דמוקרטיה אלקטורלית
דמוקרטיה אלקטורלית היא סוג של דמוקרטיה ייצוגית ומושג במדע המדינה. בדמוקרטיה אלקטורלית כמו בדמוקרטיה ליברלית האזרחים בוחרים בבחירות חופשיות והוגנות נציגים לשלטון. עם זאת בעוד שבדמוקרטיה ליברלית קיימת מחויבות ומגבלות על השלטון לשמירה על זכויות האזרח כולל זכויות המיעוט, לשלטון החוק, ועצמאות הרשות השופטת ולחופש הביטוי המחויבות הזאת היא חלשה בדמוקרטיה אלקטורלית. בדמוקרטיה אלקטורלית קיימת שמירה על זכות ההצבעה, מתקיימות בחירות ומתאפשר לאזרחים לבחור מבין מספר מועמדים לכל מינוי פוליטי, אך אין בהכרח שמירה על זכויות האזרח והמיעוטים, על חופש הביטוי, על שלטון החוק או על עצמאות הרשות השופטת.[1] טיפולוגיה המקובלת באופן נרחב מתייחסת להבחנה בין דמוקרטיה אלקטורלית בה קיימות בחירות חופשיות הוגנות ורבות מפלגות לבין דמוקרטיה ליברלית המאופיינת בנוסף לבחירות בכך שיש בה פיקוח חקיקתי ושיפוטי יעיל על הרשות המבצעת וכן הגנה על חירויות הפרט ושלטון החוק.[2]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחקריו על תנודות הדמוקרטיזציה בעולם ובספרו "הגל השלישי של הדמוקרטיזציה" (אנ') ציין סמואל הנטינגטון את הגל שהחל במהפכת הציפורנים בפורטוגל ב-1974 ואילך כאשר לא פחות מ-30 מדינות (עד 1990) חזרו לשיטת משטר דמוקרטית וניתן למצוא מדינות רבות שמתקיימות בהן בחירות ועל פי הנטינגטון נחשבות לדמוקרטיות לכל דבר ועניין. הנטינגטון קבע את קיומן של בחירות חופשיות כסממן הבולט והמכריע ביותר לדמוקרטיה "קריטריון עיקרי לדמוקרטיה הוא תחרות שוויונית ופתוחה להצבעות בין מפלגות ללא הטרדה ממשלתית או הגבלת קבוצות האופוזיציה" ולפי הגדרה זאת ערך את מחקריו. יש ביקורת לגבי הגדרה מינימליסטית זאת בטענה שלא רק הפרוצדורה חשובה אלא גם המהות ודמוקרטיה כוללת אלמנטים נוספים ולא רק הליך פרוצדורלי.[3][4]
במחקרים מאוחרים יותר של לארי דיימונד ושל פאריד זקריה עסקו החוקרים בהבדל שבין דמוקרטיות ליברליות לאלו שהן דמוקרטיות אלקטורליות ושאינן ליברליות. דיימונד מציג במאמרו "בחירות ללא דמוקרטיה - מחשבות על משטרים היברידיים" מ-1997 כיצד 5 מדינות הנחשבות דמוקרטיה לפי ההגדרה המינימליסטית של הנטינגטון אינן יכולות להיחשב כדמוקרטיה ליברלית. במאמר נוסף מ-2002 "סוף הגל השלישי ועתידה הגלובלי של הדמוקרטיה" מציג דיימונד סיווג (נכון לסוף 2001) של מדינות העולם לפי חלוקה לדמוקרטיות ליברליות, דמוקרטיות אלקטורליות ופירוט נוסף לגבי משטרים מעורפלים וכאלו שאינם דמוקרטיים.[5][6][7] זקריה במאמרו מ-1997 עוסק בעלייתן של דמוקרטיות שאינן ליברליות[8]
