וולאס סטגנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולאס סטגנר
וולאס סטגנר

וולאס סטגנר, סביב 1969
תאריך לידה 18 בפברואר 1909
תאריך פטירה 13 באפריל 1993 (בגיל 84)
שם מקורי Wallace Earle Stegner
מקום לידה לייק מילס איווה, ארצות הברית
מקום פטירה סנטה פה, ניו מקסיקו ארצות הברית
עיסוק היסטוריון, סופר, מחבר סיפורים קצרים, סביבתן
לאום אמריקאי
שפות היצירה אנגלית
תחום כתיבה סיפורת
סוגה ספרותית רומנים, סיפורים קצרים
פרסים פרס פוליצר בספרות

עבור Angle of Repose‏, 1972
National Book Award for Fiction
עבור The Spectator Bird‏, 1977

שנות פעילות 1993-1937
השפיע על אדוארד אבי, קן קיזי, לארי מקמרטי

וולאס ארל סטגנראנגלית: Wallace Earle Stegner‏; 18 בפברואר 190913 באפריל 1993) היה היסטוריון, סופר, מחבר סיפורים קצרים וסביבתן אמריקאי המכונה לעתים קרובות "בכיר סופרי המערב" ("The Dean of Western Writers").‏[1] הוא זכה בפרס פוליצר ב-1972.‏[2] ובפרס National Book Award ב-1977.‏[3]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטגנר נולד בעיירה לייק מילס (Lake Mills) במדינת איווה. על אביו, ג'ורג' סטגנר (George Stegner), העיד סטגנר כי היה נווד בנשמתו, ובכל תקופת ילדותו ונעוריו נדדה משפחתו פעמים רבות במערב ארצות הברית וסטגנר גדל במקומות שונים דוגמת הערים גרייט פולס (Great Falls) במונטנה, סולט לייק סיטי ביוטה והכפר איסטאנד (Eastend) בפרובינציה ססקצ'ואן שבקנדה. על תקופה זו כתב סטגנר באוטוביוגרפיה שלו "זאב ערבה" (Wolf Willow) כי הוא "חי בעשרים מקומות, בשמונה מדינות וקנדה". בתקופת הקיץ שהה סטגנר בגרינסבורו בורמונט. בעת שהותו ביוטה הוא הצטרף לתנועת הצופים שהייתה מסופחת לכנסייה המורמונית (אם כי הוא עצמו היה פרסביטריאני) וזכה בדרגה הגבוהה ביותר שאליה ניתן להגיע בתנועה (Eagle Scout). ב-1930 קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת יוטה. הוא למד גם בסדנת הסופרים של איווה (Iowa Writers' Workshop) שבה קיבל את התואר השני מאוניברסיטת איווה ב-1932 ואת הדוקטורט ב-1935.‏[4]

ב-1934 נישא סטגנר למרי סטיוארט פייג' (Mary Stuart Page). במשך 59 שנים הם חלקו "שותפות ספרותית אישית מיוחדת במינה" במילותיו של ארתור שלזינגר הבן (Arthur Schlesinger Jr.).‏[5]

סטגנר מת בסנטה פה ב-13 באפריל 1993 עקב סיבוכים שנגרמו לאחר תאונת דרכים שעבר ב-28 במרץ של אותה שנה.‏[4] הוא היה בן 84 במותו.

בנו של סטגנר, פייג' סטגנר (Page Stegner) הוא סופר, מסאי, ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז. פייג' נשוי לסופרת לין סטגנר (Lynn Stegner).‏[6] פייג' סטגנר השתתף יחד עם אביו בספר "מקומות אמריקנים" (American Places) וערך ב-2008 את "אוסף המכתבים של וולאס סטגנר" (Collected Letters of Wallace Stegner).‏[7]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות באקדמיה ומחוץ לה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטגנר לימד באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ובאוניברסיטת הרווארד. בסופו של דבר הוא התמקם באוניברסיטת סטנפורד, שבה הוא ייסד את החוג לכתיבה יוצרת. בין תלמידיו: סנדרה דיי או'קונור, אדוארד אבי (Edward Abbey), ונדל ברי (Wendell Berry), סימין דנשוואר (Simin Daneshvar), אנדריו גלייז (Andrew Glaze), ג'ורג' היגינס (George V. Higgins), תומאס מקגואן (Thomas McGuane), רוברט סטון (Robert Stone), קן קיזי, גורדון ליש (Gordon Lish), ארנסט גיינס (Ernest Gaines), קולין היגינס ולארי מקמרטרי (Larry McMurtry).

