הינדואיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המילה "אום" בסנסקריט, המסמלת שלמות ומשמשת כמנטרה בפולחן ובמדיטציה ההינדית

הינדואיזם הוא שם שניתן במאה ה-19 על ידי חוקרי תרבות מערביים לדת השלטת בהודו, דת הידועה גם בשם ברהמיניזם. להינדואיזם מספר גדול של אופני פולחן, זרמים ופילוסופיות. ההינדואיזם היא מהעתיקות שבין הדתות בעולם, ועם כ-1.05 מיליארד מאמינים, היא הדת השלישית בגודלה בעולם.

בהתאם להגדרה הרווחת במערב, הינדואיזם היא הדת השלטת בהודו, בה חיים 96% מההינדים בעולם. המאמינים בהינדואיזם נקראים הינדו. התנגדותם של ההודים לשימוש במונח "הינדואיזם" נובעת בעיקר מכך שמדובר במונח שנטבע על ידי זרים, ולדעת רבים מהם אינו משקף הבנה מעמיקה של התרבות הרוחנית ההודית.

ההינדואיזם היא דת פוליתאיסטית המאמינה באלים רבים, וההינדים עובדים לאלים שונים, כאשר בקהילות שונות קיימים דגשים שונים מבחינת חשיבותם של אלים למאמינים, וההיררכיה ביניהם. אלה הנחשבים בדרך כלל לחשובים שבין האלים הם ברהמה, וישנו, אינדרה, קאלי ושיווה, והם מיוצגים על ידי פסלים אליליים. בתפיסה הפילוסופית העמוקה יותר של הדת, תפיסה שלא כל פשוטי העם שותפים לה, האלים נתפסים כהתגלמויות שונות של המהות העליונה האחת, הברהמן.

כתבי הקודש המרכזיים של הדת הם הוודות, שהן בין כתבי הקודש העתיקים ביותר בעולם, והתרגולות הרוחניות של הדת נקראות בשם הכולל יוגה.

ההינדואיזם כולל בתוכו גם תפיסה חברתית, מאמיניו מתחלקים לכתות הידועות גם בשם "קאסטות". בין הקאסטות קיימת חלוקה היררכית וחלוקת תפקידים. בראש הפירמידה עומד מעמד הכוהנים, הברהמינים, המופקדים על הפולחן, פירוש כתבי הקודש והנהגת הקהילה. אחריהם באות קאסטות נוספות דוגמת אלה של הסוחרים ושל הלוחמים. בתחתית המדרג החברתי עומדים "הטמאים", אלה שאינם נכללים במדרג, אין להם שייכות קבוצתית והמגע איתם אסור על השייכים לקאסטות.

עם השנים, ובעיקר מאז הופעת זרם הטנטרה, התפתחו בחברה ההינדית מסגרות הקוראות תגר על הסדר הזה. היום ניתן למשל למצוא מורים רוחניים אשר אינם ברהמינים, הם נוטלים לעצמם תפקידים של הובלה רוחנית וטקסית, והם זוכים לתארים דוגמת גורו, אצ'ריה וסואמי.

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן היסטורי המונח הינדו קדם להתייחסות להינדואיזם כאל דת. בפרסית "הינדו" משמעותו נהר, והמילה התייחסה במקור לאנשים שגרו מעברו המזרחי של נהר האינדוס. בזמן השלטון הבריטי בהודו, החל השימוש במונח "הינדו", באופן מעורפל מעט, לציין את אוסף ההשקפות הדתיות והמונח "הינדואיזם" לציין את דתם של ההינדים.

המונח החדש-יחסית הזה עורר דיונים רבים. יש הרואים בהינדואיזם יותר "דרך חיים" מאשר דת מאורגנת ויש הרואים במונח סנטנה דהרמה (Santana Dharma) הלקוח משפת הסנסקריט, שפירושו הדרך הנצחית, מונח מתאים יותר.

על פי השקפה אחרת, הינדו הוא אדם המאמין בפילוסופיה המוארת בכתבי הקודש ההודיים הנקראים ודות. הוודות הן קרוב לוודאי כתבי הקודש העתיקים ביותר בעולם. ההשקפה העיקרית המובעת בהן טוענת שטבע האדם הינו אלוהי. האל, הוא הברהמן קיים בתוכו של כל יצור חי. הדת היא החיפוש אחרי הכרה עצמית, החיפוש אחרי האלוהי בתוך ה"אני". הוודות מצהירות שהאדם אינו זקוק ל"ישועה", ולעולם אינו אבוד. במקרה הגרוע ביותר, אדם יכול לחיות ללא מודעות לטבעו האמיתי.

