יהודה פוליקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה פוליקר
Yehuda Poliker.jpg
פוליקר, 2007
מידע כללי
מקור Flag of Israel.svg קריית חיים, ישראל
שנות פעילות 1970 - היום
סוגה רוק, פופ, פופ רוק, מוזיקה יוונית
חברת תקליטים סי בי אס
אן אם סי
http://poliker.co.il/

יהודה פוליקר (נולד ב-25 בדצמבר 1950 בקריית חיים כליאונידס פּוליקארי; ביוונית: Λεωνίδας Πολικάρη) הוא זמר, מוזיקאי ויוצר ישראלי פופולרי, היוצר במגוון סגנונות ובנושאים הקשורים לחברה הישראלית.

פוליקר פרץ לתודעה הציבורית כסולנהּ ומנהיגהּ של להקת הרוק "בנזין" בשנות השמונים. לאחר פירוקה פנה לקריירת סולו מגוונת, המשלבת רוק, פופ ומוזיקה עממית יוונית. מלבד שירה, פוליקר גם מנגן במספר רב של כלים, מלחין, הן את שיריו שלו והן עבור אמנים אחרים. הוא כותב שירים, ואף עוסק בציור. חלק ניכר משיריו של פוליקר עוסק בהיותו דור שני לשואה ובטרגדיות אישיות שלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליקר נולד בקריית חיים כליאונידס פּוליקארי לשרה וג'קו, הורים ניצולי שואה יוצאי העיר סלוניקי שביוון. בגיל 13 נשלח לפנימיה צבאית, אך לאחר שמצא אצל חבר גיטרה החל לנגן בה ופרש מהפנימיה. מאז עבד בבקרים במספרה ובערב ניגן.

בנעוריו היה חבר במספר להקות, ואף על פי שסבל מגמגום קל, הדבר לא ניכר כלל בשירתו. הלהקות בהן היה חבר הן "FBI", "הנמרים" ו"ברקת". "ברקת" הוקמה ב-1975, וכללה גם את מיכה שובל ובנג'ו קמחי. הלהקה ניגנה להיטי רוק ושירים יווניים. הרכב הלהקה השתנה מספר פעמים, ולבסוף התגבש עם פוליקר, קמחי, קיטש אמסלם ואלי חדד.

ב-1981 נוצר קשר בין הלהקה ליוצר והמפיק יעקב גלעד, והלהקה שינתה את שמה ל"בנזין". עם שינוי שם הלהקה שינה פוליקר את שמו ליהודה, ומאז נושא שם זה. שני האלבומים שהוציאה הלהקה, "עשרים וארבע שעות" ו"משמרת לילה", זכו להצלחה גדולה, וכללו להיטים כ"יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד" ("24 שעות"), "גשם", "פנים אל מול פנים", "משמרת לילה" ועוד. פוליקר היה מנהיג הלהקה, הלחין כמעט את כל שיריה ואף שימש כסולן ברובם.

במקביל לפעילות עם "בנזין", השתתף פוליקר במספר הפקות נוספות, כנגינה באלבומיהם של יהודית רביץ ושל אושיק לוי. לאלבומו של לוי "לילות שרב" מ-1984 הלחין פוליקר את "אין מקום להפתעות" למילותיו של זאב טנא. בסוף 1984 התפרקה "בנזין", ופוליקר פנה לקריירת סולו.

תחילת קריירת הסולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985 הוציא פוליקר את אלבומו הראשון, "עיניים שלי". כל שירי האלבום היו שירים נודעים ביוונית שתורגמו לעברית בצורה מילולית על ידי טילדה איסאיאס ומרתה עזרא. אלה הותאמו למלל שירי על ידי יעקב גלעד. בנוסף, צורף קטע אינסטרומנטלי אחד בשם "שקיעה ים תיכונית" שהלחין פוליקר. סגנונו המוזיקלי של האלבום היה שונה למדי ממוזיקת הרוק של "בנזין", ואף על פי שכלל השפעות של רוק בחלקו, הכיל בעיקר מוזיקה יוונית עממית. בהכנת האלבום נעזר פוליקר רבות במוזיקאית ורדה קלג. האלבום זכה להצלחה גדולה, נמכר ביותר מ-70,000 עותקים, ותרם לחשיפתה של המוזיקה היוונית לציבור הישראלי הרחב. בין שירי האלבום בלטו השירים "עיניים שלי", "בוקר יום ראשון", "אלקו", "כפיים" ו"הקנאה". שיר הנושא של האלבום מזוהה עם פוליקר.