סטגנר שירת כעוזר מיוחד למזכיר הפנים של ארצות הברית סטיוארט יודאל (Stewart Udall), ונבחר לדירקטוריון של מועדון סיירה לתקופה 1966-1964. הוא עקר לבית שנבנה בסמוך לנקיק מטאדרו (Matadero Creek) בעיירה לוס אלטוס הילס (Los Altos Hills) הסמוכה והפך לאחד מהתושבים הבולטים בה. ב-1962 הוא השתתף בהקמת "הוועדה למען מרגלות הרים ירוקים" (Committee for Green Foothills), ארגון סביבתני המוקדש לשימור והגנת הגבעות, היערות, ערוצי הנחלים, אדמות הביצה והחופים של חצי האי סן פרנסיסקו.‏[8]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן "זווית השיפוע הטבעי" (Angle of Repose),‏[9] שכתב סטגנר והודפס לראשונה על ידי הוצאת דבלדי (Doubleday) בתחילת 1971 זכה בפרס פוליצר לספרות ב-1972.‏[2] הספר היה מבוסס על מכתביה של מרי האלוק פוט (Mary Hallock Foote‏; 1938-1847) שהודפסו לראשונה ב-1972 על ידי הוצאת הספרים "הנטינגטון ליבררי פרס" (Huntington Library Press) כספר זיכרונות בשם "בת טובים ויקטוריאנית במערב הרחוק" (A Victorian Gentlewoman in the Far West). סטגנר הסביר בקצרה בתחילת הספר "זווית השיפוע הטבעי" את השימוש שעשה במכתבים שטרם פורסמו, אבל השימוש שעשה בשילוב קטעים שנלקחו ישירות מהמכתבים של מרי פוט בספר מבלי לתת קרדיט עוררו מחלוקת מתמשכת.‏[10][11]

סטגנר גם זכה ב"פרס הספר הלאומי" (National Book Award) ב-1977 עבור "ציפור המשקיף" (The Spectator Bird).‏[3] בשלהי שנות ה-80 הוא סירב לקבל את המדליה הלאומית לאומנויות (National Medal of Arts) מסוכנות התמיכה הלאומית באומנויות (National Endowment for the Arts) משום שסבר כי הסוכנות נהייתה פוליטית מדי. הרומן האוטוביוגרפי למחצה "חצייה לביטחון" (Crossing to Safety) שכתב סטגנר זכה לשבחי הביקורות הספרותיות ולהצלחה מסחרית.

