הדרך המתומנת האצילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הדרך המתומנת האצילה (סנסקריט: אריה-שתּ‏אנגו מארגה आर्याष्टाङ्गो मार्गो, פאלי: אריו אתנגיקו מגו) היא אחד העקרונות המרכזיים בתורתו של גאוטמה בודהה, אשר תיאר אותה כדרך המובילה לסיום הסבל (דוקהה) ולהשגת הארה עצמית. הדרך המתומנת משמשת להשיג תובנות לגבי הטבע האמיתי של התופעות (או המציאות) ולהיפטר מתאוות בצע, שנאה ושגיה באשליות. היא הרביעית מבין ארבע האמיתות האצילות של הבודהה, והיא ידועה גם בתור "הדרך האמצעית" או "הנתיב האמצעי".

כל שמונת האלמנטים של הדרך כוללים את התואר "נכון", שהוא תרגום למילה samyañc (בסנסקריט) או sammā (בפאלי). מלים אלו מרמזות על השלמה, התאחדות ואחידות, ויכולים להצביע גם על מובנים של "מושלם" או "אידאלי"‏[1].

בסימבוליזם הבודהיסטי הדרך המתומנת האצילה מיוצגת בדרך כלל על ידי גלגל הדהרמה אשר שמונת חישוריו מסמלים את שמונת האלמנטים של הדרך.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דיונים שהשתמרו בקאנון הפאלי של זרם הטהרוואדה ובאגאמות[2], הדרך המתומנת האצילה חזרה ונתגלתה על ידי גאוטמה בודהה במהלך חיפושו אחר הארה. הכתובים מתארים נתיב קדום שבודהות קודמים יישמו והלכו לאורו. הדרך המתומנת האצילה היא טכניקה שמטרתה להוביל את מקיימיה להארה ולשחרור. הבודהה לימד את הדרך לתלמידיו כך שגם הם יוכלו ללכת בנתיבה.

באותה צורה ראיתי אני נתיב קדום, דרך עתיקה, בה מסיירים הקדמונים המוארים כיאות. ומהו אותו נתיב קדום, אותה דרך עתיקה, בה מסיירים הקדמונים המוארים כיאות? רק הדרך המתומנת האצילה הזו: הבנה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון... הלכתי בנתיב הזה. ובהולכי, הגעתי לידיעה ישירה של הזדקנות ומוות, ידיעה ישירה של מקור ההזדקנות והמוות, ידיעה ישירה של הפסקת ההזדקנות והמוות, ידיעה ישירה של הנתיב המוביל להפסקת ההזדקנות והמוות... ובאשר ידעתי זאת ישירות, גיליתי זאת לנזירים, לנזירות, למאמינים ולמאמינות...

– נאגארה סוטה‏[3]

יש הבדלים זעירים ביישום הדרך המתומנת האצילה בין זרם בודהיסטי אחד למשנהו. כל זרם בודהיסטי טוען ליישום הדרך בצורה המתאימה ביותר להתפתחות תלמידיה.

החלוקה המשולשת של הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים מחלקים את הדרך המתומנת האצילה לשלושה חלקים עיקריים:

חלק גורמים של הדרך המתומנת גורמים נרכשים
תבונה (סנסקריט: prajñā, פאלי: paññā) 1. הבנה נכונה ידע נכון
2. כוונה נכונה (וגם חשיבה נכונה) שחרור נכון
מוסר (סנסקריט: śīla, פאלי: sīla) 3. דיבור נכון
4. פעולה נכונה
5. אורח חיים נכון (וגם פרנסה נכונה)
התבוננות פנימה (סנסקריט ופאלי: samādhi) 6. מאמץ נכון
7. מודעות נכונה
8. ריכוז נכון

במהאיאנה בודהיזם צורת הצגה זו נקראת "שלוש ההכשרות הטובות יותר": התנהלות מוסרית טובה יותר, ריכוז טוב יותר וחוכמה טובה יותר. "טוב יותר" מתייחס כאן לעובדה שמשתמשים בהכשרות שהובאו כאן, שמטרתן להביא לשחרור ולהארה, מתוך רצון לויתור ולבודהיצ'יטה.

היישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הנזיר ביקהו והמלומד ואלפולה ראהולה, על החלקים של הדרך המתומנת האצילה "להתפתח פחות או יותר בו זמנית, וככל המתאפשר על פי יכולת ההכלה של היחיד. הם כולם קשורים זה בזה וכל אחד מהם מסייע לטיפוח האחרים". ביקהו בודהי מסביר כי "עם מידה מסוימת של התקדמות, כל שמונת החלקים יכולים להיות נוכחים במקביל, כאשר כל אחד מהם תומך באחר. אולם עד לנקודה זו לא ניתן להימנע מחשיפה של הדרך בשלבים"‏[4]