פוליקר בהופעה בפסטיבל השלום בנווה שלום, 1987

בעקבות הצלחת האלבום יצא פוליקר לסיבוב הופעות, שתועד על גבי האלבום "חולם בהקיץ", שיצא ב-1986. האלבום הוקלט כולו בהופעה חיה בקולנוע תל אביב, והכיל ברובו שירים מתורגמים מיוונית שלא נכללו באלבום "עיניים שלי". בהופעה זו התארחה הזמרת יהודית תמיר, ששרה לבדה את השיר "אילו הייתי איתך", שזכה להצלחה.

בשנת 1987 חבר פוליקר לגידי גוב, והלחין את רוב שירי אלבומו "דרך ארץ". פוליקר הלחין את "כמעט סתיו" ו"פרח" שכתבה צרויה להב, "יורם" ו"שיר אחד שמח" שכתב עלי מוהר, ו"גבר בעיר", "לוליטה" ו"שלל שרב" שכתב מאיר אריאל. "שלל שרב" היה ללהיט גדול ולאחד משיריו המוכרים ביותר של גוב. באותה תקופה השתתף פוליקר בנגינה באלבומיו של אריק איינשטיין "אוהב להיות בבית" ו"על גבול האור".

ב-1988 הוציא פוליקר את אלבומו השלישי, "אפר ואבק", שעסק ברובו בבני הדור השני לשואה, אשר גדלו בישראל בצל הטראומה שחוו הוריהם. האלבום החל בתוכנית "אחרי המלחמה" בגלי צה"ל, שהופקה עבור יום השואה ב-1986. פוליקר הלחין עבור התוכנית את "כמו פרחים ברוח" ו"התחנה הקטנה טרבלינקה", שתירגמה הלינה בירנבאום, אמו של יעקב גלעד, ממילותיו של המשורר היהודי-פולני ולדיסלב שלנגל שנספה במרד גטו ורשה. את שיר הנושא של האלבום כתב גלעד על מסעה של אמו חזרה לפולין. פרט ל"פרחים ברוח" ול"התחנה הקטנה טרבלינקה" כתב גלעד את כל שירי האלבום, בהם "חלון לים התיכון" המסופר כמכתב של ניצול שואה לקרוביו שנשארו או נספו באירופה, "כשתגדל" ו"שיר אחרי הגשם". חרף נושאו הכאוב, זכה האלבום להצלחה גדולה כאשר מכר יותר מ-70,000 עותקים, ונחשב עד היום על ידי רבים לאחד האלבומים המוערכים ביותר שנוצרו בישראל‏[1].

לאחר הוצאת "אפר ואבק" השתתפו פוליקר, גלעד והוריהם בסרטה התעודי של אורנה בן דור-ניב "בגלל המלחמה ההיא", שכמו האלבום עסק בשואה מנקודת מבטם של בני הדור השני לשואה. בסרט נכללו שירי האלבום שעסקו בנושא (היות ולא כל שירי האלבום עסקו בשואה, אלא חלק ניכר מהם).

במאי 1988 יצא פוליקר לסיבוב הופעות מצליח, ובפברואר 1989 חבר בשנית לגידי גוב, לסיבוב הופעות משותף, שלא תועד על גבי אלבום או וידאו. ב-1988 הלחין פוליקר לריטה את שירה "הנסיכה והרוח", למילותיו של עלי מוהר, וב-1989 את "דברים שרציתי לומר" לדני בסן, למילותיו של יעקב רוטבליט ואת "כמו שאני כמו שאתה" ו"בת יענה" לנורית גלרון, שכתבה את שניהם.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1990 יצא אלבומה הראשון של יהודית תמיר, אותו הפיק פוליקר מוזיקלית, והלחין את רוב שיריו. שלושת השירים הבולטים ביותר באלבום היו "רומיאו" שכתבה צרויה להב, "אסיה בוכה" שכתב אהוד מנור ו"שיר ערש" שכתבה חוה אלברשטיין. פוליקר ניגן בגיטרות ובקלידים והשתתף בקולות רקע.