ספריו העיוניים של סטגנר כוללים את "מעבר לקו האורך 100: ג'ון וסלי פאוול וההזדמנות השנייה של המערב" (Beyond the Hundredth Meridian: John Wesley Powell and the Second Opening of the West‏ - 1954) ביוגרפיה של ג'ון וסלי פאוול שהיה האדם הראשון שחקר את נהר הקולורדו דרך הגרנד קניון ואחר-כך שירת כמדען ממשלתי ותומך בשימור מים במערב ארצות הברית. סטגנר כתב את ההקדמה וערך את הספר "זהו דינוזאור" ("This Is Dinosaur") עם תמונות של הצלם פיליפ הייד (Philip Hyde), ספר של מועדון סיירה ששימש כחלק מהמערכה שניהל המועדון נגד הכוונה של לשכת הטיוב של ארצות הברית להקים סכרים במונומנט הלאומי דינוזאור, וסייע לייסד את התנועה המודרנית לאיכות הסביבה. חלק גדול מספריו מתרחש בעיירה גרינסבורו (Greensboro) בוורמונט, שבה התגורר בחלק מחייו. כמה מהדמויות המופיעות בספריו (בייחוד בספר "צמיחה שנייה" – Second Growth) מוצגות בצורה בלתי מחמיאה עד כדי כך שתושבי גרינסבורו נעלבו, והוא לא ביקר בעיירה במשך כמה שנים לאחר שהספר יצא לאור.‏[12]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום השנה המאה להולדתו של סטגנר כתב הסופר טימותי איגן (Timothy Egan) בניו יורק טיימס הרהורים על מורשת הסופר, כולל היחסים המעורערים עם העיתון. מעל ל-100 קוראים, בהם הסופרת ג'יין סמיילי (Jane Smiley) כתבו תגובות על הכתבה.‏[13]

מתוך הכרה במורשת של סטגנר באוניברסיטת יוטה החלה הוצאת הספרים של האוניברסיטה (University of Utah Press) לחלק מ-2010 את "פרס סטגנר בהיסטוריה של המערב האמריקני או באיכות הסביבה" (Stegner Prize in Environmental or American Western History). פרס זה מוענק למונוגרפיה הטובה ביותר שהוצאת הספרים מקבלת בנושא ההיסטוריה של מערב ארצות הברית או של התנועה לאיכות הסביבה בפרק זמן נתון.‏[14] הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה הקימה את "מרכז וולאס סטגנר" (Wallace Stegner Center) העוסק בקשר שבין מחקר משאבי הטבע לחקיקה ומדיניות בנושאי הסביבה.‏[15]

במכללת המדינה לואיס-קלארק (Lewis-Clark State College) בעיר לואיסטון באיידהו נהוג לערוך הרצאה שנתית על שם סטגנר (The Wallace Stegner Lecture) הנחשבת זמן רב כהישג תרבותי-ספרותי בולט בקהיליית המכללה. במסגרת ההרצאה אותה נערכים דיונים על הקשרים בין הסופר או הסופרת המעבירים את ההרצאה לבין מחוזות הפיזיים והפסיכולוגיים בהם הם שוכנים.

מלגת וולאס סטגנר (Wallace Stegner Fellowship) היא תוכנית באוניברסיטת סטנפורד המאפשרת לעשרה זוכים מדי שנה להשתתף בסדנת כתיבה יוצרת שבועית באוניברסיטה.‏[16] הבית שבו התגורר סטגנר מגיל 7 עד גיל 12 בכפר איסטנד (Eastend) בססקצ'ואן בקנדה שוחזר על ידי מועצת האומנויות של איסטאנד ב-1990 ומיועד כמעון לאמנים. מלגת וולאס סטגנר לאומנויות (Wallace Stegner Grant For The Arts) מאפשרת לסופרים קנדים קבלת מלגה בסכום של 500 דולר קנדים ומגורים חינם בבית במהלך חודש אוקטובר.‏[17] ב-2003 יצא לאור שירה של שלישיית האינדי רוק "ממבו סאנס" (Mambo Sons) "דבר חי קטן / חצייה לביטחון" ("Little Live Thing / Cross to Safety", שמות שניים מספריו של סטגנר) המושפע מכתביו של סטגנר. את השיר חיברו סקוט לאוסון (Scott Lawson) והגיטריסט טום גרה (Tom Guerra), ומשום כך הוזמן לאוסון להתגורר בבית סטגנר במרץ 2009.