כיום משטרים נמדדים על פי מידת הדמוקרטיות שלהם ואיכותה. אחד ממדדי הדמוקרטיה המוכרים והמקובלים הוא מדד v-dem. מדד v-dem הינו המדד המרכזי למדידת דמוקרטיות וחוקרים מהתחום משתמשים בו באופן תדיר כמקור להתייחסות.[9] על פי מדד זה משטרים מתחלקים לארבע קטגוריות מהמשטר הדמוקרטי ביותר ועד למשטר הכי אוטוקרטי - דמוקרטיות ליברליות, דמוקרטיות אלקטורליות, אוטוקרטיות אלקטורליות, ואוטוקרטיות סגורות. על פי מדד זה דמוקרטיה אלקטורלית היא השנייה במידת הדמוקרטיה מבין ארבעת הקטגוריות. מדד נוסף המודד דמוקרטיות אלקטורליות בודק סדרה של תנאים הכרחיים ומספקים הערוכים בסולם סידורי.[10]
דמוקרטיה אלקטורלית על פי מדד v-dem[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מדד v-dem דמוקרטיה אלקטורלית נהנית מבחירות מרובות מפלגות לרשות המבצעת וקיימים בה חופש ביטוי וחופש התאגדות. עם זאת אין מגבלות שיפוטיות וחקיקתיות מספקות על הרשות המבצעת ואין הגנה מספקת על חירויות האזרח ועל שוויון בפני החוק. על מנת להיחשב דמוקרטיה אלקטורלית יש צורך בציון מינימלי במדד דמוקרטיה אלקטורלית על פי מדד ה-v-dem[11].
מדי שנה מפרסם מכון v-dem את מערך הנתונים העולמי הגדול ביותר על הדמוקרטיה בהתבסס על 31 מיליון נתונים מ-1789 ועד היום בנוגע ל-202 מדינות. הדרוג מתבסס על הערכות מומחים אשר עונים על שאלונים בהם מאות שאלות הבודקות אינדיקטורים רבים.
מדד v-dem מתייחס למספר מרכיבים[12] -
- המרכיב האלקטורלי - המידה בה השליטים נענים לאזרחים. מדד זה מתבסס על מדידת מאפייני הפוליארכיה שהגדיר דאל - חופש ביטוי, בחירות חופשיות הוגנות ותכופות ועוד
- המרכיב הליברלי - המידה בה מוגנות זכויות אדם ומיעוטים, וקיימים איזונים יעילים המגבילים שימוש בכוח של הרשות המבצעת
- המרכיב המשתף - המידה בה קיימת השתתפות פעילה של האזרחים בתהליכים הפוליטיים
- המרכיב הדיוני - המידה בה החלטות פוליטיות עוסקות בטובת הציבור תוך קבלת מידע על ידי דיאלוג ענייני ומכבד
- המרכיב השוויוני - המידה בה מחולק הכוח באופן שווה בין האזרחים
מדד זה מתייחס אם כן לא רק להיבט האלקטורלי ובודק את איכות הדמוקרטיות בהיבטים שונים. בדירוג המדינה נלקחים בחשבון כל המרכיבים וערך גבוה במרכיב אחד יכול לפצות על ערך נמוך במרכיב אחר.[13][14]
נכון ל-2024 16% מאוכלוסיית העולם נמצאת תחת דמוקרטיה אלקטורלית וביניהם ארגנטינה, ברזיל, דרום אפריקה, יוון, אוסטריה, פולין וישראל.
