הידרקון תקין-לחץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הידרקון תקין-לחץ
שם בלועזית Normal pressure hydrocephalus
ICD-10
(אנגלית)
G91.2
ICD-9
(אנגלית)
331.9, 331.5
DiseasesDB
(אנגלית)
9089
MedlinePlus
(אנגלית)
000752
eMedicine
(אנגלית)
neuro/277  radio/479 
MeSH
(אנגלית)
D006850

הידרקון תקין-לחץ- באנגלית: Normal pressure hydrocephalus – ובראשי תיבות- NPH, הינו מצב רפואי, המאופיין בשלושה תסמינים עיקריים- דמנציה (אשר יכולה להיות הפיכה), אי שליטה על סוגרים ובעיית יציבה והליכה (gait apraxia). מצב רפואי זה יכול להתהוות ללא הסבר רפואי (אידיופתי) או כתוצאה ממצבים המפריעים לספיגת נוזל חוט השדרה (CSF) כגון דלקת קרום המוח או דימום תת-עכבישי. הדמנציה הינה לרוב קלה, והיא לרוב מלווה בחוסר יציבות בתנועה ובאי שליטה על סוגרים. האפיון ההתחלתי של המחלה הינו האטה מנטלית ואפאתיה, ולאחר מכן ליקויים קוגניטיביים גלובאליים. יש התדרדרות בזיכרון במרבית המקרים, אולם נדיר למצוא אפזיה או אגנוסיה.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

NPH נקרא לעתים גם הידרוצפלוס שאינו חסימתי, זאת מאחר שהחיבור בין חדרי המוח (הלטרליים, השלישי והרביעי) אינו חסום. ככל הנראה, הסיבה ל- NPH הינה בעיה בספיגה של נוזל השדרה – CSF- כתוצאה, למשל, מפיברוזיס ומהידבקויות לאחר תהליכים כגון דלקת קרום המוח או דימום תת-עכבישי, המביאים לבעיה בספיגה האמורה. ההסבר לשם המחלה הינו בכך, שאצל אנשים בריאים תנגודת רקמת המוח היא מספיק גדולה כדי לא להיהרס במצבים של עליה בלחץ, אולם בגילאים מבוגרים יותר, הרקמה היא פחות עמידה ועל כן במצבים בהם יש בעיה בספיגת הנוזל השדרתי, החדר נהיה יותר גדול, והוא גדל עד לאותו גודל בו לא יהיה יותר לחץ, ומכאן השם normal pressure hydrocephalus. בניגוד לכך, הידרוצפלוס חסימתי נגרם בגלל חסימה של זרימת נוזל השדרה בתוך מערכת החדרים, כתוצאה למשל מגידול או מציסטה תוך חדריים. הידרוצפלוס חסימתי יאופיין, אם כן, בעליית הלחץ התוך גולגולתי וכן ברוב המקרים יאופיין בכאבי ראש ובבצקת פטמות (papilledema).

ממצאים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

NPH לרוב מתפתח בתוך תקופה של שבועות עד חודשים, כאשר בעיה ביציבה הינה הראשונה להתפתח- החולה מתקשה לעמוד באופן יציב ומתקשה להתחיל בפעולת ההליכה, למרות שאין חולשה או אטקסיה. המטופל, למשל, יכול לבצע תנועות עם הרגליים הקשורות להליכה, דיווש או בעיטה, וכן יכול לעקוב אחר דמויות עם כפות הרגליים כאשר הוא שוכב או יושב, אולם אין הוא יכול לעשות זאת כאשר רגליו נושאות משקל, כלומר בעמידה. כאשר המטופל עומד, הוא נוטה "להידבק" לרצפה והליכתו איטית ומגושמת. לעתים יש סימנים נוספים הקשורים למערכת הפירמידלית, כגון ספסטיות, רפלקסים ערים ועוד. אי שליטה על השתן מופיע מאוחר יותר ולעתים המטופל לא מודע לכך. אי שליטה על הצואה איננה שכיחה.

בדיקות מעבדה והדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניקור מותני ניתן לגלות כי קיים לחץ נורמלי עד נמוך של נוזל השדרה. ב- CT או MRI ניתן לראות חדרי מוח מורחבים ללא עליה בולטת של חריצים (sulci) בקורטקס. בחלק מן המטופלים, ניתן להבחין בשיפור זמני ביציבה, במבחן קוגניטיבי או בתפקוד ספינקטרים הקשורים להשתנה לאחר שאיבה שבין 30-50 מ"ל נוזל CSF. ממצאים אלו הינם הממצאים המקושרים ביותר לפרוגנוזה טובה לאחר ביצוע שאנט.

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר מצבים אשר עלולים להביא לדמנציה ולבעיות יציבה ויש לשקול אותם בבירור עצמו- מצבים אלו כוללים למשל את מחלת האלצהיימר, פרקינסון, דמנציה כתוצאה מבעיה וסקולרית ועוד.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל חלק מהמטופלים, בעיקר אצלו אשר סבלו מ- NPH על רקע של דלקת קרום המוח או דימום תת-עכבישי, ניתן לטפל באמצעות ניתוח להחדרת שאנט אשר במהלכו עודף הנוזלים שאינם נספגים מועברים לאזור אחר בגוף על ידי צינורית- למשל, הפריטונאום. אצל חולים אשר סובלים מ- NPH אידיופתי (כלומר, ללא סיבה רפואית שניונית לכך), בערך כמחצית משתפרים ושליש מציגים תגובה מצוינת כולל חזרה לעבודה, לאחר ניתוח לביצוע הכנסת שאנט. סיבוכים כתוצאה מהכנסת שאנט מתרחשים אצל כשליש מהחולים וכוללים זיהום של השאנט, המטומה סאב-דוראלית, וחוסר תפקוד של השאנט המחייב את החלפתו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.