על פי הקאנונים הפאלי והסיני, הבנה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון ומודעות נכונה משמשים כתומכים וכתנאים נדרשים ליישום ריכוז נכון. הגעה להבנה נכונה היא השלב הראשון, והיא גם הפתח לכלל הדרך המתומנת האצילה‏[5][6]. על המיישם לנסות להבין קודם את העקרונות של הבנה נכונה. מרגע שהושגה הבנה נכונה, היא תעודד ותהיה מקור השראה להתהוות כוונה נכונה במיישם. כוונה נכונה תוביל לדיבור נכון. דיבור נכון יוביל לפעולה נכונה. פעולה נכונה תוביל לאורח חיים נכון. אורח חיים נכון יוביל למאמץ נכון. מאמץ נכון יוביל למודעות נכונה‏[7][8]. המיישם חייב להוציא לפועל מאמץ נכון על מנת לנטוש את ההבנה השגויה ולהיכנס להבנה נכונה‏[5]. מודעות נכונה משמשת להישאר על בסיס קבוע בהבנה הנכונה. הדבר יסייע למיישם לרסן תאוות בצע, שנאה ושגיה באשליות.

מרגע שהתבססו התנאים התומכים והנדרשים, יכול המיישם לתרגל ריכוז נכון ביתר קלות. במהלך יישום הריכוז הנכון, יהיה עליו להיעזר במאמץ נכון ותודעה נכונה. כאשר נמצא המיישם במצב ריכוז, יהיה עליו לחקור ולבדוק את מסקנותיו לגבי ההבנה הנכונה. התוצאה תהיה היווצרות של ידע נכון אשר יחליש תאוות בצע, שנאה ושגיה באשליות. הגורם האחרון והסופי שיתהווה הוא שחרור נכון.

תבונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תבונה" (Prajñā • Paññā) מקנה כיוון באמצעות הבנה מושגית של המציאות. לעתים היא מתורגמת "הבחנה" כאשר היא משמשת בתפקיד הכשרתי. היא נועדה לעורר את היכולת להבנה חודרת כך שדברים יראו כפי שהם באמת. בשלב מאוחר יותר, כאשר תיעשה הדעת מאומנת במשמעת מוסרית ובריכוז, ועם ההצטברות ההדרגתית של ידע נכון, היא תגיע להבנה נכונה עילאית ולכוונה נכונה.

הבנה נכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנה נכונה (samyag-dṛṣṭisammā-diṭṭhi) ניתן גם לתרגם כ"פרספקטיבה נכונה", "ראיה נכונה" או "נקודת מבט נכונה". זוהי הדרך הנכונה להסתכל על החיים, על הטבע ועל העולם כפי שהם באמת - להבין איך הם באמת פועלים. היא משמשת הצדקה להתחיל ביישום הדרך. היא מסבירה את הסיבות לקיום, לסבל לחולי, להזדקנות ולמוות האנושיים, ואת הסיבות לקיומם של תאוות בצע, שנאה ושגיה באשליות. היא נותנת כיוון ומספקת את הניצוץ להנעתם של שבעת המרכיבים האחרים של הדרך. הבנה נכונה מתחילה בעקרונות וידיעת אימרות, אך דרך יישום של ריכוז נכון הדברים יעברו המרה לחוכמה המסוגלת להכרית את אסוריה של הדעת. פיתוח הבנה נכונה יהווה השראה לניהול חיים מוסריים העולים בקנה אחד עם ההבנה הנכונה. בקאנונים הפאלי והסיני, היא מוסברת כך:

ומהי ההבנה הנכונה? ידע המתייחס לסבל, ידע המתייחס למקור הסבל, ידע המתייחס להפסקת הסבל, ידע המתייחס לדרך היישום המובילה להפסקת הסבל: לזאת יקרא הבנה נכונה.

– ‏[9][10][11][12]

[13][14]

ישנם שני סוגים של הבנה נכונה:

  1. הבנה עם פגמים: זוהי הבנה שגרתית. הבנה שכזו תרבה זכויות ותתמוך בקיום מבטיח של הישות הגשמית בעולם הסמסרה.
  2. הבנה ללא פגמים: זוהי הבנה בלתי שגרתית. היא מהווה מרכיב של הדרך ותוביל את בעליה להארה ולשחרור מעולם הסמסרה.

להבנה נכונה יש פנים רבות. צורתה הבסיסית מתאימה למאמינים מקרב עם הארץ, בעוד שהצורה האחרת, שדורשת התעמקות רבה יותר, מתאימה לנזירים. לרוב היא דורשת הבנה של המציאות הבאה:

  1. החוק המוסרי של הקארמה: לכל פעולה (של הגוף, של דיבור או של הדעת) יש תוצאות קארמיות (קרי: תגובה). פעולות בריאות ולא-בריאות ייצרו תוצאות והשפעות המתאימות לטבעה של אותה פעולה. זוהי ההבנה הנכונה של התהליך המוסרי בעולם.
  2. שלושת סימני הקיום: כל מה שנוצר גם יחדל (זמניות). תופעות של רוח וגוף הן זמניות, והן מקור לסבל ולהיעדר עצמי.
  3. סבל: לידה, הזדקנות, חולי, מוות, עצב, אבל, כאב, יגון, מצוקה ויאוש הם סבל. חוסר היכולת להשיג את מה שרוצים גם הוא סבל. היווצרות ההשתוקקות היא, בקירוב, הסיבה להיווצרות הסבל, והפסקת ההשתוקקות היא, בקירוב, הסיבה להפסקת הסבל. תכונת הבורות היא שורש היווצרות הסבל, והכחדת תכונה זו היא השורש להפסקת הסבל. הדרך המובילה להפסקת הסבל היא הדרך המתומנת האצילה‏[15]. סוג זה של הבנה נכונה מוסברת במושגים של ארבע האמיתות האצילות.

הבנה נכונה לנזירים מוסברת בפירוט בסָמָּדִיטְהִי סוּטָּה (Sammādiṭṭhi Sutta, "הדיון בהבנה הנכונה"), שבו סאריפוטה מורה כי הבנה נכונה ניתנת להשגה גם דרך הבנה של השלם והבלתי-שלם, של ארבעת המזונות ושל תריסר החוליות או שלושת המזהמים‏[16]. "הבנה שגויה" הנובעת מבורות (avijja), היא התנאי המקדים לכוונה שגויה, לדיבור שגוי, לפעולה שגויה, לאורח חיים שגוי, למאמץ שגוי, למודעות שגויה ולריכוז שגוי‏[17][18]. על המיישם להשתמש במאמץ נכון על מנת לנטוש את ההבנה השגויה ולהיכנס להבנה נכונה. תודעה נכונה משמשת להישאר בהבנה הנכונה על בסיס קבוע.

המטרה של הבנה נכונה היא לטהר את נתיבו של האדם מרוב רובם של הבלבול, אי-ההבנות והחשיבה השוגה באשליות. זהו כלי להבין נכון את המציאות. יש להשתמש בהבנה נכונה עם ראש פתוח וחשיבה גמישה, מבלי להיצמד להבנה מסוימת כאל תורה מסיני‏[19][20][21]. כך תהפוך ההבנה הנכונה לנתיב אל השחרור במקום להוות מכשול.

כוונה נכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוונה נכונה (samyak-saṃkalpasammā sankappa) ידועה גם בתור "מחשבה נכונה", "החלטיות נכונה", "תפיסה נכונה", "שאיפה נכונה" או "השימוש ברצון שלנו לחולל שינוי". במסגרת מרכיב זה, על המיישם לשאוף בקביעות להיפטר מתכונות אשר ידוע לו כי הן שגויות או בלתי-מוסריות. פיתוח ראוי של הבנה נכונה יסייע למיישם להבחין בהבדלים שבין כוונה נכונה לכוונה שגויה. בקאנונים הסיני והפאלי, הדבר מוסבר כך:

ומהי החלטיות נכונה? להיות החלטי לגבי ויתור, לגבי השתחררות ממחשבות זדון, ולגבי אי גרימת נזק: לזו ייקרא החלטיות נכונה.

– ‏[9][11][12]

[22][23]

משמעותה ויתור על הדברים הגשמיים ובהתאם גם מחויבות גדולה יותר לדרך הרוחנית, לרצון הטוב, ומחויבות לאי-אלימות, או אי גרימת נזק, ליצורים חיים אחרים.

מוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת שהדעת תהיה מאוחדת בריכוז, יש להימנע ממעשים לא-בריאים בגוף או בדיבור, וזאת כדי למנוע מיכולות הפעולה והדיבור של הגוף מלהיעשות כלים לדברים המזהמים. המוסר (ŚīlaSīla) משמש בעיקר כעזר לטיהור נפשי.‏[4]

דיבור נכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיבור נכון (samyag-vācsammā-vācā) עוסק בדרך הטובה ביותר בה ישתמש מיישם בודהיסטי במילותיו. בקאנון הפאלי הדבר מוסבר כך:‏[22][23][12][9][11]

מהו הדיבור הנכון? הימנעות משקר, מדבר מחלוקת, מדיבור משפיל ומפטפוטי סרק: לזאת ייקרא דיבור נכון.

הסָמָנּיָפְּהָלה סוּטָּה (Samaññaphala Sutta), הקָוֵוטָה סוּטָּה (Kevatta Sutta) והקוּנְדָה קָמָּרָפוּטּה סוּטָּה (Cunda Kammaraputta Sutta) מפרטות:‏[24][25][26][27]

נטישת דיבור שגוי... הוא אומר את האמת, נצמד לאמת, עקבי, אמין, אינו מרמה לעולם...
נטישת דברי המחלוקת... את אשר שמע כאן לא יספר שם לפעור סדק בין האנשים ההם לאנשים האלו כאן... ובכך ישלים בין אלו אשר נפער ביניהם סדק ויחבר את אלו המאוחדים, הוא אוהב הסכמה, מתענג על הסכמה, נהנה מהסכמה, אומר דברים היוצרים הסכמה...
נטישת דיבור משפיל... הוא אומר דברים המרגיעים את האוזן, דברים מלאי חיבה אשר הולכים ישר אל הלב, ואשר הם מנומסים, מלבבים ונעימים לכלל האנשים...
נטישת פטפוטי הסרק... הוא מדבר בהגיון, אומר את אשר הוא עובדה, את אשר מתאים למטרה, את הדהאמה, את הוינאיה. הוא אומר מלים אשר ראוי לנצור, תואמות את זמנן, הגיוניות, מקיפות, מחוברות אל המטרה...

