היריון חוץ-רחמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הריון חוץ רחמי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היריון חוץ-רחמי
Ectopic.png
היריון חוץ-רחמי באיור רפואי מן המאה ה-17
שם בלועזית Ectopic pregnancy
ICD-10
(אנגלית)
O00
ICD-9
(אנגלית)
633
DiseasesDB
(אנגלית)
4089
eMedicine
(אנגלית)
med/3212  emerg/478  radio/231 
MeSH
(אנגלית)
D011271

היריון חוץ-רחמי (בלועזית: היריון אֶקטוֹפּי; באנגלית: Ectopic Pregnancy) מוגדר כהשרשה והתפתחות של היריון שלא בחלל גוף הרחם. זהו מצב פתולוגי אשר עלול להיות כרוך בתחלואה ואף בתמותה, ומהווה את הגורם העיקרי לתמותה אימהית בשליש הראשון להיריון. ייתכן גם היריון "הטרוטופי"- היריון כפול, בו אחד מהעוברים מושרש בתוך חלל הרחם, והשני מושרש מחוץ לחלל הרחם. השכיחות להיריון הטרוטופי עולה עם העלייה בטיפולי פוריות.

במרבית המקרים, היריון חוץ-רחמי מתרחש בחצוצרה, ושכיחותו היא כ-2% מכלל ההריונות. גורמי הסיכון יכולים להיות שונים- פתולוגיה בחצוצרה, היריון אקטופי קודם, מחלות מין, דלקת של האגן ועוד. התלונות של נשים עם היריון חוץ-רחמי יהיו תלונות על כאב ממוקם בצד אחד, אמנוריאה, ודימום וגינלי. הבדיקות המשמשות באבחנה הן בדיקות β-hCG ואולטראסאונד, וסיום ההיריון אפשרי על ידי ביצוע גרידה, לפרוסקופיה, או מתן טיפול תרופתי (מטוטרקסט).

מיקום היריון חוץ-רחמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמי סיכון להיריון חוץ-רחמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית המקרים, מנגנון ההיווצרות של היריון חוץ-רחמי קשור לפגיעה כלשהי בחצוצרה, המביא לכך שהעובר משתרש בה ולא עובר לרחם. הסיבות להיריון חוץ-רחמי יכולות להיות, בין היתר:

קליניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב מוקדם, היריון חוץ-רחמי אינו מלווה לרוב בתלונות כלשהן. עם התקדמות ההיריון, שכיחות התלונות הבאות:

  • כאב חד צדדי, (לרוב ממוקם בצד אחד)
  • איחור בקבלת מחזור (אמנוריאה)
  • דימום וגינלי
  • בחילה, סחרחורת ותחושת עילפון
  • סימפטומים של היריון כגון בחילה, עייפות וכו'
  • הפרשות דצידואליות
  • טנזמוס (צורך ביציאות)
  • כאב בכתפיים (סימן אשר יכול להעיד על הצטברות של דם בחלל הבטן, אשר מגרה את עצבוב הסרעפת ומביא לכאבים בכתפיים).
  • שוק היפוולמי

בבדיקה גופנית ניתן להתרשם מרגישות בבטן, לעתים ניתן למשש מסה בבטן, קיימת רגישות בהנעה של צוואר הרחם, רגישות במישוש הטפולות, התרשמות לרחם מוגדל (מאחר ורמת האסטרוגן גבוהה ומביאה לגדילת שריר הרחם על אף שההיריון אינו בתוכו), שינויי לחץ דם במעבר משכיבה לעמידה, ולעתים חום ותסמינים נוספים.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בדיקת β-hCG היא בדיקה עיקרית לזיהוי היריון, והיא חיובית 10 ימים לאחר ההפריה. בהיריון תקין, זמן ההכפלה של בדיקת β-hCG הוא כל 48-72 שעות, בהיריון חוץ-רחמי תהיה עלייה לא מספקת, או ירידה. במידה ורמות β-hCG גבוהות מעל 3000 ולא ניתן לראות שק היריון באולטראסאונד, יש חשד משמעותי להיריון חוץ-רחמי. ניתן להגדיר לצורך כך את קו הגבול, או ה-Discriminatory zone. קו זה הוא ערכי ההורמון β-hCG, שמעליהם מקובל לזהות סימני היריון תוך רחמי באמצעות אולטראסאונד. במרבית המרכזים הרפואיים קו גבול זה הוא ערך β-hCG של 2000-2500 בביצוע אולטראסאונד וגינלי (יוצא מן הכלל בהקשר זה הוא מקרה של היריון מרובה עוברים בשלב מוקדם, במקרה בו רמת ה-β-hCG גבוהה ועדיין לא ניתן לזהות סימני היריון ברחם).
  • פרוגסטרון: בהיריון תקין ברחם, רמות הפרוגסטרון הן מעל 25 ננוגרם למ"ל. רמות הנמוכות מ-5 יכולות להעיד על היריון שאינו בר-חיות או היריון חוץ-רחמי.
  • אולטראסאונד: באולטראסאונד וגינלי ניתן להתרשם האם קיים היריון בתוך הרחם, מהו עובי הרירית, זרימות ועוד. אם קיים היריון חוץ-רחמי, אולטראסאונד לא יתרום לאבחנה בדרגת ודאות מספקת.
  • לפרוסקופיה אבחנתית - משמשת לאבחון, מיקום וגם הוצאת ההיריון האקטופי.

