איזבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הריגת איזבל על פי הצייר גוסטב דורה
מותה של איזבל על פי הצייר אנדראה קלסטי.

אִיזֶבֶל היא מלכה מקראית בת אתבעל מלך צידון מתוקף נשואיה למלך אחאב כחלק מברית הידידות שנכרתה בין מלכות צור וישראל, כפי שמסופר בספר מלכים א'.

מקור שמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שמה של איזבל נעוץ בנוסח ביקורת המקרא. הנקדן ניקד את שמה באופן בו יקושר עם דבר מה שלילי ממושגי עולמו, דהיינו "זבל"‏[1]. במקור, המילה זבל נהגתה כך: זְבֻל. משמעה "שופט" או דבר מה רם, נישא ומלכותי. עדויות מקראיות רבות ניתן למצוא למילה זו (ראו שופ' ט 30, 36, 38, 40. מל"א ח 13, מקור שמו של שבט זבולון אף מגיע משם). עדויות חוץ מקראיות קיימות אף הן, בעיקר בלוחות אוגריתיים (ראו, KTU 1.2).

דמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבל דאגה להנהיג את פולחן הבעל בישראל, אותו יבאה מארץ מוצאה. היא הפכה להיות מלכה דומיננטית שהאפילה על בעלה אחאב שהושפע ממנה (לפי המדרש, עוד ביום הראשון שבאה לאחאב, הסיתה אותו איזבל לעבודה זרה),למרות שנטה לחוקים והמנהגים שהיו מקובלים בישראל.
לעומת זאת קם לה מתנגד אמיץ ותקיף בדמות אליהו הנביא אשר מנע ממנה לבצע את תוכניותיה והיא ניסתה לרדוף אותו עד חורמה, דבר שאילץ אותו להמלט לארצות סמוכות. איזבל רדפה את נביאי ה' והרגה אותם, פעולה זאת הותירה את אליהו נביא ל-ה' לבדו.

כאשר איזבל הכריתה את נביאי ה'. עובדיהו 'אשר על הבית', החביא את הנביאים במערה וכילכל אותם בלחם ומים.

בפרט רצתה איזבל להפרע מאליהו אחרי ששחט את נביאי הבעל, ובזה עבר את "הקו האדום" מבחינת איזבל. וכך מספר הכתוב:

"וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב; וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל־אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: "כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן – כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם".

ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוקים א'-ב'

עניין אחר שגרם לעימות קשה נוסף בין אליהו לאיזבל היה בעניין כרם נבות היזרעאלי. אחאב חמד את כרם נבות שהיה סמוך לארמונו, ופנה אליו בהצעה בנוסח הבא: "תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו. אם טוב בעיניך - אתנה לך כסף מחיר זה". נבות סירב להצעה המפתה והשיב לאחאב בנוסח הבא: "חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך".

איזבל לא הבינה מדוע אחאב מתעצב כל כך וצריך להשפיל את עצמו בפני נתין מעמו בעוד הוא המלך: והציעה לאחאב לפתור את העניין בדרכה שלה. איזבל שלחה מכתב לראשי העיר שבה מתגורר נבות היזרעאלי, שבו היא מבקשת שישכרו שני עדי שקר, כדי שיעידו כי "ברך (=קילל) נבות אלהים ומלך", כי היה מקובל בישראל שאדם המוצא להורג במורדו במלך, המלך יורש את רכושו. נבות הוצא להורג בסקילה ואחאב ירש את כרמו.

אליהו נשלח לאחאב על ידי ה', כאשר הוא נזעם על מעשה הנבלה, ופנה אל אחאב במשפט המפורסם‏[2]:

"הרצחת וגם ירשת?!"

והוסיף:

כה אמר ה', במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות, ילוקו הכלבים את דמך גם אתה.

אליהו ניבא לאחאב שימות בעקבות רצח נבות, וגם ניבא סוף זהה לאיזבל, בעוד שבגלל חרטת אחאב הכריז אליהו בשם ה' כי לא בימיו יביא את הפורענות שהוא מנבא עליה.

סופו של אחאב שנהרג במלחמה נגד בן הדד ובנופלו ממרכבתו התיאור של אליהו התגשם.

"וְאִישׁ, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן; וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ, הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן־הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי׃ וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ, הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם; וַיָּמָת בָּעֶרֶב, וַיִּצֶק דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק הָרָכֶב׃ וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר; אִישׁ אֶל־עִירוֹ וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ׃ וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן; וַיִּקְבְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן׃ וַיִּשְׁטֹף אֶת־הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן, וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמוֹ, וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ; כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר׃ וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה, וְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה; הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃ וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם־אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו׃"

עונשה של איזבל בוצע על ידי המלך יהוא, אותו משח אלישע הנביא, ממשיכו של אליהו, למלך תחת אחאב לפי הוראתו של אלוהים. במרד של יהוא בו הוא השמיד את כל בית עמרי הוא הרג את איזבל על ידי השלכתה מהחלון, ואחרי כן אכן הכלבים עטו על בשרה ולקקו את דמה כפי שניבא אליהו לאחאב.

יהוא כמחווה אחרונה ציווה לקבור את איזבל בלשון: "קברוה כי בת מלך היא!" (מלכים ב' ט'). כאשר באו לקברה מצאו רק את גולגלתה, את כפות ידיה וכפות רגליה, והמדרש מספר שאלה נותרו משום שעל אף כל מעשיה הרעים היא קיימה מצווה אחת - בעת שתהלוכתה עברה בעיר, אם ראתה חתונה נהגה לעצור את מרכבתה ולרקוד ולשיר בחתונה וכך קיימה מצוות "לשמח חתן וכלה", ובשל כך הכלבים לא אכלו את ראשה, ידיה ורגליה.

איזבעל בת צידון המחזאי מתתיהו שוהם כתב פרשנות לסיפור איזבל ואליהו הנביא, שהם גיבוריו במחזהו "צור וירושלים". הם מייצגים במחזה שני אנטיפודים בצורת הגשמיות המלווה ארוטיות מצד איזבל, כנגד הרוחניות והמוסריות שמייצג אליהו הנביא. איזבל מלכה יפה, שחושניות וסדיזם חברו בה, ורוצה לנקום באליהו בגלל שפגע בגאוותה ולא נאות להיכבש בקסמה הנשי. כתחליף מנסה איזבל ללכוד ברשתה את תלמידיו הנביאים של אליהו. כך במחזה שוהם מפליג הרבה מעבר לכתוב במקורות והכל בהשראת דמותה הססגונית של איזבל.‏[3]

דמות איזבל גם כבשה את הפזמונאי וחבר הכנסת עקיבא נוף, והוא תיאר בפזמון שכתב והלחין‏[4] את רגעיה האחרונים, כשהיא מתיפיפת, ממתינה בחלון ארמונה למורדים הבאים להורגה. השיר, בביצועו של עקיבא נוף עצמו, הגיע לראש מצעד הפזמונים, ובעקבות כך צולם כקליפ לטלוויזיה הישראלית, כשבדמות איזבל מופיעה פנינה רוזנבלום, הצועדת ברחובות העיר העתיקה של ירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1983, פרק י' - "איזבל - המלכה הגדולה".
  • רחל, רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 145-156.
  • אשמן, אהובה, תולדות חוה - בנות, אמהות ונשים נוכריות במקרא, תל אביב: ידיעות ספרים 2008, פרק שישי, עמ' 134-166.
  • לורית רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית, תל אביב: הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2012. פרק שני, סעיף ד', "ואיזבל שמעה...ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון", מל"ב ט' 37-30. עמ' 113-128.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]