האָבְּהָיָה סוּטָה (Abhaya Sutta) מפרטת:‏[28][29]

באשר למלים אשר הטְָטְהְָגְָטְָה יודע כי אינן עובדתיות, אינן אמיתיות, אינן מועילות (או: אינן מחוברות למטרה), אינן חביבות והן פוגעניות כלפי אחרים, הוא אינו אומר אותן.
באשר למלים אשר הטְָטְהְָגְָטְָה יודע כי הן עובדתיות, אמיתיות, אינן מועילות (או: אינן מחוברות למטרה), אינן חביבות והן פוגעניות כלפי אחרים, הוא אינו אומר אותן.
באשר למלים אשר הטְָטְהְָגְָטְָה יודע כי הן עובדתיות, אמיתיות, מועילות (או: אינן מחוברות למטרה), אך אינן חביבות והן פוגעניות כלפי אחרים, הוא אינו אומר אותן.
באשר למלים אשר הטְָטְהְָגְָטְָה יודע כי אינן עובדתיות, אינן אמיתיות, אינן מועילות (או: אינן מחוברות למטרה), אך הן חביבות ואינן פוגעניות כלפי אחרים, הוא אינו אומר אותן.
באשר למלים אשר הטְָטְהְָגְָטְָה יודע כי הן עובדתיות, אמיתיות, אינן מועילות (או: אינן מחוברות למטרה), אך הן חביבות ואינן פוגעניות כלפי אחרים, הוא אינו אומר אותן.
באשר למלים אשר הטְָטְהְָגְָטְָה יודע כי הן עובדתיות, אמיתיות, מועילות, וגם חביבות ואינן פוגעניות כלפי אחרים, הוא חש מתי הזמן הנכון להגיד אותן. משום מה? משום שלטְָטְהְָגְָטְָה יש סימפטיה לאשר בין החיים.

פעולה נכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לתרגם פעולה נכונה (samyak-karmāntasammā-kammanta) גם כ"התנהלות נכונה". ככזו, חייב המיישם לאמן את עצמו להיות נכון מוסרית בפעולותיו, ולא לפעול בדרכים שישחיתו או יפגעו בו או באחרים. בקאנונים הפאלי והסיני, הדבר מוסבר כך:‏[11][12][22][23][9]

ומהי פעולה נכונה? הימנעות מנטילת חיים, מגניבה, ומיחסי מין אסורים [או התנהגות מינית בלתי הולמת]. לזאת ייקרא פעולה נכונה.

– סְָצָּ'אוִיבְּהְָנְגְָה סוּטָּה (Saccavibhanga Sutta)

ומהי, נזיריי, פעולה נכונה? הימנעות מנטילת חיים, הימנעות מגניבה, הימנעות מאי-טהרה: לזאת, נזיריי, ייקרא פעולה נכונה.

– מִָגִָה-וִיבְּהִָנְגִָה סוּטָה (Magga-vibhanga Sutta)

למיישם מקרב פשוטי העם, מפרטת הקוּנְדָה קָמָּרָפוּטּה סוּטָה (Cunda Kammaraputta Sutta): ‏[30]

וכיצד נעשה האדם טהור בשלוש דרכים על ידי פעולת גוף? ישנו המקרה בו אדם מסוים, אשר נטש את נטילת החיים, נמנע מנטילת חיים. הוא חי ו... סכינו מונח ארצה, מוסרי, חנון ורחום לרווחתם של כל אשר בין החיים. בנטשו את לקיחת אשר לא ניתן, הוא נמנע מלקיחת מה שלא ניתן. הוא לא לוקח, כדרכו של הגנב, דברים בכפר או בשדה אשר שייכים לאחר ולא ניתנו לו. בנטשו את החושניות הבלתי הולמת, הוא נמנע מחושניות בלתי הולמת. הוא אינו נכנס למעורבות מינית עם אלו המוגנים על ידי אמותיהם, אבותיהם, אחיהם, אחיותיהם, קרוביהם או הדהאמה שלהם, אלו אשר להן בעל, אלו אשר חייבים בעונש, או אפילו אלו אשר עוטרו בפרח על ידי אדם אחר. כך נעשה אדם טהור בשלוש דרכים על ידי פעולת גוף.