הודאנטה (פירוש המילה המילולי הוא "סוף הוודות"), מכירה בכך שניתן להגיע אל האל בדרכים רבות, וכולן תקפות. כל דרך של תרגול רוחני יכולה להביא לאותו מצב של מודעות עצמית. הוודאנטה מטיפה לכבוד לכל הדתות, והיא נבדלת מרוב הדתות האחרות בכך שהיא מעודדת סובלנות לאמונות אחרות.

בפועל, רוב ההינדואים עובדים לאלים רבים ושונים, בדרך כלל באמצעות פסלים אליליים המכונים מורטי. האלים נתפסים על ידי ההינדואים כהתגלמויות שונות של הברהמן האחד. בין האלים הראשיים שאותם עובדים ההינדים: ברהמה "הבורא" ובת זוגו סרסווטי הבריאה עצמה ואלת ההשכלה, וישנו, שיווה ואשתו פרוואטי, לקשמי, שאקטי היא אלת החיים, קאלי היא אלת המוות וגַנֶש. כל אל ובעל החיים עליו הוא רוכב. מכאן שההינדואיזם אינה דת מונותיאסטית, אינה פוליתיאסטית, אלא היא דת פאנתיאסטית הרואה את קיום האל בכל. על פי האמונה ההינדית אין ביכולת האלים לקבוע את גורלו של אדם ואף לא לשנותו בסמסרה הנוכחית, הם יכולים למלא בקשה, לעזור מידי פעם, ובעיקר לעזור לאדם עצמו לכוון את תפילתו ולהתבונן פנימה אל תוך נפשו.

עוד מאפיין של ההינדואיזם הוא בכך שהוא מבוצע על ידי תרגולות רוחניות הנקראות יוגה, ביניהן בהקטי יוגה (מסירות), קארמה יוגה (הגשמה עצמית), וג'ננה יוגה (יוגה של ידע ואבחנה). היוגות מתוארות בשלושה טקסטים מקודשים עיקריים : הבהגווד גיטא, כתבי היוגה סוטרה, וההאטה יוגה פראדיפיקה

עקרון חשוב אחר של ההינדואיזם הוא מחזוריות העולם: תקופות של בריאה חיים והתפוררות באות בזו אחר זו במחזוריות אינסופית. עקרון חשוב זה משותף לכל שש הפילוסופיות ההינדיות שיפורטו בהמשך. מעיקרון זה נובעת האמונה בלידה מחדש ובגלגול נשמות.

מקורות היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק מעט ידוע על מקורו ההיסטורי של ההינדואיזם מכיוון שראשיתו לפני ההיסטוריה הכתובה. ההינדואיזם התפתח מדתם של הארים (אם אכן היה עם כזה), הדראווידיים וההראפניים, עמים שחיו בתת היבשת ההודית. בהמשך היו על ההינדואיזם השפעות עזות של הבודהיזם והג'ייניזם.

זו אחת הדתות הבודדות שאין לה תאריך התחלה ידוע ואין דמות המזוהה כמייסד הדת.

כתבי הקודש של ההינדואיזם, ה-ודות, הועלו על הכתב רק אחרי אלפי שנים של העברה בעל פה. יש הרואים בהן השפעה של הזורואסטריאניזם (הדת הפרסית העתיקה)

היבטים שונים של ההינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההינדואיזם מתבטא בשני היבטים - ההיבט הפילוסופי והיבט האמונה.

ההיבט הפילוסופי של ההינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת ההינדואית ישנן שש אסכולות עתיקות הנקראות אסטיקה (המקבלות את סמכות הוודות): נייה, וייששיקה, סמקהייה, יוגה, פורווה מימאסה, ו-אווטארה מימאסה, הקרויה גם ודאנטה. המספר שש נקבע במסורת והחלוקה הזו היא מלאכותית במידה מסוימת.

אסכולות לא אורתודוקסיות הנקראות נאסטיקה, כוללות, לפי השקפות מסוימות את הבודהיזם הג'ייניזם, והצ'ארווקה (אסכולה הודית אתאיסטית, מטריאליסטית).

היבט האמונה בהינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנוונטרי, גלגול של האל וישנו

ההינדואיזם איננו מונותיאיזם ולא פוליתיאיזם. באופן פילוסופי, כל האלים והאלילים הרבים (האוואטרים) אינם אלא ההתגלמויות של האל האחד, הלא הוא הברהמן, אשר בחר להתגלם בצורות שונות, במטרה להקל על ביצוע הפולחן בידי המאמינים. (הערה: יש לשים לב שברהמן אינו זהה לברהמה, האל בורא היקום).

בפנתאון ההודי שלושה אלים עיקריים: ברהמה, וישנו ושיווה. שלושתם מסמלים, היבטים שונים של אותה ישות: האל ברהמה מסמל את הבורא או המארגן (מכיוון שאין ממש בריאה באמונה ההינדית), וישנו הוא המשמר ושיווה הוא ההורס, במעגל הקיום.

