הלן גרלי בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלן גרלי בראון
Helen Gurley Brown
לידה 18 בפברואר 1922
Green Forest, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 באוגוסט 2012 (בגיל 90)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Helen Marie Gurley עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Woodbury University
  • John H. Francis Polytechnic High School עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד עורכת ראשית (1965–1997) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג דייוויד בראון (1959–2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הלן גרלי בראון (באנגלית: Helen Gurley Brown;‏ 18 בפברואר 1922 – 13 באוגוסט 2012)[1] הייתה סופרת, מוציאה לאור ואשת עסקים אמריקאית. היא הייתה העורכת הראשית של מגזין קוסמופוליטן במשך 32 שנים.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרלי נולדה ב-18 בפברואר 1922[3] בגרין פורסט, ארקנסו,[4] בתם הצעירה של קליאו פרד (לבית סיסקו; 1893–1980) ואיירה מרווין גרלי[5][6]. אביה מונה לנציב ועדת הציד והדגים של ארקנסו.[7] לאחר בחירתו לבית המחוקקים של מדינת ארקנסו עברה המשפחה לליטל רוק, ארקנסו[6]. הוא מת בתאונת מעלית ב-18 ביוני 1932.[8]

בשנת 1937, גרלי, אחותה הגדולה מרי אלון (לימים גב' אלפורד; 1917–1997), ואמם עברו ללוס אנג'לס, קליפורניה.[9] כמה חודשים לאחר המעבר, מרי חלתה בפוליו.[9] בעודה בקליפורניה, הלן למדה בבית הספר התיכון הפוליטכני ג'ון ה. פרנסיס.[10]

לאחר סיום לימודיה של גרלי, עברה המשפחה לוורם ספרינגס, ג'ורג'יה,[11] היא למדה סמסטר אחד בטקסס סטייט קולג' לנשים ולאחר מכן חזרה לקליפורניה כדי ללמוד בקולג' וסיימה את לימודיה ב-1941.[12] בשנת 1947, קליאו ומרי עברו לאוסאז', ארקנסו, מולדתה של קליאו, בעוד גרלי נשארה בלוס אנג'לס.[13]

לאחר שעבדה בסוכנות וויליאם מוריס, תאגיד המוזיקה של אמריקה וסוכנויות הכישרונות של סם ג'אפה, עבדה גרלי עבור סוכנות הפרסום פות', קון ובלדינג כמזכירה.[14] המעסיק שלה זיהה את כישורי הכתיבה שלה והעביר אותה למחלקת הקופירייטינג, שם היא התקדמה במהירות והפכה לאחת מקופירייטרי המודעות בעלי השכר הגבוה ביותר במדינה בתחילת שנות ה-60. ב-1959 היא נישאה לדייוויד גרלי, שלימים הפך למפיק סרטים ידוע.[15]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוֹצָאָה לְאוֹר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלן גרלי גרלי בשנת 1964

ב-1962, ספרה של גרלי "סקס והנערה הרווקה"[16] פורסם ב-28 מדינות, ונשאר ברשימות רבי המכר במשך יותר משנה.[17] בשנת 1964 הספר שימש השראה לסרט בעל אותו השם בכיכובה של נטלי ווד. ב-1965, גרלי הפכה לעורכת הראשית של קוסמופוליטן, אז מגזין ספרותי שנודע בתוכן בעל גוון גבוה, והמציאה אותו מחדש כמגזין עבור אשת הקריירה הרווקה המודרנית. בשנות ה-60, גרלי הייתה חסידה מוצהרת של חופש מיני של נשים וביקשה לספק לנשים מודל לחיקוי במגזין שלה. היא טענה שנשים יכולות לקבל הכל – "אהבה, סקס וכסף". כתוצאה מהסברה שלה, נשים זוהרות וממוקדות אופנה כונו לפעמים "בנות קוסמו". עבודתה מילאה חלק במה שמכונה לעיתים קרובות המהפכה המינית.