למתנזרים, מוסיפה הסָמָנּיָפְּהָלה סוּטָּה (Samaññaphala Sutta):‏[31][32]

בנטשו את אי-הפרישות, הוא חי חיי פרישות, ריחוק, נמנע מהפעילות המינית אשר היא דרכו של הכפרי.

אורח חיים נכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורח חיים נכון (samyag-ājīvasammā-ājīva) משמעו שאסור על המיישם להשתתף בעסקים או עיסוקים אשר בצורה ישירה או עקיפה מביאים נזק ליצורים חיים אחרים. בקאנונים הפאלי והסיני הדבר מוסבר כך:‏[11][22][23][12][9]

ומהו אורח חיים נכון? ישנו המקרה בו תלמיד של הנעלִים, בנטשו את אורח חיי הרמאות, דואג כי חייו יתקיימו עם אורח חיים נכון: לזאת ייקרא אורח חיים נכון.

חמשת העסקים אשר העיסוק בהם פוגע:‏[33][34][35]

  1. עסקי כלי הנשק: מסחר בכל סוגי כלי הנשק ואמצעי ההרג.
  2. עסקי בני אדם: מסחר בעבדים, זנות, או קניה ומכירה של ילדים או מבוגרים.
  3. עסקי הבשר: "בשר" מתייחס לגופם של יצורים לאחר שאלו נהרגו. בכך כלולה הרבעת בעלי חיים לצורכי שחיטה.
  4. עסקי המשכרים: ייצור או מכירת משקאות משכרים או סמים ממכרים.
  5. עסקי הרעל: ייצור או מסחר בכל סוג של תוצר רעיל שנועד להרוג.

סָמָאדְהי: משמעת נפשית, ריכוז, התבוננות פנימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סָמָאדְהי מתורגמת מילולית כ"ריכוז", ניתן להשיגה דרך אימון במודעות מוגבהת, המביאה את הרוגע וההתאספות הדרושות על מנת לפתח חוכמה אמיתית על ידי התנסות ישירה.‏[4]

מאמץ נכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמץ נכון (samyag-vyāyāmasammā-vāyāma), המיישם צריך לקיים מאמץ מתמיד לנטוש את כל המחשבות, המלים והמעשים השגויים והפוגעניים. במקום זאת על המיישם להתמיד בהצמחה של מה שיועיל לעצמו ולאחרים במחשבותיו, במילותיו ובמעשיו, וזאת מבלי לחשוב על הקושי או היגיעה המעורבים בכך. בקאנונים הפאלי והסיני הדבר מוסבר כך:‏[22][23][11][12][9]

ומהו, נזיריי, מאמץ נכון?

(1) ישנו המקרה בו נזיר מפיק רצון, מתאמץ, מפעיל התמדה, מתחזק ומפעיל את כוונתו למען מניעת צמיחתן של תכונות רעות וחסרות במיומנות אשר טרם צמחו.

(2) הוא מפיק רצון, מתאמץ, מפעיל התמדה, מתחזק ומפעיל את כוונתו למען נטישת תכונות רעות וחסרות במיומנות אשר צמחו.

(3) הוא מפיק רצון, מתאמץ, מפעיל התמדה, מתחזק ומפעיל את כוונתו למען צמיחתן של תכונות מיומנות אשר טרם צמחו.

(4) הוא מפיק רצון, מתאמץ, מפעיל התמדה, מתחזק ומפעיל את כוונתו למען תחזוקה, מניעת בלבול, הגברה, העשרה, פיתוח והבאה אל השיא של תכונות מיומנות אשר צמחו:

לזאת, נזיריי, ייקרא מאמץ נכון.

למרות שהמבנה הנ"ל נתון למסדר הנזירים, הוא מכוון גם למסדר הנזירות וגם פשוטי עם משני המינים יכולים ליישם אותו.

ארבעת מקרי המאמץ הנכון שהוזכרו לעיל, מטרתם היא:

  1. למנוע את השלילי שעדיין לא צמח בתוך תוכו.
  2. להרחיק את השלילי שכבר צמח בתוך תוכו.
  3. להצמיח את החיובי שעדיין לא צמח בתוך תוכו.
  4. לקיים את החיובי שכבר צמח בתוך תוכו.

מודעות נכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעות נכונה (samyak-smṛtisammā-sati) ניתן לתרגם גם כ"זיכרון נכון", "עירנות נכונה" או "תשומת לב נכונה". על המיישמים אותה לשמור את דעתם עירנית דרך קבע לתופעות שמשפיעות על הגוף ועל הדעת. עליהם להיות מודעים ושקולים, ולוודא שאינם פועלים או מדברים מתוך חוסר תשומת לב או מתוך שיכחה. בקאנון הפאלי, הדבר מוסבר כך:‏[11][22][23][12][9]

ומהי, נזיריי, מודעות נכונה?

(1) ישנו המקרה בו נזיר נשאר ממוקד בגופו בפני עצמו - נלהב, מודע ועירני - ומניח לתאוות הבצע ולמצוקה הקשורים לעולם.

