וינצ'נצו פג'ולו

וינצ'נצו פג'ולו (באיטלקית: Vincenzo Fagiolo;‏ 5 בפברואר 1918 – 22 בספטמבר 2000) היה כומר איטלקי וחסיד אומות העולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פג'ולו נולד בסניי (Segni) שליד לאציו באיטליה. הוא התחנך באוניברסיטה כנסייתית וקיבל תואר דוקטור בתאולוגיה ובמשפט קאנוני. הוא הוסמך לכמורה במרץ 1943 ועבד בדיוקסיה של רומא. בתחילת שנות השישים היה יועץ מיוחד לוועידת הוותיקן השנייה. בשנת 1971 מינה אותו האפיפיור פאולוס השישי לתפקיד ארכיבישוף. פג'ולו היה קרדינל ובשנת 1990 מינה אותו האפיפיור יוחנן פאולוס השני לתפקיד בכיר בקוריה הרומאית, בו היה אחראי על טקסטים חקיקתיים. בתפקיד זה כיהן פג'ולו עד 1994.^{[דרושה הבהרה]}

ביום בו רוכזו יהודי רומא כדי לשלחם למחנות הריכוז, ב-16 באוקטובר 1943, יום שנודע בשם "השבת השחורה", נמלט צעיר יהודי בשם מיכאל טליאקוצו (Tagliacozzo) מהאס אס ומצא מקלט בביתה של מורתו לספרות. ב-22 באוקטובר נמלט עקב התעוררות חשדותיהם של שכניה. פג'ולו נתן לו מקלט בשטח הוותיקן, שהיה בעל חסינות דיפלומטית, ושכנע את הממונה עליו, פייטרו פאלאציני, לסייע לו בהצלתו של טליאקוצו. השניים העניקו מחסה לטליאקוצו עד פברואר 1944. יהודים נוספים מצאו מקלט באותו מקום. טליאקוצו נמלט עקב פשיטת כוחות של איטליה הפשיסטית ומצא מקלט אצל הכומר הבפטיסטי דניאל קופרטינו (Cupertino), ממנהיגי הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי בעיר. באפריל 1944 נמלט טליאקוצו שוב, ושב לשטח החסות של הוותיקן, שם שהה בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו עד שחרור העיר בידי בעלות הברית ב-5 ביוני 1944.

בשנת 1983 הכיר יד ושם בפג'ולו כחסיד אומות העולם וכן בכומר קופרטינטו, באשתו תרזה ובקרדינל פלאציני.

מדיה וקבצים בנושא וינצ'נצו פג'ולו בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה ובנושא איטלקים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.