הנס החכם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנס החכם בהופעה

הַנְס החכםגרמנית: Der kluge Hans) היה סוס שחי בגרמניה בסוף המאה ה-19 והתפרסם ב"יכולתו האינטלקטואלית" יוצאת הדופן לענות נכונה על שאלות אריתמטיות. בעליו של הנס, וילהלם פון אוסטן (Von Ostan), אימן אותו להקיש בפרסתו בתגובה לשאלות שהתשובה עליהן הייתה מספר, ומספר ההקשות אותן הקיש הנס היה התשובה המבוקשת.

הפילוסוף-פסיכולוג קארל שטומף (Carl Stumpf) כינס ועדה של 13 מדענים בולטים על מנת לבחון את הטענות בדבר כישוריו של הנס. לאחר שהסוס הצליח בבדיקות המדוקדקות שערכה הוועדה, הועברה הבדיקה לפסיכולוג אוסקר פונגסט (Oskar Pfungst). פונגסט הוכיח כי למעשה הנס לא ניחן בכישרון מתמטי, אלא הגיב לסימנים לא-רצוניים בשפת הגוף של השואל, שהשואל כלל לא היה מודע להם. תוצאות המחקר פורסמו לראשונה ב-1907, והתופעה שהתגלתה זכתה מאז לכינוי אפקט הנס החכם.

מחקרו של פונגסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונגסט בדק את ביצועי הסוס במספר מצבים:

  1. בידוד הסוס והמאמן מהחוקר, כך שלא ייתכן מתן סימנים מצד עורך המחקר.
  2. שימוש בשואלים שאינם מאמנו של הסוס.
  3. בדיקה והשוואה בין מצבים שבהם הסוס רואה או לא רואה את השואל.
  4. בדיקה והשוואה בין מצבים שבהם השואל יודע או לא יודע את התשובה.

לאחר מספר רב של ניסויים, גילה פונגסט כי הסוס הצליח לענות נכונה גם כאשר השואל לא היה פון אוסטן, וכך שלל את האפשרות של מעשה רמייה. עם זאת, התגלה כי הסוס עונה נכונה רק כאשר השואל יודע מראש מהי התשובה הנכונה, והסוס יכול לראותו. פונגסט המשיך ובדק את התנהגות השואל, וגילה כי כאשר מניית ההקשות של הסוס התקרבה לתשובה המבוקשת, הפכו הבעות הפנים ויציבת הגוף של השואל למתוחות יותר, והתרפו כאשר הקיש הסוס את הנקישה האחרונה, ה"נכונה". שינוי זה אצל השואל אותת לסוס להפסיק לנקוש. ההסבר שהתקבל ליכולת זו אצל הסוס הוא שהתקשורת החברתית בקרב סוסים תלויה בין השאר ביכולת להבחין בסימנים גופניים קלים, כגון שינויי יציבה, יכולת שאפשרה להנס להבחין בסימנים הלא-רצוניים של פון אוסטן.

פונגסט גילה כי לא רק סוסים יכולים לזהות סימנים. הוא המשיך ובדק את ההשערה כי סימנים אלו היו "בלתי-ניתנים להבחנה" בניסויים בהם מילא הוא אישית את תפקיד "הסוס", תוך שהוא מקיש תשובות לשאלות שנשאל, אך לא ידע את התשובות עליהן. הוא גילה כי ב-92% מהמקרים הצליח לזהות אצל השואלים שינוי שסימן כי הגיע לתשובה הנכונה.

אפקט הנס החכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפקט הנס החכם מתאר מצב בו ציפיותיו של חוקר, או של גורם חיצוני כלשהו, משפיעות על ביצועי הנחקר, מבלי שהחוקר יהיה מודע להשפעה זו. לנטרול תופעה זו חשיבות רבה במחקרים על בני אדם ועל בעלי חיים.

חקר בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניסויים בקרב בעלי חיים שבהם נבדקות תגובות הכרוכות בתודעה, קיים תמיד החשש מאפקט הנס החכם. כדי שתוצאות מחקרים כאלה יהיו קבילות, החיות חייבות להיבדק בצורה שתנטרל את האפקט. ישנן מספר דרכים מקובלות להתמודד עם הבעיה, אולם רובן יוצרות בעיות מהותיות אחרות בניסוי:

  • ניתן, לכאורה, לפתור את הבעיה על ידי ביצוע הניסוי כאשר בעל החיים מבודד, ללא קשר בינו לבין החוקר, אולם לבידוד יש חסרונות מהותיים, היות שבחלק מהתופעות המעניינות ביותר ניתן לצפות רק בסיטואציה "חברתית", ולפעמים על מנת לאמן את בעל החיים ולהדגים את יכולתו יש לבנות קשר בינו לבין מאמנו/החוקר. דוגמאות בולטות לבעיה ניתן לראות במחקרה של אירן פפרברג (Irene Pepperberg), שנערך על תוכים, ובמחקרם המפורסם של בני הזוג אלן וביאטריס גרדנר (Gardner) על השימפנזה ואשו (ראו גם אינטליגנציה בבעלי חיים).
  • אפשרות נוספת היא למנוע מהמאמן להיות נוכח בזמן הניסוי. הבעיה היא שבשל יחסי הקרבה בינו לבין מושא הניסוי, לסילוק המאמן תהיה בדרך כלל השפעה רגשית מהותית על החיה הנבדקת, עד כדי שהיא תימנע מלהפגין כל ביצועים שהם.
  • בחלק מהמקרים אפשר לוודא שאיש מהנוכחים בניסוי לא ידע מהי התשובה ה"נכונה" או מהי ההתנהגות ה"צפויה". הבעיה המיידית היא שלמאמן כמעט תמיד יש ציפיות מהחיה אותה הוא מאמן.

חקר בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שהראו ניסויו האחרונים של פונגסט, אפקט הנס החכם עשוי להשפיע על ניסויים שבהם נבדקים בני אדם. מסיבה זו ננקטים צעדים מיוחדים למניעתו בניסויים בחקר התפיסה, בפסיכולוגיה קוגניטיבית, בפסיכולוגיה חברתית, בחינוך וגם ברפואה. השיטה למניעתו תהיה בדרך כלל ביצוע ניסויים כפולי סמיות (double-blind experiments), שבהם לא החוקר ולא הנחקר יודעים האם הנחקר שייך לקבוצת הניסוי או לקבוצת הביקורת, אלא רק בתום המבחנים (ראו גם: אפקט הפלסבו). דרך נוספת היא שימוש במחשבים ובמערכות מדידה מכניות להנחיית ביצועי הנחקר - מערכות שכמובן אינן יכולות לתת "סימנים" לא מודעים לנחקר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ורדה ליברמן ועמוס טברסקי, חשיבה ביקורתית, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1996, עמ' 32 - 34.
  • צבי ינאי, בעקבות המחשבות, פואטיקה - טובי סופר מוציאים לאור 1994, עמ' 22 - 29.
  • Pfungst, O. (1911). Clever Hans (The horse of Mr. Von Osten): A contribution to experimental animal and human psychology (Trans. C. L. Rahn). New York: Henry Holt. (Originally published in German, 1907).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]