(2) הוא נשאר ממוקד ברגשות שלו בפני עצמם - נלהב, מודע ועירני - ומניח לתאוות הבצע ולמצוקה הקשורים לעולם.

(3) הוא נשאר ממוקד בנפש שלו בפני עצמה - נלהב, מודע ועירני - ומניח לתאוות הבצע ולמצוקה הקשורים לעולם.

(4) הוא נשאר ממוקד בתכונות הנפשיות שלו בפני עצמן - נלהב, מודע ועירני - ומניח לתאוות הבצע ולמצוקה הקשורים לעולם.

לזאת, נזיריי, ייקרא מודעות נכונה.

למרות שההוראות הנ"ל מיועדות לנזירים הן מכוונות גם לנזירות, ופשוטי עם מקרב שני המינים יכולים גם הם ליישם אותן.

ביקּהוּ בוֹדְהי, נזיר של מסורת התהרוואדה, מרחיב את הדיבור על מודעות בדברים שלהלן:‏[36]

הדעת נשמרת במכוון במצב של שימת לב חשופה, צפיה מנותקת באשר מתרחש בתוכנו ומסביבנו ברגע הנוכחי. ביישום המודעות הנכונה, הדעת נעשית מיומנת להישאר בהווה, בפתיחות, בשקט, ובעירנות, מהרהרת באירועי ההווה. על כל שיפוט ופרשנות להישאר מושעים, או אם הם בכל זאת מתרחשים, עליהם לבצע ואז להימחק.

המְָהְָא סְָטיפְָטּהְָנְָה סוּטָּה מלמדת גם היא שבצפיה מודעת בתופעות הללו, אנו מתחילים להבחין בהיווצרותן ובשקיעתן, ובשלושת סימני הקיום של הדהארמה בהתנסת ישירה, והדבר מוביל להיווצרות תובנה ותכונות הניתוק, העצמאות והשחרור.

ריכוז נכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוז נכון (samyak-samādhisammā-samādhi), כפי ששמותיו בפאלי ובסנסקריט מצביעים, הוא יישום של ריכוז (סׇמאדהי). ובתור שכזה, המיישם אותו מתרכז באובייקט כלשהו של תשומת לב עד שהוא מגיע לריכוז מלא ולמצב של ספיגה מדיטטיבית (גְ'האנה). יישום הריכוז יכול להיעשות, מסורתית, באמצעות מודעות לנשימה (אְָנְָפְָּנְָסְָטי), דרך מושאי מבט (קָסינה), ודרך חזרה על ביטויים. סמאדהי משמש לדכא את חמשת המעכבים על מנת להיכנס לג'האנה. הג'האנה היא כלי המשמש לפתח חוכמה, וזאת באמצעות פיתוח תובנה ושימוש בה לבחינת טבען האמיתי של תופעות עם הכרה ישירה. הדבר מוביל להכרתת מזהמים, הבנת הדהאמה ובסופו של דבר גם להארה. במהלך יישום הריכוז הנכון יצטרך המיישם לחקור ולאשש את ההבנה הנכונה שלו. ידע נכון יצמח תוך כדי התהליך, ובעקבותיו שחרור נכון. בקאנון הפאלי הדבר מוסבר כך:‏[10][11][12][9]

ומהו ריכוז נכון?

(1) באשר נזיר מרוחק מתאוות החושים, מרוחק ממחשבות מזיקות, משיג ומשתקע בספיגה המדיטטיבית הראשונה [ג'האנה], אשר מקורה בניתוק והיא מלווה במחשבה משקפת (Vitakka), מחשבה מושהית (Vicara), שמחה, ואושר.

(2) בהשקטת מחשבה משקפת ומושהית הוא משיג ומשתקע בג'האנה השנייה, ברוגע פנימי, היא אחדות הדעת (Ekkegata), שאין בה מחשבה מושהית ומשקפת, ויש בה שמחה ואושר.

(3) בהתנתקות משמחה הוא מצוי בשלוה, מודע ובעל תפיסה צלולה ונהנה מאושר פנימי, ובכך נכנס ומשתקע בג'האנה השלישית, שהנאצלים [Ariyas] מכנים "הימצאות בקור רוח, במודעות ובאושר".

(4) בויתור על אושר ועל סבל, בעצם ההיעלמות של שמחה וצער, הוא משיג ומשתקע בג'האנה הרביעית, שאינה אושר או סבל, והיא השלוה הטהורה - מודעות.

לזאת ייקרא ריכוז נכון.

למרות שההוראות הנ"ל מיועדות לנזירים הן מכוונות גם לנזירות, ופשוטי עם מקרב שני המינים יכולים גם הם ליישם אותן.

על פי הקאנונים הפאלי והסיני, ריכוז נכון תלוי בהתפתחותן של מרכיבי דרך מקדימים:‏[22][37][38] המופיעה בקאנונים הפאלי והסיני, מסביר הבודהה כי טיפוח הדרך המתומנת האצילה מוביל להתפתחות של שני גורמים נוספים: ידע נכון או תובנה (sammā-ñāṇa), ושחרור נכון (sammā-vimutti). שני גורמים אלו נמצאים תחת הקטגוריה "תבונה" (paññā).

