מהאיאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מהאיאנה (סנסקריט: महायान, מילולית - המרכבה הגדולה) הוא אחד מהזרמים הגדולים של הבודהיזם. הוא נפוץ בסין, טיבט, יפן, קוריאה, וייטנאם וטיוואן. מהמהאיאנה התפתח הווג'ריאנה האזוטרי, שטוען לאחד בתוכו את כל האסכולות הקודמות.

פסל בודהה מסין, המאה ה-6 לספירה

מקורות המהאיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת הבודהיסטית, בודהא הציג את "הדרך" באופנים שונים וברמות שונות, כך שדבריו יתאימו ויובנו בקרב קהל השומעים הספציפי אשר האזין לו בכל פעם. אי לכך, התפתחו במשך השנים כיתות ואסכולות שונות, המציגות גרסאות של הבודהיזם. אולם רובן ככולן מתבססות על שלוש האמיתות הנאצלות הראשונות. דהיינו, חיים חסרי הארה הם סבל, הסבל מתקיים בשל סיבות הניתנות לזיהוי, לפיכך ניתן להימנע מהסבל. השוני בין הזרמים השונים בבודהיזם, בא לידי ביטוי בגרסאות השונות המתארות את האמת הרביעית- סדרת הצעדים והשלבים של ה"דרך". מטרת הדרך היא להביא את האדם להיות מאושר, באמצעות הבנה שלו את עצמו, ואת משמעות קיומו בעולם. זאת באמצעות " פיתוח עצמי", אשר במערב נהוג לכנותו מדיטציה. המדיטציה מפתחת את המודעות העצמית אשר מבארת את אופיו האמיתי של חיינו, אשר כאמור מתואר בבודהיזם כגל אירועים בני רגע, המופיעים ונעלמים באופן תדיר ובלתי קבוע. ההתבוננות העצמית היא שתניב את הידיעה, והידיעה היא שתוביל את האדם לאושר.

אחד הזרמים הגדולים בבודהיזם הוא המהאיאנה. המהאיאנה התפתחה כמסורת פילוסופית דתית, אשר העניקה פרשנות מחודשת למטרת דרשותיו של בודהה. מהא פירושו גדול ו-יאנה פירושו כלי רכב/מוביל/מרכבה, כלומר פירוש השם הוא המרכבה הגדולה. הזרם רואה עצמו כמרכבה גדולה המכילה בתוכה את המרכבה הקטנה: ההיניאנה, המתאפיינת בשאיפה לגאולה פרטית של כל אדם. לעומתם המהאיאנה גורסת כי לכל אדם יש פוטנציאל להיות בודהה וכי החיפוש אחר השחרור איננו מנת חלקם של בודדים. לדידם, כוונתו של בודהה הייתה ללמד את הדרך להיות בודהה, וכמו כן מטרת הבודהיזם איננה מסתכמת בשחרור עצמי מסבל, אלא שואפת להביא לשחרור כל היצורים מסבל. עיקרון החמלה הוא מרכזי ביותר בזרם זה, אשר שם דגש על החובה להמשיך ולפעול לטובת כל היצורים כל עוד קיים סבל בעולם. כלומר, זרם זה מדגיש את ההיבט החברתי, וממקם אותו במרכז ה"דרך". הפיתוח העצמי- המדיטציות של זרם המהאיאנה מתרכזות בטיפוח אהבת הזולת והמידות הטובות. במשך השנים, מסורת המהאיאנה פרחה והתפשטה ברחבי אסיה.

חוקרים סבורים כי המהאיאנה כתנועה נפרדת החלה בערך במאה הראשונה לפני הספירה בצפון מערב תת-היבשת ההודית, כשהם מעריכים כי הייתה תקופה ראשונית של כשלוש מאות לפני שהיא הועברה בצורה מפותחת יחסית לסין במאה השנייה לספירה. לפי וויליאמס (1989), ההתפתחות של המהאיאנה הייתה תהליך איטי והדרגתי. המהאיאנה לא הייתה "אסכולה" יריבה, ולפיכך לא הייתה תוצאה של קרע. נזירי מהאיאנה ושאינם מהאיאנה יכלו לחיות יחד בשלום באותו המנזר, כל עוד הם החזיקו באותו קוד התנהגות. בין מייסדי הזרם נוהגים לציין את נגרג'ונה.

הכתבים הראשונים הידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסטים הראשונים הידועים של המהאיאנה הם תרגומים שנעשו לסינית על ידי הנזיר הקושאני לוקאקסמה בבירה הסינית לוו-יאנג, בין 178 ל-189 לספירה.