טיפול בהיריון חוץ-רחמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול נחלק לטיפול כירורגי, טיפול תרופתי או טיפול שמרני (מעקב בלבד). במצבים בהם האישה אינה יציבה המודינמית, יש לייצבה ולטפל באופן כירורגי. במידה והיא יציבה, יש לשקול מעקב, טיפול תרופתי או כירורגי בהתאם למיקום ההיריון, גודלו ופרמטרים נוספים.

  • טיפול שמרני: חלק מההריונות החוץ-רחמיים יתמוססו מעצמם ולא יהיה צורך בטיפול. לצורך טיפול שמרני יש להוכיח סימנים לכך שההיריון נספג, כגון ירידה הדרגתית ברמות β-hCG. מעקב רלוונטי לאישה יציבה המודינמית, ללא דימום, כאבי בטן או קליניקה חריפה אחרת, כאשר רמות ה-β-hCG ההתחלתיות קטנות מ-10,000 ויורדות (יש צורך במעקב אחריהן) וכאשר המסה ההריונית קטנה מ-3 ס"מ ללא דופק עוברי. על האישה חל איסור לקיים יחסי מין כדי לא להחמיר את מצבה.
  • טיפול תרופתי: התרופה העיקרית המשמשת בהפסקת היריון חוץ-רחמי היא מטוטרקסט (MTX). תרופה זו היא אנלוג של חומצה פולית, המעכבת סינתזת DNA וחלוקת תא ומביאה לסיום ההיריון. השימוש בתרופה נחשב בטוח יחסית והאינדיקציות למתן התרופה הן יציבות המודינמית, קיומם של סימפטומים קלים, היריון אקטופי הקטן מ-4 ס"מ, ללא קרע בחצוצרה או דימום לחלל האינטרא-פריטונאלי. בישראל נהוג לתת מנה יחידה של MTX, בעבר ניתנה זריקה באופן מקומי לאזור ההשרשה, כיום הזריקה היא סיסטמית. תופעות הלוואי הן קלות יחסית וקשורות בשלשולים, גזים, דיכוי מח העצם, פוטוסנסטיביות, פיברוזיס של הריאות, טוקסיות לכבד ודימום וגינלי. אין לתת את התרופה במידה ויש כיב פפטי, מחלת כבד או כליות, חוסר יציבות המודינמית, רגישות ידועה ל-MTX או בעיות נוספות הקשורות לתופעות הלוואי המיוחסות ל-MTX. יש לעקוב באופן שבועי אחר רמות β-hCG עד שיגיעו מתחת ל-5. יש להימנע מקיום יחסי מין, בדיקות אגן ואולטרסאונד וגינלי לאחר מתן התרופה. במידה ורמת β-hCG לא יורדת באופן מספק יש לשקול מתן מנה נוספת של MTX, כאשר רמת ירידה מספקת היא לפחות 15% בין היום הרביעי ליום השביעי לאחר מתן MTX.
  • טיפול ניתוחי: ניתוח הוא רלוונטי במצבים בהם הטיפול התרופתי לא ניתן או לא הביא לסיום ההיריון, במצבים בהם ערך ה-β-hCG גבוה (מעל 5000), במצבי חירום, או היריון הטרוטופי. ניתן לבחור בניתוח שמרני אשר כולל את שימור החצוצרה (salpingotomy): שואבים את העובר מן החצוצרה, לא תופרים את החצוצרה. לאחר היריון אקטופי אחד הסיכון להיריון אקטופי חוזר הוא 10% ולאחר שניים - 50%, ועל כן במידה ושוב מתרחש היריון חוץ-רחמי בחצוצרה זו יתבצע ניתוח להסרת החצוצרה. ניתוח הסרת חצוצרה (ניתוח רדיקלי)- יתבצע במצבים בהם החצוצרה נקרעה כתוצאה מההיריון, בדימום לא נשלט, בהישנות של היריון אקטופי באותה חצוצרה או במצבים בהם האישה לא מעוניינת בילדים נוספים.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.