ידע נכון ושחרור נכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידע נכון משמעו ראיית דברים כפי שהם באמת בהתנסות ישירה, לא כפי שהם נראים וגם לא כפי שהמיישם מעוניין שהם ייראו. הגורם העשירי, שחרור נכון, הוא תוצאה של ידע נכון.‏[39]

שני הגורמים הללו הם התוצאה הסופית של יישום נכון של הדרך המתומנת האצילה, אשר נוצרים בעת יישום של ריכוז נכון. הידע הנכון נוצר ראשון, שם מתהווה התובנה העמוקה לתוך המציאות הבסיסית. האחרון להתהוות הוא השחרור הנכון, שם מתרחשת ההארה והמיישם מגיע לשיא היישום.

הדרך המתומנת האצילה ופסיכולוגיה קוגניטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרו "בודהיזם פוגש מדע מערבי" מסביר גיי ווטסון:

הבודהיזם תמיד עסק בהרגשות, רגשות, תחושות והכרה. הבודהה מצביע על גורמים הכרתיים כמו גם רגשיים כגורמים לסבל. הסיבה הרגשית היא תשוקה והיפוכה, הסלידה. הגורם ההכרתי הוא הבורות ביחס לדרך בה דברים קורים במציאות, או לשלושת סימני הקיום: כל הדברים הינם לא-מספקים, לא-קבועים, וחסרי עצמיות ממשית.

Buddhism Meets Western Science ‏ (2001)

מנקודת מבט פסיכולוגית, הדרך המתומנת האצילה היא ניסיון תבניות של מחשבה ושל התנהגות. זו הסיבה שהמרכיב הראשון של הדרך הוא הבנה נכונה (sammā-diṭṭhi), שהיא הדרך בה רואים את העולם. תחת קטגוריית התבונה, מקושרת תפיסת עולם זו למרכיב השני, חשיבה נכונה (sammā-saṅkappa), שנוגעת לתבניות חשיבה ולכוונה אשר שולטת בפעולותיו של האדם. ניתן לראות את המרכיבים הללו בפעולה בפיוטים הפותחים של הדְִהָאמָּפָּדָה‏[40]:

בכל התנסות הדעת קודמת,

הדעת מובילה,
הדעת יוצרת.

והיה כי פעלת או דברת ודעתך משוחתת,

ובא הסבל

כאשר תיסוב העגלה בעקבות פרסת השור

בכל התנסות הדעת קודמת,

הדעת מובילה,
הדעת יוצרת.

והיה כי פעלת או דברת ודעתך שלווה,

ובאה השמחה

כצל בל ינתק.

להשמעה / The Readers

כך, על ידי שינוי תפיסת העולם המעוותת של האדם, והגשמת "תפיסה רגועה" במקום "תפיסה מזוהמת" יכול האדם להקל על הסבל. ווטסון מציין זאת מנקודת מבט פסיכולוגית:"מחקרים מראים כי פעולות חוזרות ונשנות, למידה וזיכרון יכולים לשנות פיזית את מערכת העצבים, ולשנות את חוזקם של קשרים סינפטיים כמו גם את הקשרים עצמם. ניתן לחולל שינוי שכזה על ידי טיפוח המשנה את הרגש ואת הפעולות. ואלו בתורם ישנו את החוויה הנובעת מהם."