בסוף 1990 הוציא את אלבומו הרביעי, "פחות אבל כואב". האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה ומכירות של יותר מ-140,000 עותקים; והפך לאלבומו המצליח ביותר של פוליקר. האלבום כלל תשעה שירים, מתוכם שניים אינסטרומנטליים ("טראנס אוריינט" ו"סיפור זמנים עברו") ושלושה מחודשים - "דברים שרציתי לומר", "יורם" ו"פרח"; שירים שבעקבות גרסתו של פוליקר הפכו למזוהים עמו יותר מעם ביצועיהם המקוריים. בניגוד לאלבומיו הקודמים, לא שיתף פוליקר פעולה באלבום זה עם יעקב גלעד. בין הכותבים המקוריים היו יהונתן גפן שכתב את שיר הנושא, יהודה עמיחי ואסתר שמיר. פוליקר אף כתב לראשונה שיר בעצמו: "הצל ואני". שיר הנושא, שכתב יהונתן גפן והלחין פוליקר, בוצע במקור בשנת 1980 במילים בהקשר נשי ובלחן של נורית הירש על ידי עדנה לב. ביצועה הופיע באלבומה השלישי הכושל "עדנה לב" (1980).

פוליקר בפסטיבל ערד, 1992

בעקבות הצלחת "פחות אבל כואב" יצא פוליקר לסיבוב הופעות והחל לעבוד על אלבום חדש, אך אלו נקטעו עם מותו של בן אחיו של פוליקר, קובי, שנהרג, לאחר שחברו לפלוגה השליך לעברו קסדה במהלך ויכוח ביניהם. פוליקר גנז את האלבום עליו עבד, שלא יצאו ממנו שירים מלאים, והחל לעבוד במקום על אלבום אינסטרומנטלי. האלבום "לעיניך הכחולות" יצא ב-1992, והיווה מעין רקוויאם לבן אחיו. מהאלבום הצליח הסינגל "סולם יעקב", שבו השתתפה מקהלת הילדים הדתית "פרחי בית שאן". הנעימה "שושנים של פחם" מהאלבום שימשה כפתיח של פינת ההלכה בערוץ 7. האלבום כלל גם שני פזמונים מושרים, "נד נד" שכתב יהונתן גפן ו"זינגואלה" שעיבד יעקב גלעד על פי שיר יווני. פוליקר ניגן באקורדיון, קלידים, בוזוקי, גיטרות, בס, סאז, בגלמה ופסנתר ואיתו נגנים רבים, וב"זינגואלה" ניגן הרכב ההופעות: פוליקר ורומנו בבוזוקי וגיטרות, ישי באקורדיון, טל הרצברג בבס, ברמן בכלי הקשה, צדקיהו בתופים ותמיר בקולות. באותה תקופה יצא אלבומה של ירדנה ארזי "אנשים זרים", ובו לחניו של פוליקר לשירים "שיר אישה בחורף" ("אהבתנו היא תשבץ") ו"מתוך הנשכחות". באותה שנה יצא לרדיו קטע טכני והזוי בשם "מי הרג את יהודה פוליקר", שכלל סימפול לשיר "סולם יעקב". הקטע עורר סערה בקרב פוליקר ומעריציו בגלל השם הקיצוני וכמעט צונזר. את הקטע יצר בשם בדוי אוהד פישוף מלהקת "נושאי המגבעת". קטע זה כבר לא מושמע ברדיו, ולא ידוע אם הוא תועד על גבי פורמט כלשהו.

ב-1993 חבר פוליקר לריקי גל, והלחין את רוב שירי אלבומה "חפש בי", בהם "היי שקטה" שכתבה רחל שפירא והשיר "תפילות הילדים" שכתבו צרויה להב ושבא סלהוב על המקרה של ילדים יתומים.

