הלן פון דרוסקוביץ
 | |
| לידה |
2 במאי 1856 היצינג, אוסטריה  |
|---|---|
| פטירה |
31 במאי 1918 (בגיל 62) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, אוסטריה |
| שם לידה |
Helena Maria Franziska Druschkovich |
| עיסוק |
פילוסופית, סופרת, מבקרת ספרותית, מבקרת מוזיקה |
| מדינה |
ציסלייטניה (ארצות אוסטריה) |
  | |
הלן פון דרוסקוביץ, (גרמנית: Helene von Druskowitz; 2 במאי 1856 - 31 במאי 1918) הייתה פילוסופית, סופרת, ומבקרת מוזיקה אוסטרית. היא הייתה האישה השנייה שקבלה דוקטורט בפילוסופיה, באוניברסיטת ציריך. דרוסקוביץ בדרך כלל פרסמה את כתביה תחת מספר שמות עט גבריים בגלל יחס סקסיטי ומתנשא לנשים באקדמיה.
סיפרה, שלוש סופרות אנגליות הוא המחקר החשוב ביותר על היצירה הנשית האנגלית, שיצא לאור בגרמנית בסוף המאה ה-19, והוא תרומה ייחודית פמיניסטית לדיאלוג ספרותי האנגלו-גרמני, בתקופה שבה התמקדו בעיקר בשייקספיר, סקוט, ביירון ודיקנס. חשיפתה של דרוסקוביץ, שלוש סופרות אנגליות, ג'ואנה ביילי (אנ'), אליזבת בארט בראונינג, וג'ורג' אליוט האיר את מסורת הכתיבה הנשית באנגלית, והיה מקור לעידוד והשראה לכותבות גרמניות.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרוסקוביץ נולדה בשם הלנה מריה דרוסקוביץ בהיצינג שבווינה, אביה נפטר שהייתה צעירה ואמה נתנה לה גישה יוצאת דופן לחינוך, הרבה מעבר למה שהיה מקובל באותה התקופה. היא למדה פסנתר בקונסרבטוריון של וינה וב-1873 אחרי שקבלה שיעורים פרטיים נגשה לבחינות לקבלת תעודה (Matura) כמועמדת חיצונית לתיכון היוקרתי לבנים Piaristengymnasium. שנה לאחר מכן, עברה לציריך יחד עם אמה, ולמדה פילוסופיה, ארכאולוגיה, ספרות גרמנית, אוריינטליזם ולימודי שפות מודרניות. דרוסקוביץ הייתה לאישה האוסטרית הראשונה והאישה השנייה שקבלה דוקטורט בפילוסופיה (הראשונה הייתה סטפניה ווליקה מפולין). היא חקרה את יצירתו של הסופר ביירון, דון חואן.[1] אוניברסיטת ציריך הייתה האוניברסיטה הראשונה באירופה שהוקמה על ידי מדינה ולא על ידי הכנסייה או השליט וזו כפי הנראה הסיבה שנשים רבות יחסית למדו שם. רוב הסטודנטיות היו זרות. אולם, למרות האווירה היחסית מקבלת של נשים, הסטודנטיות זכו ליחס מזלזל, מתנשא ואף להתעלמות מקולגות גברים. שלא כמו נשים אחרות, דרוסקוביץ לא כתבה על נשים או נושאים שנחשבו נשיים את עבודת הדוקטורט שלה.[1]
עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיימה את לימודיה, דרוסקוביץ לימדה תולדות הספרות באוניברסיטאות שונות (וינה, ציריך, מינכן, בזל). בשנת 1881 היא פגשה את הסופרת הגרמניה מארי פון אבנר-אשנבך (אנ') שהכירה לה את החוג הספרותי שלה. שלוש שנים מאוחר יותר, הסופרת הגרמניה מאלוידב ואן מייסנבוג, הפגישה את דרוסקוביץ עם לו אנדריאס-סלומה ופרידריך ניטשה. דרוסקוביץ זכתה לקבל עותק מהכרך הרביעי של הספר כה אמר זרתוסטרא, שפורסם על חשבון המחבר. עם זאת, מערכת היחסים עם ניטשה לא נמשכה זמן רב. ניטשה התרשם מאוד מכתיבתה של דרוסקוביץ והמליץ לאמו ואחותו לקרוא את כתביה.[2] קרול דיאטה, מציינת בספרה שדרוסקוביץ הייתה האישה היחידה בסביבתו של ניטשה שהתנגדה בצורה גלויה לרעיונותיו. הביקורת שלה נגעה לסוגיות מוסריות ולא ליחסו לנשים.[3] בחיבורה משנת 1886, Modern Attempts as a Substitute for Religion, היא עסקה בשאלות הנוגעות לחיים מוסריים בעולם חילוני והתכתב עם התפיסה של ניטשה בנושא. האחרון הביע את מורת רוחו לפרסומה של דרוסקוביץ במכתב שכתב לקרל שפיטלר ובו כינה אותה אווזה.[4]