כתביו של לוקאקסמה כוללים תרגום של הפראטיוטפאנה סוטרא, הכולל את האיזכור הראשון הידוע של הבודהה אמיטאבהא וארצו הטהורה ונחשב למקור מנהגי הארץ הטהורה בסין, וכן התרגומים הראשונים הידועים של "מושלמות החכמה", טקסט יסוד במהאיאנה.

הכתובות הראשונות הידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובות האבן המוקדמות ביותר שכוללות ניסוחי מהאיאנה נמצאו בהודו במאת'ורה ותוארכו בערך ל-180 לספירה. שרידים של פסל של הבודהה נושאים את הכתובת הברהמית: "נעשה בשנת 28 למלכותו של המלך הובישקה... עבור הבודהה אמיטאבהא" (מוזיאון מאת'ורה). כתובות כאלה הם מאוחרות למדי ומעטות (הכתובת הידועה הבאה היא מסוף המאה השלישית), ביחס לכמות הגדולה של כתבי מהאיאנה שהועברו ממרכז אסיה לסין באותו הזמן, והמעורבות של נזירים בודהיסטים מרכז אסייתיים, מה שמביא למסקנה כי עיקר ההתפתחות של המהאיאנה הייתה בעיקר בצפון מערב.

המועצה הבודהיסטית הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה הפורמלית של הבודהיזם המהאיאני תוארכה לאמצע המאה ה-2, כאשר הקיסר הקושאני קנישקא כינס את המועצה הבודהיסטית הרביעית בגנדהרה, שאישרה את הפיצול של הבודהיזם המהאיאני מאסכולות הניקייה הבודהיסטיות המסורתיות.

תקופה זו הייתה גם עדה לאינטראקציה תרבותית רבה בין התרבות הבודהיסטית להלניסטית, שהשפיעה על הדמויות הראשונות של הבודהה, במה שידוע כאמנות יוונית-בודהיסטית.

התרחבות (המאה ה-1המאה ה-10)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמאה הראשונה ובתוך כמה מאות, המהאיאנה פרחה והתפשטה במזרח מהודו ועד דרום מזרח אסיה, ולצפון לכיוון מרכז אסיה, קוריאה, סין ויפן, כשהבודהיזם הגיע לבסוף ליפן ב538 לספירה.

המהאיאנה נעלמה מהודו במהלך המאה ה-11, ולאחר מכן איבדה מהשפעתה בדרום מזרח אסיה שם היא הוחלפה בידי בודהיזם ת'ראוואדי מסרי לנקה.

המהאיאנה נותרה האמונה הבודהיסטית העיקרית במזרח אסיה.

דוקטרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרך המהאיאנה, בניגוד לאסכולה השמרנית יותר ת'ראוואדה, ניתן לאפיין בעקרונות הבאים:

  • אוניברסליזם, שלפיו לכל יחיד יש את טבע הבודהה.
  • חכמת הארה, כמוקד העיקרי של המימוש.
  • חסד, על ידי העברה של המעלות.
  • גאולה, שנתמכת בידי קוסמוגרפיה עשירה, הכוללת עולמות וכוחות עליונים, עם מגוון בודהיסטאוות, אנושיות ואלוהיות, שיכולות לעזור למאמינים.

המהאיאנה הפילוסופי נוטה להתמקד בשלושת המאפיינים הראשונים (אוניברסליזם, חכמת הארה וחסד) ללא עניין רב בנושאים העל טבעיים, ואילו מהאיאנה אדוקה מתמקדת בעיקר על גאולה לקראת עולמות אחרים.

אוניברסליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "מהאיאנה" פירושה היאנה הגדול, או המרכבה הגדולה, בניגוד להיניאנה, או המרכבה הקטנה, דבר שמראה על החשיבות של האוניברסליזם, או הגאולה הכללית. הרעיון המרכזי הוא שלכל יחיד יש טבע של בודהה, ולכן הוא בודהה פוטנציאלי שיכול להגיע לבודהי.

זאת לעומת הדוקטרינה של ההינאיאנה, שחושבת כי החיפוש אחר הנירוואנה אפשרי רק למעטים, מחייבת חיים כנזיר, ויתור על כל הרכוש הארצי וניתוק מהחיים והתשוקות, אידאל שרק מבחר קטן מסוגל לו.

בשל העמדה האוניברסליסטית שלה, המהאיאנה הייתה מושכת יותר להמונים שאינם נזירים, בהצעת דרכים שונות להארה.

חוכמת הארה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המהאיאנה, הבודהיזם המסורתי נוהג להתמקד בגישה אסכטית ואינדיבידואלית להגיע לנירוואנה: כיבוש התשוקות, ניתוק מהעולם, התבודדות.