במאי 2011 דיווח ה"סן פרנסיסקו כרוניקל" שביתו של סטגנר בלוס אלטוס הילס, שנמכר ב-2005 מיועד להריסה על ידי בעליו הנוכחי. לין סטגנר אמרה שהמשפחה ניסתה למכור את הבית לאוניברסיטת סטנפורד, אבל האוניברסיטה אמרה כי הבית יימכר במחירי השוק, כמקובל לנכסי דלא ניידי הנתרמים לסטנפורד. מרי סטגנר, אלמנתו של וולאס סטגנר אמרה כי הוא היה מביע מורת רוח מהמהומה סביב נושא זה. בנוסף, כשהעיירה הביעה רצון לקרוא למשעול ליד ביתו על שמו הוא סירב.‏[18] עם זאת, מרי הודתה שבעלה נהנה אחר-כך לטייל במשעול, ושנים לאחר מותו ב-2008 המשעול נקרא על שמו.‏[19]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Remembering Laughter (1937)
  • The Potter's House (1938)
  • On a Darkling Plain (1940)
  • Fire and Ice (1941)
  • The Big Rock Candy Mountain (1943), autobiographical
  • Second Growth (1947)
  • The Preacher and the Slave (1950), reissued as Joe Hill: A Biographical Novel
  • A Shooting Star (1961)
  • All the Little Live Things (1967)
  • Angle of Repose (1971), winner of the Pulitzer Prize[20]
  • The Spectator Bird (1976), winner of the National Book Award[3]
  • Recapitulation (1979)
  • Crossing to Safety (1987)

אסופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Women on the Wall (1950)
  • The City of the Living: And Other Stories (1957)
  • Writer's Art: A Collection of Short Stories (1972)
  • The American West as Living Space (1987)[21]
  • Collected Stories of Wallace Stegner (1990)
  • Late Harvest: Rural American Writing (1996), with Bobbie Ann Mason

ספרי כיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Genesis: A Story from Wolf Willow (1994)

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mormon Country (1942)
  • One Nation (1945), with the editors of Look magazine
  • Beyond the Hundredth Meridian: John Wesley Powell and the Second Opening of the West (1954)
  • Wolf Willow: A History, a Story, and a Memory of the Last Plains Frontier (1962), autobiography
  • Wilderness Letter (1960)
  • The Gathering of Zion: The Story of the Mormon Trail (1964)
  • Teaching the Short Story (1966)
  • The Sound of Mountain Water (1969)
  • Discovery! The Search for Arabian Oil (1971)
  • The Uneasy Chair: A Biography of Bernard Devoto (1974)
  • Writer in America (1982)
  • Conversations with Wallace Stegner on Western History and Literature (1983)
  • This Is Dinosaur: Echo Park Country and its Magic Rivers (1985)
  • American Places (1985)
  • On the Teaching of Creative Writing (1988)
  • Where the Bluebird Sings to the Lemonade Springs: Living and Writing in the West (1992), autobiographical

סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1937 Little Brown Prize for Remembering Laughter
  • 1945 Houghton-Mifflin Life-in-America Award and the Anisfield-Wolf Book Award for One Nation[22]
  • 1950–1951 Rockefeller fellowship to teach writers in the Far East[22]
  • 1953 Wenner-Gren Foundation grant[22]
  • 1956 Center for Advanced Study in the Behavioral Sciences fellowship[22]
  • 1967 Commonwealth Club of California Gold Medal for All the Little Live Things
  • 1972 Pulitzer Prize for Fiction for Angle of Repose[20]
  • 1976 Commonwealth Club of California Gold Medal for The Spectator Bird
  • 1977 National Book Award for Fiction for The Spectator Bird
  • 1980 Los Angeles Times Kirsch award for lifetime achievement
  • 1990 P.E.N. Center USA West award for his body of work
  • 1991 California Arts Council award for his body of work
  • 1992 National Medal of Arts (refused)

ובנוסף זוכה פרס או. הנרי (1950) עבור ""The Blue-Winged Teal, פעמיים זוכה מלגת גוגנהיים (1949 ו-1959‏[22]), עמית בכיר במכון הלאומי למדעי הרוח (National Institute of Humanities), חבר באקדמיה האמריקנית לאומנויות וכתבים (American Academy of Arts and Letters).

