דימוי עצמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דימוי עצמי הוא מושג רב ממדי המכיל בתוכו את התכונות והדימויים שהאדם מייחס לעצמו. הגדרתו ומהותו של מושג זה נתונים במחלוקת בקרב התאורטיקנים השונים.

המונח מתייחס להיבטים שונים בחיי הפרט: דימוי אישי (תכונות אופי), מוסרי, גופני, משפחתי, חברתי, אקדמי ועוד. מושג זה עונה על שאלות כמו, "מה אתה חושב שחבריך לספסל הלימודים חושבים עליך?" "מה אתה חושב שחושבים עליך בעבודה?" הדימוי העצמי מתחיל להתפתח בגיל הילדות המוקדמת ומושפע מאוד מדמויות שנתפסות בעיני הילד כדמויות סמכות (הורים, קרובי משפחה אחרים משמעותיים, מחנכים וכדומה). דימוי זה ממשיך להתפתח ומגיע לשיאו בגיל ההתבגרות וכן יכול להשתנות גם בהמשך החיים הבוגרים.

שלבים בהתפתחות הדימוי העצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרציה - הבנת התינוק שהינו אישיות בפני עצמו. כבר מסוף השנה הראשונה לחייו מבין התינוק שאיננו מחובר גופנית לאמו ולשאר האנשים והחפצים בחייו. בשנה השנייה לחייו נוצר לפעוט רצון משלו, "לא רוצה", "את זה" , רצון זה מהווה את ההיפרדות הנפשית.
  • קביעות העצמי - בסוף השנה הראשונה לחיי התינוק מתפתחות שתי יכולות שכליות חשובות, קביעות אובייקט ויכולת ההסמלה. יכולות אלו מאפשרות לו להבין שהאדם יכול להשתנות מבחינה חיצונית (לבוש, שינוי במבנה הגוף) אך הוא עדיין נשאר אותו האדם.
  • זיהוי עצמי - לאחר שעבר בהצלחה את שני השלבים הראשונים, הילד לומד לזהות את עצמו. הוא מתחיל להתייחס אל עצמו בגוף ראשון בתור "אני" במקום בגוף שלישי "אורן", למשל.

למידה על ה"עצמי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני האדם לומדים על עצמם ממספר מקורות משמעותיים.

  • התנסות אישית - לאחר התפתחות היכולות השכליות של הילד הוא לומד להעריך את עצמו על סמך הישגיו. החוויות שאנו עוברים במהלך החיים משפיעות ומעצבות את הדימוי העצמי של כל אחד מאיתנו.
  • יחסי גומלין בין אישיים - מלמדים על ה"עצמי" דרך היחסים עם אחרים ("יש לי הרבה חברים"), התגובות שמקבלים מאחרים ("אתה ילד חכם") וההשוואה לאנשים אחרים ("אני הילד הכי חזק בכיתה"). בגיל בית הספר מתפתחת אצל הילד היכולת להתבונן על עצמו דרך עיני אחרים ולהסיק מכך על עצמו - מתייחסת לשאלה "מה אתה חושב שאנשים אחרים חושבים עליך?"
  • חברה ותרבות - הדימוי העצמי של כל אדם נבנה בהתאם למידה שבה הוא מצליח להתאים את עצמו לדפוסי התנהגות בחברה בה הוא חי.

דימוי עצמי ריאלי מול דימוי עצמי אידאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דימוי עצמי ריאלי - תפיסת האדם את עצמו כפי שהוא בהווה. הדימוי הראשון שנרכש על ידי הילד במהלך חייו.

דימוי עצמי אידאלי - הדימוי שאליו שואף האדם להגיע. נרכש בהמשך התפתחותו של הילד תוך כדי הפנמת התנהגויות נורמטיביות בחברה בה הוא גדל. לדוגמה, אם הילד תופש שבסביבתו מוערכים תלמידים טובים הוא ישאף להצטיין בלימודים.

דימוי עצמי חיובי מול דימוי עצמי שלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דימוי עצמי חיובי - נוצר כאשר האדם חש פער קטן בין ציפיותיו והישגיו בפועל. מניע את האדם לפעול בביטחון, ליזום ולהתמודד עם אתגרים.

דימוי עצמי שלילי - נוצר כאשר האדם חש חוסר שביעות רצון מתמשך מהישגיו וממאפייניו האישיים. לרוב עקב ביקורת שלילית שספג בילדותו מדמויות משמעותיות עבורו ("ילד רע", "לא מוצלח", "שמן" ועוד). דימוי זה גורם לחוסר ביטחון, פחד מתמיד מכישלון ויכול אף לגרום לחוסר אונים וייאוש.

מדידת דימוי עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה למדוד את המרכיב התיאורי של העצמי, את התשובה שהאדם עונה על השאלה "בעצם מי אני?". לכן קיימים מבחנים מעטים שניסו לעשות זאת.

המבחן השכיח הוא מבחןTST‏(Twenty Sentences Test‏) שפיתחו קון ומקפרטלנד. ההוראה שניתנת לנבדק היא לענות בעשרים משפטים שונים על השאלה "מי אני?". החוקרים טענו, שהשימוש במבחן פתוח מאפשר לנבדק לתאר את עצמו כפי שהוא חווה את עצמו באמת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר ציפי בר-אל , ד"ר מרים נוימאיר (2010), מפגשים עם הפסיכולוגיה, מפגש שני- פסיכולוגיה התפתחותית, הוצאת רכס: עמודים 220-226

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


התייחסות האדם אל עצמו

מודעות עצמיתתפיסה עצמיתזהותדימוי עצמיהערכה עצמיתמסוגלות עצמיתשליטה עצמיתטיפול עצמיחשיפה עצמיתשנאה עצמית