רוב ההינדואים (כ־80%) משתייכים לקבוצה בשם ווישנאווה, ועובדים כאל עיקרי את אחת ההתגלמויות הארציות של וישנו. בין האוואטרים האלה ניתן למנות את ראמה, קרישנה בודהה, דנוונטרי, נארסימה (התגלמות שהיא חצי אדם וחצי אריה).

רוב ההינדים הנותרים (כ־20%) עובדים בעיקר את האל שיווה.

למרות חשיבותו של האל ברהמה, מעטים מאוד הם ההינדואים העובדים אותו ומִקְדשים לברהמה הינם נדירים ביותר, כשהידוע שבהם נמצא בפושקר שבמדינת ראג'סטאן. יש המסבירים את העובדה שאין עובדים את ברהמה, משום שתפקידו הסתיים ביצירת היקום, הוא לא חזר והופיע בגלגולים נוספים, ולכן אינו נתפס כבעל השפעה רבה על המתרחש בחיי המאמינים כיום.

לאלים ההינדואים ישנן נשים המכונות דווי, סראסווטי היא זוגתו של ברהמה, לקשמי היא זוגתו של וישנו, ואילו פרוואטי - היא בת זוגו של שיווה. רבים מההינדואים עובדים את האלות דווי, ובהן גם ההתגלמות הנקראת קאלי, שהיא התגלמות נוספת של אשת שיווה.

האל הפופולרי ביותר בהינדואיזם הוא אל הפיל גנש, שהוא בנו של שיווה, אבל גם במקדשים של וישנו ניתן למצוא פסלים של גנש.

כתבי הקודש ההינדואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוודות נחשבות, כאמור, למקודשות בעיני כל ההינדואים. כתבי הקודש ההינדואיים מתחלקים לשתי קטיגוריות השרוטי - אלה שנשמעו, והסמריטי - אלה נזכרו. שני אפוסים גדולים המהאבהארטה, והראמאינה, נחשבים למקודשים בעיני הינדואים רבים. בנוסף הבהגאוואד גיטה, שהוא מעין שילוב של אפוס ומסה פילוסופית, נחשב גם הוא למקודש, שקבלתו מפי האל, בעיני רוב ההינדים.

הוודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – וודות

הוודות הן, לדעת חוקרים רבים, הטקסטים הדתיים העתיקים ביותר הידועים כיום. הרעיונות המובעים בוודות, הועברו על פי המסורת, בעל פה, מאב לבן וממורה לתלמיד במשך אלפי שנים עד שהועלו על הכתב. על פי המסורת ההינדואית, הוודות נאספו והועלו על הכתב על ידי חכם ששמו וייאסה (המאסף). הוודות מתוארכות על ידי חוקרים שונים לתאריכים שבין 1500 ל 500 לפנה"ס.

על פי המסורת ההינדואית, הוודות אינן אנושיות, אין להן התחלה ולא סוף, ולא נוצרו על ידי אדם. בדיוק על הנקודה הזו, התעוררה המחלוקת בין ההינדואיזם לבין הבודהיזם והג'ייניזם.

ישנן ארבע וודות - ריג-וודה, יאג'ור-וודה, סאמה-וודה ואתהרה-וודה, שכל אחת מהן נחלקת לארבעה חלקים:

הדת ההינדואית הקדומה, בתקופת הוודות, הייתה שונה באופן מהותי מהדת כיום. חלקן של שהנים כמורות רוחניות היה גדול יותר, והפולחן הנפוץ ביותר היה של האל אינדרה ולא של השילוש המקובל כיום.

הכתבים שלאחר הוודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד הוודות חוברו בסנסקריט, חוברו כתבי הקודש המאוחרים יותר בפרקריט שפירושו שפת המקום הנוכחית. בין כתבי הקודש ניתן למנות אפוסים כגון הראמאינה והמהאבהארטה, וכן כתבים תאולוגיים, פילוסופיים, וספרי חוקים.

הכתבים הפופולריים ביותר, הם, הראמאינה והמהאבהארטה, בהם באה לידי ביטוי האמונה באווטארה, דהיינו האמונה בכך שהאל המופשט מתגלם בדמות אנושית. שתי ההתגלמויות העיקריות של וישנו הן ראמה, בראמאינה, וקרישנה במאהאבהארטה. התפיסה הפילוסופית, המתבטאת באופנישדות של הברהמן כאל חובק כל, היא שיא הפילוסופיה ההינדואית, אולם המיתוסים בהם מתגלגל האל בדמות אדם קרובים הרבה יותר לליבו של המאמין ההינדואי הממוצע. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בטקסט המוכר ביותר בהינדואיזם הבהגווד גיטא

בהגווד גיטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגווד גיטא, הוא טקסט שחובר בין המאה החמישית והשנייה לפנה"ס, שפירוש שמו שירת המבורך. טקסט זה, שהינו חלק מן המהאבהארטה, נחשב בעיני רוב ההינדואים כטקסט הקדוש ביותר של ההינדואיזם.