סבל והיצמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי דברי גאוטמה בודהה, הסבל נגרם כתוצאה מהיצמדות לדברים גשמיים, ששתי פניה הן השתוקקות (טנהא) ודחייה. מאחר שכל התופעות הן בנות-חלוף, ארעיות, נתונות לשינוי בלתי-פוסק - תכונה הנקראת בבודהיזם "אניצ'ה" - האדם המפתח השתוקקות בנוגע אליהם נדון לסבל. "התופעות" יכולות להיות גשמיות מאוד: כגון ממון, תחושות, טעמים, מצב בריאותי, אנשים אחרים, וכדומה, או גשמיות פחות, כגון: מעמד חברתי, דימוי עצמי, ואפילו התקוה הבסיסית להמשכיות או לסיום החיים. גם הדרך עצמה, נחשבת לדבר שהצמדות אליו אינה עולה בקנה אחד עם הדרך - בשיחה על משל הנחש מתוך הקאנון הפאלי משווה הבודהה את הדרך לרפסודה אשר משמשת לחצית הנהר, אבל חסרת תועלת משהנהר נחצה. כך גם מה שהוא מלמד נועד כדי להגיע למטרה, ומשהמטרה הושגה, אין ערך לאחיזה בדרך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו לדוגמה: Allan (2008).
  2. ^ אגאמות הן סוג של סוטרות שהשתמרו במסורת המהאיאנה הסינית ומשויכות לזרמי הבודהיזם הראשונים, פירוש המילה אגאמה הוא "מילה סודית" או "מילה מוצפנת"
  3. ^ תרגום מתוך Thanissaro Bhikkhu, Nagara Sutta
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Bhikkhu Bodhi. The Noble Eightfold Path: The Way to the End of Suffering. Buddhist Publication Society. אוחזר ב־2008-05-06.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Thanissaro Bhikkhu, Maha-cattarisaka
  6. ^ Madhyama Agama, Taisho Tripitaka Vol. 1, No. 26, sutra 189 (中阿含雙品 聖道經第三)
  7. ^ Bhikkhu Ñanamoli & Thanissaro Bhikkhu, The Discourse on Right View: The Sammaditthi Sutta and its Commentary
  8. ^ Madhyama Agama, Taisho Tripitaka Vol. 1, No. 26, Sutra 9 (中阿含七法品七車經第九)
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 Thanissaro Bhikkhu. Saccavibhanga Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  10. ^ 10.0 10.1 Piyadassi Thera. Saccavibhanga Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 Thanissaro Bhikkhu. Magga-vibhanga Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 12.5 12.6 12.7 Thanissaro Bhikkhu. Maha-satipatthana Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  13. ^ Madhyama Agama, Taisho Tripitaka Vol. 1, No. 26, sutra 31 (分別聖諦經第十一). Cbeta. אוחזר ב־2008-10-27.
  14. ^ Taisho Tripitaka Vol. 1, No. 32, Page 814. Cbeta. אוחזר ב־2008-10-27.
  15. ^ Thanissaro Bhikkhu. The four noble truths. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  16. ^ Bhikkhu Ñanamoli & Thanissaro Bhikkhu. The Discourse on Right View: The Sammaditthi Sutta and its Commentary. Buddhist Publiccation Society. אוחזר ב־2008-05-06.
  17. ^ Thanissaro Bhikkhu. Avijja Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  18. ^ Thanissaro Bhikkhu. Micchatta Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  19. ^ Dutthatthaka Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-11-16.
  20. ^ Alagaddupama Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-11-16.
  21. ^ Bodhi. From Views to Vision. Access to Insight. אוחזר ב־2008-11-16.
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 22.4 22.5 22.6 Madhyama Agama, Taisho Tripitaka Vol. 1, No. 26, sutra 31 (分別聖諦經第十一). Cbeta. אוחזר ב־2008-10-28.
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 23.5 Taisho Tripitaka Vol. 1, No. 32, Page 814. Cbeta. אוחזר ב־2008-10-28.
  24. ^ Thanissaro Bhikkhu. Samaññaphala Sutta - The Fruits of the Contemplative Life. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  25. ^ Thanissaro Bhikkhu. Kevatta (Kevaddha)Sutta - To Kevatta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  26. ^ Thanissaro Bhikkhu. Cunda Kammaraputta Sutta - To Cunda the Silversmith. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  27. ^ Taisho Tripitaka Vol. 1, No. 1 , Page 101, Sutra 24 -- the Kevaddha Sutra (第三分堅固經第五). Cbeta. אוחזר ב־2008-10-28.
  28. ^ Thanissaro Bhikkhu. Abhaya Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  29. ^ Taisho Tripitaka Vol. 2, No. 99, Sutra 711. Cbeta. אוחזר ב־2008-10-28.
  30. ^ Thanissaro Bhikkhu. Cunda Kammaraputta Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  31. ^ Thanissaro Bhikkhu. Samaññaphala Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  32. ^ Thanissaro Bhikkhu. Kevatta (Kevaddha) Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  33. ^ Thanissaro Bhikkhu. Vanijja Sutta. Access to Insight. אוחזר ב־2008-05-06.
  34. ^ Robert Bogoda. A Simple Guide to Life. Buddhist Publication Society. אוחזר ב־2008-05-06.
  35. ^ Robert Bogoda. Two Dialogues on Dhamma. Buddhist Publication Society. אוחזר ב־2008-05-06.
  36. ^ Bodhi 1998
  37. ^ [5]

    המבורך אמר: "ומהם, נזיריי, ריכוז נכון אציל עם תמוכותיו והתנאים המקדימים לו? כל אחדות דעת המצוידת בשבעת המרכיבים הללו - הבנה נכונה, חשיבה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון ומודעות נכונה - נקראת ריכוז נכון אציל עם תמוכותיו והתנאים המקדימים לו.

    – מָָהָָא-צָָ'טָָּרִיסָָקָָה סוּטָּה

    הגורמים הנרכשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    במָָהָָא צָָ'טָָּרִיסָָקָָה סוּטָּה[5]

  38. ^ Taisho Tripitaka Vol. 2, No. 99 , Sutra 785. Cbeta. אוחזר ב־2008-10-28.
  39. ^ Ajahn Brahmavamso. Deep Insight. BuddhaSasana. אוחזר ב־2009-03-23.
  40. ^ The Dhammapada: A New Translation of the Buddhist Classic with Annotations‏(2009)