דרוריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדרוריים
Tree-Sparrow-2009-16-02.jpg
דרור עצים אירואסייתי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: דרוריים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Passeridae

ה"דרורים האמיתיים", או 'דרורי העולם הישן' במשפחת הדרוריים (שם מדעי: Passeridae) הם ציפורי שיר קטנות. רוב בני המשפחה הם ציפורים קטנות ושמנמנות בצבעי חום ואפור, בעלות זנב קצר ומקור פחוס אך חזק. המינים נוטים להיות דומים מאוד אחד לשני. רוב הדרוריים ניזונים בעיקר על זרעים, אך לעתים הם משלימים את ארוחותיהם בחרקים קטנים.

הדרוריים אינם חובבי יערות, והם נוהגים לשכון באזורים פתוחים. ניתן למצוא אותם במגוון רב של אזורי מחיה, כגון מדבריות סלעיים, קרחות יער, ביצות ואף בתוך בניינים. זוג אחד של דרורים השתכן בעומק של 640 מטר מתחת לפני האדמה, בתוך מכרה פחם בבריטניה, שם הואכל על ידי הכורים. מינים אחדים מאספים מזון בסביבות ערים, ובדומה לשחפים ויונים, עשויים לאכול כמויות קטנות מכל מזון שימצאו.

גודלם של בני המשפחה נע בין זה של דרור האגוז (Passer eminibey), שגודלו 11.4 ס"מ ומשקלו 13.4 ג', ועד לדרור מקור התוכי (Passer gongonensis), שגודלו 18 ס"מ ומשקלו 42 גרם.

דרורי העולם הישן נמצאים באופן טבעי רק באירופה, באפריקה ובאסיה. לאוסטרליה ולאמריקה הובאו הדרורים על ידי מתיישבים מוקדמים, והתאקלמו במהרה, במיוחד באזורים מיושבים. את דרור הבית, לדוגמה, ניתן למצוא כיום בכל צפון אמריקה, בכל אחת ממדינות אוסטרליה למעט אוסטרליה המערבית, וברוב האזורים המיושבים של דרום אמריקה. דרור הבית ודרור העצים הארואסיאני (Passer ontanus) הם המינים שהתאקלמו בצורה הנרחבת ביותר באזורים אלו, ודרור הבית הפך כתוצאה מכך לציפור הנפוצה בעולם.

רוב מיני הדרוריים הם מונוגמיים, אך מקרים של פוליגמיה אינם נדירים. גם בקרב המינים המונוגמיים הזדווגות שלא עם בן הזוג אינה נדירה.

הרבייה מתבצעת במועדים בהם האוכל זמין - בדרך כלל באביב, אך באזורים מדבריים בעונה הגשומה. בעונה זו הזכרים מכריזים על טריטוריה, ומזמינים את הנקבות אליה, באמצעות שירה. מנהגי החיזור של הזכרים כוללים, בחלק מהמינים, פרישה וניעור של הכנפיים, התפחת הנוצות, פרישת הזנב וקולות חיזור. בעונת החיזור הזכרים עשויים לאיים על זכרים אחרים ואף לתקוף אותם כדי להגן על הטריטוריה שלהם.

הדרוריים מקננים בקבוצות. הקינים נבנים בתוך עצים חלולים, בקיעים בסלע, חורים בבניינים מעשי ידי אדם או תיבות קינון. הקן, העשוי מעשב ומנוצות, סגור לרוב מלמעלה, והוא בעל מראה לא מסודר. הקינים עשויים לשמש את בעליהם שוב, לעתים במשך שנים. בכל מחזור קינון מוטלות בין ביצה אחת לשמונה, הבוקעות כולן יחדיו, לאחר כשבועיים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים, ואלו פורחים מהקן לאחר 10-21 ימים, אם הקן לא הופרע - שאז יפרחו מוקדם יותר. גם לאחר פריחת הגוזלים מהקן, הזכרים ממשיכים להאכילם עד שאלו יצטרפו ללהקת דרורים צעירים. הם מגיעים לבגרות מינית לאחר כחצי שנה עד שנה.

חלק מהמינים מקננים יותר מפעם בשנה - בדרך כלל בין פעמיים לארבע, אך נקבה של דרור הבית נצפתה כשהיא מקיימת שבעה מחזורי קינון בשנה אחת.

הדרוריים הם יצורים חברתיים החיים בדרך כלל בלהקות, המקיימות בתוכן היררכיות פנימיות. הם ציפורים הפעילות ביום, ורוב המינים אינם נודדים. הם חובבי אמבטיות מים וחול, בכל מקרה בו יש אפשרות כזו.

שיעור השרידה של דרוריים במשך שנה נע בין 45-65%. הדרור הזקן ביותר שנצפה בטבע הגיע לגיל של 13 שנה וארבעה חודשים. הטורפים העיקריים שלהם הם נצים, דורסי לילה, נחשים, ורקונים - אך בעיקר חתולי בית.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוזלי דרור הבית
דרור מקור התוכי

בעבר סווגה משפחת הדרוריים כתת-משפחה במשפחת האורגים, או שקיבלה מעמד של תת-משפחה במשפחה שנקראה גם היא דרוריים, אליה סופחו גם האורגים. כיום נהוג להעניק לה מעמד של משפחה עצמאית.

חלק מהחוקרים מסווגים את משפחת האסטרילדיים (Estrildidae), תושבי האזורים המשווניים וחלקים מאוקיאניה, כתת-משפחה במשפחת הדרוריים. בדומה לדרוריים, בני משפחה זו הם אוכלי-גרגירים קטנים וגרגרניים עם מקורים קצרים, עבים ומחודדים. מבנה הגוף והרגלי המחיה של שתי הקבוצות דומים, אך האחרונים הם צבעוניים ובעלי מגוון רב של צבעי פלומה. עם זאת, רוב התרשימים הטקסונומיים מעניקים לאסטרילדיים מעמד של משפחה בפני עצמה, ומותירים במשפחת הדרוריים רק את הדרורים האמיתיים.

למרות דמיון גופני מסוים, הדרורים האמריקאים, או דרורי העולם החדש, אינם קרובים באופן מיוחד לדרוריים.