הספר מספר את סיפורו של ארג'ונה, נסיך לוחם, ושל מורו ומדריכו קרישנה, אחת מהתגלמויותיו של וישנו. קרישנה מוליך את ארג'ונה אל סערת הקרב. ארג'ונה אמור לתקוע, כמו בשופר, בקונכייה כדי לציין את תחילת הקרב. הוא רואה בשני הצבאות הרבה חברים וקרובי משפחה, ויודע שהוא עומד לאבד חלק מן היקרים לו. בצר לו, פונה הנסיך לקרישנה לעזרה. קרישנה אומר לנסיך כי מאחר שכל הנשמות נצחיות הן, הרי אלה שנופלים בקרב, לא אובדים לנצח.

קרישנה מוסיף ומסביר נושאים רוחניים נוספים, כגון עקרונות היוגה. קרישנה מראה לנסיך כי הוא גם התגלמות האל וישנו, גם האל שמאחורי היקום, וגם אדונו האישי אותו הוא מצווה לעבוד. שילוש זה הוא אחד הבסיסים העיקריים לרבים מן הזרמים בהינדואיזם.

החלוקה החברתית בהינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההינדואיזם דוגל בשיוך האדם לווארנות (מילולית "צבעים", מעשית מעמדות) ול-ג'אטים (למעשה איגודים מקצועיים אנדוגמיים שנבנו סביב תורשה ומיקום) שמוינו ל"כתות" או קאסטה. הריבוד החברתי בהודו כמו בארצות אסיה האחרות, הוא היררכי - ישנן בהודו קאסטות עליונות וישנן קאסטות נחותות, שאינן מתערבות ביניהן. מחוץ לשיטת הקאסטות ישנם "הטמאים" - הנחשבים לנחותים שאסור לגעת בהם. מאז פעילותו של גנדהי, שקרא להם "בני האלים" (האריג'נס), נעשה מאמץ, שהצליח חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות ולהפחית את אפליית הכתות הנמוכות, עד כדי אפליה מתקנת לטובת הכתות הנמוכות, השבטיים וה"טמאים".

מערכת הקאסטות מורכבת מווארנות (ריבוד) וג'אטי (מקצוע) ארבע הווארנות בהודו הן:

ומחוץ למערכת, בעמדה נחותה, הטמאים.

כל כת נחלקת לכתות משנה שלכל אחת מהן היררכיה מוגדרת וכל אחת אמורה לעסוק במקצוע מסוים בלבד.

החלוקה לכתות הוזכרה בריג-וודה בהיות הפארושה חיבור של ארבעה חלקים, דבר החוזר בפירוט בכתבי הקודש כגון ה"בהגווד גיטא" שבו מוגדר כוהן הדת כך: "עבודות הברהמין הינן שלום, הרמוניה עצמית, הסתפקות במועט וטהרה. אהבה, סליחה ויושר, ראייה, חוכמה ואמונה." ולעומת זאת: "מסחר, חקלאות ומרעה צאן הן מלאכות הוואישייה ותפקיד השודרה הינו לשרת." המשמעות המקורית היא ככל הנראה שלכל אדם גורל משלו, אותו הוא צריך למלא באמונה והשלמה, וכל חלקי החברה שזורים זה בזה ומשרתים זה את זה, ואין עולה מכך שוארנה אחת חשובה מאחרת, אלא שנדרשת דרגת טוהרה שונה מכל חלק בחברה. המפקדים שערכו הבריטים בהודו, שנערכו על ידי יודעי קרוא וכתוב (לרוב בראהמינים) עזרו ביותר לקבע את החלוקה הבין-ווארנאית תוך אימוץ הביטוי הפורטוגזי היורופוצנטרי "קאסטה", ויצירת מידרוג חשיבות בין הוארנות השונות.

תפוצה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות הבאות רוב האוכלוסייה הינו הינדואי:

מיעוטים הינדואים משמעותיים יש במדינות הבאות:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עזריאל קרליבך, הודו - יומן דרכים, מעריב.
  • יוחנן גרינשפון, הינדואיזם: מבוא קצר, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב והוצאת מפה.
  • טינה רוזנברג, המלאכיות של הודו - נשים מכת הטמאים בהודו מיילדות תינוקות, מרפאות מחלות ומצילות חיים, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 127, דצמבר 2008
  • חיים שפילברג, הודו - אמונות ודעות, הדר הוצאת ספרים.
  • קים נוט, הינדואיזם, משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2008, תרגום רוני פרצ'וק

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: הינדואיזם
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

היוגה סוטרות של פטנג'לי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]