ב-1997, גרלי הודחה מתפקידה כעורכת קוסמופוליטן בארצות הברית[18] והוחלפה על ידי בוני פולר. כשעזבה, קוסמופוליטן דורגה במקום השישי בדוכני העיתונים, ובשנה ה-16 ברציפות, דורגה במקום הראשון בחנויות הספרים בקמפוסים בקולג'ים.[18] עם זאת, היא נשארה בהוצאה לאור של הרסט ונשארה העורכת הבינלאומית של כל 59 המהדורות הבינלאומיות של קוסמופוליטן עד למותה ב-13 באוגוסט 2012.[18]

בספטמבר 2008 נבחרה גרלי לאמריקני ה-13 בעוצמתו מעל גיל 80 על ידי המגזין סלייט.[19]

בקוסמופוליטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965, עברה גרלי לתפקיד העורכת הראשית של מגזין קוסמופוליטן והייתה בתפקיד זה עד 1997.[20] גרלי שינתה את המגזין והפכה אותו ממגזין נשים שנכתב על ידי גברים לאחד ממגזיני הנשים הנמכרים ביותר, הזמין כעת ביותר מ-100 מדינות.[20] כשהיא התחילה לערוך את המגזין, לא היה לה ניסיון בעריכה כלל.[21]

ההתייחסות שלה למגזין הייתה להיות כנה כשדיברה על סקס בגרסה החדשה הזו של קוסמופוליטן.[20] "סקס והנערה הרווקה" נתנו לגרלי את הנוסחה שהיא הקוסמופוליטית של היום.[20] היא נתנה לנשים את החופש לדעת שלנשים יש תשוקות מיניות.[21] ה"ניו יורק טיימס" תיאר את נערת הקוסמופוליטן שגרלי חיפשה כ"תוצרת עצמית, מינית ושאפתנית להפליא... היא נראתה נהדר, לבשה בגדים מדהימים ונהנתה ללא בושה כשהבגדים האלה ירדו".[22] לאחר ששוחררה בעדינות, בשנת 1996 בגיל 74 עקב הניתוק הגובר שלה מנשים צעירות,[23] גרלי המשיכה להיות העורכת של כתבי העת הבינלאומיים של "קוסמופוליטן".[20]

בטי פרידן, מחברת "המסתורין הנשי", לא אהבה את מה שעשתה גרלי בספריה ובמגזין. פרידן אמרה שמה שעשתה גרלי היה "אנטי פמיניסטי" ו"פנטזיה מינית לא בוגרת ברמת העשרה". הדעות הפמיניסטיות של המגזין הוערכו מחדש בשנות התשעים. עם זאת, כאשר כתב התקשורת של הניו יורק טיימס רנדל רוטנברג כתב: "בדיעבד, למגזין היה תפקיד חשוב בסיוע לנשים צעירות להגדיר מחדש את תפקידיהן בחברה".[20] אודי קורניש מ-NPR אמרה כי הלן "כונתה ילדה רעה, חלוצה בפראדה, מהפכנית בסטילטו".[21] גרלי הסתכלה על עצמה כפמיניסטית, אבל על התיאור הזה התמודדו כמה אחרות.[22]

חיים ומוות אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלן גרלי ודייוויד גרלי

לאחר אשפוז קצר, גרלי נפטרה ב-13 באוגוסט 2012, בביתן מקין בבית החולים ניו יורק-פרסביטריאן / קולומביה.[24] היא הייתה בת 90.

בהצהרה שהודיעה על מותה, ציינה הוצאת הרסט כי "הלן הייתה אחת מעורכי המגזינים ומחברי הספרים המוכרים בעולם, וחלוצה אמיתית לנשים בעיתונאות – ומעבר לכך."[25] סיבת מותה לא נמסרה.[26]

אנטרטיינמנט ויקלי אמר כי "גרלי גרלי תיזכר בזכות השפעתה על תעשיית ההוצאה לאור, תרומתה לתרבות בכלל, וקישורים ערמומיים כמו השורה המפורסמת שלה: 'בנות טובות הולכות לגן עדן. בנות רעות הולכות לכל מקום'" ראש עיריית ניו יורק דאז, מייקל בלומברג, אמר בהצהרה: "היום העיר ניו יורק איבדה חלוצה שעיצבה מחדש לא רק את תעשיית התקשורת כולה, אלא את התרבות של המדינה. היא הייתה מודל לחיקוי למיליוני הנשים שעל מחשבותיהן, פלאותיהן וחלומותיהן הפרטיים היא התייחסה בצורה כה מבריקה בדפוס".[27]

בעלה של גרלי, דייוויד, נפטר מספר חודשים לפניה ב-1 בפברואר 2010, בגיל 93.[28][29] בסוף נובמבר 2012, גרלי ובעלה נקברו בקברים סמוכים בבית הקברות סיסקו, בית הקברות של משפחת אמה באוסאז', מחוז קרול, ארקנסו,[30]

