזר מארם דמשק עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים.
  2. אירחולני מחמת עם 700 מרכבות, 700 פרשים ו-10 אלף רגלים.
  3. אחאב מישראל עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים.
  4. מלך גבל עם 500 רגלים.
  5. מלך מצרים עם אלף רגלים.
  6. מלך ערקה עם 10 מרכבות ו-10 אלף רגלים.
  7. מתינו-בעל מארווד עם 200 רגלים.
  8. מלך אוסנו עם 200 רגלים.
  9. אדונו-בעל משיאנה עם 30 מרכבות ואלף (או 10 אלף) רגלים.
  10. גינדיבו הערבי עם אלף גמלים.
  11. בעשא 'בן רחוב' מהר אמנה.

סה"כ 3,940 מרכבות, 1,900 פרשים, 1000 גמלים וכ-53 אלף רגלים.

בהקשרו המקראי של המונולית ניתן להבין שלאחאב הייתה עוצמה צבאית גדולה, המונה את כמות המרכבות הגדולה ביותר בין הארצות השכנות של ממלכת ישראל. (אחאב הביא לברית כ-50% מהמרכבות, וכ-18% מהרגלים). מעמדו היה גבוה ביותר, הן מבחינה מדינית והן מבחינה בינלאומית. עם זאת ניתן ללמוד שלאחאב לא היו פרשים, מכיוון שעל פי המונוליט לא הביא אף לא פרש אחד לברית.

הסופר האשורי, שסימני רשלנותו ניכרים יפה בכתובת, מזכיר רק 11 בעלי ברית, למרות שהוא מכנה אותם בשם כולל "12 מלכי ח'ת וחוף הים" מספר פעמים. היקף צבאו של שלמנאסר השלישי לא נמסר, אך לגבי מסע מאוחר יותר שערך, השתמרה הידיעה כי הוא מנה 120 אלף איש. בשנת 853 לפנה"ס נפגשו הכוחות בקרב קרקר. למרות הצהרתו של שלמנאסר שניצח בקרב, מסתבר שזה הסתיים ללא הכרעה, כפי שניתן ללמוד מן העובדה ששלמנאסר נאלץ לחזור לאזור שוב ושוב, בשנים 849, 848, ו-845, בהן התייצבה נגדו ברית 12 המלכים. יתרה מזו, בשנת 842 יצא שלמנאסר לאזור האמנוס בצפון סוריה בלא להתמקד בכיבוש דרום סוריה. רק ב-841 הצליח שלמנאסר להתגבר על חלק מבעלי הברית.

ההיסטוריונים הקדומים נטו להפריז בגודל הכוחות וסביר להניח שהכוח האמיתי היה בערך 25 אחוז מהמתואר.

לאחר קרב קרקר, משהוסר האיום האשורי, חזר שוב העימות בין ישראל וארם. אחאב, בתמיכת יהושפט מלך יהודה, יצא ב-852/1 אל רמות גלעד כדי להחזירה לשלטון ישראל:

וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶל-עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי-לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם. וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ

– מל"א כב,א-ד.

אולם אחאב מצא את מותו בקרב זה וצבא ישראל נסוג אל שומרון.

שרידים מיסודות ארמון אחאב בשומרון (למעלה)

מסתבר, שהברית בין אחאב לבן הדד בטלה מיד לאחר הניצחון בקרקר. בכתובות האשוריות נזכר אחאב כחבר בברית '12 מלכי חוף הים' רק בכתובת המונולית מכורח ורק לגבי קרב קרקר ב-853. בקרבות המאוחרים יותר שניהל שלמנאסר (849, 848, 845) נגד ברית זו, לא נזכר יותר מלך ישראל ולכן יש יסוד סביר להניח שישראל לא נטלה יותר חלק בברית זו, ולפיכך גם אין לתלות את הצלחתו של שלמנאסר ב-841 בפירוקה של ברית דמשק-ישראל עם מהפכת חזאל הארמי.

תשובתו של אחאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים כ"ח-כ"ט[4] מובא שאחאב עשה תשובה, וכתוצאה מכך דחה ה' את העונש לימי בנו. במסכת סנהדרין בתלמוד הירושלמי מסופר:

כתיב: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר, הֲ‍רָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי?"(ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק כ"ט) אמר הקב"ה לאליהו, ראה מנה טובה שנתתי בעולמי, אדם חוטא לפני כמה, ועושה תשובה, ואני מקבלו. הדא היא דכתיב (זה משמעות הכתוב) "הֲ‍רָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי", חמית אחאב עבד תשובה (ראית שאחאב עשה תשובה) "יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי [אָבִיא] הָרָעָה בְּיָמָיו, בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ".

תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ב'

קבר אחאב ועמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת הארכאולוגית נורמה פרנקלין מאוניברסיטת תל אביב, שני קברים שנמצאו מתחת לארמון מלכי ישראל, בשומרון המקראית, הם קברי אחאב ואביו, עמרי[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלכים א' טז, 31
  2. ^ מלכים ב' ח, 26
  3. ^ במסכת סנהדרין פרק חלק דף קב עמ' ב'
  4. ^ וראה מה שפרשו מצודת דוד והרלב"ג שם.
  5. ^ Norma Franklin, Lost Tombs of the Israelite Kings, Biblical Archaeology Review, July-August 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיה יורם
928 907 906 883 882/1 882/1 882 871 852 851
יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריה שלום מנחם פקחיה פקח הושע
842 814 800 784 748 748 747/6 737/6 735/4 733/2