דמוקרטיה אלקטורלית על פי מדדים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדד נוסף שמתייחס באופן ספציפי לדירוגן של דמוקרטיות אלקטורליות הוא המדד של skanning ושות אשר מתייחס רק למרכיב האלקטורלי. על פי מדד זה מחולקים המשטרים לשבעה סוגים כאשר בדרוג עולה ככל שהדמוקרטיה האלקטורלית עומדת בעוד כללים - משטר מסוג 0 - ללא בחירות כלל, משטר מסוג 1 - מתקיימות בחירות אך ללא תחרות רב מפלגתית, משטר מסוג 2 - בחירות מרובות מפלגות לבית המחוקקים אך לא לרשות המבצעת, משטר מסוג 3 - בחירות לרשות המחוקקת והמבצעת אך ללא תחרות אמיתית, משטר מסוג 4 - בחירות לרשות המחוקקת והמבצעת ותחרות מינימלית, משטר מסוג 5 - בחירות לרשות המחוקקת והמבצעת, תחרות מינימלית וזכות בחירה לגברים ולנשים, משטר מסוג 6 - בחירות לרשות המחוקקת והמבצעת, תחרות מינימלית וזכות בחירה אוניברסלית.[10]
מדד נוסף של Freedom House (FH) מתייחס לדמוקרטיה ליברלית כדמוקרטיה מגובשת בעוד שדמוקרטיה אלקטורלית מוגדרת כחצי-מגובשת.[15]
מדד row מתייחס לשלושה קריטריונים המודדים האם חירויות הפרט מובטחות: נגישות בטוחה ויעילה לצדק לגברים ונשים, שקיפות ויכולת חיזוי באכיפת החוק ומדד הרכיבים הליברלים שכולל כבוד לזכויות אדם ולשלטון החוק ומגבלות שיפוטיות וחקיקתיות על הרשות המבצעת. דמוקרטיה אלקטורלית תוגדר ככזו על פי מדד row כאשר יהיו בה בחירות רב מפלגתיות והוגנות אך הציונים במדדים שהוזכרו להלן יהיו נמוכים ברמה שלא מבטיחה את חירויות הפרט: ציון נמוך מ-3 במדד הנגישות לצדק, ציון נמוך מ-3 בשקיפות ויכולת חיזוי באכיפת החוק וציון נמוך מ-0.8 במדד הרכיבים הליברלים.
הבדלים בין דמוקרטיה ליברלית ואלקטורלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחנה המקובלת באופן נרחב מבדילה בין דמוקרטיה אלקטורלית בה קיימות בחירות חופשיות הוגנות ורבות מפלגות, לבין דמוקרטיה ליברלית המאופיינת בנוסף לבחירות גם בכך שיש לה פיקוח חקיקתי ושיפוטי יעיל על הרשות המבצעת, בהגנה על חירויות הפרט ושלטון החוק.
בדמוקרטיה ליברלית חירויות הפרט מוגנות ונאכפות על ידי כללי החוק יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו. לעומתה בדמוקרטיה אלקטורלית מנהיגים פופוליסטים עלולים לעשות שימוש במבנה המשטר הדמוקרטי לצרכיהם וקיימת סכנה כי ישתמשו בו באופן שישחוק את מוסדות הדמוקרטיה. בדמוקרטיה אלקטורלית ההצלחה בבחירות יכולה לבסס את סמכותם של מנהיגים פופוליסטים. הבחירות לא נתפסות רק כהליך למינוי ממשלה כפי שהדבר בדמוקרטיה ליברלית, אלא שתוצאותיהן מהוות הוכחה לכך שאישיות ספציפית מגלמת את האזרחים. בדמוקרטיה אלקטורלית הבחירות מוצגות לעיתים קרובות כמאבק קיומי בין העם לאויביו וניצחונות בבחירות מתפרשים כאירוע חשוב המאשש את סמכותו של המנהיג. תחת הפופוליזם בחירות משרתות את עקרון ההזדהות ולא עקרון של ייצוג. סוג דמוקרטיה זו מאופיין בפלישה ביצועית לזירות מוסדיות כמו אופוזיציה, עיתונות אוטונומית או חברה אזרחית ובשאיפה לעיצוב מחדש של מוסדות הדמוקרטיה.[16] בדמוקרטיה ליברלית בניגוד לדמוקרטיה אלקטורלית קיימות מגבלות שיפוטיות וחקיקתיות על הרשות המבצעת יחד עם הגנה על חירויות האזרח ושוויון בפני החוק. דמוקרטיה אלקטורלית לעומתה אינה מתאפיינת במערך של זכויות הפרט אף כי זכויות מסוימות כמו חופש הביטוי יכולות להישמר בה.