מוֹרֶשֶׁת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעה חודשים לפני מותה, בהמשך לעבודה שהחלה עם בעלה בהקמת קרן הלן גרלי בראון, הקימה גרלי את מכון בראון לחדשנות מדיה.[31]

מוסד זה ממוקם הן בבית הספר ללימודי עיתונות של אוניברסיטת קולומביה והן בבית הספר להנדסה של סטנפורד. התרומה של 38 מיליון דולר לשני בתי הספר מפתחת עיתונות בהקשר של טכנולוגיות חדשות.[32]

לאחר מותה, הקרן ממשיכה לתרום חלק ניכר מהונה לתוכניות המשרתות את ילדי ניו יורק ומטפחות התקדמות בחינוך ובטכנולוגיה. 15 מיליון דולר נתרמו לספרייה הציבורית של ניו יורק,[33] ו-7.5 מיליון דולר נתרמו למוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע,[34]

תרומות אלו יצרו יחד תוכניות מדיה חדשות (מכון דייוויד והלן גרלי בראון לחדשנות מדיה בקולומביה) והחלו יוזמות לטובת נוער בסיכון (NYPL BridgeUp) והגברת הייצוג של נשים וקבוצות מיעוטים בדיסציפלינות STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה).[35][36][37]

בקרב פמיניסטיות, תפקידה של גרלי היה שנוי במחלוקת כמי שמעצימה נשים ללא בושה בעזרת הדחפים המיניים שלהן וכיצירת מגזין שעשוי להתקיים כמגזין סקסיסטי עם בעיית דימוי גוף. עם זאת, חלק מהפמיניסטיות חשות שאי אפשר להאשים את הסקסיזם בעולמנו בשל קוסמופוליטן וגרלי. אנשים אחרים אלה מסתכלים על עבודתה של גרלי כ"פרוגרסיבית וגם רטרוגרסיבית" כשזה מגיע לתנועה הפמיניסטית.[38]

גרלי גם מממנת את מלגת הלן גרלי בראון במסגרת רשת BOLD נשים מנהיגות שנועדה להקל על המסלול לנשים צעירות יוצאות דופן מהמכללה לקריירה.[39]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1985: פרס מטריקס מטעם ניו יורק נשים בתקשורת
  • 1995: פרס הנרי ג'ונסון פישר על ידי מו"ל המגזין של אמריקה
  • 1996: פרס היכל התהילה של האגודה האמריקאית לעורכי מגזינים
  • 1998: עורכת השנה של מגזין "עידן הפרסום"
  • 2013 (לאחר מותה): פרס אשת ההישג מטעם תיאטרון פרויקט הנשים[40]

