שלמנאסר השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסלו של שלמנאסר השלישי. המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול

שלמנאסר השלישי היה מלך אשור בשנים 858 עד 824 לפנה"ס.

שלמנאסר השלישי היה בנו של אשורנצירפל השני ואביו של שמשי-אדד החמישי. שמו מורכב משם האל שֻלְמָנֻ (Sulmanu) והמילה אָסַרֶדוּ (Asaredu) שפירושה: הראשון במעלה.

הממלכה ששלמנאסר ירש מאביו התפרסה על השטח שמנהר החבור במערב עד הרי כורדיסטן והזגרוס במזרח, ומהחידקל העליון בצפון עד בבל בדרום. רוב הממלכות מסביב אשור היו משועבדות (וסאליות) לאשור.

שלמנאסר הרחיב את העיר אימגור-אנליל שבנה אביו אשורצירפל במרחק יום הליכה מן הבירה האשורית כלח. באתר הארכאולוגי של העיר נמצאו זוג שערים הנקראים "שערי באלוואת" שהיו עשויים במקורם מעץ ארז, ועליהם רצועות מתכת מברונזה המתארות סצנות ממסעות המלחמה של המלך,‏[1] וכתובת מלכותית המתארת את הישגיו בתשע שנות מלכותו הראשונות.[2]

מסעות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת עליית שלמנאסר לשלטון הקיפה ממלכתו כמעט את כל המרחב הצפוני שבין החידקל והפרת (הג'זירה של ימינו), ובשנותיו הראשונות הוא הכניע את ממלכת בית עדן הארמית והשלים את ההשתלטות על מרחב זה. ההתעניינות הצבאית האשורית החלה לחרוג אז אל מעבר למה שנתפס כארץ אשור הרחבה. במהלך השליש הראשון של מלכותו היה שלמנאסר עסוק בעיקר בחזית המערבית ההולכת ומתרחקת אל עבר מרכז סוריה והים התיכון, ובמידה פחותה גם בחזית הצפונית. בכל שנה כמעט הוא יצא עם צבאו באחד מן הכיוונים הללו או אף בשניהם.

כאשר עלה שלמנאסר על כס המלכות באשור הוא ירש מאבותיו מצב ארוך-שנים של שלום עם בבל, מצב שאיפשר לשתי הממלכות להמשיך להתאושש מן המשבר הממושך שפקד את האזור במאות השנים שקדמו, ואף לשגשג ולהרחיב את מרחב ההשפעה שלהן בכיוונים אחרים. שלום זה נוסד בתחילת המאה התשיעית בידי הסבא-רבא של שלמנאסר אדד-ניררי השני (911­ - 891 לפסה"נ), בהסכם ובנישואין בין משפחות המלוכה, ונמשך ככל הנראה בלא תוקף רשמי גם בימיו של אביו, אשורנצירפל ב' (883 ­- 859 לפנה"ס). שלמנאסר, בתורו, חידש את ההסכם הרשמי עם נבו-אפלה-אידינה, המלך הבבלי הזקן. זאת, בהתאם למה שנראה כאילו הוא העניין הברור של כל אחד משני הצדדים: השאיפה של נבו-אפלה-אידינה להשאיר ליורשו ממלכה יציבה, מחד, והשאיפה של שלמנאסר להרחיב את שטח שלטונו לצפון ובעיקר הרחק למערב, מאידך.

במספר המסעות שערך שלמנאסר השלישי ובהיקפם הוא עלה על אביו אשורנצירפל השני. 31 מתוך 35 שנות מלכותו הוקדשו למסעות מלחמה. הצבא האשורי הרחיק לכת עד ארמניה, קיליקיה, וארץ ישראל.

הוא חדר ללב הרי הטאורוס והזגרוס, והגיע לחופי המפרץ הפרסי. הוא פשט על ארצות חדשות, צר על ערים חדשות, והתעמת עם אויבים חדשים. אך האויבים נגדם נלחם שלמנאסר היו חזקים הרבה יותר מאשר הארמים של אזור הג'זירה והשבטים הקטנים של כורדיסטן העיראקית נגדם נלחם אביו, ולפיכך לצד ניצחונותיו נחל שלמנאסר גם כישלונות.