דמוקרטיה אלקטורלית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 2024 ישראל ירדה במדד ה־v-dem מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה אלקטורלית. הורדת הדרוג הושפעה בעיקר מירידות ניכרות במדדי היציבות והשקיפות של מערכת החוקים. מחברי הדו"ח ציינו כחלק מהגורמים לירידה בדירוג, את החוק שהעבירה הכנסת לביטול עילת הסבירות, את קידום הרפורמה המשפטית ואת מתקפות השרים התדירות על מערכת המשפט ואכיפת החוק. בנוגע לביטול עילת הסבירות צוין כי בכך ערערה הכנסת את הבקרה על הרשות המבצעת[17][13][18] שבעה חודשים לפני הורדת הדירוג פרסם פורום מדעני ומדעניות המדינה למען הדמוקרטיה הישראלית נייר עמדה בו הזהיר כי קיימת סבירות גבוהה מאוד כי המהפכה המשפטית תוביל להורדת הדירוג של ישראל לדמוקרטיה אלקטורלית ואף לאוטוקרטיה אלקטורלית.[19]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לראשונה מזה 50 שנה: ישראל כבר לא מוגדרת כ"דמוקרטיה ליברלית", באתר ישראל היום, 20 במרץ 2024
- ^ Anna Lührmann, Marcus Tannenberg and Staffan I. Lindberg, Regimes of the World (RoW): Opening New Avenues for the Comparative Study of Political Regimes
- ^ סמואל הנטינגטון, Democracy's Third Wave, Journal of democracy Vol.2. No.2, 1991, עמ' 11-34
- ^ טקסטולוגיה, סמואל הנטיגנטון \ הגל השלישי של הדמוקרטיה - סיכום, באתר טקסטולוגיה, 2013-11-07
- ^ לארי דיימונד, Elections Without Democracy Thinking about hybrid regimes, Journal of democracy Volume 13, Number 2, 2002
- ^ לארי דיימונד, IS THE THIRD WAVE OF DEMOCRATIZATION OVER?, Kellog institute Working Paper #236, 1997
- ^ לארי דיימונד, [https://irihs.ihs.ac.at/id/eprint/1000/1/pw_45.pdf The End of the Third Wave and the Global Future of Democracy], IHS Political Science Series Working Paper 45, 1997
- ^ פאריד זקריה, The Rise of Illiberal Democracy - The next wave, Foreign Affairs, 1997, עמ' The Rise of Illiberal Democracy
- ^ Google Scholar, scholar.google.com
- ^ 1 2 Svend-Erik Skaaning, John Gerring, Henrikas Bartusevičius, A Lexical Index of Electoral Democracy, Comparative Political Studies 48, 2015-10, עמ' 1491–1525 doi: 10.1177/0010414015581050
- ^ Democracy Report 2024, V-Dem Institute (באנגלית)
- ^ Michael Coppedge, Staffan Lindberg, Svend-Erik Skaaning, Jan Teorell, Measuring high level democratic principles using the V-Dem data, International Political Science Review 37, 2016-11, עמ' 580–593 doi: 10.1177/0192512115622046
- ^ 1 2
מיכאל האוזר טוב, ישראל איבדה את דירוגה כדמוקרטיה ליברלית במדד מוביל להערכת דמוקרטיות, באתר הארץ, 20 במרץ 2024
- ^ מיכאל האוזר טוב, מחקר: ישראל לא תוגדר עוד דמוקרטיה ליברלית אם יעברו חוקי ההפיכה המשטרית, באתר הארץ, 24 באפריל 2023
- ^ Zselyke Csaky, Nations in transit 2020 - Dropping the democratic facade, Freedom House, 2020, עמ' 23 מתוך 25
- ^ Electoral Democracy - ECPS (באנגלית אמריקאית)
- ^ ישראל ירדה בדירוג מדד הדמוקרטיות הליברליות בעולם, באתר וואלה!, 20 במרץ 2024
- ^ מהדורת 9 בתשע ליום רביעי, 20 מרץ 2024: כבר לא דמוקרטיה מלא-מלא, באתר www.zman.co.il
- ^ מדדי הדמוקרטיה של ישראל: היום שאחרי, באתר www.psfidemocracy.org