בשנת 1884 פרסמה חיבור על המשורר האנגלי פרסי ביש שלי ושנה לאחר מכן ספר על שלוש סופרות אנגליות, ג'ואנה ביילי, אליזבת בארט בראונינג, וג'ורג' אליוט. במחקר של דרוסקוביץ על הספרות האנגלית, יש תחושה חזקה של מודעות מגדרית, ורגישות פמיניסטית. היא הוכיחה את האיכות והחשיבות של סופרות וכתיבה נשית על ידי שילוב של רטוריקה משכנעת ושיח רציונלי, מבלי להזדקק להתפלמסות וביקורתיות נגד גברים.[1]
מלבד פעילויותיה האקדמיות והספרותיות, היא הקימה שני כתבי עת בנושאים הקשורים לשחרור נשים שהיו רדיקלים לתקופתם.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרוסקוביץ לא הסתירה את אהבתה לנשים[5] ובשנת 1887, היא וזמרת האופרה הגרמניה, תרז מלטן, ניהלו מערכת יחסים וחיו יחד בדרזדן.[6] הפרדה ממלטן ב-1891 הובילה אותה לאלכוהוליזם ושימוש בסמים ובסוף אותה שנה היא אושפזה בבית החולים הפסיכיאטרי בדרזדן. עם זאת, דרוסקוביץ המשיכה לכתוב ולפרסם עד 1905.
דרוסקוביץ נפטרה בסוף מאי 1918 מדיזנטריה, לאחר שהות בת 27 שנה במוסד פסיכיאטרי.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sultan und Prinz (1882)
- Der Präsident vom Zitherclub (1883–84)
- Percy Bysshe Shelley (1884)
- Drei englische Dichterinnen (Three English Writers, 1885)
- Moderne Versuche eines Religionsersatzes (1886)
- Wie ist Verantwortung und Zurechnung ohne Annahme der Willensfreiheit möglich? (1887)
- Zur neuen Lehre. Betrachtungen (1888)
- Zur Begründung einer neuen Weltanschauung (Zur neuen Lehre) (1889)
- Eugen Dühring. Eine Studie zu seiner Würdigung (1889)
- Aspasia (1889)
- Die Pädagogin (1890)
- Philosophischer Rundfragebogen (1903)
- Pessimistische Kardinalsätze (1988, with the title Der Mann als logische und sittliche Unmöglichkeit und als Fluch der Welt)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי הלן פון דרוסקוביץ בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Helen Chambers, READING AND RESPONDING TO ENGLISH WOMEN WRITERS: ANNETTE VON DROSTE-HÜLSHOFF, MARIE VON EBNER-ESCHENBACH AND HELENE DRUSKOWITZ, Women's Writing 18, 2011-2, עמ' 86–102 doi: 10.1080/09699082.2011.525012
- ^ Diethe, Carol, 1943-, Historical dictionary of Nietzscheanism, 2nd ed, Lanham, Md.: Scarecrow Press, 2007, עמ' 128
- ^ Diethe, Carol, 1943-, Nietzsche's women : beyond the whip, Berlin: W. de Gruyter, 1996, עמ' 5
- ^ Diethe, Carol, 1943-, Nietzsche's women : beyond the whip, Berlin: W. de Gruyter, 1996, עמ' 97-99
- ^ Helene von Druskowitz, www.fembio.org (בגרמנית)
- ^ Who's Who in Gay and Lesbian History edited by Robert Aldrich and Garry Wotherspoon; Routledge, London (2202)