בסוף 1995 הוציא פוליקר את אלבומו השישי, "הילד שבך", שנוצר גם הוא בעקבות טרגדיה שעבר פוליקר, הפעם מות אחיינו. מותו הוזכר בשיר "קין" שהופיע באלבום. האלבום היה אלבום כפול, ולראשונה היה פוליקר מעורב במידה רבה בכתיבת השירים, יחד עם יעקב גלעד. בין היתר השתתף בכתיבת השירים "אני רוצה גם", "לא יודע", "מה יהיה יהיה" ו"והילדים באים". שיר נוסף מפורסם מהאלבום היה "נמס בגשם", בו השתתף גלעד בדקלום. האלבום כלל גם מספר קטעים אינסטרומנטליים, כ"מעל הגשר", "המנטליות של תוף הפח" ו"נני".

האלבום "הילד שבך" זכה להצלחה גדולה, וכך גם סיבוב ההופעות שבעקבותיו, שתועד על גבי אלבום ההופעה הכפול "הופעה חיה בקיסריה". האלבום הוקלט בשתי הופעות שונות של פוליקר, ביוני וביולי 1996, ויצא לאור ב-1997. ביצועי ההופעה ל"פנים אל מול פנים" ו"דברים שרציתי לומר" יצאו כסינגלים לתחנות הרדיו, וזכו להצלחה במצעדי הפזמונים. האלבום כלל גם הקלטת אולפן לנעימה "לעיניך הכחולות", אותה הקליט פוליקר עם יזהר אשדות. באותה שנה יצא אלבומו של אריק איינשטיין "לאן פרחו הפרפרים", שעבורו הלחין פוליקר את השירים "האור בקצה" ו"אח מילת מפתח".

ב-1998 הוציא פוליקר אלבום אינסטרומנטלי נוסף, "מאוחר אולי מוקדם", בו הלחין את כל השירים וניגן בגיטרות. הנגן היחיד הנוסף באלבום היה יועד נבו בקלידים.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 הוציא פוליקר את האלבום "איך קוראים לאהבה שלי", שכלל התייחסויות למצב הרוח הלאומי בתקופת האינתיפאדה השנייה. שיר הנושא של האלבום, שכתב פוליקר עם יעקב גלעד, זכה בפרס שיר השנה בטקס פרסי נוצת הזהב של אקו"ם בשנת 2002[2] והיה ללהיט גדול, וכמוהו גם "ג'ינג'י" ו"בתוך הפקק האינסופי". באותה שנה הלחין פוליקר את השיר "אחרי הכל" לאלבומה של דנה אינטרנשיונל "יותר ויותר".

ב-2003 הוציא פוליקר אלבום אוסף ראשון, "המיטב", בהוצאת NMC. לצד השירים המקוריים שלו ושל בנזין, נכללו באלבום גם מספר שירים שהוקלטו במיוחד עבורו, מתוכם הצליחו במיוחד השיר החדש "גג העולם" וגרסתו של פוליקר לשיר שהלחין ליהודית תמיר, "רומיאו". שני השירים זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו, ובמצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' זכה פוליקר בתואר זמר השנה.

בשנת 2007 הוציא פוליקר את האלבום "חומוס סאפיינס", בשיתוף עם המשורר היווני מנוליס רסוליס. האלבום היווני יצא לראשונה ביוון, ולאחר מכן בישראל, בשיווק הליקון, אחרי שנים רבות בהן היה חתום פוליקר בחברת NMC.

בשנת 2008 הקליט פוליקר יחד עם ברי סחרוף גרסת כיסוי לשירו "רדיו רמאללה", במסגרת הפרויקט "עבודה עברית". לאלבומה של מאיה בוסקילה "שוברת שתיקה" שיצא באותה שנה כתב והלחין את השיר "רוחות קרות".

בשנת 2009 יצא אלבומה של ירדנה ארזי "בושם על עורי", בהפקתו המוזיקלית של פוליקר. פוליקר הלחין ועיבד את כל שירי האלבום, וכתב מילים לכמחצית מהם. מבין השירים הצליחו במיוחד "בושם על עורי" שכתבה רחל שפירא ו"מה קורה אחי" שכתב פוליקר על פי מאמר של עוז אלמוג.