לעומת זאת ההתמקדות העיקרית של המהאיאנה הוא הבודהיסיטה: נפש בעלת חסד רב, המאוחדת בחכמה (פרג'נה) שמגיע לריקות. עם נפש זו, המאמין יגיע למטרה הסופית של ההארה, או הבודהאיות: שכל כל יודע, חופשי מייסורים ומהגורמים להם, שמסוגל לעבוד ללא לאות למען כל היצורים החיים, שנעשה לבוהדיסטווה, שלה שש שלמויות: נדיבות, סבלנות, מדיטציה, מוסריות, אנרגיה וחכמה.

אסכולות רבות של הבודהיזם המהאיאני התמקדו על טיב ההארה ועל הנירוונה עצמה, מהמהדייאמיקה ליוגקרה ועד הזן.

חסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסד (או רחמים), או קארונה, הוא מושג מפתח נוסף במהאיאנה, ונחשב כהשלמה ההכרחית לחכמת הארה. החסד חשוב מאוד בכל האסכולות של הבודהיזם, אך במיוחד במהאיאנה. הוא נסמך על הרעיון שמעלות מוספות יכולות להיות מועברות לאחרות.

הבודהיסטאוות הם הפועלים העיקריים בחסד, כאשר אבלוקיסברה הוא הראשון מביניהם. למרות שהם הגיעו להארה, הבודהיסטאוות בדרך כלל נשבעות שלא להיכנס לנירוונה עד שכל השאר גם יגאלו. עד אז הם עוזרים לאחרים להגיע להארה.

גאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהאיאנה האדוקה פיתחה קוסמוגרפיה עשירה, עם בודהות ובודהיסטוות שונים, החיים בעולמות עליונים. הרעיון של השילוש, או הטריאקה, תומך בעולמות אלה, כשהוא עושה את הבודהה עצמו לדמות דמוי אלוהית טרנסצנדנטלית.

בתנאים שונים, המאמינים יכולים להגיע לארצות אלה לאחר מותם, כך שכאשר הם חיים מחדש הם יוכלו לנסות להגיע לבודהאיות בתנאים הטובים ביותר. כשהדבר תלוי בכת, הגאולה הזו לגן עדן יכולה להיות מושגת על ידי אמונה, הדמיה או אפילו על ידי אמירה של שמו של בודהה. גישה זו לגאולה היא המקור של המשיכה של ההמון לבודהיזם אדוק, במיוחד כפי שהוא מיוצג בידי הארץ הטהורה.

קוסמוגרפיה זו גם איפשרה למהאיאנה להיות סינקרטית למדי ולקבל אלים ואמונות אחרות. מקורות שונים הוצעו על מנת להסביר את עלייתה, כמו כתות הינדיות אדוקות פופולריות (בהכטי), ותאולוגיות פרסיות ורומאיות-יווניות, שהגיעו להודו מצפון מערב.

כתבים מהאיאניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהאיאנה נבדלת ממסורת הניקייה (שלפעמים קוראים לה אסכולת ההיניאנה) בכך שהיא מקבלת את סוטרות המהאיאנה (סוטרה = ספר, כתב). אך אסכולות המהאיאנה אינן דוחות את הסוטרות של הניקייה, כגון אלה שחוברו בקנון הפאלי; אלה גם נחשבים לבעלי סמכות.

כתבי המהאיאנה כנראה נכתבו במאה הראשונה לפנה"ס. חלק מהם, כגון סוטרות שלמות החכמה, מוצגים כדרשות של ממש של הבודהה שהוסתרו. לפי תיאורים מסוימים, דרשות אלו נמסרו במסורת בעל פה יחד עם סוטרות אחרות, אך תיאורים אחרים אומרים כי הם הוסתרו ונתגלו כמה מאות שנים לאחר מכן בדרך מיתולוגית כלשהי. בנוסף לסוטרות, חלק מהטקסטים של המהאיאנה הם למעשה פרשניים.

כתבי המהאיאנה החשובים המוקדמים ביותר שאנו מכירים בוודאות הם סוטרות שלמות החכמה, סוטרת אבטאמסאקה, סוטרת הלוטוס, סוטרת הוילמקירטי, וסוטרת הנירוונה.

הקנון המהאיאני הורחב עוד לאחר שהבודהיזם עבר לסין, שם הטקסטים הקיימים תורגמו. טקסטים חדשים, כמו סוטרת הבמה וסוטרת ההארה המושלמת לא היו הודיים במוצהר, אך נתקבלו כקדושים בשל הערך העצמי שלהם. כתבים מאוחרים יותר כוללים את הלינג'י לו, פרשנות מאת לינג'י. עם התפתחותם של הבודהיזם הסיני והקוריאני, פרשנויות חשובות נוספות נכתבו. אלה כללו, בין השאר - בקוריאה את כתביו של ג'ינול, וביפן – כתבים כמו השובוגנזו של דוגן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]