רצועות ברונזה משערי בלאוואת של שלמנאסר השלישי, המתארים מסעות מלחמה שלו

בשנת 858 לפנה"ס יצא שלמנאסר למסע כיבוש במערב, נתקל בברית מלכי סוריה וחזר על עקבותיו. גם מאמציו החוזרים של שלמנאסר להשתלט על סוריה נחלו כישלון דומה. השליטים הנאו-חיתיים והארמיים, שהופתעו בלתי מוכנים על ידי אשורנצירפל השני, אביו, התכוננו מאז לקראת העימות הבא עם האשורים, וההשפעה המיידית שהייתה למסע של אשורנצירפל עליהם הייתה התאחדות נגד אשור.

לשלמנאסר נדרשו שלושה מסעות כדי לחסל את ממלכת בית-עדן (בשנים 857 - 855 לפנה"ס) ולהקים ראש גשר על נהר הפרת, משום שממלכה זו חסמה את דרכה של אשור למערב. ב-856 לפנה"ס נכבשה תיל בורסיפ (כיום תל אחמר), עיר הבירה של בית-עדן, ואוכלסה במתיישבים אשוריים ושמה שונה לכר-שלמנאשארד. על ראש הגבעה המשקיפה על הפרת נבנה ארמון ששימש כבסיס לפעולות בחזית המערבית. בהמשך המסעות לפנים סוריה, אם היה זה בכיוון קיליקיה או בכיוון דמשק, שלמנאסר נתקל בקואליציות של השליטים המקומיים. ב-853 לפנה"ס יצא שלמנאסר לסוריה התיכונה, וכנגדו התייצבה קואליציה של תריסר "מלכי חוף הים" שבראשם מלך חמת ומלך דמשק (אדד-אידרי, הוא בן הדד השני המקראי). קואליציה זו, בה נטל חלק גם אחאב מלך ישראל, הציבה נגד האשורים חיל שמנה 62,900 רגלים, 1,900 פרשים, 3,900 מרכבות ו-1,000 גמלים שנשלחו על ידי גינדיבו מערב. הקרב התנהל בקרקר שעל האורונטס, לא הרחק מחמה. ואלו דברי הכתובת במונולית מכורח על תוצאות קרב זה:

הם נערכו ועלו עלי למלחמה. נלחמתי עמם בעזרת העצמה שנתן לי האל אשור, והנשק העז שהעניק לי האל נרגל ההולך לפני, והנחלתי להם תבוסה מן קרקר ועד העיר גילזאו. 14,000 מחייליהם הכיתי בחרב, בהממי אותם כמו האל אדד בחוללו סופה. פזרתי את גוויותיהם ומלאתי את המישור בחייליהם הנפוצים. הגרתי בקרב את דמם... הבקעה הייתה קטנה מלקלוט את נשמותיהם היורדות (לשאול), ובמישור צר המקום לקבורתם. חציתי את נהר ארנת על גבי גוויותיהם, לפני שהיה שם גשר. בשעת הקרב לכדתי את מרכבותיהם וסוסיהם הרתומים לעול.

תבליט המראה את יהוא מלך ישראל מגיש מנחה לשלמנאסר השלישי. קטע מהאובליסק השחור

למרות התפארותו של שלמנאסר שהרג 14,000 מלוחמי הקואליציה, הרי הוא לא הצליח להכניע לא את חמת ולא את דמשק, ואף נאלץ להלחם בממלכות הסוריות שהיו כפופות לאשור וניסו להיחלץ ממנה. במשך כשתים-עשרה שנה נהדף הצבא האשורי ושלמנאסר לא הצליח לעבור את ממלכת חמת דרומה. במהלך התקופה הזאת הוא עשה מאמץ לייצב את גבולו הדרומי וערך מסעות לבבל שבהם הוא ייצב את השלטון המקומי, תקף אויבים שלו וערך פעילות דתית בערי הקודש.

ב-841 לפנה"ס הצליח שלמנאסר יותר, וזאת מאחר שעקב המהפכות בדמשק (חזאל החליף בשלטון את אדד-אידרי) ובישראל (מרד יהוא), התפרקה הקואליציה ושלמנאסר יכול היה לצאת ישירות נגד דמשק. וזהו התאור של מסע זה באנלים של שלמנאסר:

בשנת 18 למלכותי חציתי את הפרת בפעם השש-עשרה. חזאל מארץ דמשק‏[3] בטח בהמון צבאותיו וכנס את חילותיו הרבים. את הר שניר (Saniru), הר נישא אשר מול הלבנון, עשה לו למבצר. נלחמתי עמו והבסתיו. 16,000 מחייליו המאומנים הרגתי בחרב. 1,121 מרכבות, 470 פרשים ואת מחנהו לקחתי כשלל. הוא עצמו נמלט על נפשו. רדפתי אחריו. בדמשק (al Dimaski), עיר מלכותו, סגרתיו. כרתתי את גניו. התקדמתי עד הרי חורן (Haurani). ערים לאין ספור הרסתי, החרבתי ושרפתי באש. נשאתי את שללן ללא ספור. עד הר בעל ראש אשר מול הים הלכתי. הצבתי שם את צלם מלכותי. אז קבלתי מס מן הצורים, הצידונים ומן יהוא בן עמרי.