"האנציקלופדיה של הביוגרפיה העולמית" דיווחה שערכו של פרס ליטל בראון היה "2,500 דולרים, שבאותה תקופה היה סכום גדול. הספר היה להצלחה ספרותית וכספית טסייעה לסטגנר לקבל את המשרה... בהרווארד".‏[22]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Arthur, Anthony, ed (1982). Critical Essays on Wallace Stegner. G. K. Hall & Co.
  • Benson, Jackson J. (1984). Wallace Stegner: His Life and Work.
  • Fradkin, Philip L. (2007). "Wallace Stegner's Formative Years in Saskatchewan and Montana" in Montana: The Magazine of Western History, Winter 2007, Vol. 57, No. 4, pp. 3–19.
  • Fradkin, Philip L. (2008). Wallace Stegner and the American West.
  • Hepworth, James R. (1998). Stealing Glances: Three Interviews with Wallace Stegner Albuquerque: University of New Mexico Press. ASIN: B0014JC0I6.
  • Steensma, Robert C. (2007). "A Residual Frontier Town: Wallace Stegner's Salt Lake City" in Montana: The Magazine of Western History, Winter 2007, Vol. 57, No. 4, pp. 20–23)
  • Steensma, Robert C. (2007). Wallace Stegner's Salt Lake City, Salt Lake City: University of Utah Press, ISBN 0-87480-898-7, ISBN 978-0-87480-898-8.
  • Stegner, Page, ed (2008). The Selected Letters of Wallace StegnerShoemaker & Hoard, ISBN 1-58243-446-8, ISBN 978-1-58243-446-9.
  • Stegner, Wallace (1983). Conversations with Wallace Stegner on Western History and Literature. Salt Lake City: University of Utah Press.
  • Topping, Gary (2003). Utah Historians and the Reconstruction of Western History Norman, OK: University of Oklahoma Press, ISBN 0-8061-3561-1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ New Stegner professor to hit the ground running
  2. ^ 2.0 2.1 רשימת זוכי פרס פוליצר לספרות
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 National Book Awards – 1977
  4. ^ 4.0 4.1 "Wallace Stegner Is Dead at 84; Pulitzer Prize-Winning Author" ההספד על סטגנר בניו יורק טיימס
  5. ^ Wedded to Wallace: The Stegner Marriage ההספד למרי סטגנר
  6. ^ Biography: Lynn Stegner
  7. ^ "The power of his pen - The Selected Letters of Wallace Stegner"
  8. ^ Committee for Green Foothills - About
  9. ^ זווית השיפוע הטבעי הוא מונח בהנדסה המתאר את הזווית המרבית של שיפוע יציב של החומר
  10. ^ Jackson J. Benson, Wallace Stegner: His Life and Work עמ' 355
  11. ^ "A Classic, or A Fraud? Plagiarism allegations aimed at Stegner's Angle of Repose won't be put to rest"
  12. ^ Joseph Gresser, Wallace Stegner’s birthday celebrated with a hike and some talk
  13. ^ Timothy Egan, Stegner’s Complaint
  14. ^ Stegner Prize
  15. ^ About the Wallace Stegner Center
  16. ^ Wallace Stegner Fellowship
  17. ^ Wallace Stegner House
  18. ^ Wallace Stegner's studio destined for demolition
  19. ^ http://losaltos.patch.com/groups/politics-and-elections/p/wallace-stegners-home-appears-headed-for-demolition Writer Wallace Stegner's Home Appears Headed for Demolition]
  20. ^ 20.0 20.1 "Fiction". Past winners & finalists by category. The Pulitzer Prizes. Retrieved 2012-03-29.
  21. ^ Derives from a series of three William W. Cook Lectures delivered at the Law School of the University of Michigan in Ann Arbor on October 28,29 an 30, 1986. ISBN 0-472-06375-8
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 22.4 22.5 "Wallace Stegner" Encyclopedia of World Biography. Thomson Gale. 2004. Retrieved 2-24-09.