צבי ינאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי ינאי בהרצאה

צבי ינאי (9 ביוני 1935 - 16 בדצמבר 2013) היה הוגה דעות ואוטודידקט ישראלי, לשעבר מנכ"ל משרד המדע. זוכה פרס ספיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינאי נולד בפֶּסקַרָה שבאיטליה בשם סַנְדרוֹ טוֹט. אביו, קלמן טוֹט, היה זמר אופרה נוצרי פרוטסטנטי הונגרי-רומני, ואמו יוּצי גַלַמבּוֹש הייתה רקדנית יהודייה ממוצא הונגרי. השניים לא נישאו, והופיעו יחדיו ברחבי איטליה. צבי ינאי היה בן הזקונים שלהם, אחרי שלושת אחיו. מסיבה לא ברורה ננטש רוֹמוֹלוֹ, אחיו הגדול, אצל האומנת ששכר הזוג לתינוק בקטנזארו שבמחוז קלבריה שבדרום מערב איטליה, ועקבותיו אבדו.

הוריו של ינאי לא קיבלו אזרחות איטלקית ובתחילת מלחמת העולם השנייה גורש אביו של ינאי להונגריה, חזר למשפחתו בעיר אורדאה שבטרנסילבניה, וככל הנראה מת ממחלה ב-1942 או 1943. האם נשארה עם שלושת הילדים בעיירה קסטיליון פיורנטינו, סמוך לפירנצה שבטוסקנה, ועבדה כמתורגמנית לצבא הגרמני, ששלט בתקופה זו בחלק זה של איטליה. בתחילת 1944 מתה האם שסבלה מבעיות לב, ואידה בּרוּנֶלוֹ, שהייתה האומנת, התנדבה לטפל בשלושת היתומים.[1] החיילים הגרמנים, שלא ידעו על הרקע היהודי של המשפחה, סיפקו להם מזון והסיעו אותם לאמה של האומנת במונסליצ'ה שליד בולוניה, כאשר החזית התקרבה לקסטיליון פיורנטינו.

לאחר שהבריטים כבשו את מונסליצ'ה, ראש העיר, שידע כי הילדים יהודים, יצר קשר עם חיילי הבריגדה היהודית ששהתה באיטליה. אחיה של האם, פאלי גלמבוש, שהתגורר אז בישראל ושינה את שמו לשאול ינאי, ביקש אז מחיילים בבריגדה לברר מה עלה בגורל אחותו וילדיה. הקשר שנוצר איפשר להעלות את שלושת הילדים לארץ ישראל, וביולי 1945 הם הפליגו מנאפולי לחיפה, על סיפון האניה מטרואה, כאשר צבי ינאי היה בן 10. לאחר שהות קצרה במחנה המעצר בעתלית, נקלטו שלושת הילדים לבית טוט בקיבוץ רמת דוד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952, בגיל 17, התגייס ינאי לצה"ל והתנדב לצנחנים. הוא עבר הכשרה כלוחם ושירת כמדריך צניחה. לאחר מיזוג יחידה 101, יחידת קומנדו שבפיקוד אריאל שרון, עם גדוד הצנחנים 890 ומינוי שרון כמפקדו, לחם ינאי בפעולות התגמול ובמבצע סיני[2]. ביולי 1956 השתתף באליפות העולם לצניחה חופשית שהתקיימה בברית המועצות.‏[3] בשנת 1956 השתחרר מהצבא, לאחר שנת קבע. במלחמת יום הכיפורים לחם כאיש מילואים בחטיבת הצנחנים 317 במבצע קינוח[4].

בשנת 1970 הצטרף לחברת יבמ ישראל, הקים וניהל את מחלקת ההסברה וקשרי החוץ, והיה דובר החברה. במסגרת זו, ייסד את כתב העת שבהוצאת החברה, "מחשבות", שהתמקד בהגות ובמדע. ינאי היה עורך כתב העת עד לסגירתו בשנת 1990. בשנותיו האחרונות של כתב העת התקיימו, בהנחיית ינאי, כנסים שנתיים של "מחשבות בעל פה".

בשנת 1990 הגיש ינאי תוכנית טלוויזיה בתחום הקולנוע בשם "סיפורי בדים", ביחד עם רחל גורדין. כמו כן הנחה בטלוויזיה תוכנית ראיונות עם מדענים בשם "דברים בגו", והגיש תוכניות רדיו על מדע. בשנת 1991 יעץ למועצה הציבורית של בית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. ב-1993 היה יועץ שר הבריאות דאז, אהוד אולמרט, בנושא הרפורמה במערכת הבריאות. בשנת 1993 מונה על ידי שולמית אלוני לתפקיד מנכ"ל משרד המדע וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1997.

ינאי הרצה בפורומים שונים על פילוסופיה, תרבות ומדע ויעץ לחברות הייטק בנושא פילוסופיה ארגונית.

ב-2006 יצא ספרו "שלך, סנדרו". על השאלה למי מוקדש הספר, ענה ינאי[5]:

Cquote2.svg

הספר מוקדש לאחי רומולו, שננטש אחרי לידתו מסיבה עלומה ועקבותיו אבדו, להורי שמתו טרם-עת בעצב ובבדידות, לסבתא לואיזה שנספתה במחנה ריכוז לפני שזכתה לראות את נכדיה, לאחיותיי שהגיחו מהכוורת האיטלקית לכיוונים שונים ובכל זאת דומים, ולשתי נשים נדירות: האומנת אידה ברונלו לנטי ונשיאת הצלב האדום בבולוניה, מריה ברטי מרטלי, שעליהן אפשר להחיל את מאמרו של פרימו לוי על ידידו לורנצו: "אנושיותן הייתה ללא רבב".

Cquote3.svg

בשנת 2008 הוענק לו פרס ספיר על ספר זה.

לצבי ינאי ארבעה ילדים. שני ילדיו הצעירים, התאומים דניאל ויעל, הם מבת זוגו דליה הוכברג. נפטר ב-16 בדצמבר 2013 ונקבר בבית הקברות מנוחה נכונה בכפר סבא.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו:

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
שרה שילה,
שום גמדים לא יבואו
פרס ספיר
2008
הבא:
-