במהדורת אנלים אחרת של שלמנאסר נוספו הפרטים הבאים:

עד הר בעל-ראש, אשר מול הים ומול ארץ צור, הלכתי. הצבתי שם את צלם מלכותי. אז קבלתי מס מן Ba`li-ma-AN-rer הצורי ומן יהוא בן עמרי (mar Humri). בשובי עליתי על הר הלבנון. הצבתי את צלם מלכותי ליד הצלם של תגלת-פלאסר הראשון, המלך הגדול, קודמי.

בשולי האובליסק השחור, שם מוצגת תמונתו של יהוא מלך ישראל כשהוא כורע לרגלי שלמנאסר השלישי, נמצאת הכתובת הבאה המפרשת את התמונה:

קבלתי את המס של יהוא בן עמרי: כסף, זהב, ספל זהב, קערת זהב, גביעי זהב, דליי זהב, בדיל, חוטר מלכות וכלי נשק(?).

מלך דמשק הובס בקרב שהתנהל באזור הר החרמון (שניר), אך הוא עצמו נסוג לדמשק והסתגר בתוך חומות העיר. שלמנאסר לא יכול היה לכבוש את דמשק, וגם לא להטיל עליה מצור ממושך, והעדיף על-כן להסתפק בביזת האזור שבסביבות העיר ולהמשיך במסעו לעבר המישור העשיר של החורן, ומשם לחוף הים באזור הכרמל (או ראש הנקרה), שם קיבל מס כניעה ממלכי צור וצידון, ומ"יהוא בן עמרי" מלך ישראל (למרות שיהוא ביצע הפיכה, בעיני האשורים הוא נחשב משושלת עמרי). מאמץ נוסף שנערך ב-838 לכבוש את דמשק נכשל, ושלמנאסר לא חזר יותר לסוריה.

ב-839 ערך שלמנאסר מסע נגד ממלכת קוה בקיליקיה ובין השנים 837-833 יצא לארבעה מסעות באנטוליה והגיע עד לממלכת תַּבַּל (במקרא: תובל) ברכסי הטאורוס, המסע נערך ממניעים כלכליים.

בסיכום תקופת מלכותו מתקבל הרושם של משימה שלא הושלמה, של מאמץ ענק עם תוצאות קטנות מאד. כך למשל, בצפון הרחיק שלמנאסר מעבר לימת ואן ("הים של נאירי") וחדר לטריטוריה של אוררטו, ממלכה שנוצרה זה לא מכבר בלב ההרים הגבוהים של ארמניה. אך למרות ההתפארות האשורית בהצלחה באזור זה, המציאות הייתה שונה, ובמרוצת המאה הבאה עתידה הייתה אוררטו (אררט) להיהפך ליריבתה ומתחרתה העיקרית של אשור; שלמנאסר הצליח להחריב את העיר אַרזַשכֻּן, בירתה של אררט, אך מאוחר יותר היא הצליחה להשיב לו מלחמה. במזרח הגיעו האשורים לכלל מגע עם המדיים והפרסים, שישבו אז סביב אגם אורמיה. אך ההתנגשות שם הייתה קצרה וללא תוצאות שנשתמרו לזמן רב. המדיים והפרסים נותרו חופשיים לחזק ולבצר את מעמדם באיראן, ובסופו של דבר הם שהנחיתו את מכת המוות על ממלכת אשור. שלמנאסר כבש את בבל והפך אותה למדינה וסלית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמנאסר השלישי בוויקישיתוף
הקודם:
אשורנצִירפל השני (883 עד 859)
מלכי אשור
שנים 858 עד 824 לפנה"ס
הבא:
שמשי-אדד החמישי (823 עד 811)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lost Treasures of the Bible: Understanding the Bible Through Archaeological עמ' 123-122
  2. ^ לתרגום עברי של הכתובת: א' ברוכי-אונא, 'דת, מלחמה ופוליטיקה: מחוות לבבל בכתובת אִמגֻר-אֶנלִל של שלמנאסר השלישי מלך אשור', היסטוריה 29 (תשע"ג), עמ' 41 - 45
  3. ^ mat imerisu = שמה של ארץ דמשק במקורות האשוריים