הצל ואני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"הצל ואני"
סינגל
מתוך האלבום פחות אבל כואב
יצא לאור 1990
שפה עברית
כתיבה יהודה פוליקר
לחן יהודה פוליקר
הצל ואני

"הרוח טלטל
הפחד טפטף וחלחל,
צילי בתוכי מרעיד,
מפחיד יותר מתמיד.
הוא שואל "לאן אתה לוקח",
אני משיב "לאן אתה בורח",
למה תמיד קירות מוגנים?
למה צל כשאור בפנים?

בוא נעוף רחוק
אתה תהיה לי כנפיים
אל חיבור דמיוני
שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי."

(הבית השני בשיר והפזמון)

הצל ואני הוא שיר עברי שנכתב והולחן על ידי יהודה פוליקר. השיר נכלל באלבומו הרביעי של פוליקר, פחות אבל כואב, בשנת 1990, והוא השיר הראשון שאת מילותיו כתב פוליקר עצמו. השיר הוצג כמועמד למצעדי הפזמונים השבועיים של רשת ג' ב-4 בדצמבר 1990, זכה להצלחה, וצעד 21 שבועות, עד 11 ביוני 1991. שבוע אחד אף עמד בראש המצעד (18 בדצמבר 1990), ובמצעד השנתי תשנ"א (1991) של רשת ג' דורג במקום ה־16.

נושא השיר הוא הצל והאדם ה"נושא" אותו.

צֵל הוא אזור שבו מוסתר מקור האור הראשי, כך שהוא חשוך יותר בהשוואה לסביבתו. בפסיכולוגיה האנליטית, הצל הוא ארכיטיפ המתאר את החלקים באישיות האדם שאותם הוא מסרב לקבל ולכן מדחיקם. חלקים אלו נתפסים בעיניו כזרים לו וכ"אחרים", ולעיתים קרובות הוא מגיב אליהם בכעס או בשנאה. השיר, שמתחיל במילים "הצל שלי ואני יצאנו לדרך", מאניש את הצל ומנהל עמו דיאלוג (הצל שואל אותו: "לאן אתה לוקח?" המשורר משיב: "לאן אתה בורח?" וכו').

קיימים הסברים שונים למושג "הצל" בשיר. יש הרואים אותו כשיקוף החרדות והפחדים של האדם,[1] יש הרואים אותו כיצר הרע באדם,[2] ויש הרואים אותו כסוד אישי שהוא חלק מהאדם אך אינו גלוי כלפי חוץ. יציאתו מהארון של כותב השיר, יהודה פוליקר, בשנת 2010, עשויה לרמז כי ה"ארון" הוא אחד הפירושים למושג "הצל" כפי שמופיע בשיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנשה כהן, טיפול פסיכולוגי: הצל שלי ואני 2011
  2. ^ יפית גולד, ‏הצל ואני / יהודה פוליקר, באתר כיפה, 10 בינואר, 2019