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סקס והנערה הרווקה (1962)
  • שיעורים באהבה — תקליט LP בנושא איך לאהוב בחורה ואיך לאהוב גבר (1963) קרשנדו תקליטים, GNP 604
  • סקס והמשרד (1965)
  • דעות מקוממות של הלן גרלי בראון (1967)
  • ספר הבישול של הלן גרלי בראון (1969)
  • סקס והנערה הרווקה החדשה (1970)
  • יש הכל (1982)
  • המופע המאוחר: מדריך חצי פרוע אך מעשי לנשים מעל גיל 50 (1993)
  • כללי הסופר: כוחה של פרוזה חיובית - איך ליצור אותה ולפרסם אותה (1998)
  • אני שוב פראית: קטעים מחיי וכמה מחשבות חצופות (2000)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד Helen Gurley Brown (Obituary), The Telegraph, 13 August 2012
  2. ^ גארנר, דווייט, הלן גרלי בראון: קארי בראדשו המקורית, באתר הניו יורק טיימס, ‏21 באפריל, 2009, אוחזר ב-16 ביוני 2009
  3. ^ ננסי הנדריקס, הלן מארי גרלי בראון (1922–2012), באתר האנציקלופדיה של ארקנסו. הספרייה המרכזית של ארקנסו, ‏1 באוגוסט 2012. אוחזר ב-15 באוגוסט 2012 (באנגלית)
  4. ^ סקנלון, ג'ניפר, טוף, ננסי (ע), בנות רעות הולכות לכל מקום: חייה של הלן גרלי בראון, 2009, עמ' 1, מסת"ב 978-0-19-534205-5
  5. ^ סקנלון, 2009, עמ' 2
  6. ^ 1 2 סקנלון, 2009, עמ' 3
  7. ^ סקנלון, 2009, עמ' 6
  8. ^ סקנלון, 2009, עמ' 7
  9. ^ 1 2 סקנלון 2009, עמ' 12.
  10. ^ סקנלון 2009, עמ' 14.
  11. ^ סקנלון 2009, עמ' 17.
  12. ^ סקנלון 2009, עמ' 18.
  13. ^ סקנלון 2009, עמ' 22.
  14. ^ סקנלון 2009, עמ' 26.
  15. ^ Corporation, Hearst. "David Brown, Acclaimed Movie Producer of Popular Classics Including The Sting, Jaws and Driving Miss Daisy, Author and Journalist, Dead at 93". www.prnewswire.com (באנגלית). נבדק ב-2020-08-24.
  16. ^ Scanlon 2009, p. ix.
  17. ^ "Helen Gurley Brown dies at 90". Chicago Tribune. 13 באוגוסט 2012. ארכיון מ-6 ביוני 2014. נבדק ב-14 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 3 Scanlon 2009, p. xiv.
  19. ^ "80 Over 80: The most powerful octogenarians in America". Slate. 11 בספטמבר 2008. ארכיון מ-30 ביולי 2012. נבדק ב-22 באפריל 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 3 4 5 6 Wilson Craig, Helen Gurley Brown made 'Cosmopolitan' more than a magazine, USA Today
  21. ^ 1 2 3 סלינה סימונס-דאפין, עורכת 'קוסמו' הלן גרלי בראון מתה בגיל 90, באתר NPR, ‏13 באוגוסט 2012 (באנגלית)
  22. ^ 1 2 פוקס, מרגלית, הלן גרלי בראון, שנתנה ל'ילדה רווקה' חיים שלמים, מתה בגיל 90, באתר ניו יורק טיימס, ‏13 באוגוסט 2012 (באנגלית)
  23. ^ "Enter Helen", Brooke Hauser pg 379
  24. ^ Oldenburg, Ann (13 באוגוסט 2012). "'Cosmo' grand dame Helen Gurley Brown dies at age 90". USA Today. ארכיון מ-15 באוגוסט 2012. נבדק ב-13 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Haughney, Christine (13 באוגוסט 2012). "Helen Gurley Brown, Who Gave Cosmopolitan Its Purr, Is Dead at 90". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-14 באוגוסט 2012. נבדק ב-13 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Carlisle, Kate (13 באוגוסט 2012). "Helen Gurley Brown dies; editor of Cosmo and author of 'Sex and the Single Girl' was 90". The Washington Post. נבדק ב-13 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "Former Cosmopolitan editor and author Helen Gurley Brown dies". NBC News. Associated Press. 13 באוגוסט 2012. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2012. נבדק ב-13 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Weber, Bruce (2 בפברואר 2010). "David Brown, Film and Stage Producer, Dies at 93". The New York Times. p. A25. ארכיון מ-4 בפברואר 2010. נבדק ב-5 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ McLellan, Dennis. "David Brown dies at 93; producer of 'Jaws', 'The Sting'". Los Angeles Times. ארכיון מ-12 באוגוסט 2010. נבדק ב-2 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Helen Gurley Brown laid to rest in Arkansas". KHBS (באנגלית). 2012-11-16. נבדק ב-2020-08-24.
  31. ^ "Cosmo editor ponies up $30 (sic) million for the future of news". CNET. 30 בינואר 2012. ארכיון מ-20 בינואר 2013. נבדק ב-30 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Columbia Journalism School and Stanford School of Engineering Announce Joint 30 Million Gift From David and Helen Gurley Brown". Hearst. Hearst Corporation. 29 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Helen Gurley Brown Trust Announces $15 Million "Magic Grant" to New York Public Library to Create the "NYPL BridgeUp" Program for At-Risk Youth". MarketWatch. 26 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "The Helen Gurley Brown Trust Makes A $7.5 Million Donation". The Daily FRONT ROW. Daily Front Row. 14 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "ABOUT US". BridgeUp (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-08-24.
  36. ^ "BridgeUP: STEM". American Museum of Natural HIstory.
  37. ^ "Brown Institute" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-08-24.
  38. ^ Grinberg, Emanuella (17 באוגוסט 2012). "Helen Gurley Brown's complicated feminist legacy". CNN. נבדק ב-10 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "BOLD Program".
  40. ^ "Women of Achievement Honorees - Women's Project Theater". נבדק ב-7 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלן גרלי בראון בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הלן_גרלי_בראון&oldid=38470942"