פוליקר בהופעה, 2011

בשנת 2010 יצא פוליקר לסיבוב ההופעות תחת השם "שירים שהלחנתי לאחרים". במופע, שראשיתו הייתה באירוע חד פעמי ב"פסטיבל הפסנתר", שר פוליקר לראשונה שירים שהלחין עבוד זמרים אחרים כגון יוסי בנאי, ריקי גל ואריק איינשטיין.

במרץ 2010 הוציא פוליקר את האלבום "אהבה על תנאי". הסינגל הראשון מתוכו, "שלושה ימים" שכתבו פוליקר ויעקב גלעד, יצא כבר בפברואר 2008, והגיע לראש מצעדי הפזמונים. בינואר 2010 יצא הסינגל "אל תלכי עכשיו" שכתב והלחין פוליקר על אמו, ואחריו "יום עצמאות", שכתב פוליקר יחד עם צרויה להב. שני השירים זכו גם הם להצלחה במצעדים. השיר היחיד באלבום שבו לא השתתף פוליקר בכתיבה הוא "מעבר לגדר" שכתב יהונתן גפן, ופרט לו, ל"שלושה ימים" ול"יום עצמאות" כתב והלחין פוליקר את כל השירים בעצמו. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב תוך שלושה שבועות‏[3]. אחרי צאת האלבום יצאו כסינגלים גם השירים "עפיפונים", "מעבר לגדר" ו"אהבה על תנאי".

במקביל לעבודתו על האלבום, חיבר פוליקר את הפסקול ונעימת הנושא לסרט התיעודי "חיים יקרים" של שלומי אלדר.

פוליקר עוסק גם בציור. הוא החל לצייר בסגנון מופשט, ובהמשך התמקד בציורי פנים מינימליסטיים. תערוכה מעבודותיו הוצגה ב-2007‏‏[4]. אחד מציוריו של פוליקר הוא הציור המופיע על עטיפת אלבומו "אהבה על תנאי".

בשנת 2010 זכה בפרס אקו"ם להישג השנה למלחין‏[5].

יציאתו מהארון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, לאחר שנים רבות בהן שמר על פרטיות חייו האישיים ומיעט להיחשף, הופיע פוליקר בסרט של טלי בן עובדיה אודותיו ששודר בערוץ 10. הסרט שודר סמוך ליציאת האלבום "אהבה על תנאי" של פוליקר, שעסק בזוגיות ובאהבה לגבר, לצד התמודדותו עם פטירת אמו‏[6]. בסרט סיפר פוליקר על יציאתו מהארון בפני משפחתו בגיל 27, והביא ציטוטים מרמזים משיריו על נטייתו המינית כמו "אין בושה באהבה לגבר או לאישה"‏[7][8]. פוליקר ספג ביקורת על שלא אמר דברים מפורשים‏[9][10], אך על כך אמר בסרט: "אתה לא צריך לנקד לאנשים, הם צריכים לקחת את זה משם". בראיון שהתפרסם כשלושה חודשים מאוחר יותר, ב-16 ביולי במוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות, סיפר פוליקר על משיכתו לגברים, ואמר כי היו בחייו שתי אהבות, שתיהן לגברים. בראיון הוא טען כי הגורם ליציאתו המאוחרת מהארון הוא "החינוך המטופש שנתנו לי הוריי".

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 יצא אלבומו של פוליקר "כל דבר מזכיר לי". בדומה לאלבומו "עיניים שלי", גם אלבום זה מבוסס ברובו על שירים מתורגמים מיוונית. את השירים תרגם פוליקר, בעזרתה של צרויה להב, שקיבלה קרדיט באלבום עבור "עריכת טקסטים", ובחלק מהשירים אף קרדיט מלא לתרגום לצדו של פוליקר. את שיר הנושא של האלבום, "כל דבר מזכיר לי", שר פוליקר הן ביוונית בדואט עם חאריס אלקסיו והן בעברית. באלבום נכללו גם שני לחנים מקוריים של פוליקר: "אושר", שאת מילותיו כתבה להב, ו"קצר פה כל כך האביב", שכתב הסופר דויד גרוסמן על בנו, שנפל במלחמת לבנון השנייה[11]. שני הסינגלים שקדמו לאלבום הם "גברים קשוחים" ו"פומה פומה", שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים. שבועיים לאחר יציאתו הגיע האלבום למעמד אלבום זהב‏[12]. אחרי יציאת האלבום יצאו גם הסינגלים "כל דבר מזכיר לי" ו"לא בראש שלי".

בשנת 2012 זכה מאקו"ם בפרס על מפעל חיים. ‏[13]

באביב 2014, הוציא פוליקר את "מוזיאון החלומות", אלבום המחבר בין הגיטרות, הבוזוקי וכל הסגנונות שמאפיינים אותו מתקופת בנזין ועד היום. האלבום הגיע למעמד של אלבום זהב תוך שבועיים מיציאתו ובעקבותיו יצא פוליקר בסבוב ההופעות "מוזיאון החלומות". 

מעורבות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליצירתו של פוליקר נגיעה בנושאים חברתיים ישראליים, כזיכרון השואה, ניכור ואלימות עירוניים, שכול ועוד. עם זאת, יצירתו היא פעמים רבות אישית ומתייחסת לחוויותיו הוא. בשנים האחרונות ממעט פוליקר להתראיין לתקשורת וממעט לחשוף פרטים לגבי חייו האישיים, אך שומר על מעורבות חברתית דרך יצירתו, ואף תרם מספר פעמים הופעות לטובת ארגונים לשינוי חברתי כדוגמת האגודה לזכויות האזרח. כמו כן הופיע בעצרות זיכרון לזכרו של יצחק רבין. ב-27 במאי 2007 קיים פוליקר מופע התרמה בהיכל התרבות בתל אביב למען ארגון בית הגלגלים[14]. ביולי 2010 הופיע בעצרת למען שחרורו של גלעד שליט. באוגוסט 2011 הופיע בהפגנה שנערכה במסגרת מחאת האוהלים.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 7 לילות, 100 האלבומים הישראלים הטובים, באתר ynet‏, 30 בספטמבר 2005
  2. ^ מרב יודילוביץ', פרסי אקו"ם הוענקו אתמול ליוצרים ישראליים, ynet
  3. ^ אסף נבו, אלבום זהב ליהודה פוליקר, 21 באפריל 2010, mako
  4. ^ רומי נוימרק, אני רוצה גם, nrg
  5. ^ ליה פן, הוכרזו זוכי פרס אקו"ם למוזיקה פופולרית, באתר הארץ, 25 בינואר 2011
  6. ^ מאור הוימן, ארונות, יצירתיות ובעיקר מוזיקה, GoGay, אפריל 2010
  7. ^ הסרט המלא: "דברים שרציתי לומר" עם יהודה פוליקר בnana10, יולי 2010
  8. ^ אריאנה מלמד, יש דברים שלא חייבים לומר, ynet, מרץ 2010
  9. ^ ההייפ סביבי ואני, עינב שיף, וואלה!, מרץ 2010
    ליאת להב, יהודה פוליקר אוכל את העוגה ומשאיר אותה שלמה, באתר עכבר העיר, מרץ 2010
    עילם ראובני, פוליקר, טוב שנזכרת, GoGay, מרץ2010
    גל אוחובסקי, סוף עידן האאוטינג, GoGay, יוני 2010
  10. ^ גל אוחובסקי, סוף עידן האאוטינג, GoGay, יוני 2010
  11. ^ יהודה פוליקר, יהודה פוליקר כותב על שירי אלבומו החדש "כל דבר מזכיר לי" - בלעדי, 9 בספטמבר 2011, וואלה!
  12. ^ שי גרייבסקי, האלבום החדש של פוליקר הגיע לזהב, 27 בספטמבר 2011, נענע
  13. ^ טל פרי, טקס פרסי אקו"ם: יהודה פוליקר זכה בפרס מפעל חיים, באתר גלובס, 5 באפריל 2012
  14. ^ Net הגלגלים